נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ו

<< · נתיבות עולם · נתיב הצדקה · ו · >>

הפך מצות הצדקה הוא הרבית, כי כמו שמצות הצדקה היא חיים כך הרבית נשיכה והעדר, כמו שקרא הכתוב הרבית נשך בכל מקום שהוא כמו נשיכת הנחש שהיא נשיכה והעדר החיים. ואין לעמוד על חומר החטא הזה רק אם נפרש קודם המצוה של הלואה, אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, במלכתא כל אם שבתורה רשות אם כסף תלוה את עמי חובה יכול רשות ת"ל העבט תעביטנו, ויש לשאול מאחר שהיא מצוה למה כתיב בלשון אם, ויש לפרש כי הכתוב בא לומר כי המצוה הזאת תלויה במה שכתוב אחריו לא תהיה לו כנושה דהינו שיהיה המלוה מרחיק עצמו מן הלוה ולא יהיה נראה ללוה, שאם המלוה נראה ללוה הוא מצטער, לכך לא הזכיר בשעת הלואה המצוה, כי עדיין אין המצוה נעשית עד כי יעשה דבר זה שאין נעשה לו המלוה כנושה, וכיון שהמצוה תלויה בזה לא הזכיר המצוה על ההלואה כי עדיין אין אנו יודעים אם מצוה היא ההלואה או לא:

ובגמרא (בבא מציעא דף עא.) עני ועשיר עני קודם שנא' את העני עמך, ומזה משמע כי העשיר ג"כ מצוה להלוותו, ולמה דבר זה מאחר שהוא עשיר למה צריך להלוותו הרי בלא זה יש לו עושר. אבל דבר זה כי ישראל הם עם אחד לגמרי עד שהם נקראים אחים, ואי אפשר שיהיו אחד אם לא שזה מקבל מזה וזה מקבל מזה ובזה הם אחד לגמרי. ומ"מ העני קודם שדבר זה חיותו ואם אינו מלוה לו הרי מבטל אותו לגמרי עד שהוא כאלו אינו נמצא כלל, ואיך הם אחד כאשר הוא מבטל חיותו, ולפיכך עניי עירך ג"כ קודם לפי שהוא נעשה אחד יותר עם מי שהוא בן עירו ועמו הוא אחד גמור לכך הוא קודם, אבל שאינו עניי עירך אינו עמו אחד לגמרי, כי יותר האבר נעשה אחד עם האבר המחובר לו משנעשה אחד עם האבר שאינו מחובר לו, ולפיכך יותר הוא אחד עם העני שהוא בן עירו משנעשה אחד עם שאינו בן עירו:

ובמדרש (ב"ר פל"א) בא וראה כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה. היום לוה מן הלילה והלילה מן היום. הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה. וכהקב"ה רוצה אינם יוצאים שנא' האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום. האור לוה מן השמש והשמש מן האור שנאמר שמש ירח עמד זבולה וכו'. ובא לומר במדרש הזה כי ההלואה זה מורה על שהם אחד כאשר זה מקבל מזה וזה מקבל מזה, ולכך הש"י ברא עולמו והעולם הוא אחד שהעולם נמצא מן הש"י שהוא אחד ולכך העולם הוא אחד. ולכך נברא העולם בענין זה שזה לוה מזה וזה לוה מזה, שאם לא היה העולם על ענין זה והיו הנבראים מחולקים זה מזה היה פתחון פה למינים לומר שאין העולם אחד, וכאשר אין העולם אחד רק מחולק א"כ יש לעלות על הדעת כי האלהות שברא אותם ג"כ מחולקים ח"ו. אבל עתה שהבריות מתחברים כי זה מקבל מזה וזה מקבל מזה א"כ העולם הוא אחד, וזה מורה אשר ברא אותם הוא ג"כ אחד יחיד ומיוחד. לכך אמרו כי המעלם עינו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז כמו שפרשנו למעלה, כי מפני שישראל הם אחד לגמרי ודבר זה מורה על שיש להם אל אחד, וזה אינו נראה שהם אחד רק כאשר זה מקבל מזה וזה מקבל מזה ובזה הם אחד לגמרי. ואף כי אינו חייב לתת מתנה לאחר, דבר זה מפני שאין צריך שיתן לאחר מה שנתן לו הש"י, אבל מפני שראוי להם שיהיו עם אחד וזה אי אפשר רק כאשר זה מקבל מזה וזה מקבל מזה ובזה הם מתאחדים, ודבר זה מורה ג"כ שיש להם אל אחד כמו שהם עם אחד, ולכך כאשר מעלים עינו מלתת צדקה זה מורה ח"ו על שניות עד שאמרו המעלים עינו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז:

ומזה יש לך להבין כמה גדול עונשו מי שלוקח רבית, כי התורה אמרה שהמצוה שיהיה מלוה לחבירו ישראל שבשביל כך נעשו ישראל לעם אחד לגמרי כאשר מקבל זה מזה ואינם גוזלים זה מזה, וזה מלוה לו ברבית ונושך אותו וכל נשיכה הוא העדר לאותו שנושך והוא כמו נשיכת נחש. ויש להבין עונש הרבית כי על הגזל הגמור יש על זה לאו אחד לא תגזול ועל רבית יש על זה כמה לאוין, ואצל בן נח הוא הפך זה כי בן נח דינו מיתה על הגזל ובודאי על הרבית אינו חייב כלום. ועוד תדע חומר של רבית כי אע"ג שנותן הלוה מדעתו עובר בלאו, וזה לא מצינו בשום מקום, אבל דבר זה כמו שאמרנו כי ישראל הם עם אחד ובשביל כך יש להם אל אחד ולכך ציוה שיהיה מלוה זה לזה, וזה לוקח רבית ונושך חבירו לכך הלוקח רבית מהפך המתוק למר שמורה לקיחת הרבית הפך זה שמורה ההלואה. ולכך אף הנותן עובר, דסוף סוף הרבית והנשך מורה שאין האחדות בישראל שאין אחדות בהם, כי שני דברים שהם אחד משלים זה את זה והרבית הוא הפך זה שנושך אותו והוא העדר אל האחדות, ולכך הלוקח רבית מאחיו ישראל לא די שאין אחד השלמה לשני רק האחד הוא העדר השני. ולכך אמרה תורה את כספך לא תתן לו בנשך אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים, ומה ענין זה לכאן שאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים. אבל הפי' הנראה כי כאשר נכנסו ישראל לארץ היו ישראל עם אחד לגמרי, וראיה לזה שהרי כל זמן שישראל לא עברו הירדן ולא באו לארץ לא נענשו על הנסתרות עד שעברו ונעשו ערבים זה בעד זה, הרי שלא נעשו ישראל ערבים זה בעד זה, כי נקרא ערב שהוא מעורב עם השני, ולא נעשו ישראל מחוברים להיות עם אחד לגמרי עד שבאו לארץ והיו ביחד בארץ והיה להם מקום אחד הוא ארץ ישראל, וע"י ארץ ישראל הם עם אחד לגמרי, ולכך כתיב ג"כ להיות לכם לאלקים, כי יש להם אל אחד, ולפיכך את כספך לא תתן בנשך ובמרבית לא תתן אכלך:

ודע כי האדם יש לו גוף ונפש, וישראל הם עם אחד מצד הגוף, וכן מצד הנשמה נשמותיהן של ישראל דבוקים בעם אחד, ודבר זה בודאי מאחד את ישראל מצד הנשמה לגמרי, ולכך כנגד זה אמר כי אני ה' אלקיכם, וכן מצד הגוף יש לישראל אחדות גמור מצד שיהיה להם ארץ אחד לגמרי שנקרא ארץ ישראל, והגוף משכנו בארץ ולכך הם עם אחד לגמרי, ודבר זה עוד עמוק, ולכך מצווים ישראל לא תתן בנשך וגו'. ומזכיר אשר הוצאתי אתכם מארץ וגו' כי היציאה מארץ מצרים מורה כי ישראל יש להם המעלה העליונה אשר באותה מדריגה העליונה אין שם ההעדר והנשיכה, ולכך אמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, ולכך כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך אני ה' אלקיכם. מכאן אמרו כל המקבל עליו עול מצות רבית מקבל עליו עול מלכות שמים, וכל הפורק ממנו עול מצות רבית פורק ממנו עול מלכות שמים, אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתקבלו עליכם מצות רבית שכל המודה במצות רבית מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות רבית כופר ביציאת מצרים. ופירוש זה כי הרבית הוא עול גדול על האדם עד שהוא יותר עול מכל המצות, וזה מפני כי הלוה הוא חפץ ליתן, ולא שהוא חפץ ליתן רק שהיא ג"כ טובה גדולה אליו שהוא יכול להרויח במעות, וכמו שאמרו בפרק איזהו נשך כי המלוים ברבית עושה תורת מ"ר ע"ה פלסתר שאומרים אלו היה יודע משה שיש ריוח בדבר לא היה כתבו, ואם אינו לוקח רבית הוא הפסד למלוה שמעותיו אין מעלים לו ריוח ולפיכך עול רבית גדול מאוד, ולפיכך כאשר מלוה מעותיו שלא ברבית הרי מקבל עולו של הקב"ה וכאלו היה מקיים כל התורה שכל התורה כולה היא עולו של הקב"ה. והפך זה ג"כ כאשר אין מקבל עליו עול רבית הוא כאלו אינו מקבל עול מלכות שמים וכופר בכל התורה כולה כי כל התורה ג"כ עולו של הקב"ה, וכאשר לוקח רבית פורק עול הקב"ה ובזה נחשב כאלו פורק עול כל המצות כי כל המצות ביחד הם עולו של הקב"ה, ודבר זה מבואר. ויש רמז על זה כי העובר על מצות רבית שהיא מצוה אחת בתורה כאלו עובר על כל התורה, כי רבית במספר תרי"ב כי כאשר עובר מצות רבית שהוא עול הקב"ה כמו שהוא עצמו לוקח רבית על הקרן שהלוה וכך נתוסף לו ג"כ על גוף החטא שהיא הרבית תרי"ב מצות, שהוא מספר שאר המצות חוץ מחטא הרבית שהוא גוף החטא שהוא נחשב קרן ונתוסף עליו עונש שאר כל המצות שהם תרי"ב. וזהו רבית של חטא הזה. ומה שאמר שהוא כאלו כופר ביציאת מצרים, פירוש זה כמו שאמרנו למעלה, כי ישראל יצאו במדריגה העליונה שאין שם העדר ונשיכה כמו שהוא הרבית ולכך הוא כאלו כופר ביציאת מצרים, ועוד יתבאר:

ובמדרש (שמו"ר פל"א) בא וראה כל מי שהוא מלוה ברבית עובר כל העבירות שבתורה ואינו מוצא מי שילמד עליו זכות, כיצד אדם שחטא באחת מכל העבירות ועומד לפני הקב"ה בדין המלאכים עומדין אלו מלמדים זכות ואלו מלמדים חובה שנאמר ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדין עליו מימינו ומשמאלו, אבל מי שמלוה לישראל ברבית אין אחד מהם מלמד לו זכות שנאמר בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה. וביאור זה כי בכל חטא לא נאמר בו שאין לו זכות מה כלל כמו שהוא ברבית, וזה מפני שהרבית הוא נקרא נשיכה אל חיותו, כמו שהוא נשיכת הנחש אשר הנחש נושך לעצם החיות וכך דבר זה הוא נשיכה והעדר, ולכן אמר שעל כל חטא יש מלמדי זכות מפני שאי אפשר שלא ימצא צד זכות בחטא שחטא אבל דבר כמו זה שהוא העדר גמור אין כאן צד זכות, שכך הוא ענין הנשיכה ההעדר ולפיכך אין המלאכים מלמדים זכות כלל. ובאולי תאמר הרי הנשיכה וההעדר הזה אינו רק בממון של חבירו ולמה יהיה נחשב העדר לגמרי, אבל דבר זה כי הלואת ישראל זה לזה בזה הם נעשים אחד, ומפני שהמצוה כזאת היא מדריגה עליונה לישראל שבה נעשו ישראל אחד ולכך החטא בזה הוא העדר גמור. והרי אמרו כי כל המלוה ברבית כאלו כופר ביציאת מצרים, וכי אין זה העדר גמור כי כאשר אין יציאת מצרים כאלו כל ישראל אינם ישראל ודבר כמו זה בודאי הוא העדר גמור, ולכך אמרו שאיש כמו זה אין ללמוד עליו זכות כלל. ויותר מזה מאחר שאדם כמו זה שהוא נושך לחבירו הרי הוא דבק בהעדר שהוא נשיכת הממון, ואין זה דומה לחטא הגזל שהוא לפי שעה ואין לומר עליו בשביל כך שהוא דבק בהעדר גמור, כמו אדם זה שהוא נושא ונותן בענין זה שהוא העדר לחבירו הרי הוא דבק בהעדר ומפני כך יש לו כל החומר הזה שאין ראוי שילמד אחד זכות עליו כאשר הוא דבק בהעדר, לכך נעדר גם כן ממנו הזכות לגמרי. והוא כאלו כופר ביציאת מצרים וכאלו עבר כל העבירות כולם, וכל זה כי יציאת מצרים שהיו ישראל לעם וזה שלוקח רבית הוא נותן העדר ונשיכה בהם כאלו לא היו ישראל לעם, וזהו שכופר ביציאת מצרים, כי יציאת מצרים שנעשו לעם והיו נמצאים בפעל וזה נותן בהם העדר ונשיכה כאלו אין להם מציאות כלל וזהו העדר גמור ואין כאן זכות כלל ולכך אין מלמדין עליו זכות, ולכך הוא כאלו כופר ביציאת מצרים שהרי נותן במעלת ישראל העדר ובטול מצד הרבית, ולכך כאלו הוא עובר כל העבירות, כי האדם על ידי חטא דבק בהעדר, וכך הוא לשון חטא שהלשון הזה מלשון חסרון כמו והי' אני ובני שלמה חטאים, וכי חטאים יהיו אלא פירושו חסרים, וכן אנכי אחטנה מידי תבקשנה הוא לשון חסרון, וכן פירש רש"י ז"ל, וכל חטא וחטא יש בה חסרון והעדר של מה וכל החטאים ביחד הם העדר לגמרי, ולכך החטא הזה שהאדם לוקח רבית הוא דבק בהעדר שהרי הרבית הוא נשיכה והעדר, לכך הוא כאלו עובר כל החטאים שאין החטאים רק שהאדם הוא דבק בהעדר והכל רמז על זה שהרבית נקרא נשך:

וכן הוא במדרש לא תשימון עליו נשך לא תשוך את העני כשם שנושך הנחש את האדם ועוקרו לו ולתולדותיו וכן אתה לא תראה את העני שיש לו בתים או שדות או כרמים ואתה עוקף עליו ונוטלו הימנו לכך כתיב לא תהיה לו כנושה לא תנשכנו כנחש שהוא ערום ורע ע"כ. ואתה הבן הדברים האלו שאמרו במדרש הזה כי הכל נרמז במה שהתורה קרא זה נשיכה, כי האדם המלוה ברבית הוא דבק בהעדר כי הרבית הוא העדר ונשיכה, ואין כך כאשר גוזל שהוא לפי שעה בלבד ואין לומר שהוא דבק בהעדר, רק הרבית שהוא נחשב משא ומתן והוא נושך נחשב שדבק בהעדר. והבן מה שאמר כי אתה עוקרו לו ולתולדותיו, כי הדבר הזה שהוא משא ומתן של העדר נחשב העדר גמור עד שהוא עקירה לו ולתולדותיו, ולכך כמו שהנחש היה דבק בהעדר הגמור שהיה מסית האדם לחטא והגיע אותו אל המיתה ולא היה לנחש הנאה בזה רק שהיה רוצה שיחטא האדם ויגיע לו המיתה הוא ההעדר. וכל זה שהנחש המסית הוא דבק בהעדר הגמור, ולכך לא היה השם יתב' מהפך בזכותו של נחש לשאול לנחש למה עשית זאת וממנו למדנו שאין מהפכין בזכותו של מסית, וכל זה מפני כי הדבק בהעדר כמו הנחש שהיה מסית האדם שיגיע לו ההעדר אין לו זכות כלל של מה. וכן אמרו גם כן שאין שום מלאך אחד מלמד זכות על מי שנושך ברבית כאשר החוטא הזה דבק בהעדר, ומפני כך אמרו במדרש (ילקוט יחזק' שע"ה) ג"כ מתים שהחיה יחזקאל כלם עמדו על רגליהם חוץ מאיש אחד א"ל הנביא רבון העולמים מה טיבו של זה האיש אמר ליה בנשך נתן ובתרבית לקח וחי לא יחיה. וכל זה כי הרבית הוא ההעדר הגמור ולפיכך אף כאשר תהיה התחיה שהיא לעתיד שהמתים יחיו, דהיינו שנשאר לאדם צד מה לתחיה שתהיה לעתיד, אבל מי שלקח רבית שהוא דבק בהעדר וכאשר דבק בהעדר גמור אין לו תחיה כלל אף לזמן התחיה. וכל זה מורה השם שנקרא נשך שהנשיכה הוא העדר ומורה כי הוא נותן העדר גמור במדריגת ישראל ולכך ראוי לו ההעדר הגמור בממון שלו, והדברים האלו עמוקים מאוד מאוד בחטא הרבית עד שאי אפשר לפרש בפי' ולרדת על עומק החטא הזה. ולא מצינו חטא ועון שהפליגו בו חכמים כמו שהפליגו בחטא הזה וכן נמצא בכתוב, ולכך יהיה זה הדבר ברור לפני האדם גדול עונשו ואל ישמע ליצרו ולא יחשוב מ"מ יש לו ריוח בעה"ז לשעה, דבר זה לא יחשוב כי השכל נותן והדעת מחייב שאין לממון הזה קיום כמו שאמרו רז"ל (בבא מציעא דף עא.) כי נכסיהם מתמוטטין ולא עולין אח"כ, כי כאשר החטא הזה שהוא דבק בהעדר מביא עליו העדר גמור בממון שלו. ודבר זה רמזה התורה שאמרה את כספך לא תתן בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, ולמה כתיב אצל נשך כסף ואצל תרבית כתיב אכלך, וזה כי אכלך שייך בו רבית דוקא שהוא מלוה לו עשרה סאה באחד עשר ותכף ומיד הוא אוכל אותם ואין עשוי זה להניח באוצר שלו, אבל הכסף שהוא מונח באוצרו לזמן מרובה לא שייך בו מרבית, כי לא יתרבה כי נכסיו מתמוטטין ולא ימצא תרבית שהוא הרבוי רק באכילה. ואי אפשר לפרש ענין העונש הזה, והשם יתב' יציל אותנו מן החטא הגדול הזה ומשאר חטאים גדול וקטן. אמן: