נתיבות המשפט/חידושים/רמו
ושמע שמת ואם כתב כל נכסיו לאחד מחמת שלא היה לו זרע ואח"כ זכה לזרע יעוין בתשובת מהר"מ לובלין סימן ק"ח:
כ"ש היינו אפילו דבר מועט ממש דאינו דומה לשכ"מ דבעי' שיור כדי פרנסתו לי"א (סמ"ע):
אבל לא בבריא דבבריא אין כאן אומדן דעת כיון דראינו דשבק גם לנפשו אבל אם כתב רק מהיום ולאחר מיתה דינו כש"מ ש"ך דלא כסמ"ע:
דה"ה בריא בב"י כתב דאפילו למאן דס"ל בסעיף ב' דדוקא בשכ"מ מ"מ הכא מודה כיון דצריך לברוח כשכ"מ דמי והסמ"ע כ' דמאן דפליג בסעיף ב' פליג נמי בהא:
הכות' כל נכסיו להרי"ף והרמב"ם דוקא בכותב די"ל דדעתו היה להחשיבו דיצא עליו קול בשטר אבל בשכ"מ שאמר מתנה גמורה הוא ובזה מתרצים סתירות דברי הגמרא אהדדי והרא"ש והטור לא מחלקין בין כתיבה לאמירה רק בין לשון מתנה ובין לשון ירושה והן הן דעת המחבר והרב:
בן קטן ואפי' אם שאר אחיו גדולים והם כאן לא פליגי רבנן:
שייר כ"ש דאם כוונתו למנותו אפוטרופיס היה למנותו גם אכל שהוא זה ששייר:
שהקנה לו בקנין מבואר לקמן סעיף ז':
על המקבל להביא ראיה שהנכסים בחזקת כל היורשים:
לבת בין הבנים: היינו בלשון מתנה אבל בלשון ירושה לא מהני כמבואר לקמן סי' רע"א ע"ש:
לא' מן היורשים: כגון אח בין האחין דוד בין הדודין:
אפוטרופס לא עשאו ע"ב:
ונשאר החצי לבניו פי' לכל בניו דזה אינו אלא אפוטרופס ול"מ אם כ' הנכסים לאחר תחילה והשאר לבניו דודאי ל"ה אלא לאפוטרופס משום דבשעה שכתב לבנו הוי כל נכסיו אלא אפילו כ' לבנו ולהאחר בבת אחת אפ"ה ל"ה אלא אפוטרופס כיון שלא שייר כלום:
לבנו נמי הוה מתנה מדלא כתב כל נכסיו לבני ולפ' והקדים בנו להאחר הוי כנותן לבנו המקצת תחילה אבל כשנותן שני שלישים לבנו ליכא הוכחה:
הראשון הוי מתנה מדלא כללינהו כל נכסים לראובן ושמעון בני ש"מ דדעתו היה להקנות להראשון תחילה:
כל הנותנים כל נכסיהם היינו כגון הנהו שכתב בסי' זה ואפילו לא אכלם עדיין אלא שכבר תלשם והחזיק בהן והטעם לזה דלא גרע ממתנ' ע"מ להחזיר דכ"ז שלא עמד מחליו או שלא בא בנו ניחא ליה שיהי' המתנה ביד המקבל ויאכל פירותיו:
אכול עמי: ע"ל סי' שס"ג סעיף י' בהג"ה וצ"ע:
(ש"ך) ועיין ביאורים ואם קרא לאורח הסועד אצל בעה"ב אחר בחנם פטור האורח בשבועת היסת שדעתו היה לאכול בחנם: