נתיבות המשפט/חידושים/רמה
תנאים חדשים היינו בלשון חיוב וקבלה אנפשו דמשעבד בו מיד אפי' בדשלב"ל כמבואר בסי' ס' או דקנה ליה בק"ס מעכשיו דמהני אפי' קנין אתן דמקנה ליה גופא דארעא והא דאין עושין כן בתנאים הראשונים משום שיראין לנפשם מחשש דשמא יחזור א' מהשידוכין ולכך אינן מחייבין עצמם רק בקנס משום בושת ואין רוצין לחייב עצמן בגוף הדברים מש"ה אם עשאו בלא כתיבת תנאים חדשים אינן מחויבין בגוף הדברי' הנזכרים בתנאי' הראשונים וגם קנס ליכא דהא ליכא בושת ומה"ט ג"כ אין חל על החוזר חרם הנכתב בתנאי' וקנין זה קנין אתן הוא:
לא זכתה ומ"מ אם אינו רוצה לקיים קודם הנשואין חייב ניתן קנס ונראה דנ"מ שאם מת אין מוציאין מיד היורשים דחיוב קנס אין חל על היורשין (סמ"ע):
אחר דברי הנותן היינו אם המקבל רוצה בהמתנה אבל כשצווח אינו זוכה בע"כ כמבואר לקמן בסמוך:
הודאת בע"ד דכאן ליכא לתרץ דבריו כמו בסעיף ד' משום שאמר נתתי בידו והא דלא אזלינן בתר הודאת הנותן דבנותן י"ל דמחמת שהיה עוסק בנתינתו טעה וסבר שכבר נתן לו וקצת פוסקים כתבו משום דהנותן הוא מוחזק:
עד שיוודע הדבר דשמא טעה וסבר דלא קיבלו אביו וכבר קיבלה:
לא הוה במעמד פי' שנוכל לומר שלא היה במעמד דאל"כ קשה פשיטא:
נשבע היסת ודוקא שהב"ח טוען ברי אבל כשטוען שמא אין עליו רק חרם סתם והא דנאמן לחוב לב"ח הוא משום שידענו שהשדה לא הית' שלו מעיקרא ועיין ביאורים חלוקי דינים בזה:
אחר שבא לידו והוא שותק כאן צ"ל דעת הי"א שהביא המחבר בסעיף י"א דס"ל דבשכ"מ כיון דדבריו ככתובין ומסורין דמי אם שתק בשעה ששמע הוי כשתק בשעה שבא לידו ועמ"ש שם:
מום זה נראה לי בה ודוקא במום הנרא' לכל מש"ה כשאומר שלא ראה אותו מקודם ניכר לכל שהוא משקר אבל בלא"ה יכול לומר שלא ראה עכשיו (סמ"ע):
ה"ה הפקר והרמב"ם חולק עליו וס"ל דדוקא בל' א"א הוי הפקר אבל בשאר לשונות נשאר ביד המקבל (סמ"ע) ועיין ביאורים דיש לתמוה עליו:
ב"ח גובה ממנו ואפי' מע"פ גובה מהפקר (ט"ז) ואם הב"ח זכה בו אז כשזכה בו בעצמו בתורת הפקר לא נפטר הב"ח מחובו אבל משיזכה בו אחר והב"ח זכה בממון בתורת גיביינא נפטר המקבל מחובו ועיין ביאורים:
ששתק בשעה ששמע י"א אלו שייכים לעיל בסעיף י' ועמש"ל ועיין ביאורים ☜ דבעינן דוקא ששתק לאחר שמת הנותן אבל שתיקה בחיי הנותן לא מהני: