נתיבות המשפט/חידושים/קעה
נותנין להן חלקן: עמש"ל בסי' ט"ז סעיף ט' בזה:
שומעין לו לבטל: דין זה תלוי במחלוקת שהביא בסי' קע"ד סעיף ה' אם יכול לבטל חלוקת הגורל ע"י עילוי דמים (ש"ך) הש"ך פסק דאם מקצת יורשין היה להם דין עם אחד לפני דיין א' וזיכה אותו ואח"כ באו מקצת יורשין האחרים לפני דיין אחר וזיכם הבעל דין והוא באופן שאין היורשים הראשונים חייבים להחזיר שזכו בו מכח תפיסה יש מחלוקת אי חייבין הראשונים להחזיר להשניים אם לומר דהוי אצל הראשונים כמציאה או כמתנה שניתן להם ואין חייבין להחזיר או דדמי למתנה שניתן לי' האב וחייבין ליתן חלק להאחים השניים ואם תפסו השניים מן הראשונים חלקם אין מוציאין מידם:
שעשאו אפותיקי דבלא"ה אינו גובה חובו מאחד לבד כמש"ל בסי' קי"ז ומשכחת לה ג"כ בלא אפותיקי כגון שאין בכדי חובו רק שיעור שדה אחד א"נ שהשני נטל חלק ירושתו במקום אחר ואין הבע"ח מחוייב לגבות חובו במק"א (סמ"ע):
אחד מן האחים: כלל דין מצרנות תקנו חז"ל משום ועשית הטוב והישר (סמ"ע):
אין שעבוד הבע"ח אפילו כבר נתן הדמים להלוקח (סמ"ע):
על המצרן להביא ראיה דהלוקח הוא מוחזק ובזה אף החולקין בטור סל"ו מודים משום דאין דרך העולם למכור בפחות משויו ובודאי משום חביבותיה דהלוקח מכרה לו בזול (סמ"ע):
בהמתנה לית בה: משום דיכול המוכר לומר הלוקח נוח לי (סמ"ע):
קנאה במאתים ואינו שוה אלא ק' ל"ד ק' אלא יותר מעט מק' דבאונאת פלגא להנך פוסק דס"ל דיש אונאה לקרקעות עד פלגא יכול לבטל המקח (סמ"ע):
נשבע בנק"ח אפילו טוען שמא כמו בשותפים בסי' צ"ג דה"נ מורה היתירא כדי שישאר השדה בידו (סמ"ע) והש"ך חולק וס"ל דדוקא שטוען ברי:
כפי שומת ב"ד הקרקע ואף דקנאה בר' ושוה ק' נותן ר' דשא"ה דנתן מזומנים משא"כ הכא דאינו שוה רק ק' אלא דקשה דהריב"ש מיירי ביתומים שלא הניח רק קרקע זו ואין החוב שוה יותר משא"כ כשהלוה חי שהמלוה אומר שמקבלו בכל חובו ויש הפסד ללוה המוכר כשהמצרן לוקח בשויו ודמי למ"ש המחבר בסי' קי"ד דאם אומר המלוה אקבל הקרקע בכל חובי דאין שומעין להלוקח ויש לדחות דמיירי שלא אמר המלוה מתחלה שמקבלו בכל חובו דהש"ך פסק דכ"ז שהשט"ח קיים ביד המלוה ודאי דלא עדיף המצרן מאילו היה הוא בעצמו הלוקח שיכול הבע"ח לגבות ממנו ולומר לדידי שוה כל חובי להרבה פוסקים כמבואר בסי' קט"ו אם לא שכבר קיבל השדה וקרע השט"ח דאז בבוא המצרן שוב א"י לומר לדידי שוה לי כיון שאין לו שוב השט"ח דדמי להחליף קרקע במטלטלין אמנם מ"ש הש"ך דאם השט"ח הוא שוה פחות מהקרקע דא"צ ליתן לו ג"כ רק שיווי החוב תמוה בעיני דהא כיון דהקרקע של לוה הוא שוה יותר ע"כ הא דהחוב אינו נישום רק בפחות הוא מטעם אלמותו של הלוה וכיון שכבר גבה והטריח עצמו הוי כאילו החוב שוה יותר כיון דכשעת גוביינא שוה שוב כדי כל שומת הקרקע אם לא דמיירי שהשט"ח נישום בפחות מחמת שלא הגיע הזמ"פ עדיין:
עד שיתקיימו התנאים ע"ב דדוקא בתנאי שאינו לטובת המוכר כגון אם לא באתי אבל תנאי שהוא לטובת המוכר אפי' נתקיימו התנאים בטל דין מצרנות שיכול המוכר לומר המצרן אין נוח לי בקיום התנאי:
מיהו לכתחלה ולדע' זו אם באו ביחד להמוכר מחוייב למכור לכולם ביחד ואפי' אם עבר ומכר לאחד האחרים מוציאין מידו חלקם ומה שסיים ואם קדם אחד וכו' מיירי אפי' כשקנה מהמוכר ואפי' לדע' הא' כשטוען שהמוכר רצה למכור לי ג"כ רק שאתה גוזם לי ומנע אותי ומה שסיים היו קצתם במדינה אחרת קשה מאי קמ"ל הא דין זה הוא להמחב' אפי' נגד לוקח אחר כמבואר בסעיף ל"ד עיין שם:
אבל שתי שדות: ואפילו קנאו מאחד כיון שלא קנה כל שדותיו ל"ד להא דלקמן סעיף ל"ז ומה שסיים שם המחבר שהרי היא והאחר' וכו' ר"ל כל האחרות (ש"ך) ועיין ביאורים דאפי' אותן שתי השדות הן סמוכות:
אפי' קנו מידם דבעל בנכסי אשתו לוקח הוא ואין לה כח למחול המצרנות:
וסילק את הלוקח ומתחלה כשבא הלוקח לסלק יכול הלוקח לומר לא תסלקו דשמא לא יתרצו הבעל והאדון (ש"ך) וע"ב:
א"י לסלק ליורש הטעם דדוקא נגד לוקח איכא ישר וטוב כיון שיכול לקנות במק"א משא"כ ביורש ומקבל מתנה דסעיף י"ח והחולקין ס"ל דאין הלוקח יכול להוריש וליתן במתנה אלא מה שיש לו בה:
שלא באחריות דאלו באחריות מכר הוא כדלקמן סעיף כ"ד:
מכרה לוקח ע"ב:
תחזור שדהו לעולם אהגבוהו ב"ד קאי אבל בהגבהו הלוה עצמו קיי"ל לעיל בסי' ק"ג דבזה שומא לא הדרא:
שאין דין המצרן עם הלוקח כלל אפי' יש להמוכר וליכא הפסד להלוקח:
לאחותי אינש אפי' ליתן לו כח והרשאה א"י אם לא שמקנה לו בגוף שדה זו שבא לדון מחמתו מצרנות ול"ד לשאר הרשאה שיכול להקנות אג"ק שירצה שא"ה דלא עדיף קרקע מקרקע אבל אין לפרש שיעמיד אחר במקומו שיקחנו האחר לנפשו דהא מבואר בסעיף ט"ו דאם מכרה המצרן לאחר דאין המצרן יכול לסלקו:
בכעין מעותיו ודוקא שיש קצת הפסד במטבע:
כיון שהוא קרקע דרך העולם להקפיד בקרקע משא"כ בבהמה ומטלטלי שמצויין לקנות בשוק כשרוצה לסלק בשויין צריך לקבלן:
מהשדה שקנה בסוף אבל בהמעט שקנה תחלה המקח קיים ואפי' שתק המצרן ולא התרה בהלוקח בשעה שקנה המעט אפ"ה יכול לסלקו מהנשאר ונראה דאם אין שינוי באותו המעט וניכר ערמתו יכולין המצרנים מתחלה לסלקו אף מאותו המעט:
לא ביטל זכותו דהמצרן יכול לומר אם קניתי אני היה מעלה עלי בדמים ולכך אמרתי לו לקנותו:
שלוחו בע"כ וקשה הא בסעיף לא כ' דדוקא בנמלך המוכר במצרן וא"ל זיל זבין משמע אי אימליך ביה ליקח לא וצ"ל דמיירי שאמר להמצרן אקניהו ואתן לך ואמר המצרן לא בעינא ליה מש"ה זכה הלוקח:
ומשתמש כלומר או משתמש וכ"ש אם מחל בפי':
באותן דמים שקנאן הלוקח אבל א"ל סתם לא מהני:
היה אנוס: ודוקא שלא הי' אנוס בשעת מכירה רק אחר שקנה הלוקח נאנס בהבאת המעות אבל אם היה אנוס בשעת מכירה להלוקח מבואר בסעיף ל"ד דבטל המצרנות:
שיגיעו למצרן שלו דהיינו המוכר שהיה מצרן שלו ומיירי שהיה להמצרן ערעור על שדה הנמכר ואח"כ נתברר שאין לו זכות לא נתבטל המצרנות (סמ"ע) ונראה דאם נתברר ע"פ עדים שבשקר טען לא הוי אנוס ואם נודע להמצרן בחוה"מ והביא מעות מיד אחר המועד אינו מפסיד כיון שאין ב"ד קבוע בחוה"מ:
שיודיעו לאוהבי ואצ"ל לשלוח להודיעו לו רק אם קרובי המצרן רוצין לקנותו טוב ואם לאו אבד המצרן זכותו ועיין ביאורים דדוקא כשקרובי המצרן רוצין לקנותו וליתן מעות אף אם לא ירצה המצרן לקנותו ובלא"ה בטל דין המצרנות:
ומכר אחד מהן זכותו הטעם כיון דמ"מ זה הלוקח אינו מצרן צריך לעשות הטוב והישר עם המצרנים האחרים:
כל נכסיו דוקא כל נכסיו אבל שני שדות לא ומה שסיים שהרי היא והאחרת ר"ל כל האחרות:
ואפי' אם המצרן הטעם שאין מצוי שיקנה אדם כל שדותיו ויהיה ההפסד להמוכר ובמקום הפסד המוכר לא תקנו מצרנות ואם באו המצרנים כולם לקנות מסלקין ללוקח ואם המוכר מתרצה יש דין מצרנות (סמ"ע):
מכרה לבן וצ"ע באב שמכר לבנו אם המצרן יכול לסלקו דאפשר שזה גם כן ישר וטוב שהבן יחזיק בנחלת אבותיו (ש"ך):
הקונה מעכו"ם דיכול לומר אריה אברחיה לך מחצרך ואפילו חוזר ומשכירה להעכו"ם יכול לומר ארי' אברחי' לך מהג"י והקראי"ם דינם כעכו"ם (ש"ך) ואם קנה כותל רעוע אף שיש חשש שיפול על בית המצרן מכל מקום לא יכול לומר אריה אברחיה לך ויש בו דין מצרנות:
בצד עכו"ם פי' שאחד קנה בית שעומד בין בית ראובן לעכו"ם א"י הלוקח לומר אנכי מגן לך מהעכו"ם ויש בו דין מצרנות:
יש צד אחד דהיינו שהיה עמו שותף בחובות אף שזה לבד לא מהני לסלק דין מצרנות מכל מקום בצירוף שניהם בטל דין מצרנות:
המוכר לעכו"ם ואחר שמכר בית לעכו"ם במבוי וקיבל עליו נגדם כל אונסא דמתייליד (כן) הוא בב"י ובסמ"ע שהעתיק חסר זה ואח"כ טענו בני מבוי שהעכו"ם הזיקו כיון שכל בני מבוי טוענים אותו לא חשדינן להו למשקרי כיון דהמוכר א"י בדבר משתעבדי אינהו ושקלי:
ודוקא ששמתוהו לאו דוקא ישמתוהו דרק בקיבל עליו תליא מלתא כיון שאין דרך שיקבל עליו בלא שמתא לכך תפס שמתוהו:
שלא קנסו בנו ואף שקיבל עליו מ"מ כיון דקבלה לא היה רק מטעם קנס לא קנסו בנו:
בדמים שנתן ואם העכו"ם נותן יותר משויו מחויב למכור להישראל בשויו:
להשחית נחלתו כגון שהעכו"ם יכול לקנות בשכונת עכו"ם בית כזה וקונה דוקא בשכונת ישראל:
שדה רע דוקא שניכר לכל שהוא רע (סמ"ע) וה"ה באחד שמוכר מחמת שעקר דירתו ג"כ בטל דין מצרנות ש"ך:
בדבר ספק כגון שטוען הלוקח שמא מפני המס מכר:
(סמ"ע) והש"ך הניח בצ"ע כיון שזה מצרן ודאי אפשר שא"י לבטל המצרנות מספק ודוקא בטוען ספק אריס שגוף המצרנות מספק מפני טענת ספק ומפרש הדבר ספק היינו שטוען שמא גזלן או אריס אתה ונראה דאם היה בידו שלשה שנים דא"צ להביא ראיה יותר:
בעל המצר להביא ראיה ואי לא מייתי ראיה אפי' טוען ברי א"צ לישבע כיון שגם בטענת שמא היה יכול לפטור עצמו ולא דמי למה דחייב לישבע בטוען ברי אף שהיה יכול ג"כ לפטור עצמו בספק מ"מ כיון שהוא מצר ודאי וביטול המצרנות הוא ספק חייב לישבע:
והיה יכול לסלקו פי' שהיה לו לבוא לב"ד ולומר אני הוא המצרן ששדה זה שלי הוא:
לאשה דעיקר טעמא הוא דהן ימצאו לקנות ממקום אחר והן לאו בר הכי הוא משא"כ בקטנים שאינן יתומים אביהן מטריח בעדן אבל יתומים אפי' יש להן אפוטרופס לית דינא דב"מ וכן אפי' אם המצרן ג"כ אשה לית דינא דב"מ שם:
נכסים ידועים היינו שאין לבעלה רשות בהן (שם):
היא ובעלה כיון שהיא יש לה נכסים ידועים וא"י לסלק אותה מש"ה גם בעל א"י לסלק (שם):
מן האשה וה"ה מן היתומים ואפי' יש למצרן היזק ראיה מבית זה (סמ"ע) (שם):
דשותף עדיף אבל שוכר לא (סעיף מ"ט):
במשא ומתן דוקא אם קדם השותף וקנאה אבל אם קדם המצרן וקנהו אין השותף במו"מ מסלקו (סמ"ע):
מיושבי העיר אפי' אין דר אצלו רק שהוא דר בעיר וכן אם האחר דר סמוך לו בעיר ואינו מצרן והשני יש לו שדה סמוכה לשדות שלו שכן העיר קודם:
כ"ז שירצה ואם יש לו זמן שיעמיד שם בנינו הוא מחלוקת הפוסקים אם נקרא יש לו זכות בקרקע:
אין בעל העליה והאחרונים חולקים וס"ל דבעל העליה נקרא שותף בקרקע ויכול לסלק המצרן (סמ"ע):
במקומות שבהכ"נ ואם עין הדיין רואה שיש ישר וטוב שלא לסלקו יכול לסמוך על דעת האומרים דאין דין מצרנות במקומות בהכ"נ (סמ"ע) והש"ך חולק ואם א"א לחבר שני המקומות להיות אחד לית בי' דדב"מ:
מיהו אם נראה והש"ך חולק בזה וכן מי שמוכר שט"ח לא' בפחות אין המלוה יכול לטעון שימכרנו לו:
דמים שהן ראויין ראויין כלומר אפי' מעט יותר משויין רק שראוי להאמין לו דאלו דמי שווין נוטל בלא שבועה (סמ"ע):
הפקר כלומר שקונין מן השרים בעד המס שנותן:
וא"ל א"י לסלקו: אפי' נותן לו כדי שוויה (סמ"ע):
ואם קנה המרתף ואף דנגד בית שבצדו חשיב מצרן מ"מ נגד המרתף שתחת הבית גרע ואין לו דין מצרן (סמ"ע):
דלמלוה דין מצרן לענין שאם קדם המלוה וקנה אין המצרן יכול להוציא מידו אבל אם קדם אחר וקנאה אין המלוה יכול להוציא מידו (סמ"ע וט"ז):
והמצרן רוצה להוציא והרא"ש חולק וס"ל דיש בשכירות משום דדב"מ:
דיש בשכירות דין מצרנות היינו לענין אם קדם השוכר וקנאו אין המצרן יכול להוציא מידו אבל השכיר ג"כ א"י להוציא מלוקח וזהו דוקא בשדה הסמוכה לשדה שהשכיר אבל באותו בית עצמו מסיק הט"ז להלכה שהשוכר הראשון מוציא מיד השוכר ששכרו לאחר ימי שכירותו ועיין בית יוסף שאם השוכר השני שכרו אחר שכבר כלה ימי שכירתו של ראשון ועדיין לא השכירו לו המשכיר שאין בו דין מצרנות:
ולמה שהוא דר בו ואפי' קנה חבירו את חלקי מסלקו אידך מחלקו (ב"י) ודבריו סותרין שמקודם כתב דאין השוכר יכול לסלק לאחר ויש ליישב בדוחק (ש"ך):
אין השוכר יכול להוציא מידו והסמ"ע פסק דאפי' כבר קנאה המצרן השוכר יכול להוציא מידו: