נתיבות המשפט/חידושים/קעו
ולפי קנינו אבל כשלא היה קנין בזה יכולים לחזור ולהבא ☜ ועיין ביאורים אבל לענין מה שקנה כבר לשם שותפות אפי' קונה כ"א במעותיו א"י לחזור ויש לחבירו חלק בריוח וההפסד:
וכתבו שטר ואפי' אם כתב בשטר בח"ח ובשד"א לא מהני ואם כתבו בלשון חיוב ודאי מהני (ט"ז) דלא (כסמ"ע):
שה"ה אם משך פי' שכ"א משך ממון חבירו לשם שותפות אבל אם כל אחד משך ממון חבירו שיהיה לו לגמרי לא הוי רק כהפוכי מטרתא ובדבר שדרכו להגביה לא מהני משיכה רק הגבהה ט"ז:
והתחילו לישא וליתן אפי' לא עירבו המעות קודם רק שכ"א קנה במעותיו לשם שותפות שוב א"י לחזור אפי' להבא ט"ז וסמ"ע כתב דלא עירבו קודם יכולין לחזור להבא רק לשעבר א"י לחזור:
ולא נסתלק משמירתן ☜ ע"ב היינו דוקא שנאנסו המעות בידו קונה שקנה אבל אם כבר קנה סחורה לשם שותפות האחריות של הסחורה הוא לשותפות ואם המלוה טוען שאפשר שעדיין לא קנה אין לו על הלוה רק חרם סתם ואם המעות מזומן ביד הלוה וא"ל טול זה לפרעון אמר המלוה יהיו בידך למחצית שכר נפטר מהאונסין ועיין ביאורים סי' שד"מ:
עירבו פירותיהן בפירות מהני עירוב כיון שבפירות מקפידין על העירוב אבל במעות לא מהני עירוב לחוד עד שיתחיל לישא וליתן (סמ"ע):
ששכרו מקום בשותפות זו היינו דוקא ששכרו המקום שלא יהיה רשות להניח בו רק דברים המשותפים אבל כחצר שהוא של שניהם לגמרי שכ"א יש לו רשות להניח בו מה שירצה אין קונין זה מזה ע"י חצר זה המשותף וע"ב:
שאין אדם מקנה דשבלב"ל ואפי' במה שהרויחו (כבר) יכולין לחזור (ש"ך):
וי"א דינולין להקנות ואפי' להבא א"י לחזור אבל לשעבר א"צ קנין ועיין ביאורים וכן עיקר:
וא"י לחזור ואפילו במה שירויח להבא (ש"ך):
לענין מה שירויחו היינו דוקא קודם שנטל הריוח זה מזה אבל כשנטל ריוח חייב ליתן גם לחבירו ממה שירויח ועיין ביאורים ואפילו בלא קנין אין יכול לחזור ממה שהרויח כבר ובקנין אפילו ממה שירויח א"י לחזור ע"ב:
ששמו פירותיהם: קמ"ל דאף דכתיב כי תמכרו או קנו לא תונו והאי לאו מכר הוא מ"מ כיון דדקדקו להניח בשוה ה"ל כמכר (סמ"ע) ועיין ביאורים אם יש שיטור ביטול מקח אז אם היה קנין אחר לקיים השותפות שהתחילו לישא וליתן השותפות קיים רק שצריך להשלים המעות אבל אם היה הקנין להשותפות רק ע"י משיכת המטלטלין גם השותפות בטל ויכולין לחזור מהשותפות ע"ב:
עירובי פירותיהן קמ"ל דאפי' לא באו לחשבון עד אחר זמן ל"א דמחלי זה לזה ויחלוקו בשוה רק כ"א נוטל קרנו כפי שויו (סמ"ע):
לפי מניינם ע"ב שיצא מזה הרבה חילוקי דינים: א' דאם נשתתפו לעסוק בסחורה לטרוח במכירת' השכר לאמצע כיון דבעל המועט מחויב לטרוח עצמו כמו בעל המרובה בשוה ולכך הריוח ג"כ בשוה ואפילו קנו שור לטרוח בו לפטמו להשביחו ולשחטו וכל כיוצא כזה כל שמוטל הטירחא על בעל המיעוט כמו על בעל המרובה נוטל השכר בשוה. ב' הריוח שעלה אחר זמן חלוקה שאין לאחר שוב שיעבוד על חבירו לכוף לחבירו לטרוח במכירת הסחורה של שותפות מש"ה הריוח שעלה אח"ז חלוקה הוא לפי מעותיהם. ג' אם התחילו לישא וליתן בהעסק על קביעת זמן ואח"כ שינו מדעתם הראשונה שלא לעסוק שוב בהעסק זה רק בעסק אחר ולא התחילו לישא וליתן עדיין בעסק אחר הריוח שעלה על העסק הא' אחר השינוי הוא לפי מעותיהן דהוי כאח"ז החלוקה כיון שאין להם שוב שיעבוד מא' על חבירו בעסק הא' אבל אם כבר עשו ביניהם זמן בעסק אחר והתחילו לישא וליתן בהעסק אחר השכר לאמצע כמו בעסק הא'. ד' הריוח וההיזק אפי' מגניבה שעלה על המעות או סחורה שהניחו לתוך השותפות ועדיין הוא בעין מה שהניח בתחלה לתוך השותפות הריוח וההפסד העולה על הבעין הוא לפי המעות. (ה) אמנם בסחורה שהחלקים מצורפים שא"א לא' מהן לחלוק ולקבל הריוח על חלקו עד שימכר ג"כ של חבירו עמו כגון שקנה שור לחרישה או מרגלית א' או כלי א' וכן בכ"מ שא"א לקבל הריוח עד שימכרו שני החלקים אז אפי' אחר זמן החלוקה או כששינו השכר לאמצע ואפי' הריוח שעלה על המעות שהניחו בעין כל שא"א להיות הריוח בלתי מכירת שני החלקים ביחד השכר לאמצע. (ו) וכן אם קנה שור לשחיטה לחלקו באיברים מיד או שאר דבר כיו"ב שאין א' משועבד לטרוח לחבירו ואפי' בשור לחרישה שקנו שלא לחרוש בשותפות רק לטרוח בו זה ב' ימים וזה יום א' שהדין הוא שהריוח לפי מעותיהן מ"מ אם מכרן השור החי ולקחו ריוח באופן שלא היה באפשר ליטול הריוח זה בלתי מכירת שני החלקים יחד ריוח כזה הוא לאמצע. (ז) אם עלה ריוח הרבה בעוד שהיה השכר לפי מעות ואח"כ נזדמן א' נותן ריוח מועט בכדי שימכור לו הכל ביחד ואותו המעות א"א ליקח בלתי אם ימכור שני החלקים ומכרו בסתם ודאי דהדין נותן שאין בעל המרובה מפסיד חלקו שהיה מגיע לו מקודם. (ח) אם קנו שור לחרישה והרויחו וחלקו הריוח לאמצע ואח"כ נמלכו לשחטה ושחטוהו והי' בו היזק אף דעכשיו ההיזק הוא לפי מעותיהן מ"מ משלימין תחלה ההיזק שהיה להם ואח"כ חולקים בהריוח כי רוחא לקרנא משתעבד. (ט) אם קנו קרקע שאין בו דין חלוקה לעצמם ואח"כ מכרו והרויחו הריוח לפי מעותיהן כל שאין הריוח מחמת שותפות שיש בו טורח והתעסקות דדוקא דכל שהשותפות הוא על דבר שיש בו טורח ונשתעבד בעל המועט לעסוק בשוה עם בעל המרוב' אז הריוח לאמצע. (י) כל הני דינים בנשתתפו לדעת אבל אם נעשו שותפים שלא מדעת כגון בכור ופשוט או שהיה לו שותפות עם אביו בשור לחרישה ואח"כ מת אביו וירש עם אחיו החצי שיש לזה ג' חלקים ולאחיו רביע הריוח לפי מעותיהן אף במקום שהחלקים מצורפים כנ"ל ביאור דינים היוצאים מסעיף זה:
רק כשומר חנם והש"ך כתב דאפי' ש"ח לא הוי ועיין ביאורים דאם כ"א מתעסק בחציו בביתו הוי ש"ש רק דהוי שמירה בבעלים ונ"מ דבעי שבועת שומרין אבל אם א' שמר בנדבה לבד לא הוי אפי' ש"ח ואפי' שבועה לא בעי אם לא שקיבל עליו בפי':
התחילו להתעסק ביחד ע"ב דדוקא כשנתעסקו שניהם בחנות המשותף ביחד בתחלה ואח"כ התנ' בשמור לי היום ואשמור לך למחר אז הוי שמירה בבעלים נגד כל אחד אבל אם נתעסקו כל אחד בהחצי בביתו ואח"כ התנו שישמור כ"א בחדשו ומשכו אחד כולו לרשותו לא הוי שמירה בבעלים כיון דהוי משיכה חדשה:
הראשון חייב ע"ב דאם נתעסקו בו ביחד שכ"א לקח החצי לביתו ונתעסק בו בנגנב אצל שניהם חייב האחד להשני רביע מכל הסך ואם נתעסקו בו ביחד בחנות המשותף אין על הא' תשלומין כלל כיון ששומרין ביחד ואם אחר שנתעסקו ביחד חזרו ועסקו בו כ"א לבדו כשיגנב ביד הא' חייב לשלם להשני ואם נגנב ביד השני פטור (ט"ז) אם התנה בשמור לי בחודש זה וחשמור לך בחודש אחר ושמר ראובן לבד בחודש ניסן ואח"כ בתחלת חודש אייר שכר שמעון לראובן שיתעסק עמו ג"כ בחדשו פטור שמעון דבתחלת השמירה הוי שמירה בבעלים ואם אח"כ בר"ח סיון בחודש השייך לראובן שכר לשמעון שיעסוק עמו ונגנב חייב ראובן לשלם לשמעון רביע מכל הסך וכן הדין בכל חודש השייך לראובן ושכר לשמעון שיעסוק עמו כגון בחודש אב ותשרי כיון שנתעסק עם שמעון בהתחלת השמירה השייך לשמעון והוי לשמעון שמירה בבעלים מ"ה כשנגנב חייב ראובן לשלם לשמעון רביע וכשנגנב בחודש השייך לשמעון פטור שמעון בין אם שמר לבדו או שמר עם ראובן ששכרו לשמור עמו כיון שבהתחל' שמירת שמעון הוי שמירה בבעלים לשמעון ואם בתחל' עסק כ"א בחודש שלו דהיינו בר"ח ניסן שמר ראובן לבד ושמעון שמר בר"ח אייר לבד ולא היה שמירה בבעלים לאחד מהם בהתחלת השמירה ואח"כ שכר א' את חבירו להתעסק עמו בחדשו אותו שהוא מחייב מכח התנאי שהיה ראשונה על חדש זה מחויב לשלם להשני רביע וכן הדין אם שאל אחד את חבירו לשמור להתעסק עמו בחנם כשנאבד בפשיעה אבל אם נגנב אז אותו שהוא ש"ש חייב לשלם לחבירו ועיין ביאורים הטעם בכ"ז:
חלקו השותפות: ועיין ביאורים דמיירי שהיה בהתחלת השמירה שלא בבעלים או אפילו היה שמירה בבעלים בהתחלה אלא שהיה באופן שהיה משיכה חדשה כגון שלקח לביתו מחנות המשותף ומיירי במעות דהוי ש"ש משום שי"ל רשות להשתמש במעות כמו במעות מותרין אצל שולחני או אפילו בחפץ והוא הבע"ד של העכו"ם ולקח לעצמו המעות מחמת שהשותף השני לא היה בטוח בעיניו דהוי ש"ש משום דדמי למשכון או דמיירי שהיה נשאר ביד מי שמחויב לשמור בחודש זה:
כלו לגמרי דאמדו חז"ל דעת השותפין דמחלי אהדדי וכן בבגדי נשים ובנים כיון דאין דרכן לבוא לב"ד ודאי מחלו אהדדי אבל לבגדי שבת דיכולין לשלחן לב"ד לא מחלו סמ"ע:
בגדים לנשיהן: ועש"ך שהניח בצ"ע אם שמין לגדול אחים בבגדי שבת וי"ל דאם הטעם דבגדי שבת דשמין משום דיכול להביאן לב"ד ובגדול אחים אין שמין כי היכי דלשתמעין מילי' א"כ אף ב"ש א"ש אבל אי הטעם בקטנים דשמין בגדי שבת משום דאין דרך להקנות בגדים כאלו אף בגדול אחים שמין:
אחר המנהג דה"ל כהתנו אהדדי שיהיו סומכין על המנהג:
בסחורה אחרת וזה דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם כבר נתעסק בממון עצמו והרויח א"צ ליתן לחבירו (ש"ך) ועיין ביאורים דדוקא בשותפין עע"ס מיוחד אבל בשותפין בכל עסקיהן חייב ליתן לחבירו וכן הדין במושיב חבירו בחנות המבואר בי"ד סי' קע"ז סעיף כ"ט דאם הושיבו לעסוק בכל סחור' שיתן לו חייב ליתן לו להנותן חלקו ואם לא הושיבו רק על עסק מיוחד ועסק במעותיו בסחור' אחרת א"צ ליתן לחבירו וכתב הסמ"ע דאם א"צ לטרוח יותר בשביל העיסקא כגון רועה מותר:
להמכר תמיד בהקפ' לאפוקי אם קצת ב"א אין מוכרין סחור' כזו כלל בהקפ' אבל אם כולם לפעמים מקיפין ולפעמי' מוכרין במזומן כיון שדרך סחורה כזו להמכר אף בהקפה פטור ועיין ביאורים דבדבר שדרכו להמכר בהקני' ואפילו בחובות עכו"ם פטור:
ואם התרה בו ע"ב דמ"מ כיון שדרכו להמכר תמיד בהקפ' והלוקח הוא איש בטוח בעיני ב"ד יכול לו' חלוק עמי ואני אקיף חלקי וקח חלקך:
ולא יפקיד ע"ב דאם הפקיד לאיש שרגיל השותף השני ג"כ להפקיד אצלו פטור ואם בא היזק לעסק מכירת הסחור' ע"י מה שהפקיד ביד אחר חייב אף שהפקיד ביד מי שרגיל השותף השני להפקיד:
והסכים למעשיו היינו בפי' אבל שתיק' לא מהני [סמ"ע]:
או שמכר בהקפה ע"ב דא"צ לשלם רק כפי שיהיה שוה החפץ למכור במזומנים:
מחמת זה שעבר ואם אחר הקנין הסכים השותף השני למעשיו אפילו ע"י הכתב צריך ליתן גם חצי הפחת ש"ך:
חוב אצל שר אחד ע"ב דמיירי שעש' החוב בידיעת שותפו וגם מיירי שהלך לדור תחת השר אחר ההלוא' או אפילו היה דר תחתיו קודם ההלואה רק שנתחדש המורא אח"כ אז פטור אבל אם היה דר תחת השר והיה ירא ממנו קודם ההלוא' ודאי דהוא פישע גמור במה שלא הודיע לחבירו שהוא א"י לתובעו ועשה החוב על שמו וחייב:
ראובן שהלך ופטר עש"ך שמסיק דאם יש עדים שהחובות עדיין לא נתפרעו א"נ אפילו יש לו מיגו דהוי מיגו במקים חזקה דחזקה דאין אדם פוטר חובותיו דאין אדם מזיק לעצמו אבל אם אין עדים שהחובות לא נתפרעו עדיין אז כשיש לו מיגו דהיינו שאין עדים שפטרו נאמן ואם יש עדים שפטרו דאין לו מיגו א"נ רק שהמלוה צריך לישבע שלא פרע לו העכו"ם ושלא ציוה לו לפטרו ועיין ביאורים דהיינו דוקא במלוה בשטר דאז הוי כחזק' שלא נפרע אבל במלוה ע"פ נאמן ועיין ביאורים דדוק' בציוה לו לפטור החוב בשם השליח כגון שהבע"ח מכיר השליח שהוא היה ג"כ שותף בשעת עשיית החוב דל"ש שום החזקת טובה מלו' למלוה כיון שסובר הלוה שהפטור לא בא ממלוה האמתי אבל אם טוען שציוה למחול בשם המלו' נאמן כשיש לו מיגי דלגבי מחילה ומתנ' ל"ש חזקה דאדם עשוי ליתן במתנה:
חייב לשלמן כפי מה שהיה שווין למכור (ש"ך וט"ז):
ואם גנב והש"ך חולק ופוסק דהוא לעצמו אם לא שהיה הגניב' סכנה לשניה' צריך ללוקח עמו ומדברי הט"ז משמע דבכל גוונ' הוא לעצמו דאיסור' לא ניחא ליה דליקני:
שלא כדין ול"ד להעליל עליו שקנ' גניבה שזהו בדין לפי דיניהן ולכך חביריו חייבין לסייעו (סמ"ע):
מי ששכר חבירו ע"ב דדוק' כשהתנה שכל המציאות יהיו שלו אבל כשלא התנה הוא לבעל השטר:
נוליך הסחור' ע"ב דאם השוק קרוב למדינ' דיכול להוליד:
משהגיע זמן המכר ע"ב ס"ק ל"ב דאיירי אפילו קבעו זמן בתחל' השותפות ולא כלה עדיין הזמן:
וא"י לחלוק ול"ד לפועל דיכול לחזור משום דשם עבד עליו וכתיב כי עבדי הם משא"כ שותפין דאין שם עבד על אחד מהם סמ"ע ועב דה"ה שא"י לטעון גא"ג ועע"ב דדוקא לחלוק השותפות שלא לישא וליתן עוד בהמעות א"י אבל למכור הסחורה יכול לכוף א' חבירו כשנראה ע"פ מנהג העולם שלא יהיה שום רווחא יותר ומכ"ש במקום דאיכא פסידא לפי מנהג העולם ועע"ב אם שותף א' א"ר להתעסק בשותפות שהשותף השני יכול לשכור עליו מתעסקים אחרים ואם רוצה לבטל השותפות מחמת שא' א"ר להתעסק הרשות בידו ואם א' א"ר ליתן מעות לתוך השותפות ע"ב ס"ק ל"ב:
מהקרן ולא מהשכר משום דמזלא דבי תרי עדיף (סמ"ע):
ואם שינה ☜ ועיין ביאורים דאם שינה בפסידא דלא הדר יכול לבטל השותפות ולדעת הי"א בסי' ש"ו סעי' ח' לא מצי לבטל השותפות עד שיתרו בו או עד שיהיו מוחזקין:
חולקין כ"ז שירצה ☜ ועיין ביאורים דדוקא אם אחד מעכב מלמכור הסחורה אבל אם הוא מסכים למכור הסחורה וחבירו רוצה לחלוק כדי שלא יתעסק במכירות חלק השני כופין אותו:
וחולקים הדמי' כשאין אחד מהם אומר גוד או אגוד אבל פשיטא די"ל גוד או אגוד (ש"ך):
חולק בפני ג' ושטרות חולקין הב"ד בשומ' (ש"ך):
ואם הפסיד ☜ ואם היה להם בשותפות מאה מדות ונטל אחד חלקו חמשי' מדות והניח לחבירו ג"כ חלקו באוצר ואחר זמן מדד השני חלקו ומצאו חסר וא"י אם קודם החלוק' או אח"כ עיין בסי' רכ"ד מ"ש שם:
לבטל החלוקה ול"ד לשינה דההפסד לעצמו דשם ההפסד בא מכח מה ששינה (סמ"ע):
ומניח חלק חבירו בב"ד ואומר לפניהם שאין רוצה עמד בהשותפות (סמ"ע):
מהמתעסקים שמת ☜ ועיין ביאורים דה"ה בשטר עיסקא דידן יכול לתבוע המעות מהיורשים אפילו כשמת המקבל קודם הזמן וכתב במ"ל שאם טען שזקף עליו חלק שותפיה שמת במלוה והרויח לעצמו אינו נאמן:
בטלה השותפות ואם עסק בסתם הריוח לשותפות רק שנוטל מקודם שכר טירחתו מלבד באחין שאינו נוטל שכר טירחא כשעסק בסתם וכ' הש"ך דבאורנדי ורחיים א"י לדחות להיורשים אבל יכול לטעון גא"א ☜ וע"ב:
שותף שחלה ועיין ביאורים דוקא לענין שיכול לבטל השותפות ולסלק עצמו בב"ד ולעסוק בחלקו לבד אבל אם כבר עסק בסתם הריוח לאמצע רק שנוטל שכר טרחתו וכן כשעבר האונס חזר לשותפות הראשון ומ"ש בהגה"ה ונתעכב באונס היינו שהאונס בא מחמת שהלך בשותפות אבל אם חלה שלא מחמת השליחות אין לו חלק דאם היה כאן היה ג"כ חולה (ש"ך):
הריוח לאשה לפ"ע אבל ג' שקיבלו עיסק' מאחד ומת אחד מהן ועסקו בסתם אותן שנים הנותרים נוטלים חלק ריוח המגיע למת ואין להנותן בו כלים לפי שאסור להנותן לקבל ריוח מחלק המלוה ועיין ביאורים:
חוב אצל אחרים ☜ ועיין ביאורים דהיינו דוק' בחובות שכבר עבר הזמן פרעון אבל כשלא הגיע הזמ"פ א"י לחלוק ואין חילוק בין חובות בע"פ או בשטר וא"צ קנין ומעמד שלשתן כשחולקין בשומ' בפני ב"ד ראובן ושמעון שקבלו חובות עכו"ם בעיסקא ונפסדו החובות א"צ לשלם אלא כמו שהיו שווין בשעה שקיבלו (סמ"ע) וכן אם גבו יותר מכפי השומא חולקין דדמי להא דסעי' ד' בעירבו פירות בלא שומא:
או בגוד או אגוד בסי' קע"א הביא מור"ם דעת החולקים דלא שייך גא"ג בשטרות כיון דבסוף יבוא לידי גוביינא (סמ"ע) וש"ך:
נשא ונתן ודוק' שקיבלו ההלואה בתוך משך השותפות דמאחר שקבעו זמן הפרעון אחר קביעות זמן השותפות הוי כאלו פירשו שימשוך שותפתן עוד עד זמן פרעון אבל אם בתחלת קביעת זמן השותפו' לוו המעות אע"פ שאיחרו הזמן פרעון מזמן השותפות אין אחד מעכב על חבירו מלחלוק כשהגיע הזמן שקבעו לחלוק השותפו' (ט"ז):
וטול אתה דמים וה"ה אם זה שרוצה לחלוק רוצה לשלם חלקו להמלוה יכול השני לומר קרנא להדדי משתעבד ומזלא דבי תרי עדיף (סמ"ע):
וימכרו גם הסחורה שבריש' קאי א"נ מ"ש ברישא ולילך למדינה פי' לסחורה ר"ל שישא ויתן שם בהמעות ויביא המעות לביתו (סמ"ע):
לזמן קצוב אבל מי שקיבל מחבירו לחרוש לו שדה בלא זמן וגם עוסק בה אימת שירצה א"י לחזור בו (סמ"ע):
משא"כ בשותפין ארישא קאי עיין (ש"ך):
דשבועה לאחד שבועה למאה ☜ ואפילו לא היה בעיר וא"י לטעון אילו הייתי כאן הייתי מגלגל עליו דכיון שכבר נשבע ונפטר מעיקר השבועה שוב א"י לגלגל עליו:
וי"א דה"ה אשה והש"ך מסיק דאשה כאיש דמיא:
כשהן נתבעין הטעם דהנתבע כל מה שיכול להשמט מהתובע ניחא ליה משא"כ בתובעין ניחא ליה בתביעות שותפו ובקרקע כיון דלא מחוסר גוביינא אף בשהן נתבעין אינו יכול למסתר דינא (סמ"ע) והט"ז חולק עליו:
יש לו ראיה אבל הראשון אף אם ימצא ראיה אינו יכול להביאם (סמ"ע) וכתב הש"ך באחד שצוה לשותף לכתוב לשותפו לשלוח לו איזה סחורה עם סחורתו ונאנס בדרך אם לא הזכיר לו המשלח שאחריותו עליו פטור המשלח ☜ ועיין ביאורים דמיירי שאמר לו שיקנה שם עבור השותפות וכשיבא הסחורה לביתו יתן לו רווחים אבל צוה לו לקנות בשבילו בשליחתו אחריותו על המשלח אף שלא הזכירו לו שאחריותו עליו:
וכותבין עליו פס"ד ואף על גב דבנתבעין יכול למיסתר דינא מ"מ כיון שהתחיל להיות תובע אמרינן דהיה ברצון שותפו מש"ה כשאבד זכותו ונעשה נתבע חייב חבירו ג"כ ליתן אחר זמן שקבעו לראשון אבל לשנות בטענות יכול לשנות בכל גוונא (סמ"ע):
להחרים עליו ודוקא שלא היה בעיר אבל היה בעיר ויכול לשנות בטענות א"י להחרים עליו שיאמר לו אמת שצויתי לטעון אך לתקוני שדרתיך ולא לעותי (סמ"ע) והט"ז חולק וס"ל דיכול להחרים אולי צוה לו לטעון כך:
שחייב להן עכו"ם ☜ ועיין ביאורים בשנים שהלכו לעכו"ם וזקפו הרבית אל הקרן ואח"כ קנה אחד מחבירו חלק מהחוב וביטל השר הזקיפה אז אם אמר לו בשעת קניה על עיקר הקרן ההפסד מהזקיפה על שניהם ואם אמר לו סתם מכור לי חלק מהחוב לא קנה ממנו רק שני חלקים מהקרן ומהזקיפה וההפסד על שמעון מהזקיפה הוא רק שליש:
אם אמר לעצמי אני מציל והסמ"ע כתב שצריך שיאמר כך בפני ב"ד והש"ך והט"ז חולקים וס"ל דסגי בפני עדים ואם יש לו מיגו נאמן לומר שאמר לעצמי אני מציל אפילו בפני עצמו ומהני לו והא' אינו רוצה ליתן ☜ ועיין ביאורים דמיירי שע"י שוחד א"י להציל רק החצי אז כשא"ר ליתן שוחד דוקא יכול להציל לעצמו הכל אבל כשרוצה חבירו גם כן ליתן שוחד א"י לומר לעצמי הצלתי וצריך לחלוק עמו אבל כשע"י שוחד יכול להציל הכל יכול לומר לעצמי אני מציל חלקי וטרח גם אתה ותן שוחד ואציל חלקך בכל מקום דאיכא פסידא ☜ ועיין ביאורים דא"י לומר לעצמי אני מציל רק כשעפ"י אומדנא יכולין להציל ע"י טירחא הכל או שא"י להציל כלל ע"פ אומדנא אבל כשא"י להציל רק החצי ע"פ אומדנא כגון שהבע"ח הוא עני ואין לו לשלם רק החצי א"י לומר לעצמי אני מציל ובמשנה למלך כתב דבשטר שנכתב על שם אחד מהן א"י לומר לעצמי אני מציל והדין עמו דהא אי אפשר לאחר לתבוע כלל דהא השטר לא נכתב על שמו:
שבועה לא' ע"ב דאפילו אם ראובן רוצה לגלגל על לוי מ"מ א"י להשביעו כיון שנפטר מעיקר השבועה נפטר גם מהגלגולים ואפילו לא היה ראובן בעיר בשעה שנשבע לוי:
או אפשר שמעון דעת הסמ"ע דאם פטר ראובן לשמעון ושמעון ללוי דמהני והש"ך חולק עליו והט"ז כתב דאם הודיע שמעון ללוי שהוא שותף עם ראובן אף כשפטר ראובן לשמעון ושמעון ללוי יכול ראובן להשביע ללוי ואם לא הודיע אף כשלא פטר ראובן לשמעון כיון ששמעון פטר ללוי נפטר גם נגד ראובן ואפשר דהש"ך ג"כ מודה בזה להט"ז:
באי כחו ואז אפילו לא פטר שמעון לוי מ"מ אין ראובן יכול להשביע ללוי (סמ"י):
פרע לאחד מהם ואם פרע החציה והלך לו צריך לחלק קבלתו עם השני ודוקא בנתפשר עם אחד אין השני יכול לומר התפשר גם עמו כמבואר בסי' ע"ז (סמ"ע):
החייב ישראל: הש"ך תמה ע"ז דבישראל א"י לתפוס כלל דהא מגיע היזק להשני בתפיסתו דהא במה שנשאר יצטרכו לחלוק עצמו ולזה כתב דמיירי שתפס מדבר שאינו ידוע שהוא של שותפים ☜ ועיין ביאורים דדוקא מבית ומרשות השותף שאינו חייב לו א"י לתפוס אבל מבית השותף החייב יכול לתפוס:
דאפילו שבועה משום דסתם עכו"ם משקר ונחשב כטענת ספק שאין משביעין עליה (סמ"ע) אכן אם ירצה להשביע זה את זה שבועת השותפות יכול לגלגל עליו:
שאם יברר שמעון אבל אם לא יברר הוי כעלילה שאינו חייב לשלם (סמ"ע) ☜ ועיין ביאורים דמ"מ יכול שמעון לומר לראובן בשעה שמודיע מהעסק או קבל עליך העלילה או שיהיה כל הריוח שלי ואם עסק בממון השותפות בלא ידיעת חבירו ונפסד מחמת העלילה ההפסד על שניהם:
יודה ראובן אבל שטר א"צ ליתן כיון שגם שמעון לא נתן שטר משא"כ ברישא שנתן שמעון עליו שטר צריך גם ראובן ליתן שטר ליד שמעון (סמ"ע):
חלקו בריוח דכל שותף יכול לעשות שלא מדעת חבירו מה שהוא תועלת להשותפות והא דמבואר לעיל סעי' י' דלא ישתתף עם אחרים היינו דוקא ליתן הסחורה ליד האחר אינו רשאי אבל להחזיק הסחורה בידו וליתן ריוח להאחר רשאי ט"ז בסעיף י':
רוצה להחזיר ומיירי שהוא באופן שאין יהודא יכול לעכב על חזרת שמעון ולוי כגון שראובן נשתתף עם כל א' וא' בפני עצמו ולא עם כולם ביחד ב"י בטור:
שותפין הרבה ביחד אין אחד יכול להסתלק היינו למכור חלקו להשותפים ☜ ועיין ביאורים דאפילו א' מן השותפין מקבל עליו ההפסד מ"מ אינו יכול כיון דנתמעטו המתעסקים אבל לחלוק עצמו ליטול חלק הסחורה שלו לביתו יכול לחלוק כשהוא על אופן המבואר בסעיף י"ח:
בשע' שמוליכ' הטעם דכיון דהמקבל אינו יכול למכרה קודם הרי מתחיל העסק בשעה שמוליכה בין כשהוקרה ובין שהוזלה ואפי' אם קיצב לו סך בשעה שקיבלה מ"מ מחשב הסחורה לפי מה ששוה בשעה שמוליכה סמ"ע ועיין ביאורים דהטעם הוא משום דאסו' לחשוב ביותר משוויה משום רבית הוי כמקח שנעשה באיסור דהמקח קיים כשער של היתר ☜ ועיין ביאורים דנראה דהנותן יכול לחזו' בו כשהוזל:
נעקר משותפותם ☜ ועיין ביאורים דמ"מ אם ראובן רוצה יכול לכופו ליתן מעות דוקא דכיון דנתרצה בתחלה הוי כהלוה לו:
ותפסו השר: הש"ך סי' שפ"ח ס"ק כ"ה כתב דאם החזיר משכון באונס דחייב לשלם דהוי כנו"נ ביד דחייב אפילו באונס ☜ ועיין ביאורים דדוקא שקיבל ראובן המשכון לביתו בלא רצוי שמעון אבל אם נעשה שומר על המשכון ברצוי שמעון פטור דכל שומר פטור אפי' נו"נ ביד כמבואר בסי' רצ"ב:
הוצאות מזונותיו מיירי באופן שאין להם מזונות משותפות כגון שהשני ג"כ עוסק בבית ומיירי שהלך ג"כ לצורך עצמו ולא הוצרך להרבות בהוצאות בשביל העסק (סמ"ע) והט"ז כתב דמיירי שגם בביתו היה צריך להוצאות מזונות כאילו ולכך א"נ ליתן לו אפי' לא הלך רק בשביל השותפות ☜ ועיין ביאורים שאם הוצאות מזונות שבדרך הוא עולה יותר ממה שבביתו והיה ריוח באותו מקום בהעסק חייב השני ליתן לו לפי הערך אף שהלך גם לצורך עצמו:
שאינו חולק בעיסתו אבל כשהוא חולק בעיסתו נאמן במיגו שהוא שלו ☜ ע"ב דאם היה יכול ליתנם לאחרים נאמן במיגו שהיה נותן להם בצנעה ועיין בס"ס נ"ו:
ששר אחד עיין מה שכתבתי בזה לעיל סעיף י"א:
שקנו משי מיירי בראובן שמכר לשמעון משי והתנה עמו כשימכרנו יהיה לראובן חלק בהריוח ובהפסד וכשבא שמעון למכור חסר מהמשקל וטען ראובן שלא קיבל עליו חסרון משקל פסק הרא"ש דשמעון נשבע שלא פשע ושלא שלח בו יד וישלם לו ראובן דגם חסרון המשקל הוא בכלל הפסד (סמ"ע) ☜ ועיין ביאורים דמיירי שהיה לשמעון מעות ראובן בידו דבלא"ה אין השותף מהנשבעין ונוטלין כמבואר בסי' צ"ג סעיף י"ג:
נוטלין בתחל' דאין זה בכלל מזונות כמו רפואה שאין לו קצבה דכל אחד שמירת גופו עליו ואע"פ שלא תבע לו כל ימיו משום שרצה להמתין עד שעת חלוקה (סמ"ע):
ויש חולקין ובמהרי"ק כתב דבבנו חייב לפדותו (סמ"ע) ☜ ועיין ביאורים דכשהוא שאול ליום ודאי פטור דדינו כקרקע דאין דין שומרין בקרקע רק דהכא מיירי בשליח שהוא קבלן והעיקר כדעת החולקים:
גובה משמעון ☜ ע"ב דאפי' יברר שמעון שנאנס ביד לוי חייב מטעם דהוי כשולח יד במה שצוה להשאיל אבל כשצוה להפקידו ביד לוי ומברר שנאנס בידו פטור כמו בשומר שמסר לשומר:
מותר לקבלה דמשום הפסד ממון הקילו (סמ"ע):