נתיבות המשפט/חידושים/קג
כפי הזמן: השומא הוא כפי שהי' הלוקח מחזיר לקנותו סמ"ע) (וע"ב דהג' שמאין צריכין להיות ביחד בשעת שומא:
נידון בק"י: שהוא מילתא אמצעית ורוב המחברים חולקין דהא אותו שאמר צ' ואותו שאמר ק' מעידין שאינו שוה יותר מק' וכן אותו שאמר ק' ואותו שאמר ק"י מעידין ששוה לכל הפחות ק' ולכך מחליטין בק':
ויכולין: להיות קרובים) (וע"ב דקרובין לבע"ד פסולין:
וטעו בכל שהוא: ) (וע"ב דהבירור הוא כשיבואו ארבעה מעצמן ואומרים ששוה יותר דבשומא הולכין אחר רוב דיעות ואין הב"ד חוקרין לשאול פי שמאים אחרים רק אם באו מעצמן יותר שמאים ואומרים שטעו הראשונים שומעין להן:
וכופין את הלוה: ) (וע"ב דדוקא כשנמצא קונ' לקנות כפי שומת שויו אבל כשאין קונה רק בפחות משוויו אין כופין אותו רק שיכול לפרוע לו המותר ולהחזיק בקרקע:
א"י לכופו: ודעת הש"ך דיכול לכופו ואפילו לדעת המחבר כתב הש"ך דאם יאמר הלוה אם א"ר ליתן לו מעות תן לי עוד פורתא קרקע שיהי' לי שיעור הראוי למכור ואתן לך המעות חייב לעשותו סמ"ע וע"ב:
יוכל לכופו: ואם המלו' אומר אשאיר לי כדי שדה לתשמישי והנשאר אשמש עמך בשותפות יהי' ביחד שיעור שדה הדין עם המלו' ש"ך:
או שהיא משכונא: פי' דבהלוא' בלא משכון בעינן עדים שעבר הזמן אבל במשכון א"צ לברר דנאמן במגו דלקוח שעבר הזמן:
יכול למוכרה: ) (וע"ב דהיינו שמכרה המלוה ואח"כ נעשה בב"ד שומא והכרזה והחלט' המכירה בטל למפרע:
אם נהגו: ובמקום שאין מנהג אזלינן בתר תנאי שבשטר סמ"ע ובאופן דלית ביה משום אסמכתא:
מנכין לו מחובו: ודאי דתמיד אין למלוה פירות עד ששלמו ימי אכרזתא ואם אכל מנכין אמנם אם כבר שלמו ימי אכרזת' אי המנהג היא לאכול בלי הכרזה ועדיין לא נשבע ואכל אז ביתומים כ"ז שלא נשבע הנכסים בחזקת יתומים ומנכין לו הפירות משא"כ מיני':
ששמו קרקע: וכשהדרא השומא א"צ קנין חדש ואם המלוה קטן א"צ להמתין עד שיגדל ש"ך:
אינו נוטל הוצאתו: מחלוקת רבוות' היא ומטעם הממע"ה פסק המחבר כן והסמ"ע כ' דאדרב' זה מוחזק בדין בשדה וזה בא רק מכח הישר והטוב המלו' נקרא מוצי' וצריך להחזיר ההוצאות:
נשבע ונוטל: היינו כשאר שתלי העיר ש"ך דלא כהסמ"ע:
אינו נותן: אפי' שבח' דממילא אינו נוטל אבל הפרי שאכל כיון דלא הוי רק א"ר אין מוציאין:
והשביח': לא הדרא אפילו רוצה ליתן לו כפי ששוה עכשיו לא הדרא סמ"ע וש"ך כתב דאם רוצ' לשלם כפי ששוה עכשיו מחויב להחזיר:
בשעת יוקר: דאל"כ תמיד יצפה הלו' שיתייקר ויתן דמים כבתחל' ואין זה ישר וטוב:
מרצונו: שלא בא לב"ד כלל והש"ך כתב אפילו עשו הב"ד שומא רק שבא מעצמו הלוה בלא כפיי':
לשני בר': דממ"נ אם לקח השני בר' וטוען למה אפסיד בשבילך ואם לקח הא' בר' יטעון למה תרויח הא אלו הי' ביד א' היית ג"כ צריך ליתן ר':
ומכרה: דכל הני אדעתא דתרעא נחתי ולא תיקנו חז"ל גבייהו ישר וטוב:
והורישם: דעת המחבר דאפילו ירוש' דממילא אינה חוזרת דלא הפקיע חז"ל זכות היורש:
דאם מת: דהא דקתני בש"ס אורתה היינו שהורישה במתנת שכ"מ:
יורשין הרב': דאחין שחלקו כלקוחות דמי:
קרקע לאשה: ואפי' בכתובת' הדראשומא כשלא ניסת:
כשמת' האשה: אף דבעל לוקח הוי אפילו בחיי אשתו מ"מ לענין זה בעינן דוקא מתה האשה:
ואח"כ נמצא שהפקדון: בזה הרשות ביד המפקיד להחזיר דהשומא בטעות הי' אבל אין ביד הנפקד להחזיר:
או שנאבד: בזה שניהם יכולין לחזור דהא לא ידע ממנו שנאבד וגם יש הפרש דבבא ראשונ' אין צריך להחזיר הפירות שאכל דל"ה מחיל' בטעות ובבא שניה מחיל' בטעות הוא וצריך להחזיר הפירות שאכל ועיין ביאורים חלוקי דינים: