נתיבות המשפט/חידושים/פא

משטה: דכמו דהוא כוון להשטות בי לתבוע (דבר) שאינו חייב לו אף אני כוונתי להשטות בו ולהודות דבר שאינו:

נאמן: ע' ש"ך דה"ה דנאמן לומר טעיתי והיינו במקום דיכול לטעון טענת השטאה וא"כ הוה ליה מגו אבל בדלית ליה מגו א"י לומר טעיתי:

וצריך לישבע: פירוש דצריך לישבע שאינו חייב לו וגם שכוון להשטות ודוקא שטוען ברי שחייב לו אבל כשתבעו בשמא אין צריך לישבע כלל ש"ך:

להד"ם: דמילי דכדי לא דכירי אינשי ואפילו אחר שבאו עדים אנן טענינן ליה ש"ך:

לא בציבור: פירוש קהל והטעם כיון דברי הקהל א"צ קנין וה"ל כקיבלו קנין ובקנין א"י לו' משטה או"ת:

דלאו עני הוא: והיינו עני שאין לו ר' זוז דאז מתחייב מתורת צדקה:

י"ל משטה: דדמי לאומר טול דינר וחלוץ ואפי' אמר א"ע לא מהני ש"ך) (ובשטר וקנין מהני וע"ב:

שכ"מ: היינו חולה המוטל על המטה או מסוכן שהולך על רגליו:

שאין אדם משטה: ואפי' עמד (בדין) ברי וטען משטה א"נ או"ת דלא כש"ך:

אחרים שהודה לו: ואפי' לא היה במעמד עדים לא מהימן במגו דודאי לא השטה בשעת מיתה:

שתקו לצוואתו: הש"ך מחלק דבמקום שיש לומר שהוא אמת כגון יש לי בידך ושתק הוי הודאה אבל במקום דהוא מטעם מחילה לא מהני שתיקה להיות כמחילה וגם אם אינו מדבר לנוכח כגון שאומר כל שטרות שיש עלי המה פרועין לא מהני שתיקה אז ובתומים פסק דשתיקה לא הוי הודאה) (וע' ביאורי דשתיקה לא הוי הודאה רק כשמצוה ליתן חפץ לאחרים בפני המערער ושתק הוי הודאה כיון דדברי שכ"מ כמסורין דמי להקדיש' בפניו ושתק דמהני אבל באופן אחר לא הוי שתיקה כהודאה גם בט"ז מסכים דלא הוי שתיקה כהודאה:

לא טענינן: אבל כשטען להד"ם אנן טענינן דלא דכיר במילי דכדי:

ליורשיו: היינו כשהודה בשעה שהיה בריא דכשהיה שכ"מ אינו משטה אע"פ שיש עדים: היינו עידי תפיסה וראה דאם לא כן פשיטא דנאמן במגו דלהד"ם או החזרתי סמ"ע ודיקא שתפס קודם הודאה או בשעת הודאה אבל אחר כך לא מהני או"ת:

לא מהני טענה: ובתנאים שב"א מתנין ל"ש טענת השטא' סמ"ע:

אלא כשתבעו: והרבה פוסקים חולקין וס"ל דאפילו בלא תובעו יכול לטעון השטאה והמוחזק י"ל קים לי ש"ך ובבא בהודאתו להתחייב עצמו והתובע מודה בכך לכ"ע יכול לטעון משטה אפילו בלא תבעו או"ת ונ"מ בהא דא"י לטעון השטאה כשתבעו אף ע"ג דמכל מקום יכול לטעון טענת שלא להשביע אם טען להד"ם דבמקום שיכול לטעון השטאה נאמן דהוי מילי דכדי משא"כ בטענת השבעה לא הוי מילי דכדי וכן אם טען משטה א"נ אפילו במגו דהשבעה:

ויחדום לעדים: אבל ב"ד א"צ ייחוד סמ"ע:

ושתק: וה"ה אם אמר כתבו שטר ושתק ש"ך ודוקא במקום דא"צ להימלך בו קודם נתינה אבל במקום שצריך להימלך בו לא מהני או"ת:

ומשלם ע"פ: ודאי דמצי טעין שלא להשביע רק אי טען משטה או להד"ם משלם ואם אמר א"ע שלא בפני התובע מחלוקת הפוסקים אי מצי טעין שלא להשביע:

בפני ע"א: והש"ך כתב דהמוחזק י"ל קים לי (כרז"ה) ובתומים פסק דהלכה רווחת בישראל כהמחבר:

והשיב: ואם אמר הן כתב הש"ך צ"ע אי הוי הודאה:

פטור: מטעם דלא אסיק אדעתי' דעדים שומעין דיכול לטעון משטה:

אם שתק: אפילו אמר בל' שאלה הואיל דמתחילה אמר הן ולבסוף שתק וה"ה במטמין עדים בביה"ק ואמר חיי ושכבי ומיירי שלא ידע אם יש עדים.

שהיה שכ"מ: הש"ך הקשה דלקמן בסימן רנ"ה פסק דבשכ"מ ל"א שלא להשביע ומחלק בתומים דבמת לא טענינן שלא להשביע ואם עמד וטען שלא להשביע טענתו טענה ובמודה על חפץ ידוע שהוא פקדון יכול גם כן לומר שלא להשביע ודיין שפסק שא"י לטעון שלא להשביע הוי טעות בד"מ וחוזר:

נאמן לטעון: ואפילו אמרו לו שהוא בע"ח גדול ואמר שאינו חייב רק לפ' ופ' מ"מ מצי לטעון שלא רצה להחזיק לבע"ח גדול ולא לעשיר סמ"ע:

דדל מהכא: אבל במחוייב לישבע שאינו חייב מחוייב ג"כ לישבע ע"י ג"ש שלא להשביע ש"ך:

והודה א': היינו בפני עדים אבל בפני ב"ד הוי הודאה:

ושתק: דעת הסמ"ע דדוקא באומר הנתבע מנה לך בידי ח"ע ותובע שתק לא הוי הודאה אבל אם אמר מנה לך בידי והתובע אמר א"ע והנתבע שתק הוי הודאה ודעת הש"ך בהיפוך ממ"ש:

הודה בכת"י: אע"ג דיש לו מגו דפרעתי דאנן סהדי שלא השטה אבל נאמן לטעון טעיתי במגו דפרעתי:

אפשר לומר: ואם כתב בפנקסו לא יכול לטעון שלא להשביע כי מי רואה מה שכתוב בפנקסו ש"ך. ומה שפסק המחבר באמר לעדים כתבו לא הוי הודאה חולק הש"ך ופסק דהוי כא"ע:

בחזקת שהוא חייב: אבל אם ידע שאינו חייב ומ"מ מתחייב עצמו חייב ואם לא אמר אתם עדי רק דרך הודאה באופן שא"י לומר משטה ולא שלא להשביע דעת הסמ"ע דנתחייב והש"ך חולק:

אבל אם טען: פירו' על הא דתבעו בא התשובה דמשטה ועל ההודאה בא התשובה דשלח להשביע:

בית דין של ג': ואפילו לית בהו חד דגמיר מהני כיון דאין צריך לפסוק דין מהרי"ט בת':

בין שתבעו אחר: עיין ש"ך דדעתו דבתבעו מעצמו יכול לחזור בו אפילו בב"ד ובתומים מסיק כהמחבר:

וי"ח: והש"ך חולק וכתב דאין כאן חולק כלל:

לומר טעיתי: והש"ך חולק:

טענת השטאה: ואפילו בלא אמירת א"ע א"י לטעון משטה כיון שא"י לומר כשם שהשטית בי כיון שלא תבעו סמ"ע דלא כש"ך:

יכול לומר משטה: היינו כשהיה ע"י תביעה דבלא תביעה א"י לטעון משטה סמ"ע:

א"י: הש"ך הקשה דבשלמא השטאה כמו דאין שכ"מ משטה כן אין משטין בו אבל לענין שלא להשביע י"ל כמו שיכול לטעון השכ"מ שלא להשביע כמו כן אחרים שהודו לו יכולין לטעון:

מודה ליה: מיירי במלוה על פה דבמלוה בשטר המלוה נאמן ש"ך:

מפני כח השטר: פי' שטר עיסקא שאסור לכתוב מעות עיסקא בשטר גמור רק צריך שיפרש שהוא עיסקא סמ"ע:

עם ראובן: ואם יטעון שמעון מעולם לא אמרתי לך לשם רווחים ישבע ראובן שאמר לשם רווחים סמ"ע והפי' על סמ"ע זה עסמ"ע ובביאורים:

ויכול לחזור: והא דמבואר בסי' רצ"ב דאם תובע לחבירו שישלם והלה מעכבו חייב לשלם במה שירויח צ"ל דכאן מיירי שלא תבעו סמ"ע והש"ך תי' דלקמן איירי בפקדון אבל כאן מיירי במלוה וא"א לחייבו רווחים דה"ל רבית: