נתיבות המשפט/חידושים/פ
ונתחייב בה: פי' לא שחייבוהו ב"ד כבר אלא שמתוך אותה טענה הי' מחויב בב"ד סמ"ע וש"ך:
א"י לטעון: היינו אחר כ"ד אבל תכ"ד יכול לחזור בכל גוונא ש"ך:
ואפי' יש עדים: והיינו כדלעיל אמר לא לויתי ובאו עדים שלוה ופרע א"י לומר פרעתי וחייב לשלם. והקשה הסמ"ע הא לעיל כתב הטעם משום דהוחזק כפרן ע"ש שדחק. ולק"מ דעל הך דיטעון פרעתי כבר א"צ להטעם דהוחזק כפרן דבלא"ה הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי:
אבל יצא מב"ד: דעת הש"ך דוקא אם כבר נתחייב בב"ד אבל אם עדיין לא נתחייב אף שיש בטענתו כדי להתחייב בב"ד מ"מ ל"ש טענת שקר אגמרוהו:
מפטור לפטור: אבל לא מחיוב לפטור ואם בטענה הא' יתחייב שבועה ובשני' פטור משבועה א"י וחייב שבועה וכן אם בטענה הא' הי' שכנגדו נשבע ונוטל ובטענה שני' הוי הוא נשבע ונפטר הדין כטענה הא' ונשבע ונוטל כן העלה הש"ך בס"ק ה' ונכון הוא:
אבל תכ"ד: ובעינן תכ"ד שלו ולא של חבירו אע"ג דבעדות תכ"ד של העד השני חשוב תכ"ד התם כל העדאת עדים הכל חד הוא אבל דיבורו של זה ושל בע"ד שכנגדו לאו חד הוא ולכך בעינן תכ"ד שלו דוקא רשב"א:
שלאחר שכתב: דכל שנכתב בשטר ודאי מידק דייק בטענתו ול"ש ביה חזרה יראה דאם שותק לטענות שכנגדו הו"ל ג"כ שתיקה כהודאה לכ"ע דל"ש דמיישב עצמו להשיב' כיון דכל תשובותיו נכתבים בספר ובהא אפי' אמתלא לא מהני או"ת:
דהב"ד יכתבו: פי' בעינן דעת שניהם אבל הב"ד יהדרו זה על זה שיסכימו לכתוב כדי שלא יהיה חזרה ואין קץ לדברי רוח: