נתיבות המשפט/חידושים/סט
גובה מבנ"ח אפי' למ"ד שיעבודא דאורייתא מ"מ הואיל ולית ליה קלא לא טריף ממשעבדי:
וחתם למטה: ואם כתוב בראש שיטה וחתום באותו שיטה עצמה מסיק הש"ך דכשר:
חתם שמו בראש המגילה: ואפי' לא טעין כן אנן טענינן ליה) (אכן כת"י שההלואה נכתב בשיטה א' והחתימה בשיטה ב' או שהוא והחתימה בשיטה א' וטען שחתם עצמו לעד על השט"ח וחתך הנייר ועשה שטר עליו טענתו טענה ואי לא טעין לא טעני' ליה) (ואם הוא חתם עצמו באמצע הנייר ולמעלה לא כתב כלום ולמטה מחתימתו כתוב לויתי מפ' מנה וטוען א"ע בכדי וממני נפל ומצאו טענתו טענה ואנן לא טענינן ליה וע"ב:
אפי' לא כתב שמו: והש"ך מסיק דהאי דינא כיון שאין המנהג בכך יכול לטעון לטופס כתבתי רק בשותפין מהני אפי' בלא הזכרת שמו שמנהג השותפין בכך אבל אם מתחייב בכת"י בלא הזכרת שמו נתחייב וא"י לומר כתב כזה אין בו לחייבני:
ולא מן הלקוחות: משום דל"ל קלא וכן אינו קודם למלוה בשטר המאוחר דשמא פרע ואף אם המלוה מודה שלא פרע א"נ בהודאתו לחוב לאחריני דחיישי' לקנוניא:
טוען פרעתי נאמן: ואפי' טוען פרעתי אחר שנתקיים הכת"י והב"ד קראו הכתב מ"מ נאמן לומר פרעתי) (וגם לענין קדימה אין ראיה מזמן הכתוב בהכת"י דאימר הקדים הזמן ועשו קנוניא ואפי' תפיסה לא מהני וע"ב) (ובוועקסליך הנוהגים האידנא א"נ לומר פרעתי או"ת ולכן בתקנת בורח דנין ע"פ וועקסליך כמו ע"פ שטר רק במקום דליכא למיחש שהקדימו הזמן כגון כשיש עדים שראו הוועקסיל בידו קודם שנעשה בורח דאל"כ יש לחוש שנתן לו עתה כת"י אחר שנעשה בורח והקדים ובשאר כת"י שלא נכתב כדין וועקסיל אף שיש בו נאמנות ל"מ הנאמנות נגד בעל חוב מאוחר ואף שהוא מקיים כל שלא נכתב בהקיום רק קיום החתימה ולא קיום הענין:
נשבע ש"ד: ובשטר או בכת"י שיש בו נאמנות שא"י לכפור אין ההודאה במה שכתב בו מחייבו ש"ד ש"ך:
אם נתקיים: היינו אפי' ע"י דימוי לב' שטרות מהני דקיום מעליא הוא אפי' בכת"י דבעי קיום מדאורייתא אבל בשאר דברים שמקילין בקיום כיון דקיום שטרות דרבנן כגוי שלא בפני בע"ד או להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן וכיוצא ל"מ בכת"י דבעי קיום מדאורייתא ש"ך:
הוחזק כפרן: ואפילו לא כפר בהלוא' רק שטען שהכת"י מזויף) (אבל בשטר שטען מזויף איכא פלוגתא בסי' פ"ב אי הוחזק כפרן כשנתקיים ועיין ביאורים. ואם אמר רק לא לויתי ואח"כ נתקיים הכת"י ודאי הוחזק כפרן:
וי"א דא"י לומר פרעתי והש"ך מסיק דהעיקר כדיע' הא' ואפילו לומר קים לי בתפיס' לא מהני:
ואפשר שמצא': פי' שטוען בבירור שלא חתם לשם הלואה שלא לוה מעולם רק מהמציאה א"י ואפשר לא קאי רק על המציאה אבל אם אין טוען בבירור שלא לוה חייב לשלם דאין ספק מוציא מידי ודאי סמ"ע וש"ך:
אמנה: הסמ"ע העתיק תשובת הרשב"א בא' שהוציא כת"י של חבירו שא"נ לטעון טענת נפילה ולא טענת להתעסק כתבתי מטעם דלנפילה ל"ח וגם אין אדם כותב להתעסק להפסיד לעצמו והש"ך השיגו דהרשב"א לשיטתו דס"ל דאין אדם נאמן לו' פרעתי נגד כת"י א"כ ל"ל מיגו משא"כ לפ"מ דקיי"ל דנאמן לטעון פרעתי נאמן ג"כ בטענת נפיל' ולהתעסק במיגו דפרעתי וע"ב) (דדוקא כשגוף החוב כתוב בכת"י אחר רק שהוא חתום עליו יכול לטעון שהחתימ' היה להתעסק ונפל ממנו אבל כשכל השט"ח הוא בכת"י של הלו' לא חיישינן לנפיל' דלכ"ע ל"ח לנפילה מהלוה וגם ל"ח שיכתוב שט"ח ע"ע להתעסק ואפי' במיגו א"נ רק על טענת אמנה נאמן במיגו וה"ה בהודאה בע"פ לפני עדים נאמן לטעון לאמנ' הודיתי במיגו דפרעתי וע"ב) (דבשטר עיסקא דידן א"נ לטעון שהי' לו הפסד הקרן אפילו יש לו מיגו דפרעתי (דלהד"מ) אבל בשטר שותפות וא' כתב על עצמו שלא יהי' נאמן על טענות הפסד מ"מ נאמן כשיש לו מיגו דפרעתי או שאר מיגו:
ואם כתוב בו נאמנות: ואפילו כתב בו נאמנות סתם מ"מ נאמן בלא שבוע' ואם כתוב בו שלא יהי' הלוה נאמן ולא כתוב בו נאמנות להמלו' או למאן דס"ל דא"נ לטעון פרעתי נגד כת"י אפילו בלא נאמנות בנדון זה נאמן הלוה בלא שבוע' אבל לדידן דקיי"ל דנאמן לטעון פרעתי בכת"י מש"ה כאן כשכתוב בו שלא יהי' הלוה נאמן המלוה בשבועה ואף אי לא טעין אשתבע לי צריך לישבע וגרע משטר. ולענין אי צריך קנין על הנאמכות יבואר בסי' ע"א סמ"ע וש"ך ואם כתב שיהא לו דין שטר מ"מ אין לו רק דין כת"י ש"ך:
אם נתקיימה חתימתו: ואם הוציא עליו סתם חתימה חלק ולא נכתב עליו מאומה עש"ך דמדינא א"י לגבות בזה רק שכבר נהגו שיש לו כל דין שטר בנאמנות. ונרא' דאפילו חתומים בו שני אנשים דהוא שטר שיכול לזייף שיכול לעשות שטר על אחר ואילו השנים יהיו עדים מ"מ הא השטר שיכול לזייף אם כתוב בו נאמנות א"י לטעון פרעתי כמבואר סי' מ"ה דהוי שטר לענין זה א"כ לא גרע ממלוה ע"ע בנאמנות. עוד כתב הסמ"ע סימן מ"ח בכת"י הממרמות שבצד אחד כתוב החתימ' ומעל"ד כתוב סך החוב שצריך לכתוב באופן שלא יוכל לחתוך הנכתב מעל"ד יכתוב ע"ג החתימה ד"א וא"כ הוי שטר שיכול לזייף ופסול ע"כ) (והיינו כגון שחתומים עדים אחר החתימ' לקיים הענין ה"ל שטר שיכול לזייף ופסול אבל אם אין בו רק חתימתו לכד לא נפסל מחמת שהלו' לא קפיד ע"ע ולא הי' ירא לנפשו וע"ב) (בנתן לו סתם חתימ' חלק שאסור לכתוב עליו רק שופרי דשטרי שנוהגין לכתוב והמותר בטל:
לקיים הענין: ואפילו אינו כתוב אלא בל' מודה אני ח"מ כיון שחתמו העדים לקיים הענין א"צ לטעון פרעתי וגובה ממשעבדי סמ"ע וש"ך:
פנקס והש"ך הניח דין זה בצ"ע דהא כיון דאין לו דין שטר אינו חושש להניח בידו:
אנו טוענין להם: ואפי' כתוב בו נאמנות סתם לא מהני לגבי יורשים אם לא שכתוב בו בפי' נאמנות ליורשים והט"ז פסק דאפי' בנאמנות סתם גובה מיורשים וע"ש) (שכן עיקר וכן להנך דס"ל דא"נ לטעון פרעתי בכת"י גובה ג"כ מיורשים:
משבועת היורשים: ואם היורש טוען ברי שפרע ישבע שבועה דאורייתא:
תוך זמן: הש"ך הקש' אם לא נתקיים רק היורשים מודים שהוא כת"י אביהם א"כ אילו הי' אביהם קיים הי' נאמן לטעון פרעתי במיגו דמזויף אף ליתמי נטעון כן ותי' כיון דתו"ז ל"ש שיפרע לא טענינן ליתמי מילתא דלא שכיח ותלוי בפלוגתא המבואר בסי' ק"ח אי טענינן ליתמי נאנסו כיון דל"ב וע"ב) (דכאן כ"ע מודים דלא טענינן להו:
או שהודה החייב: ואם ימצא כתוב בפנקסו לא עדיף מכת"י אבל אם נמצא החוב בפנקסו שהכת"י שביד חבירו בלתי פרוע מהני כמו בהודה בחליו ש"ך:
ואם אין מודים משמע דוקא תו"ז בעי קיום אבל בהוד' לא בעי קיום דהא הודה שחייב והסמ"ע כתב דאף בהודה פטורין כשלא נתקיים דאימר שלא להשביע הודה ותמה הש"ך דע"כ מיירי בגוונא המבואר בסי' פ"א דל"ש שלא להשביע דאלת"ה אפי' ביורשין מודים שהוא כתיבת יד אביהם טענינן להו שמא פרע אביהם והודאתו הי' שלא להשביע ע"ב) (דדוקא כשהוד' ולא ראה הכת"י אז יכול לטעון שלא להשביע ושכחתי הכת"י שיש אצלו אבל כשראה הכת"י יהודה א"י לטעון שלא להשביע. ובנתנד' ומת בנידויו כתב הסמ"ע מטעם דיש לחוש שמא הכת"י זה מזויף ואח"כ יחזור ויגבה בכת"י האמת והש"ך הקש' ע"ז דיכתוב שובר ותי' הש"ך דהכא מיירי שהודה בחליו שהכת"י שביד חבירו אמת ולא הזכיר הסכום וכן בנתנד' ומת בנידויו מיירי באופן זה לכך בעי קיום:
פטורין: ואפי' ידוע שלא נשבע אביהם פטורין וע"ב) (דאפי' בש"ד הדין כן אם אמר אביהם דא"ר לישבע רק לשלם ומת תלוי במחלוקת המבואר לעיל סימן כ"ב דאם אביהם הי' יכול לחזור יתומים פטורין ואם א"י לחזור יתומים חייבים ואם הי' חשוד בשעת הדין ואחר כך עשה תשוב' נשבע ונפטר) (ואם בעל השטר היפך השבוע' על הלוה ומת הלוה ג"כ פטורין היורשים וע"ב: