נתיבות המשפט/ביאורים/רפא
פלוני אחי יירשני ואף דהנחלה ממשמשת מקודם לאביה והרי היא מנחיל ליורשי אביה מ"מ כיון דמכחו קא ירתו יכול להנחיל למי שירצה וכ"כ בקצה"ח דביום הנחילו את בניו שכתב' רחמנא הוא לאו דוקא והכוונה ליורשין הראוין ליורשו ולפ"ז ה"ה בבני אחין כשיש הרבה בני אחין יכול להוריש לאחד מהן הכל:
דבריו קיימין הב"י הביא דברי הנימוקי יוסף שכתב בשם הריטב"א דדוקא בכולה אבל במקצתה לא דאל"כ מצינו מתנה במקצת מהני בלשון ירושה וזה לא מצינו בכולה תלמודא ע"ש דמשמע מדבריו דהתורה לא נתנה רשות להנחיל רק בשעה שמחלק כל נכסים לכל בניו אבל כשמנחיל מקצת נכסים לא נתנה לו רשות לפי דבריו אפילו קנין לא מהני במקצת בלשון ירושה כיון דבלשון ירושה לא מהני קנין ובמקצת ל"מ לשון ירושה ומהתימה שלא הביא דין זה המחבר אך לכאורה גם דברי נימוקי יוסף תמוהין דהא בב"ב דף קל"א רצה ליפשוט דגם ברי' יכול להנחיל מהא דכתובת בנין דיכרין שתיקנו חכמים בלשון אינון ירתין ע"ש ולדברי הנ"י אפילו בברי' מהני לשון ירושה קשה דהא מתנה במקצת הוא דהא בעינן מותר דינר וגם מתחלה לא נתכוין רק על מקצ' שלא הוריש רק שיעור כתובתה וגם לא מסתבר כלל שהנ"י יחדש דין כזה שלא אישתמיט בש"ס ופוסקים להביא זה וגם ראייתו אינו ברורה לכן נלפענ"ד דהנ"י ס"ל דבברי' ל"מ וברוב הפוסקים וכוונת הנ"י הוא דאף שנתן כשהוא שכ"מ וקורא אני בו ביום הנחילו את בניו כיון שמת מאותו חולי דבשלמא במתנת שכ"מ שהיא דרבנן משום דלא תטרף דעת השכ"מ ומתנה במקצת יש לומר דדעתו מעכשיו משא"כ לענין להנחיל דמנחילו לאחר מיתה והוא בזמן שאמר' רחמנא דהא קרינן ביה ביום הנחילו כיון שהוא שכ"מ ומת מאותו חולי סד"א דמהני קמ"ל הנימוקי יוסף דבשעה שאין דעתו שימות מאותו חולי דין בריא יש לו דלא קרינן ביום הנחילו רק שעה שמחשבתו על המיתה ולכך כשמחלק כל נכסיו רואין אנו שמחשבתו על המית' ולכך מהני משא"כ במקצת כיון שנתנו לו חז"ל דין ברי' לענין מתנת שכ"מ אף לענין מנחיל יש לו דין בריא ולפ"ז א"ש דשם כיון שרצה לפשוט דמהני אף בברי' ממילא מהני אף במקצת וזהו שכתב דלא מצינו בכוליה תלמודא דמהני במקצת בלא קנין והיינו דלענין כל מילי במקצת דין בריא יש לו ולפ"ז כשמצוה בפירוש מחמת מיתה אף במנחיל במקצת מהני דקרינן ביה ביום הנחילו כנ"ל:
בין שאמר ע"פ דבריו קיימין נסתפקתי אי מועיל כשהנחיל לפשוט פי שנים אי זוכה ג"כ בנכסים הבאין לאחר מכאן אי נאמר כיון שעשה אותו ליורש ממילא יורש אף דבר שלב"ל ודוקא במקנה לדבר שלב"ל אמרינן בב"ב דף קל"א דכמו שאין יכול להקנות לו כמו כן אין יכול להנחיל אבל לענין דבר שלב"ל דינו כשאר יורש או לא ולפענ"ד דל"מ בדבר שלב"ל וכל שהנכסים אינן ברשותו אינו יכול לעשותו יורש עליהן וראיה לזה מהא דאמר בב"ב דף קל"ג למאי הלכתא בין אי זוכה משום ירושה לזוכה משום מתנה ואם נאמר דירושה מועיל אפילו לדבר שלב"ל ולדבר שאין בו ממש הוי לו לו' בפשיטות דנ"מ בדברים שמתנה אינו מועיל וירושה מועיל אלא ודאי דכל דבר שאין מועיל במתנה אינו מועיל בלשון ירושה ועוד ראיה מהא דב"ב דף קל"ד שפי' הרשב"ם בד"ה דקרא דיכיר אתי דוקא כשידוע שהוא בנו אבל אם אינו ידוע שהוא בנו א"נ א"כ קשה הא דמשני בדף קנ"ו דאיצטריך יכיר לנכסים שנפלו לאחר מכן קשה דא"כ הא דבעי' בדף קל"א אי ברי' יכול להנחיל ליפשוט מהכא דא"י להנחיל דאלת"ה א"כ ל"ל קרא דיכיר הא מ"מ יש לו מגו דאי בעי היה מנחיל אותו פ"ש דמהני אפילו בנכסים הבאים לאחר מכאן אלא ודאי דכמו שא"י להקנות כמו כן אינו יכול להנחיל וא"ל דשם ל"מ כשמנחיל אותו דשמא השני הוא בכור ולא יכול למעט חלק בכורתו זה אינו דהא לרבנן מיירי בצריך הכיר' ואז בודאי כשמנחיל לא' פ"ש אין השני יכול לבטל אותו עד שיביא ראיה שהוא בכור דכל בכור צריך עדים שהוא בכור ואי יביא השני עדים שהוא בכור אף הכרת אביו לא יועיל ולפ"ז נראה דה"ה במלוה ע"פ דחשיב שאינו ברשותו ואפילו מלוה בשטר למאן דסבירא ליה מכירות שטרות דרבנן כיון שא"י להקנותן א"י להנחיל אותן וראיה לזה מב"ב קנ"א באמי' דרב עמרם חסיד' דהוי לה מלוג' דשטרא ואמר' להוי לעמרם ברי וקאמר התם דקנה מטעם מתנת שכ"מ ולא קאמר שזוכה בו משום ירושה כמ"ש בב"ב דף קל"א אם ראוי ליורשה נוטלו משום ירושה וכבר הוכחתי דאפילו במקצת זוכה בו משום ירושה אלא ודאי דכל מה שאינו יכול להקנות א"י להנחיל מן התורה ומתנת שכ"מ שאני שהיא מדרבנן ויכול להקנות שטרות והלוואת ולפ"ז בש"מ שאמר יירש פ' בני פ"ש בנכסים אותן נכסים שיכול להקנות מן התורה זוכה בו משום ירושה מן התורה ואותן הדברים שא"י להקנות מן התורה אין זוכה בו רק מטעם דברי שכ"מ כי לשון ירושה אינו מגרע בדברי שכ"מ כשהוא ראוי ליורשו וכללא דמילתא דליכא דבר שיזכה בו יותר בלשון ירושה ממתנת שכ"מ כנ"ל ברור והנה בקצה"ח כתב דכשאמר יירש פ' בני נעשה יורש דאורייתא ושוב אינו יכול לגרע כוחו בלשון לא יירש ואישתמיטתיה הא שכתוב הנימוקי יוסף שיכול לחזור בו משמע דחוזר בו לגמרי וכן מוכח מהא דלא אמר בדף קל"א דנ"מ בין אי זוכה בו משום ירושה לזוכה בו משום מתנה לענין אם חזר בו ואמר לא יטול מהני:
ולא יירש שמעון עסמ"ע ס"ק ה' שכתב הטעם דמיד שאמר ראובן בני יירשני וכו' המעיין בטור וב"י יראה דאין חילוק בין שאמר מקודם ראובן יירש ואח"כ לא יירש שמעון או להיפך שאמר מקודם לא יירש שמעון דקנה ראובן ודוקא במקום שתלאן זה בזה כגון שאמר לא יירש ראובן אלא שמעון ל"מ והטעם דכשאמר לא יירש ראובן אלא שמעון כוונת דבריו דכיון שלא יירש ראובן ממילא נשאר שמעון לבדו יורש הירושה ולא שהוא מורישו משא"כ כשלא תלאן זה בזה משמעות דבריו שהוא עשאו יורש:
לא יוכל לבכר קשה דהא בפשוט ג"כ אם אמר לשונות הללו לא מהני דאם אמר לא יירש ל"מ כמבואר בסעיף א' וכן אם אמר פ' בני יירש שליש ואין לו רק ב' בנים ולשון זה דומה ממש לאומר לבכור שיירש כפשוט ל"מ גם בפשוט ואפשר דקמ"ל שאף אם אמר על המותר לשון ירושה לשאר הבנים ל"מ משא"כ בפשוט דמהני כמבואר בסעיף ג':
אבל אם אמר בלשון מתנה עש"ך ס"ק ה' מה שהביא בשם תשובת מבי"ט והנה ספרו אינו תחת ידי אך מדבריו מוכח שהאב יכול לסלק הבכור מירושתו כשהבכור ג"כ מסלק עצמו כמו בעובדא דידיה שנתן לו בית בחייו עבור בכורתו ולקחו הבכור ונתרצה ומזה ראיה למ"ש בסימן רע"ח שברצוי הבכור יכול לסלק אותו מירושתו ע"ש:
לשון מתנה עיין ש"ך ס"ק ו' דה"ה אם אמר בפשוט לא יטול מהני כיון דיטול לשון מתנה הוא והוא תמוה מאוד דהא עיקר הטענה דלשון מתנה מהני כתב הב"י משום דיכול אדם ליתן במתנה לאחר משלו וממילא לא נשאר לבכור ירושה משא"כ כשאמר לא יטול מאי מהני מה שהוא לשון מתנה וכן תמה בקצה"ח וגם מ"ש הש"ך דאם אמר יטול כפשוט דמהני הוא תמוה מאוד שאמר לשון מתנה להבכור במקצת נכסים מ"מ במאי נפקע חלק הירושה של הבכור מהמותר וכן מוכח בהא דסעיף י' עיין שם ודו"ק ונראה דלא מהני רק אם נתן המוכר לאחים בלשון מתנה כנ"ל ברור וכוונת הסמ"ע בס"ק ט' נלפענ"ד שכוונתו דהחידוש הוא באם תלאן זה בזה דבלשון ירושה אם אמר לא יירש שמעון אלא ראובן לא אמר כלום אבל אם אמר לא יירש ראובן אלא ינתן לשמעון הכל מהני:
וריבה לאחד תמהני על שהשמיט הדין שהביא בד"מ בשם הנ"י באם אמר על בן פשוט שיטול פ"ש אם יש לו דין בכור לענין ראוי ע"ש:
ויוצאי חלציה בנותיה ובניה בקצה"ח תמה ע"ז דהא י"ח אינן בעולם ואין יכול להקנות לדבר שלא בא לעולם עיין שם שהאריך ומסיק לחלוק על הרמ"א ובאמת דברי רמ"א ברורין ומשה אמת דהא שח"ז שכנו הוא שמחייב עצמו בסך אלף זהובים ומתנה באם שירצו היורשין ליתן לעובר שיולד כך וכך שנפטרו מהחוב וכיון שמקיימין התנאי ונותנין חצי חלק זכר חצי לבן וחצי לבת כפי שהתנה המתחייב נפטרו מהחוב דודאי אם אחד יתחייב עצמו במנה ויתנה שאם יתן למי שלא בא לעולם יפטור דמהני דהא מתנה אדם בדבר שלא בא לעולם אמנם אם חלק הירושה הוא יותר מהחוב ורוצין היורשים לסלק החוב ממילא המעות שייך חלק לבנים בתורת ירושה ואין לבנות כלום ולפ"ז מ"ש בנוסח של שטר חצי זכר בנחלת שבעה גבי גוף החוב שנתחייב לה ולי"ח הוא ט"ס וא"צ לכתוב לשון ויו"ח רק בלשון התנאי בגוף החוב:
אין בע"ח קונה משכון עסמ"ע וש"ך ועקצה"ח ולפענ"ד נראה להכריע דאם לא סילק הלוה המעות וגבו היורשין החוב מהמשכון אפילו במשכון בשעת הלואה נראה דכ"ע מודים שאין להבת חלק בספרים לפמש"ל בסימן ע"ב ובסי' קי"ג דבמשכון אפילו לרבא למפרע הוא גובה כמ"ש רש"י בפסחים דף ל"א במתניתין דנכרי שהלוה ע"ש וממילא אי אקדיש מלוה או זבין מלוה הוא קיים כשגובה לבסוף וכיון דלמפרע הוא קונה ונעשה של האב למפרע אין לבת זכיה בספרים אבל כשסילק הלוה במעות צדקו דברי בעל קצה"ח ויש לבת חלק בחוב:
כ"א אחר מיתת האחרונה עסמ"ע ס"ק ד' דמיירי דאמרה מהיום וכו' בקצה"ח הקשה כיון דכל מהיום היינו גופא מהיום ופירי לאחר זמן א"כ חזר הגוף להיות של ארבעתן כבתחלה לזה מסיק דמהיום דהכא הוה כתנאי דמהיום אם לא אחזור בו וכיון שמתה הראשונה זכו הנשארים במתנה למפרע והמה חוזרין ממה שנתנו חלק לראשונה וכו' ע"ש וקשה תרתי חדא דמנין לנו לפרשה מהיום בענין אחר ממה שמפרשים בכל שטרות דהיינו גוף מהיום ופירי לאחר זמן ועוד דאם כן צריכין אחר מות השני לברר שחזר בו השני לכן נראה דמהיום דהכא פירושו גם כן גופו מהיום ופירא לאחר זמן ומה שהקשה דא"כ חזר הגוף להיות של ארבעתן כבתחילה ל"ק לפמ"ש הסמ"ע שכ"א לא נתנה במתנה רק להנשארת בחייה אחר מותה ולא לאותה שמתה מקודם לפניה וממילא אין האח יכול לירש שום אחת שמתה אך קשה דמה"ת נאמר שכוונת כ"א לא היה במתנה דמהיום רק לאותן שנשארו בחייה דילמא נתנה לכל שלשה אחיותיה הן לאותן שבחיי' הן לאותן שכבר מתו וליהוי שוב כמת המקבל בחיי הנותן שזוכין בו יורשי המקבל וממילא זוכה בו האח ונראה הטעם כיון דלבטל מעשה אמרינן אומדנא וכיון דעשו כן כדי שלא יזכה האח ואם הי' כוונתן שאפי' לאותה שמתה והיינו ליורשים כי אין קנין למת ויורשי' הוא האח והוי כאילו נתנה בפי' להאח מה שהגידו בפי' שעושין כן כדי להעביר נחלה ממנו ע"כ מחזקינן שכוונתן של כל אחד היה רק לאותן שעדיין בחייה:
מיתת האחרונה עסמ"ע ס"ק כ' דאם לא אמר מהיום היו יכולין לחזור כו' והוא תמוה דמה בכך שיכולין לחזור מ"מ כל כמה דלא חזרו קנו האחיות ואין האח יורש רק אותו חלק שזכה השניה אחר מיתת הראשונה אז אחר שמתה השניה ג"כ יורש האח אותו חלק שזכה מהראשונה במיתתה דאין שאר האחיות קונין זה החלק מחמת מתנה כיון שלא היה בשעת מתנה ודמי לשדה זו שאקחנ' או שאירש מאבא מכור לך דלא קנה וממילא יורש האח חלק הראשונה אחר מיתת השנייה וכן חלק השני שזכה השלישי יורש האח אחר מיתת השלישית: