נתיבות המשפט/ביאורים/רנו
ושתוקי עיין קצה"ח שתמה דזה דמי לבא ממדנה"י שאין ידוע מי ומי הן יורשיו כו' והחילוק מבואר דכאן שא"א להוודע בשום אופן יורשין שלו דהא אפי' איכא עדים שזינתה עמו לא מהני לענין ירושה הוי כיאוש והפקר גמור וכיון דנכסי הפקר גמור וא"א לבוא לידי ירושה כלל מיקרי ליתא בירושה:
ואם שניהם מוחזקין חולקין עסמ"ע ס"ק ו' שכתב דה"ה אינן מוחזקין והסמ"ע לשיטתו אזיל דפי' דהפלוגתא דכתב הרמ"א היינו אי אמרינן דברי שכ"מ ככתובין בגר ולפי זה א"ש דחולקין אף באינן מוחזקין אבל לפי מה שפי' הש"ך דקאי על אי אמרינן מצוה לקיים דברי המת בגר ודאי דבאינן מוחזקין לא אמרינן דיחלוקו דהא אפי' אי הוי ודאי מצוה הא מ"מ אם מכרו היתומים מהני משום דמ"מ החפץ שלהם רק שהם מחוייבין לעשות מצוה ולפ"ז כשיש ספק אי מחוייב לעשות המצוה ודאי דאין הב"ד יכולין לכופו לעשות המצוה ולא עדיף משמא ושמא בחוב גמור דפטור בשלמא במוחזקין יכול המקבל לומר קים לי דכופין דהא כל טענות קים ליה מטעם עביד אדם דינא לנפשיה הוא היכא דהב"ד א"י לכופו בדין וע"כ ה"נ כשהוא מוחזק יאמר קים ליה ואדין ליה דינא וכשהוא דיין ממילא יכול לכופו על קיום המצות ומש"ה שינ' הרמ"א מלשון הת"ח:
מתנה לבנו עסמ"ע ס"ק ד' שכתב דהמחבר לטעמיה אזיל דס"ל דדוקא בנותן לבנו לא הוי מתנתו מתנה והקשה בקצה"ח דא"כ אמאי כתב המחבר שהבן זכה ליתומה הא בלא"ה קנת' מטעם דברי שכיב מרע אם לא דמיירי שנתן הכל במתנה להבן והבן יתן להיתומה והוי כמו קני ע"מ להקנות וכיון שהבן לא קנה ממילא גם הבת לא קנה ויפה כתב:
זכה הבן במנ' של היתומה ליתומה והקשה הקצה"ח הא דמי לעודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו דל"ק וה"נ הא סבר דכבר קנאתו במתנת שכ"מ ולפענ"ד נרא' דלא קשה מידי דדוק' עודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו לא קני משום דקנין חזקה בעינן שיתכוין לשם קנין אבל כשקונה מטעם חצר קונה לו אפילו שלא מדעתו וה"נ קנאתו היתומ' בתורת חצר דהא הקנה לה כחו ורשותו כמ"ש הסמ"ע ס"ק ז' ע"ש ודע דהא דזוכה בכל המנה להיתומה דוקא כשנתן לה מנה בעין והלכך אף ע"פ שנתבטל מתנת הקרקע מ"מ זכתה היתומה בחלק' כיון שאמר מנה בעין אבל כשאמר שוה מנה או מנה מנכסי כיון דאלו היה נגנב מקצת היה לפי חשבון ה"נ כיון שהוא נתן להיתומה מנה מכלל כל הנכסים ובוודאי לא נתכווין הוא לזכות להיתומה יותר ממנו וכיון שבא אחר וזכה במקצת הנכסים לא גרע מאילו נגזלו מקצת הנכסים: