נתיבות המשפט/ביאורים/רמד
בשטר מתנה: בקצה"ח כ' דלהך דעה דס"ל דבקידושין הו"ל מילי משום דאי לא תאבה האשה אינה מתקדש' ה"ל מילי א"כ ה"ה מתנה אפילו מסר לו המתנה כיון דאי לא רצה המקבל אינה מתנה ה"ל ג"כ מילי דאין השליח עוש' שליח בשליח מתנה ע"ש ועמש"ל בסי' קפ"ב דהא דבעי' שליחות במתנה ומכר היינו דוקא כשהלוקח או המקבל עשה שליח למשוך דמשיכ' האחר מן שאינו בר שליחות לא מהני וע"כ בעי' למשיכת השליח ילפותא דשליח כמותו וכן במוכר שאמר לאחד לך מכור מדעתך והלך ומכר ופסק דמים אי לאו ילפותא דשליחות ממילא הפיסוק דמים והריצוי של השליח לאו כלום הוא ובעינן ילפות דשליחות וכן בקידושין וגיטין דטלי גיטיך מע"ג קרקע אינה מגורש' דמידו לידה בעינן וצריך ילפותא דשליחות דיד שליח יהיה כיד הבעל ואמירת השליח יהיה כאמיר' הבעל דבקידושין אמיר' בעי דאפי' נתן הוא ואמרה היא אינה מקודש' מש"ה בעינן שליחות אבל נותן ששלח מתנה לאחר ואמר לאחד שיוליכנה לפ' ויחזיק בו ויהיה שלו שאני נותן לו במתנה אפילו ע"י מי שאינו בר שליחות כשהגיע ליד המקבל קני בחצירו או במשיכתו דהא מבואר באה"ע סי' קמ"א סעיף ל"ה דאפילו לשלוח גט ביד עכו"ם ליתן לישראל שמינה אותו בכתבו לשליח דכשר דהכותי מעשה קוף עבד וה"נ במתנה כיון דטלי מתנה מע"ג קרקע קנה לא בעינן אמירת הנותן להמקבל דאפילו כשיש אומדנא דמוכח או גילוי דעת שנותן לו במתנה קנאה כמו שכ' הש"ך בסי' שנ"ח ס"ק א' וא"כ אפילו שלח ע"י מי שאינו בר שליחות ודאי דקנה המקבל שהשליח לא עשה רק מעשה קוף בעלמא שהוליך הדברים להמקבל שאמר הנותן שילך וקנה ויהיה שלו ודאי דקנה א"כ מכ"ש כשעשה שליח בעדים להמקבל ודאי דשליח יכול לשלחו ע"י אחר וכשהגיע ליד או לחצר המקבל קנה ולא יהא אלא שזרק שליח ע"י גירא בעלמא לחצר המקבל דקנה וכן במוכר שאמר להשליח שמי שיתן לו א' כך וכך ימכור לו וכיון שביד השולח לומר למי שירצה ליתן סך זה שימשוך ויקנה ודאי דיכול להודיע דבר זה אפילו ע"י מי שאינו בר שליחות שיתן סך זה וימשוך ויקנה דשליח השני מעשה קוף עביד להודיע הדברים להלוקח גם מה שהקשה בקצה"ח בגיטין באמר להאשה הוי שליח להולכה עד דמטי להתם וכי מטי התם שווי' שליח להולכה לקבל גט ממנו הא רשות ביד השליח ראשון לבטל להשליח שני וא"כ ביד האשה לבטל השליחות שביד שני ולא לקבל ממנו הדר ה"ל מילי והיאך יכולה לעשות שליח שני כלל ע"ש ולא קשה מידי הדא כיון דגוף השליחות הוא אפילו לגרש בע"כ לא חשיב מילי אף דיכול לבטל השליחות מ"מ הא בעינן ל' ביטול ובאמירת איני רוצה לא נתבטל השליחות ועוד דנראה דוקא בשליח שניתן לגירושין שיכול לבטל שליח שני כיון דעדיין שליח הוא דהא יכול ליקח הגט מיד שליח שני ולהוליכו בעצמו וכיון שעדיין יכול לגרשה שם בעל עליו ויכול לבטל השליח השני משא"כ כשלא נעשה השליח לגרש רק לעשות שליח לגרש וכיון שעשה שליחותו ועשה שליח פסק שליחות הראשון מכל וכל והשני שוב שליח הבעל הוא ואין הראשון יכול לבטל להשני ועוד משמע מדברי הר"ן בסוגיא דאומר אמרו דדוקא בשליח לכתוב אמרינן מילי לא מימסרי לשליח והיינו דלית בהו כח להיות חוזרין ונמסרים לאחרים שיהיו שלוחים על הכתיבה אבל במינ' שלוחים רק על האמירה שיאמרו לאחרים שיהיו שלוחים ואין שליחות הראשון חוזר ונמסר כלל לא שייך גבי' מילי לא מימסרי ועיין בספרי תורת גיטין סי' ק"ד ס"ק ד':
ויתנוהו לפ' עקצה"ח שנסתפק למאן דסבירא ליה דשליח קבלה אינו עושה שליח דהיה ליה מילי אין יכול השליח לקנות ע"י חצר כיון דחצר דנברא מטעם שליחות ואין שליח קבלה עושה שליח ולפמש"ל בסי' ר' דחצר דגדול המשתמר לכ"ע משום יד הוא א"כ ודאי דמהני חצר וכשאינו משתמר ואינו עומד בצידו דודאי הוא מטעם שליחות להרי"ף והרא"ש דס"ל דמהני במכר ומתנה משום דאיכא דעת אחרת מקנה ג"כ נראה דמהני במתנה כיון דבמתנ' לא מהני כלל לשליח לקבלה כמבואר בירושלמי ר"פ האומר דבממון בעינן שליח של בעל הממון אין כאן שייכות מילי דהא בזיכה ע"י אחר והגיע לחצירו של הזוכה קנה המקבל כמבואר סי' רמ"ג סעיף ד' ע"ש וכן במוכר ולוקח ג"כ נראה דמהני דהא בלוקח מהני שליח אף דבממון לא שייך שליח לקבלה ועיין שם בסי' קפ"ח דהשליחות של הלוקח הוא מטעם דעשאהו להשליח כאלו הוא הבעלים על הממין שלו להוציאו על המקח וא"כ ממילא לא הוי מילי כיון שנעשה שליח על הממון שנמסר לידו ואפי' שליח אחר יכול למנות לכ"ע:
אינם יכולים לומר לסופר לכתוב ואף דשטר מתנה לא בעי לשמה וא"כ באמר להם תנו שטר מתנ' לפ' מה"ת לא יוכשר כשכתב לאחר וחתמוהו ואפי' מצאו שטר מתנ' באשפה ונתנו לו הי' להיות כשר ונהי דבאמר כתבו י"ל משום קפידא משא"כ באמר תנו הא לא קפיד ועוד דבאומר אמרו ודאי דלא קפיד ואפ"ה פסול לדיעה קמייתא ועוד דהא אמרי' הטעם משום מילי לא מימסרי לשליח משמע דאין הטעם משום קפידא וגם מה קפידא יש להנותן מי שיכתוב בשלמא בגט איכא בזיון דבעל כיון שעליו לכתוב הגט משא"כ בשטר מתנ' לכן נראה דגם במתנה בעינן שליחות בכתיבה דכמו דכתיב בגט וכתב ואמרי' דאבעל קאי ובעינן שליחות כמו כן בשטר מקנה דכתיב בי' וכתוב בספר וחתום בעינן שליחות רק דלא בעינן לשמה משום דלא כתיב לה במתנה כמו בגט אבל כיון דכתיב בתרווייהו וכתב בעינן שליחות בתרווייהו ועיין בחידושי לגיטין גווני דפסול משום לשמה ולא משום שליחות ובזה מיושבין דברי התו' בגיטין דף י' בד"ה חספ' בעלמא הוא שכתבו דא"ל דלהכי חשוב ליה חספ' וכו' שתמ' עליהם הפ"י ולפמ"ש כאן דבעי' שליחות בשטר מקנ' ודאי פסול כתיב' נכרי א"ש כל דבריהם ועמ"ש בספרי תורת גיטין:
ויש מכשירין באומר אמרו משמע דאפי' לומר לאחרים שיכתבו ויחתמו ויתנהו כשר ועיין בתו' בגיטין דף ס"ז שתמהו שם דהא עד מפי עד הוא ותירצו דעיקר העדות לא נמסר אלא לאלו והראשונים שלוחי הבעל הן שמצוה לאלו לעשות גט עכ"ל ולכאורה הוא תמוה דאטו אם יבואו שנים לשנים ויאמרו להם פ' עשה אותנו שלוחים להגיד לכם שתכתבו שט"ח או שטר מכר שלוה או שמכר שדהו לפ' או שתעידו בע"פ שזה לוה או מכר שיכולין להעיד או לכתוב עדותן הא ודאי כל מה שהוגד חוץ לב"ד אין ראיה מדברי עדים כאילו ואסור לעדים להגיד רק מה שראו בעיניהם כבר כתבתי זה בחידושי לגיטין דף ס"ו באורך דהא דבעינן הגדה בב"ד דוקא בשטר ראיה וכן בערות בע"פ שעדותן הוא בגמר הדבר שפ' כבר מכר שדהו או כבר לוה הילכך פסול עד מפי עד כיון דלא העידו הראשונים בפני ב"ד הוי עד מפי עד אבל הכא ששנים מעידין לשנים שנעשו שלוחים לגרש או לקדש או למכור וליתן שדהו לאחרים אין השנים חשובי' לעד מפי עד רק לבעלים מפי עדים שנעשו השניים בעלים שיהיו יכולין להקנות וכיון דהראשונים לאו בגמר הדבר קמסהדי שאין מעידין שכבר נתגרשה אשה זו רק שמעידין שאיש זה יכול לגרש אשה פ' או למכור שדה פלוני מהני עדותן אף חוץ לב"ד וכן השנים החתומים על הגט לאו בגמר הדבר מעידין שנתגרש' אשה זו אי שניתן שדה זו כבר במתנה לפלוני דהא לא ראו המסירה ועיקר עדים החתומים הוא רק שנכתב בציווי הבעלים ושוב אנן ע"מ אנן כמבואר בפוסקים בעדות זו שנכתב בציווי הבעלים ג"כ א"צ הגדה בב"ד ועדות זו כשר מפי כתבם ומפי עדים ושם הארכתי: