נתיבות המשפט/ביאורים/קכב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
יש עדים שעשאו שליח עסמ"ע ס"ק א' וש"ך ס"ק ב' דה"ה באומר שלח ע"י ועמש"ל דבשלח ע"י הוי ספיקא דדינא:
והטעם וכו'. עש"ך ס"ק ד' שכתב לתרץ הבעה"ת דלא מ"ל לאו בע"ד דידי את רק כשיש לו טענות. ובתומים כתב דנ"מ היכא דהשליח הביא ההלוא' והפקדון לנפקד וללוה ואח"כ עשהו המלו' והמפקיד שליח להביא לו פקדונו והלואתו דאז לא מ"ל לי' לאו בע"ד דידי את כיון שמידו קיבלם וכו' ע"ש וליתא דמה בכך שהי' מעיקרא שליח בשעת הלואתו הא כבר עשה שליחותו ולא נתחייב רק להמלו' ולא להשליח ובוודאי דמצי לו' להשליח לאו בע"ד דידי את. גם מ"ש לחלק בין הלואה לפקדון ליתא דבבעה"ת כ' בהדיא בסופו אפי' בהלוא' ע"ש גם מ"ש דבהלוא' הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ומש"ה לא מהני אפי' עשאו שליח כיון שצריך להשתמש במעות ע"ש ליתא דודאי נגד הלוה לא מיקרי חב לאחרים כמבואר בגיטין י"ג והא דכ' רש"י דהוי תופס לבע"ח היינו משום דתופס לבע"ח אפי' במקום שאין חב לאחרים לא מהני שלא במקום פסידא כמבואר בסי' ק"ה לכן כל דבריו ליתא ומה שנ"ל ליישב דברי הבעה"ת דנ"מ בחשש מיתה ובטול כגון שהלוה אינו רצונו להחזיק עוד בהלוא' ולהיות עבד לוה והדין מבואר בסי' ע"ד בש"ך דאפי' שלא בפני המלו' יכול להניח המעות בב"ד וכיון שיש שליח של המלו' כאן כופין אותו הב"ד ליתן ליד שליח המלו' כיון דלא חיישינן למיתה וביטול דאינו יכול לטעון לאו בעד"ד את רק כשרוצ' להחזיק המעות תח"י עוד אבל כיון שאינו רצונו להיות עוד לוה מוכרח ליתן ליד שלוחו כיון דליכא חשש מיתה וביטול ועוד נראה כיון דצריך לטעון דוקא לאו בעד"ד את כדמשמע בסי' ס"ו סעיף י"א א"כ נ"מ כשאינו טוען דאז צריך ליתן כיון דליכא חשש מיתה וביטול אבל כשטוען לאו בעד"ד את מצי טעין ומ"ש הרא"ש בב"ק דהא שלוחו של אדם כמותו כבר תי' הרמב"ן שצריך להיות בעלים דוקא שיהיה יכול לתבוע דבלא"ה מ"ל לאו בע"ד ד"א כיון דא"א להקנות הלוא' וגזילה שיהיה נקרא בעלים על החפץ מצי למימר לאו בעדד"א כיון דלא בעלים של החפץ הוא:
שמא ימות עש"ך ס"ק ה' שפסק בדעת העיטור והא דבש"ס לא חש לדילמא שכיב רק לדלמא אתי יתמי ומערערי דאחליף בזוזי דגריעי מינייהו וכו' ע"ש בעיטור הפי' דמחלק דבמעות הלואה או בפקדון בחפץ מסוי' לא חיישינן למיתה דמיתה אינה מבטלת השליחות דלא גרע מאפוטרופס שמינהו אבי יתומים אבל במעות פקדון דליכא בהו סי' דאיכא חשש חילוף בגריעי מינייהו והאב יכיר את שלו משא"כ ביתומים ודאי לא היה דעת האב שיהיה מורשה גם נגד יתומים ומכח זה מחלק שם מה דנקט שני מחלוקות בש"ס דפלוגתא דרבה ור"ח הוא במטלטלין ופלוגתא דשמואל ור"י הוא במעות פקדון ע"ש עוד כתב הש"ך שהקשה מדלקמן בסי' ש"מ פסק הרב בהג"ה דכשמת המשלח הוא ספק אם ביטל השליחות וכאן פ' בפשיטות דבטל השליחות ולפעד"נ לחלק דש"ה באומר שלח ע"י פ' דהשיטה מקובצת בב"מ צ"ח כתב הטעם בשלח ע"י דלאו מטעם שליחות חייב רק מטעם ערבות דדמי לאומר תן מנה לפ' ואתחייב לך דחייב מטעם ערב. ולפ"ז אפי' מת או ביטל חייב דודאי באומר תן מנה לפ' ואתחייב לך דחייב אפי' ביטל שלא בפניו והוא לא ידע ונתן ע"פ דחייב דאין כאן ענין שליחות שיתבטל וכיון שהוציא זה הממון ע"פ חייב וכן אפי' מת והוא לא ידע דהוי כנתחייב מעכשיו אם יוציא זה הממון ע"פ משא"כ בשליח בעדים שעשה המלו' שליח לקבל' דלא הוציא המלוה ממון על פיו רק דהפטור הוא כשנותן ליד שליח קבלה שלו הוי כנותן לידו וכיון שמת או ביטל שוב לא הוי שלוחו ולא הוי שוב יד שלוחו כידו ודאי דחייב הלוה ועיקר הספק בסי' ש"מ משום ב' דיעות בשיטה שם בשולח ע"י אי חייב מטעם ערבות או מטעם דיעשה שליח קבלה של המשאיל עמש"ל בסימן קכ"א טעם החילוק להך דיעה דס"ל דאינו חייב מטעם ערבות רק מטעם שליחות ע"ש וכיון דמטעם שליחות הוא ממילא אם מת או ביטל בטל השליחות אבל הכא בשליח בעדים ודאי דמת או ביטל השליחות דבטל השליחות כנ"ל והעיקר כדעת הרב בהג"ה וכ"כ התומים אבל בשליחות דשלח על ידו נראה דהעיקר שהוא מטעם ערב ופטור מלשלם ליורשיו ומ"ש בתומים לחלק דבסי' ש"מ הוא מטעם דהוי שומר שמסר לשומר ולא שייך לומר את מהימנת ליה דהא א"ל שלח וכו' תמוה בעיני כיון שמת נופל קמי יתומים והיתומים יכולין לומר לא מהימני' לי:
מיהו אם ידוע שמת. עש"ך ס"ק ו' שתמה דליכא למ"ד הכי וכו' ולפעד"נ דהא כ' הש"ך בס"ק ט' דמיתה לא מבטל הרשא' בהקנ' אג"ק אבל ביטל מבטל הרשא' אפי' אג"ק ועכצ"ל הא דלא חיישינן בסעיף ג' לשמא מת וביטלו אותו היורשים דביורשים לא שייך הטעם שכתב הסמ"ע סמכתי עליך שהייתי עומד בשליחותך דהא לאו בהרשאת יתומים נתן ועכצ"ל דלתרי חששא לשמא מת ושמא ביטלו היורשים לא חיישינן ומש"ה כשידע שמת ודאי דחיישינן לשמא ביטלו היורשין ומ"ש הש"ך דכבר קנה בהקנה אג"ק ל"ק דהא מבואר בסעיף ד' דאם ירצה המורש' להחזיק בממון אינו יכול:
ורצה לבטל השליחות עש"ך סק"ט דאע"ג דכשמת לא נתבטל' ההרשאה כשהקנה אג"ק מ"מ יכול לבטל וכו' וטעם לזה נראה דהרמב"ן כתב בטעמא דהרשאה אף דהוי קנין מ"מ אין המורש' יכול להחזיק לעצמו דהוי כמתנה ע"מ להחזיר ע"ש ועכצ"ל דהוי כמתנה ע"מ להחזיר אימת שירצה המורש' מש"ה אף שמת כל זמן שאין היורשים רוצים שיחזיר המתנה הוי מתנה אף שמת מש"ה מיתה לבד לא בטל עד שמבטלין היורשים:
וצריך לכתוב לו דון וכו'. עש"ך ס"ק ט"ו ויש שם ט"ס וחילוף שורות עכ"ל סמ"ע ואזיל לשיטתו דלעיל אבל למש"ל וכו' אין כאן מקומו רק בסס"ק ט"ז וכצ"ל בס"ק ט"ז לא ישיב לו דבר מטעם הנ"ל שמא ימות או יבטל השליחות עכ"ל הסמ"ע ואזיל לשיטתו דלעיל אבל למש"ל דלא מצי למידחי' מטעם זה א"כ מיירי שאומר שיש לי טענות כנגדו ולאו בע"ד ד"א וכמ"ש בס"ק ד' ע"ש כנ"ל:
מחצה או שליש. עש"ך ס"ק כ"א לחלק בין חוב בשטר לקרקע ומטלטלין ע"ש. והטעם דמה שיוציא מן החוב דמי לאומר שמוכר לו דמי היין כשימכור היין דהוי דבר שב"ל כמבואר בסי' ר"ט דדמי השט"ח בשעת מכירה לאו של מלוה הן דמלוה להוצא' ניתנה מה שא"כ קרקע ומטלטלין מעכשיו הן של התובע ובקצה"ח כתב דבשכר פעול' כיון דחייב לשלם דמים אמרינן מגו דמשתעי דינא כו' ודבר תימא כתב דמ"מ כיון שאין לו קנין בגוף הדבר רק שהמשכיר חייב לו דמיהן אחר שגבה לא שייך מגו דמשתעי דינא ופשוט:
ששמעון יתן לו מעותיו. עש"ך דאם המעות עדיין ביד דהמפקיד יכול לחזור בו ובקצה"ח כתב דמ"מ חייב לשלם דמיהן דהיינו ששמין כמה לוה המעות שיהי' על זמן שהבטיח לו כיון שטרח והלך בכדי להוציא הממון והוא גם כן תמוה דלפי דבריו הוי ריבית גמור שמטריח עצמו בחנם מחמת שמלו' לו אח"כ המעות ועכצ"ל בטעם ההיתר דהוא מטעם שכתב הט"ז בי"ד סי' קמ"ג ס"ק ך"ד דהיינו דהלוקח טורח בשביל עצמו כדי שיגיע המעות לידו ולפ"ז א"א לו לתבוע שכר טרחתו:
שטר הרשא' עש"ך ס"ק ך"ט ויש שם ט"ס וכצ"ל וכתב עוד מהרש"ל דה"ה אם כתוב בו אני ח"מ שמועיל וכו':