נתיבות המשפט/ביאורים/לג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
מיהו אם נפסק הדין וכו' עש"ך סק"ט דאפי' לא נפסק הדין א"י להעיד דעביד אינש לאחזוקי דיבורא. ובתומים תמה דהא גבי שלא בפני בע"ד יכולין לחזור ולהגיד וכן בסי' מ"ד כשהעידו עם קרוב א"פ יכולין לחזור ולהגיד ולא אמרינן עביד אינש לאחזוקי דיבורא (") ולפעד"נ דלק"מ דבמקום דהגדתן לאו כלום הוא ואין עוברין שום איסור בהגדת שקר לא שייך לומר עביד אינש לאחזוקי דיבורא רק שבהעיטור שהביאו הש"ך מוכח דמיירי כשלא ידעו בשעה שהעידו שהן קרוב א"פ ואין להם התנצלות לו' ששיקרו מחמת שאין בעדותן ממש דהא לא ידעו מזה שפיר אמרינן עביד אינש לאחזוקי דיבורא. וגם אפילו ידעו העדים בקורבתן רק שיודעין העדים שהב"ד אינן יודעין' מקורבתן ויסמכו עליהם ובשעה שהעידו העידו אדעתא דהכי שב"ד יסמכו עליהם מש"ה אמרינן דעבידי' לאחזוקי דיבורייהו דאי יודו ששיקרו יהיו נחשדין בעיני הבריות כמעידין עדות שקר שהרי אדעת' דעדות העידם:
ויש מי שמכשיר. עיין בט"ז דכתב במתנת שכ"מ במקצת דלכ"ע פסול כיון דנוגע הוא בשעת ראית העדות אמנם במהרי"ט ח"א סי' ק"ה כתב דיש להתיישב בדבר דנראה דאפי' במתנת שכ"מ במקצת נמי כשר דדמי' להא דמבואר בסי' ל"ז סעיף י"ח גבי בני העיר דנגנב ס"ת דמהני סילוק דבפסול ממון לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות וה"נ כיון שמת נמי הוא כנסתלק ע"ש ומביא ראיה מקרובי נרצחים דיכולין להעיד על הרוצח וממוכר דנאמן לומר לזה מכרתי ע"ש ובקצה"ח הסכים לזה ומחלק בין כשמעיד שקרובו מכר או נתן קרקע או חפץ הידוע דיכול להעיד על היורש שהוא רחוק נגדו אבל במעיד שקרובו לוה מעות אינו נאמן להעיד על יורשיו והטעם כיון דנכסי אינון ערבין ביה וכשאין יכול לגבות מלוה עצמו א"י לגבות מנכסים שהוא ערבין ביה ע"ש והנה בגוף הדין שכתב מהרי"ט והניח בצ"ע על הרי"ף נ"ל לפענ"ד דהעיקר כהט"ז דל"ד להנך דמייתי מהרי"ט ראיה דהא מבואר ברא"ש במכות גבי אלעי וטובי' דהא גבי פלוני רבעני לרצוני פלגינן דיבורא דכיון שהוא בע"ד לא שייך לומר גבי' עדות שבטלה מקצתה בטל' כולה אבל גבי אלעי וטובי' דעדות הוא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כול'. ולפי זה נראה דבאם אמר פ' רבע קרובי ובשעת הגדת עדות מת קרובו או שמעיד דפ' רבע קרובי לאונסו אף דבשעת הגדת עדות הוא חייב ודאי פלגינן דיבורא כיון דבשעת הגדתו כבר קרובו מת ולא שייך ביה עדות שבטל' מקצתה בטל' כולה דכיון דכבר מת לא שייך עליו עדות ונתקיים על הרחוק כמו בכל פלגינן דיבורא ולא שייך לומר דכוון דבשעת ראיה ראה דפ' רבע קרובו שנתבטל הראיה על קרובו וא"כ נתבטל לגמרי דז"א דאטו אם ראה על ב' דברים מה שעשה קרובו ומה שעש' רחוק וכי יהיה הראיה נתבטל על הרחוק וראי' לזה מסי' נ"א סעיף ו' הכותב נכסיו לב' בני אדם וכו' וכ' בהג"ה דבעדות בע"פ כה"ג הוא קיים לרחוק אף דבשעת ראיה על קרוב ג"כ מ"מ לא נתבטל על הרחוק ודוקא אם נצרף בשעת ראית פסול תבטל העדות אבל בכה"ג לא. ולפ"ז ליכא ראיה מכל הראיות שהביא מהרי"ט מה שהביא ראיה מבני העיר שנגנב ס"ת דמהני סילוק לאו ראיה דשם עדותו על ב' דברים שאינו של המערער ושהוא של קרובו ולכך כיון שקרובו כבר נסתלק שאין בו שום תועלת לקרובו בשעת הגדה מקבלין עדותו מה שהעיד שאינו של המערער דעדות מה שהעיד שאינו של המערער היה כשר לזה שמעיד לו אף בשעת ראיה ועדות שבטל במקצת לא שייך לומר בזה דהא עדות שמעיד שהיה של קרוביו אין שם עדות כלל כיון דכבר נסתלק ובשעת ראיה לא שייך לומר דהראי' דבטלה במקצת כהנ"ל. ולפ"ז אמרינן שפיר דמהני סילוק כיון דפלגינן דיבורא ונאמן שאינו של המערער ובעדות זה סגי לבטל ראיות המערער כיון דאינו שלו וכן מה שהביא ראיה מקרובי נרצח ג"כ לאו ראיה מחמת טעם הנ"ל דעל הנרצח לא שייך שם עדות כיון דכבר מת ובעדות זה שרא' שרצח ישראל אף דלא ידעינן מי הוא הנרצח סגי ולכך אמרינן פלגינן דיבורא. וכן מה שהביא ראיה ממוכר דנאמן לומר לזה מכרתי ג"כ לאו ראיה דבמקחו בידו נאמן מחמת דהאמינו חז"ל מחמת אומדנא שלהם ובאין מקחו בידו דנאמן מדאורייתא בע"א והוא מחמת טעם הנ"ל דעל עצמו לא שייך שם עדות כמ"ש הרא"ש הנ"ל ולכך אמרינן פלגינן דיבורא. משא"כ הכא דמעיד שקרובו מכר ביתו ועכשיו מת בודאי דלא מהני עדותו אף שהוא יחזק ליורש דהא א"א להוציא מהיורש רק בעדות שהעיד שקרובו מכר דלא שייך לומר בכה"ג פלגינן דיבורא לומר שלקה ולא מקרובו דהא ידוע שהבית של קרובו וקנינו מאחר לא מהני. וא"כ ע"כ צריך לקבל עדותו שקרו בו מכר ועדותו זה בשעת ראיה היה בו תועלת למוכר אף דבשעת הגדה כבר מת ואין בו תועלת מ"מ הי' בשעת ראיה בפסלות ולא פליגי הרי"ף והרא"ש רק במתנת שכ"מ בכולה דג"כ בשעת ראיה לא היה בו תועלת משא"כ במתנת שכ"מ במקצת בשעת ראיה היה גם כן נוגע לו אף עכשיו דמת לא מהני. גם מ"ש בקצה"ח לדעת מהרי"ט לחלק בין מכר להלואה דבעדים קרובין ללוה ורחוקים ליורשין פטורין מטעם דאם אין הלוה מחויב הערב נמי לא מחויב דנכסי אינון ערבין ביה לא נהירא דהא כשמת בלא"ה פקע שיעבוד הגוף. רק שבתומים סי' ס"ו כ' דכשיורשים נכסים משתעבדים הגופים וא"כ הרי הוא כמו שיעבור הגוף. ועוד דהא אם הערב מודה שהלוה חייב בודאי הערב נשתעבד וא"כ הוא הלוקח או המוכר. כמ"ש התומים בסי' מ"ט גבי ב' יוסף ב"ש שירש או שלקח שדה מיב"ש ע"ש וא"כ עדים דחוקים לבניו הרי ידוע לו ע"פ עדים דחייב והוי כאלו אתי אליהו דחייב לו וראיה לזה מתוספות כתובות דף צ"ב בד"ה דינא דכתבו דנ"מ אם עדי קיום קרובים ללוה ורחוקים ללוקח דמלוקח יכול לגבות ולכאורה קשה הא מלוה גופיה א"י לגבות וא"כ בטל השיעבוד הגוף א"כ בטל שיעבוד נכסים דנכסים אינון ערבין ביה אלא ודאי ע"כ הטעם כיון דאם הלוקח מודה שיודע דהשטר אינו מזויף יכול המלוה לגבות מלוקח א"כ כשבאים עדים ואומרים דאינו מזויף הוי כאלו אתי אליהו והני כאלו מודי: בס' קצה"ח פסק דבשטר שלם זכר על סך מסוים והעד הי' קרוב ופסל אותו כיון דחוב אבוהון הוא הא הוי תחלתו בפסול ואפי' להמכשיר כיון דהוא בתורת חוב וכיון דהלו' פטור הנכסים שהן מטעם ערב גם כן פטורין ולפענ"ד נראה להיפך דאפי' למאן דפוסל במתנה במקצת כיון דא"י לחזור ממילא העדות שייך ג"כ להשכ"מ אם יעמוד מחליו. אבל בנ"ד בשטר שלם זכר שאין שייך להאב כלום דא"י לתובעו כל ימי חייו ואין הדבר נוגע' רק להיורשים אין העדות רק נגד היורשים וכיון שהוא רחוק להיורשים כשר. ומ"ש כיון דהלוה פטור לאו כלום הוא דהא אפי' ברחוקים מ"מ כיון שמת ודאי דנפטר מהחיוב דמת לאו בר חיוב הוא רק דהיורש כרע' דאבוה הוא והרי הוא הלוה ועיין בתומים סימן ס"ו ס"ק מ"ג ע"ש תדע דהא מחוייב לתבוע היורש תחלה קודם שגובה מהנכסים אלמא דהנכסים הן ערבות בעד היורשים ולא בעד המת. ודוקא בלוקח השטר חוב שייך שפיר לומר כיון דהלוה נפטר דהלוקח אינו קונה רק שיעבוד נכסים ושיעבוד הגוף נשאר אצל הלוח וכיון שהעדים קרובים להמלוה וליכא עדים על שיעבוד הגוף ממילא גם שיעבוד נכסים ליכא אבל במת והורישה דבלא"ה פקע שיעבוד הגוף של הלוה כיון שמת והיורש הוא בגוף וכיון דרחוקים הן לו כשר השטר למאן דמכשיר בצוואת ש"מ בלא קנין גם מה שדימה מתנת שכ"מ בקנין למ"ש הראב"ן והנ"י גבי פסול ממון דלא בעינן תחילתו בכשרות כיון דלמי שהוא מעיד לא היה קרוב בשעת ראיה וכו' נראה לחלק דשאני התם גבי בני עיר שיצא עירעור על שלהם. וכן בעובדא שהביא הב"י בשם המישרים שערערו על השדה שמכר קרובו שלא באחריות דשם העדות הוא שאינו של המערער ואם כן נהי דמקודם לא הי' יכול להעיד זה כיון דהי' נוגע לקרובו מ"מ כשנסתלק הקרוב העדות זה שאינו של המערער לעולם כשר היה נגד זה אבל כל שעיקר העדות הוא שהקרוב נתחייב אף שעכשיו ירשו הרחוק מ"מ כיון שהרחוק מכח הקרוב נתחייב ועיקר העדות על חיוב הקרוב הוא בטל העדות דהא מה שראה הי' עדות להפסול משא"כ הראיי' במה שמעיד שאינו של המערער הוא רק נגד המערער ואינן בפסול כנ"ל ובתומים הקש' מקרובי נרצח שיכולין להעיד על הרוצח כיון שאין תועלת לרוצח ומ"ש מתנת ש"מ בכולה דא"י להעיד למאן דפוסל הא אין תועלת להשכ"מ כלל. נרא' לחלק דבנרצח כשמעידין הקרובים על הרוצח שהרג אין צריד להזכיר בעדותן שם הנרצח כלל וכשמעידין פלוני הרג ישראל סגי ולא חשיב עדות זה עדות על הנרצח כלל משא"כ במתנת ש"מ דצריכין להזכיר בעדותן שם השכ"מ שהוא נתן נכסיו שלא יהיו שלו בשעת מיתה ועשה בהן כרצונו שנתן למי שהיה רצונו ליתן הרי זה עדות על הש"מ ממש דהא מעידין על השכ"מ מה שעשה בנכסיו ובשעת ראיה פסולין היו כנ"ל: