נידה מה א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בשלמא לר' יוחנן כי היכי דאיכא תנא דקאמר יום אחד בשנה חשוב שנה הכי נמי איכא תנא דאמר ל' יום בשנה חשובין שנה אלא לר' ינאי קשיא קשיא:
פחות מכאן כנותן אצבע בעין:
איבעיא להו הני בתולין מיזל אזלי ואתו או דלמא אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר ג' למאי נפקא מינה כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם ובעל לאחר שלש ולא מצא דם אי אמרת מיזל אזלי ואתו שהות הוא דלא הויא להו אלא אי אמרת אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר ג' הא אחר בא עליה מאי מתקיף לה רב חייא בריה דרב איקא ומאן לימא לן דמכה שבתוך ג' אינה חוזרת לאלתר שמא חוזרת לאלתר והא אחר בא עליה אלא נפקא מינה כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם ובעל לאחר ג' ומצא דם אי אמרת מיזל אזלי ואתו האי דם בתולין הוא אלא אי אמרת אתצודי הוא דלא מתצדי אלא עד לאחר ג' האי דם נדה הוא מאי אמר רב חסדא ת"ש פחות מכאן כנותן אצבע בעין למה לי למתני כנותן אצבע בעין לתני פחות מכאן ולא כלום מאי לאו הא קמ"ל מה עין מדמעת וחוזרת ומדמעת אף בתולין מיזל אזלי ואתו ת"ר מעשה ביוסטני בתו של אסוירוס בן אנטנינוס שבאת לפני רבי אמרה לו רבי אשה בכמה ניסת אמר לה בת ג' שנים ויום אחד ובכמה מתעברת אמר לה בת י"ב שנה ויום אחד אמרה לו אני נשאתי בשש וילדתי בשבע אוי לשלש שנים שאבדתי בבית אבא ומי מעברה. והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן ג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תגמול את בנה וימות ואיזוהי קטנה מבת י"א שנה ויום אחד ועד י"ב שנה ויום אחד פחות מכאן או יתר על כן משמשת והולכת דברי ר"מ וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו שנאמר (תהלים קטז, ו) שומר פתאים ה' איבעית אימא (יחזקאל כג, כ) אשר בשר חמורים בשרם ואיבעית אימא (תהלים קמד, ח) אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר ת"ר מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה לו ר' נבעלתי בתוך שלש שנים מה אני לכהונה אמר לה כשרה את לכהונה אמרה לו רבי אמשול לך משל למה הדבר דומה לתינוק שטמנו לו אצבעו בדבש פעם ראשונה ושניה גוער בה שלישית מצצה אמר לה אם כן פסולה את לכהונה. ראה התלמידים מסתכלים זה בזה אמר להם למה הדבר קשה בעיניכם [אמרו ליה] כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני כך פחותה מבת שלש שנים כשרה לכהונה הלכה למשה מסיני ואף רבי עקיבא לא אמרה אלא לחדד בה את התלמידים:
מתני' בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה ואין נותן גט עד שיגדיל ומטמא בנדה לטמא משכב תחתון כעליון ופוסל ואינו מאכיל בתרומה ופוסל את הבהמה מע"ג המזבח ונסקלת על ידו ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידו והוא פטור:
גמ' ולכשיגדיל בגט סגי לה והתניא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול מה מאמר בגדול צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו אף ביאת בן ט' צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו אמר רב הכי קאמר
רש"י
[עריכה]בשלמא לרבי יוחנן - דאמר מכי איקלע חשיבות שנה בשנה שלישית לרבי מאיר הויא בת ביאה ניחא ואע"ג דאמר רבי יוחנן ל' יום והכא קתני יום אחד תנאי היא בפרק ארבעה ראשי שנים (ר"ה דף י.) דאיכא למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה ואיכא למאן דאמר כו':
אלא לרבי ינאי - דאמר לר"מ עד סוף שנה שלישית לאו בת ביאה היא קשיא:
הני בתולין - בתוך ג' שנים:
איתצוד - לשון צידה כלומר אינן ניטלין על ידי ביאה ואינו דם בתולין עד ג' שנים ויום אחד:
אי אמרת מיזל אזלי - בביאה בתוך ג' לגמרי והדר אתו לא מחזקינן לה כזונה דהא דלא הדור שהות הוא דלא הויא להו מתוך בעילה שבעל תדיר:
אלא אי אמרת - לא אזלי בביאה תוך ג' הוה ליה למיתי דם לאחר ג' וכיון דלא חזיא אחר בא עליה לאחר ג' וזונה היא ופסולה לכהונה:
ומאן לימא לן - כלומר אפי' אם תמצי לומר מיזל אזלי בביאה תוך ג' מי איכא למימר שהות לא הוה להו מאן לימא לן דלא הדרי לאלתר:
האי דם נדה הוא - האי דתוך ג': יוסטני:
אוי לשלש שנים שאבדתי - משנראיתי לביאה:
משמשות במוך - תקנתן הוה לשמש במוך שלא יתעברו:
סנדל - כשמתעברת תאומים פעמים שאחד דוחק את חבירו ופוחת את צורתו כדאמרינן במכילתין אין סנדל שאין עמו ולד:
תגמול - תפריש את בנה מלהניק מחמת עיבורה:
פחות מכן - אינה צריכה לשמש במוך דודאי לא תתעבר:
יתר על כן - אם תתעבר לא תמות:
מצצה - כלומר אף אני טעמתי טעם זנות:
לא אמרה - הא דקאמר פסולה לכהונה אלא לחדד:
מתני' קנאה - וזכה בנכסי אחיו ואע"ג שאין קנין לקטן הרי קנויה לו ועומדת:
ואינו נותן גט עד שיגדיל - אם בא לגרשה דקידושי אחיו קידושין גמורין וגירושין של זה אינם גירושין גמורין דאינו בן דעת:
ומטמא בנדה - אם בא עליה דביאתו ביאה לכל דבר:
ופוסל - כגון בן ט' שנים כותי או ממזר שבא על הכהנת פסלה מתרומת אביה אבל בבן תשע ישראל שבא על בת כהן ליכא למימר דפוסל מן התרומה דאי משום ביאת זנות לא פסלה זנות דכשר מן התרומה ואי משום קדושין למהוי בת כהן לישראל לאו קדושין נינהו דקטן דקדיש אין קדושיו קדושין:
ואינו מאכיל - כגון יבם בן ט' כהן הבא על יבמתו אע"ג דקני לה בהך ביאה לא אכלה בתרומה:
ופוסל את הבהמה - אם רבעה ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים אבל סקילה לא דמודה בקנס פטור:
ונסקלת על ידו - אם יש עדים:
גמ' בגט סגיא לה - בתמיה אם בא לגרשה:
מאמר - קידושי יבמה:
וחליצה לזיקתו - דאין קדושין גומרין ביבמה להיות כאשתו לצאת בגט בלא חליצה אבל ביאה גומרת בה כדכתי' (דברים כה) יבא עליה:
ביאת בן תשע - ביבמתו:
תוספות
[עריכה]אחר בא עליה. ואם אשת כהן היא אסורה אבל אשת ישראל לא דפיתוי קטנה אונס הוא ואם תאמר אמאי דחיק לאשכוחי נפקותא שבא עליה אחר לגבי זנות לימא בפשיטות כגון שבעל תוך שלשה ומצא דם דאי לא מיתצדו האי דם נדות הוא כדאמר בסמוך. וי"ל דניחא ליה לאשכוחי לענין זנות דהויא כל ימיה אסורה לבעלה ותו דלענין אי הוה דם נדות או דם בתולין לא נפקא מינה האידנא מידי דאפילו הוא דם בתולים הא תקון דבועל בעילת מצוה ופורש:
האי דם נדה הוא. פירוש הך דתוך ג' דהך דלאחר ג' לכ"ע הוי דם בתולין ותימה דאמאי נקט כלל שבעל אחר ג' כיון דלא נפקא מינה מידי ופירש ר"ת משום דנקטיה לעיל נקטיה נמי הכא ומיהו י"ל אף דם שלאחר ג' יש להסתפק בדם נדה אי אמרינן איתצודי הוא דלא מיתצוד כיון דבתוך ג' ראתה ודאי דם נדות אם כן דרכה לראות מחמת חימוד בעילה אם כן גם אחר ג' יש להסתפק בדם נדה ובתשובה. אחת פרש"י דאיתצודי הוא דלא מיתצוד דקאמר היינו דלא שכיח הוא דמיתצוד אבל כי איתצודי תו לא הדרי וקאמר דנפקא מינה דבעל תוך ג' ומצא דם ואחר ג' לא מצא דאי לא איתצוד האי אחר בא עליה דליכא אלא ספיקא אחת דאי דם בתולין היה תוך ג' מותרת ואם דם נדה היה הרי היא זונה והדר קאמר שבעל ומצא דם תוך ג' ואחר ג' דאיכא לספוקי בתרווייהו בדם נדה דאי בתוך ג' דם בתולין אחר ג' דם נדה דהא לא הדרי ואי תוך ג' דם נדה הוא אחר ג' דם בתולין וקשה לפי זה דאמאי לא אשכחן לענין זנות דמצא דם תוך ג' ושוב לא בעל עד י"ב שנים ולא מצא דם דאי מיזל ואתו האי אחר בא עליה אע"ג דספק בא עליה אחר בקטנות או בגדלות כיון דספקא אחת היא אסורה אף לבעלה ישראל ואי אתצודי לא מיתצוד שריא לבעלה ישראל דאימור דם דתוך ג' דם בתולין הוה ואפי' אי הוה דם נדות אימר אחר בא עליה בקטנות ואונס הוה וי"ל דאין רגילות שישהא עד י"ב שנה מלבא על אשתו:
בת י"ג שנים ויום א'. תימה דלקמן תניא אלו דברי רבי אמתני' דקתני בת י"ב ויום אחד נדרה נדר ויש ספרים דגרסי בת י"ב ויום אחד ואי גרסינן בת י"ד שנה בלא יום אחד אתי שפיר ומתעברת ויולדת קאמר ושנת י"ג אין צריך להיות שלם:
מה אני לכהונה. שנבעלה לפסול. לה:
ראשונים נוספים
למאי נפקא מינה כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם לאחר ג' ולא מצא דם. פי' שאלו בעל בתוך ג' ולא מצא דם ולאחר ג' נמי לא מצא ודאי ליכא ספיקא דאחר בא עליה דהא מכיון שלא בא דם בתוך ג' ודאי לא איתצדו הילכך לאחר ג' בשלא מצא היינו טענת בתולים דאיכא למיחש אחר בא עליה ובאשת כהן כדאיתא בכתובת פ"ק (ט, א).
והא דאמרינן ללישנא בתרא כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם ולאחר ג' ומצא דם לאו דוקא דאפילו לא בעל לאחר שלשה נמי היינו בעיין אלא סירכא דלישנא קמא נקט כשבעל וחזר ובעל כשמצא דם שאלו לא מצא הא אמרן דאחר בא עליה ואסורה.
מדתנן בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו קנאה. משמע קנאה לגמרי ליורשה וליטמא לה אלא שאינו נותן גט עד שיגדיל וכן נמי מדהוינן בה ולכשיגדיל בגט סגי לה והתניא עשו ביאת בן ט' כמאמר משמע דמדאורייתא קנאה לגמרי ובגט סגי לה אלא שהם גרעו כת ביאתו ועשאוה כמאמר וכן בדין שהרי ביאתו ביאה לכל דבר ואע"פ שאין לו דעת הא רבי רחמנא ביבמה ביאת שוגג כדמזיד וכבר פירשתי בפ' האשה רבה (יבמות צו, ב).
הא דאמרינן: כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם ובעל לאחר ג' ומצא דם: לאו דוקא כשבעל לאחר ג' דעיקר בעיין אינה אלא כשבעל בתוך ג' ומצא דם אלא משום סירכא דלישנא קמא נקט וכן פירש רש"י ז"ל ודוחק הוא לומר דבכדי נקטינן אלא נ"ל דדוקא נקטיה ולומר דכל שבעל בתוך שלשה ויוצא דם ובעל לאחר זמן ולא מצא דם למ"ד מיזל אזינן והדר אתו הא ודאי זינתה אבל למאן דאמר איתצודי לא מיתצדי הא לא זינתה דכיון דבעל תוך ג' ומצא דם בודאי מהרו בתוליה לבא ומקטנותה ניצודו וכן פי' בתוס'.
הא דרשב"ג דאמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל: כתבתיה ביבמות פרק הערל בסייעתא דשמיא.
בשלמא לר' יוחנן כי היכי דאיכא תנא דקאמר ל' יום חשובין שנה: איכא דס"ל יום א' בשנה חשוב שנה. פי' ובהא פליגי תנאי אליבא דר"מ אלא לר' ינאי קשיא. ונראה דלא אסקי' לי' בתיובתא משום דאיכא למדחק דתנא דלעיל להכי קתני ג' שנים ולא אדכר ל' יום ולא יום א' כדקתני אידך משום דס"ל שאף ר"מ שלש שנים שלמות בעי ותנאי היא אליבא דר"מ ואפ"ה מסקינן לה בקשיא משום דלא נשוי כולי האי פלוגתא בין תנאי אליבא דר"מ אלא שילמוד סתום מן המפורש כנ"ל.
וא"ת וכי לית להו לרבנן ל' יום בשנה חשובים שנה והא לא משמע הכי דפ"ק דר"ה וי"ל דשאני הכי דקים להו שאין בתוליה קיימי בפחות מג' שנים ויום א' והיינו נמי טעמא דר' ינאי אליבא דר"מ והוי יודע דלא אמרי' כן אלא במנין שנים בלבד לומר זהו כך וכך בין באדם בין בבהמה ובין בשני ערלה וכיוצא בו אבל לענין תנאים ונדרים כל שאומר כך וכך שנים צריך שלמות שתהא ככל שנה י"ב חדש.
והא ודאי אחר בא עליה: פי' ונ"מ לפסלה מן הכהונה דאילו לבעלה ליכא למימר דסתם קטנה אונס הוא.
אלא דנפקא מנה שבעל תוך ג' ומצא דם ובעל לאחר ג' ומצא דם אי אמרת וכו': מ"ד האי דם נדה הוא פי' דם שבתוך ג' דם נדה הוא ולא דם בתולין וא"ת ולהאי אוקמתא למה ליה למימר דבעל לאחר ג' ומצא דם וי"ל כדפרשי' ז"ל דאה"נ ומשום סרכא דלישנא קמא נקיט הכי ובתוס' פירש דנקיט לה לאשמועינן אגב אורחין דדוקא בדם שבתוך ג' פליגי אבל לאחר ג' ליכא פלוגתא כלל דאי בעל ומצא דם הא ודאי לא זנתה ואם לא מצא דם לדברי הכל זנתה דמכה שבתוך ג' לאחר ג' חוזרת לאלתר וכיון דכן ניחה ליה לאוקומי כשמצא דם ולא זנתה ומינה שמעינן לאידך. וראתי מי שכתב בשם התוס' פי' אחר דהא קמ"ל דאלו לא מצא דם גם לאחר ג' למ"ד מיזל אזלי ואתו הא ודאי זנתה כיון שחזרה לאלתר ולמ"ד אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר ג' הא לא זנתה דכיון שבעל תוך ג' ומצא דם דודאי מיהרה זו להביא בתוליה ומקטנותה נוצדו עד כאן ואין זה במשמעות לשון הגמרא דהא לא פרכינן לעיל אלא סברא דמיזל אזלי ואתו ואי ס"ל השתא להפוכה לאוקמתא דלעיל ה"ל לתלמודא לפרושי ועוד ל"ל לומר אידך נפקותא דדם שבתוך ג' ניפכה לאוקמתא דלעיל בלחוד אי נמי גמרינהו לתרווייהו בהדיא אלא ודאי אין זה מחוור וגם אני לא ראיתי כן בתוס'.
והתני' רב ביבי ג' נשים משמשות וכו': כבר פרשתי יפה ביבמות ובכתובות בס"ד וקושיין הכא למ"ד דהתם שמא תתעבר ותמות ודאי וכבר פירשתי דזמנין דפריך תלמודא סתם אליבא דחד ואע"ג דלית הלכתא כותיה.
ואב"א אשר פיהם דבר שוא וכו': וק"ל ודקארי מאי קארי לה וי"ל דקס"ד דבמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרא לגברא רבה כר' ועוד דכיון דשתיק לה ר' דמשמע דהמנה והשתא פרקינן דלא חש לה שכבר ידוע אשר פיהם דבר שוא.
כשרה לכהונה: פי' אפילו לכהן גדול וכדברירנא במ' יבמות פ' הבא על יבמתו.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נידה (עריכה)
פיסקא בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו קנאה פירש המורה קנאה וזכה בנכסי אחיו ואע"ג דאין קנין לקטן הרי קנויה היא לו ואינו נ"ל כיון דאינה נפטרת באותה ביאה שתהא יוצאת בגט אפילו כשיגדיל אם לא יבעול פעם שנייה היאך יקנה נכסי אחיו באותה ביאה ונ"ל שגם נכסי אחיו אינו קונב בביאה זו דכל ביאת בן תשע כמאמר שויוה רבנן לכל מילי והאי דתני קנאה למימר דכיון שבא עליה קנאה להיות שלו ששוב אינה ראויה אלא לו שעד עכשיו היתה ראויה לכל אחד מהן אבל עכשיו אינה ראויה אלא לו שכיון שבא עליה פסלה על כל האחין:
מתוך: תוספות הרא"ש על הש"ס/נידה/פרק ה (עריכה)
אחר בא עליה ואם אשת כהן אסורה אבל אשת ישראל לא דפיתוי קטנה אונס הוא. ותימה למה האריך כל כך לוקמה כפשטה לענין דם נדות דאי לא מיתצדי האי דם נדות הוא. וי"ל דניחא ליה השתא לאשכוחי איסור והיתר לבעלה ואי לענין דם נדה לא נפקא מינה מידי לבעלה דאפי' אם דם בתולים הוא הא תקון רבנן דבועל בעילת מצוה ופורש. אלא נפקא מינה כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם ובעל לאחר ג' ולא מצא דם כו'. אי אמרת איתצודי הוא דלא מיתצדי עד לאחר ג' האי דם נדה הוא פי' אותו דם שמצא בתוך ג' ודאי דם נדה הוא דדם בתולים לא מיתצדי בתוך ג' וקשה לפירושו למה הזכיר בעילה דלאחר ג' כיון דליכא לספוקי בהך בעילה דלאחר ג' דודאי דם בתולים הוי כיון דלא מיתצדי בתוך ג'. לכ"נ כמו שפרש"י בתשובה איתצודי הוא דלא מיתצדי דקאמר היינו דלא שכיח דמיתצדי אבל כי מיתצדי לא הדרי והאי דקאמר האי דם נדה הוא בין תוך ג' בין אחר שלשה דבתוך ג' מספקינן דילמא לא איתצוד ודם נדה הוא והך דלאחר ג' אמרינן דילמא בתוך ג' איתצוד והשתא דם נדה הוא א"נ כגון שבעל בתוך ג' ולאחר ג' ולא טבלה בנתיים והשתא הויא ודאי [נדה] או מקמא או מבתרא. ותימה כיון דאמרינן דזימנין דמיתצדי היכי קאמר לעיל דאחד בא עליה והא זימנין דמיתצדי. וי"ל כיון דלא שכיח דמיתצדי תלינן באשת כהן לחומרא. והשתא ניחא דפריך דילמא מכה שבתוך ג' חוזרת לאלתר והא ודאי בא עליה אחר משום דכי היכי דאסרה לה מספק כי אסרת לה מטעם איתצודי הוא דלא מיתצדי הכי נמי יש לאוסרה מספק כי אמרת מיזל אזלי ואתו משום דילמא חוזרת לאלתר:
אמר לה בת י"ג שנה ויום אחד. תימה דלקמן אמתניתין דבת י"ב שנה ויום אחד נדריה (נדר) [קיימין] תניא אלו דברי ר'. וי"ס דגרסינן הכי בת י"ב שנה ויום אחד ואי גרס הכא י"ג סתם ניחא דמתעברת ויולדת בתוך שנת י"ג:
מה אני לכהונה. שנבעלה לפסול לה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה