נועם אלימלך/פרשת כי תצא
פרשת כי תצא[עריכה]
כי תצא כו' וראית בשביה כו'. דהנה יש בני אדם אשר בכללות אבריהם הם מוסרים נפשם להשם בתעניות וסיגופים וכדומה, אבל בפרטות כל אבר ואבר בפני עצמו אינו כראוי ונכון, ולפעמים נכשל בהם דהיינו באיזה ראיה והסתכלות או דיבור ושאר דברים שאדם דש בעקביו. וזהו רמז בדברי חז"ל (משנה, זבחים ט ו): "אברים שפקעו מעל המזבח". פירוש כנ"ל שאברים פוקעים ונכשלים באדם שהוא זובח עצמו לה', "יחזיר" פירוש צריך לחזור ולתקן אותם לקדש כל אבר בפני עצמו.
וזהו "כי יפלא ממך דבר למשפט כו'", דהנה דברים בטלים אינם נקראים בשם דיבור כלל, כי אם דברים הנוגעים לדבר ה' ותורתו המה יקראו בשם דיבור, וזהו "כי יפלא ממך דבר", פירוש אם יופרש ממך הדיבור, "בין דם לדם", דהדם הוא הנותן כח ותאוה לאדם, ואם יהיה בך שני מיני דמים, דהיינו ב' כחות, שלפעמים יתגבר כח היצה"ט ולפעמים להיפך, "דברי ריבות בשעריך", פירוש שלא יהיו אבריך במזג השוה אלא הם מריבים זה עם זה כנ"ל, "וקמת ועלית אל המקום" ר"ל אל הצדיק השופט אמת שבימיך, "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך" כפשוטו.
וזהו "ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך", דהתורה הקדושה נקראת בשם גג, דהגג הוא המגין על הבית, והתורה מגינה ומצלה האדם, וצריך לזה שיהיה בהכנעה, שלא יהא לימודו להתפאר ולהתגאות בפני בני אדם, וזהו 'מעקה' לשון עומק והשפלה, דהיינו הכנעה תשים לגגך היא התורה, "ולא תשים דמים בביתך" פירוש כנ"ל שלא יהא בך שני מיני דמים וכחות, רק הכל כח אחד כולו לה', "כי יפול הנופל ממנו", פירוש כי אף המעשה הטוב אשר תעשה תפול ממך ולא תתקיים ולא תפעול כלל, "הנופל ממנו" פירוש אשר מן הראוי היה שע"י הדבר הזה יפלו ויושלכו אחרים, דהיינו הדינים והקליפות, וחלילה אם יהיה כח אחר מעורב בו תפיל גם אותו הדבר שלא תפעול כלל, ולכן צריך האדם לתקן כל אבר ואבר עד אשר יבין בשכלו בעצמו שהוא מחסר בעבודתו וכל מעשיו אינם מתוקנים על מכונם.
וזהו "כי תצא למלחמה כו'", דהיינו מלחמת היצה"ר, "ונתנו ה' בידך" פירוש אז כאשר יתן ה' אותו בידך, דאילולי הקב"ה לא היה יכול לו, "וראית בשביה אשת יפת תואר", דאיתא דהנשמה נקראת "יפת תואר", פירוש אז תראה ותבין בעצמך שהנשמה היא בשביה, שלא יצאתה עדיין ידי חובתה כלל, "וחשקת בה". וק"ל.
או יאמר "כי תצא כו'", דהנה העיקר עבודת האדם להבורא ב"ה באהבה ויראה, ואהבה היא המחשבה, דהיינו לחשוב רוממות האל ועי"ז מכניס בלבו אהבה שלימה, כי במחשבה אפשר לצייר אף דבר שלא ראה מעולם, ואח"כ צריך לראות שפלותו והיא היראה, והיראה היא הדבור והמעשה, שלפעמים האדם מדבר ועושה איזה מצוה מחמת יראה, או מיראת האדם שמתיירא שענש יענשו אותו בעברו על דת ישראל או מיראת השי"ת, וזהו שאנו מסדרין בברכת ק"ש "כולם אהובים כו'" שהוא שבח המלאכים, זה הוא כדי לעורר אהבה, ואח"כ אנו אומרים "עונים באימה כו' ביראה" לעורר היראה, ואח"כ תפילה בלחש וזו היא אהבה שלימה.
אמנם יש בני אדם שיש להם אהבה אחרת, דהיינו שיש להם מחשבות זרות, ובודאי זו היא אהבתם שאותו הדבר שהוא אוהב כונס במחשבתו, והאדם הזה שעושה מצוה או מתפלל מחמת יראת אדם, התפילה הזאת מביאה אותו לאהבה החיצונית וזרה, כי דיבורו מעורר אהבתו וכל מחשבותיו להרהר בהם בעת תפילתו יותר מלאחר התפילה, שאין מחשבותיו מרובים כ"כ אחר התפילה רק דוקא בשעת התפילה, ונמצא אחר התפילה אהבתו החיצוניות בטילה, וזהו דאמר התנא "כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה", כי דבר מלשון דיבור, דהיינו אהבה החיצוניות שהיא תלויה בדיבור כנ"ל, שדוקא בשעת התפילה באים לו כל מחשבותיו הזרים הנאהבים לו, "בטל דבר" דהיינו אחר תפילתו, "בטילה [אהבה]" שאין לו כ"כ מחשבות זרות כמו בשעת התפילה. אבל לא כן הצדיק השלם אשר נפשו דבוקה תמיד באהבה בחשבו תמיד רוממות אל, אהבה כזאת אינה בטילה לעולם.
וזהו "כי תצא", פירוש כאשר תצא חוץ לשיטה, דהיינו שמדבר בתפילה ויוצא עם מחשבתו חוצה, תגרום לעצמך "למלחמה" זו מלחמת יצה"ר, "על אויביך" ר"ל בשביל שאהבה זרה החיצונית נעשה לך לאויב. ואמר הכתוב "ונתנו ה' בידך" דהיינו ע"י תשובה שתתקן את מעשיך ומחשבותיך שתהיה דיבורך ואהבתך אחד, אז "ושבית שביו", דהיינו השביה ששבה כבר וטרפה הקליפה לעצמה, תוציא את הכל אל הקדושה, ואני נותן לך עצה לחשוב בעת תשובתך להוציא את כל העבודות והתפילות שלך העשוקות בהקליפות ותביאם אל הקדושה. וק"ל.
כי תהיין לאיש שתי נשים כו' והיה הבן הבכור לשנואה. לכאורה מלת "והיה" אינו מדוקדק שהוא לשון וודאי, והכי הוי ליה למימר "ואם יהיה הבן הבכור כו'". ונראה לפרש דהנה המחשבה נקראת "אשה", שהמחשבה מוליד את המעשה. והנה יש שתי מחשבות, אחת היא מחשבה הקדושה ואחת היא מחשבה זרה, ואמר הכתוב "כי יהיה לאיש שתי נשים" שיהיה מעורב בטוב ורע מחשבה קדושה ומחשבה זרה, וזהו "אחת אהובה ואחת שנואה", ואמר הכתוב "והיה הבן הבכור לשנואה" ר"ל שזה הוא בודאי שהבן הנולד מהשנואה דהיינו המעשה הבאה מהמחשבה זרה שזה נקרא "בן", הוא יהיה הבכור שידו על העליונה, "והיה ביום הנחילו את בניו" פירוש כשיגיע יום שינחיל את בניו הם המעשים טובים להעלותם לה', "לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור", "לבכר" הוא מלשון ביכורים, דהיינו שלא יוכל לעשות שום מצוה בשלימות, "על פני בן השנואה הבכור" מחמת שבן השנואה הוא הבכור, לכן שמור עצמך במאד מאד וקדש וטהר עצמך לזכך את מחשבתך כדי שתוכל לעשות מצוה בשלימות. וק"ל.
כי יקרא קן צפור כו'. יראה לפרש דהנה כל מעשינו ועבודתינו להשי"ת ב"ה הוא להמשיך אותו להעולמות, דהיינו שאנו מכנים את בוראינו ב"ה עיני ה', יד ה', וח"ו לדמות אותו בשום דמיון בעולם, אך העולמות נקראים כן, והיינו כשהצדיק רוצה להמשיך לעולם איזה דבר הצורך, דהיינו פרנסה, צריך לעורר המידה הנקרא יד ה', וכן בכל דבר צריך לעורר המידה שאותו דבר שייך לה, וכשהצדיק ממשיך את הבורא ב"ה להעולמות, זה הוא היחוד.
וזהו דאמרינן בגמרא "אין דורשין במרכבה ביחיד אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו", פירוש "אין דורשין" להמשיך יחידו של עולם להביאו לה"מרכבה" שלו, "אלא אם כן" מי שהוא במדריגה הזאת להמשיך השפעות ממידת "חכמה ובינה", "מדעתו" שהוא דעת שלישית המכרעת, כמאמר חז"ל "עשה מצוה אחת מכריע כל העולם לכף זכות", דהיינו שיהא העולם בעיניו כאילו הוא מחצה על מחצה ובעשותו מצוה אחת מכריע כל העולם לזכות, והוא המכריע ע"י הדעת שבו, שהוא "דע את אלקי אביך ועבדהו", שעובד השי"ת בדביקות ובדעת. וזהו (תהלים קיט, סב) "חצות לילה אקום להודות לך", פירוש העוה"ז נקרא 'לילה', ואמר דוד המלך ע"ה בעיני הוא העוה"ז "חצות", ר"ל מחצה על מחצה, לכן "אקום להודות לך" כדי להכריע את העולם בדעתו.
וזהו "דעת קנה הכל קנה"[1], פירוש כשהצדיק קונה לעצמו הדעת שהוא הכרעה לזכות, גורם להשי"ת שקונה הכל, היא המידה הנקרא 'כל', קונה לעצמו והשגחתו עליו. וזהו שאנו אומרים בברכות ראשונות מהתפילה "וקונה הכל וזוכר חסדי אבות", והיינו כשהקב"ה קונה לעצמו מדת 'כל', עי"ז "זוכר חסדי אבות" שהם היו כולם במידה הזאת, כמו שאנו אומרים "אברהם בכל יצחק מכל כו'", וכמו שנאמר "וה' ברך את אברהם בכל", יצחק אמר "ואוכל מכל", יעקב אמר "יש לי כל" רמז על המידה הנ"ל כידוע.
ואיתא "אין דורשין במעשה בראשית בשנים", יראה לפרש דהנה השי"ת ב"ה ברא ועשה את עולמו ועושה בו כרצונו, ולעומת זה ברא השי"ת הצדיק שיכול לבטל גזירותיו. והנה איך אפשרי שיבטל הגזירות שכבר נגזרו בשמים בעולמות עליונים? אך הוא כאשר כתבנו כמה פעמים "בדבר ה' שמים נעשו", דהיינו הצדיק ע"י עסקו בתורה לשמה ומחדש בה חידושים, נעשו שמים חדשים ועושה מעשה בראשית, ונמצא ממילא הגזירות בטלין, שלא היו באותן העולמות שנבראו מחדש. ואמרינן במסכת תענית "בימי רבי שמואל בר נחמני הוי כפנא ומותנא אמרו היכי נעביד נבעי על תרווייהו אין מבקשין על שני דברים כאחד", ע"ש, וזהו "אין דורשין במעשה בראשית", ר"ל כשהצדיק רוצה לדרוש במעשה בראשית ע"י עסקו בתורה לחדש שמים חדשים לבטל הגזירות ולהשפיע לישראל, אל ידרוש בשנים, דהיינו לבקש על שני דברים כאחד, כי אם ידרוש כל דבר בפני עצמו.
וזהו פירוש הפסוק "כי יקרא קן צפור כו'", דהעולמות נקראים "קן צפור". עולם העליון נקרא קן צפור במרכבה עליונה, כדאיתא בזוהר הקדוש בלק בן צפור, בלק היה קוסם יותר מבלעם, כי היה לו אחיזה בצפור במרכבה טמאה ובהאי צפור ידע כל, ואת זה לעומת זה עשה אלקים. ומלמד הכתוב להצדיק שהוא במדריגה הזאת להמשיך את הבורא ב"ה להעולמות הנקראים "קן צפור", "לפניך" ר"ל זה הדבר מוכן לפניך ותוכל לפעול כנ"ל. ואמר הכתוב בלשון שאלה "בדרך", פירוש כעת שאנחנו בגלות המר האיך נעשה, אם נבקש רחמים על גלות השכינה או על ישראל, כי שני דברים כאחד אי אפשר להתפלל כנ"ל ואיזה מהן קודם? וזהו "בכל עץ או על הארץ", ר"ל אם יהא עסקינו ועבודתינו בעבור "כל העץ" היא השכינה הנקראת "כל" ו"עץ", או אם יהא עבודתינו "על הארץ" על דבר ארציות צורכי עם ישראל הנקראים "אפרוחים או ביצים" כדאיתא בזוהר. ואמר הכתוב בוודאי השכינה קודם יותר ויותר, כי "והאם רובצת על האפרוחים כו'", היינו השכינה האם שלנו רובצת ומגינה תמיד עלינו בגלות המר. ואמר הכתוב אני נותן לך עצה "לא תקח האם על הבנים" ר"ל לא שתהא כל מחשבתך ותפילתך על השכינה לבדה, אלא "שלח תשלח את האם", דהיינו שתהא מחשבתך זכה וטהורה, וע"י זה תעלה את השכינה למעלה לשלח אותה ליחדא אותה עם הקב"ה, "ואת הבנים" הם הישראל הנקראים בנים למקום, "תקח לך" תתפלל עליהם להשפיעם כל טוב, וזה אפשר לעשות כאחד, דהיינו המחשבה על השכינה והתפילה על ישראל, ומחשבתך תפעול להעלות את השכינה כפי הגעת מדריגתך, וזהו "שלח תשלח" כפל לרמז שתתחזק ותאמץ תמיד במחשבתך כנ"ל, ולא תאמר כבר יצאת ידי חובתך, כי הוא דבר שאין לו סוף, וכל עוד שתתחזק יותר תעלה את השכינה למעלה למעלה והתפילה תפעול על ישראל. והבן.
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. ומתחילה נבאר הפסוק "וירא אלקים את האור כי טוב". הנה לכאורה המשמעות אחר שנתהווה האור ראה השי"ת את האור כי טוב, וחלילה לחשוב ולומר על הבורא ב"ה האחד הפשוט האמיתי בלי שום השתנות, לומר שמתחילה לא ראה ועכשיו ראה כי טוב. אמנם כי כן האמת שהשגחתו וראייתו של הקב"ה להיות כל דבר בטוב, וכל מקום שהוא משגיח הוא למען היות הדבר בטוב ובשלימות, וזהו "וירא אלקים את האור", דהיינו שהשגיח עליו בעין השגחתו, "כי טוב" למען היות טוב.
וזה הוא שאנו אומרים בברכת ק"ש "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", ר"ל באותו טוב שהשגיח על האור "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", דהיינו בכל יום מחדש עלינו ישראל רחמים וחסדים וכל טוב, "כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו", דהיינו שעשה את האור למען יהיה "לעולם חסדו", כי בכל יום מחדש עלינו חסדים.
ונמצא ראייתו של השי"ת בהאור היה כדי להשפיע כל טוב לישראל, ואנחנו המקבלים את הטוב צריכין ג"כ להיותנו דומים להשי"ת ב"ה לקבל את הטוב ע"י הראיה, ואמנם זאת בלתי אפשר רק ע"י השמיעה, דהיינו כמאמר הכתוב "אשר אנכי מצוך היום", ופירשו רבותינו שיהיו דברי תורה בעיניך כחדשים כאילו עומד בכל יום על הר סיני ומקבל התורה, ונמצא מדמה עצמו להבורא ב"ה ג"כ בחידוש בכל יום. וזהו "מסיר אזנו משמוע תורה", דהיינו שאין מחשבתו זכה וטהורה לחשוב זאת בכל יום כאילו שומע התורה מסיני, "גם תפילתו תועבה" מחמת שתפילתו מטורפת ומעורבת במחשבות זרות, רק צריך שיהא מחשבתו תמיד כאילו היום שומע ומקבל התורה, וע"י זה יכול לקבל השפעת הטוב שהקב"ה מחדש בכל יום, דהנה כתיב "יום הששי", ודרשו חז"ל "הששי הידוע מלמד שהתנה הקב"ה במעשה בראשית על מנת שיקבלו ישראל את התורה שנתנה בששי בסיון". ונמצא כשאדם חושב ומדמה לעצמו כאילו היום שומע התורה, הוי ליה כאילו היום נברא העולם, ואז השגיח הקב"ה להיות טוב, ונמצא בכל יום הצדיק ממשיך הטוב ההוא.
וזהו "ראה שאין רשעים כדאים להשתמש באור וגנזו לצדיקים לעתיד לבא", וכבר דקדקו קדמונים להבין באיזה מקום גנז הש"י את האור, והלא האור היה מסוף העולם ועד סופו והיכן גנזו? אך אפשר לומר ע"פ הדברים הנ"ל, דהנה השי"ת השגיח בראייתו על האור כדי להיות טוב כנ"ל, ונמצא גם הרשעים יהיה להם הנאה מהטוב ההוא, מה עשה הקב"ה? גנז את הטוב באור לצדיקים לעתיד לבא, דהיינו בכל עת שיצטרכו יהיה עתיד ומזומן להם הטוב כנ"ל, שמחדש עליהם בכל יום חסדים ע"י מחשבתם הטהורה שמחשבים בכל יום כאילו שומעים התורה בסיני.
וזהו "כי תבנה בית חדש", דהיינו הפנימיות של אדם נקרא "בית", כשתבנה הפנימיות שלך ע"י מחשבות טהורות, "חדש" ר"ל צריך אתה שיהיה דברי תורה חדשים עליך כנ"ל, "ועשית מעקה לגגך", פירוש וצריך אתה שתעמיק ותשפיל את גבהותך, "מעקה" לשון "ממעמקים קראתיך כו'", ו"גג" רמז לגאות כמו הגג שהוא גבוה, וכשישפיל את עצמו אז יבנה ביתו בצדק. והבן.
כי ימצא איש נערה כו'. נראה לפרש ע"ד הרמז, דאיתא בכתבים שלפעמים יזכה הצדיק ע"י מעשיו שתבא אליו נשמה בעיבור מנשמת צדיק גדול, רק שחיסר איזה נדנוד משלימות המצוה או מהתמימות, ובאת הנשמה אל הצדיק בסוד העיבור עד שעושה המצוה הזאת שחיסר בה ואז חוזרת והולכת למקומה. ופעמים אם הצדיק הזה שהנשמה מתעברת בו הולך בצדקתו בתמימות, אזי אינה הולכת מאתו ומסייעת לו לעבודת הבורא יתברך, וזה נקרא בשם "מציאה".
וזהו "כי ימצא איש", ר"ל הצדיק נקרא "איש", אם ימצא מציאה דהיינו עיבור נשמת צדיק, "נערה" לשון "וינערו רשעים מן הארץ", ר"ל שעי"ז יפעול לנער ולגרש את כל הרשעות והרעות מישראל, "בתולה" דהיינו ע"י שיחדש חידושין דאורייתא לשון קרקע בתולה, דהיינו שיחדש דבר חדש בתורה הקדושה, "אשר לא אורשה" דאיתא בגמרא "הלומד תורה בפני עם הארץ כאלו בועל ארוסתו בפניו", ולא כן הצדיק שלא למד תורה בפני ע"ה ולא לשום פניה שזו לימוד שלא לשמה, רק שלומד תורה לשמה, "ותפשה" פירוש שיתפוש את הנשמה שלא תלך מאתו, "ושכב עמה" דהיינו שתשכון עמו, "ונמצאו" פירוש שיהיה מציאה דהיינו להצדיק הזה ולהנשמה המתעברת, "ונתן לאבי הנערה" ....
(חסר כאן קצת)
וזהו "לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים", דיש צדיק הנקרא "שור" לשון הסתכלות, ע"ד אשורנו ולא קרוב, דהיינו שמסתכל תמיד ברוממות האל יתברך, ויש צדיק הנקרא "שה" דהיינו שהולך בתמימות, "נדחים" פירוש שנדחו ממקומם ובאו אליך בסוד העיבור מחמת שחיסרו קצת בעבודתם להבורא יתברך כנ"ל, "והתעלמת מהם" ר"ל ותרצה להתעלם, לכן אני מזהירך "השב תשיבם לאחיך", ר"ל שתראה לתקנו, כי הנשמה המתעברת בו מודיעה לו מה שחיסרה במצוות ה' כדי לתקנה. "ואם לא קרוב אחיך אליך" ר"ל שאין לה קרבות עמך להודיע לך, "ולא ידעתו" מה שחיסר, והוא מחמת שמעשיך עדיין אינם בשלימות כ"כ, "ואספתו אל תוך ביתך" דהיינו שתוסיף שלימות במעשיך, "והיה עמך" ר"ל ותהיה הנשמה עמך "עד דרוש אחיך אותו" ר"ל עד שתדרוש אשר יחסר לו, "והשבתו לו" ר"ל שתתקננו. וק"ל.
כי תבא בכרם רעך כו'. נ"ל דכרם ה' צבאות הוא סודות התורה, הוא יין המשומר בענבים, ואמר הכתוב אם זכית לבוא לסודות התורה, "ואכלת ענבים כנפשך" ר"ל כפי מדריגתך, שלא תעלה במדרגות אשר עדיין לא הגעת לה, רק כפי מדריגתך כן תעלה בה ולא יותר, "שבעך" ר"ל איך תדע זה אם הוא כפי מדריגתך או יותר? ואמר הכתוב פי' כשתראה שאתה שבע מזה מאד מכל תענוגים ומעדנים, "ואל כליך לא תתן" הכתוב מזהירך שלא תתענג גופך מזה, ע"ד שאמר התנא "ואל תעשם עטרה להתגדל בהם".
וזהו "כי תקצור קצירך בשדך כו'", דהעוסקים בסודות התורה נקראים "מחצדי חקלא", ואמר אם תרצה להיות במחצדי חקלא, וזהו "שדך" ר"ל שדה תפוחים, "ושכחת עומר בשדה" עומר כמו אומר באלף, שעין מתחלף באלף באותיות אחע"ה, ר"ל שעדיין תשכח איזה אומר קדוש הנוגע בזה ועדיין לא הגעת למדריגה זו להיות ממחצדי חקלא, ואמר הכתוב "לא תשוב לקחתה" ר"ל גם אם התחלת לא תשוב עוד לקחת את המדריגה הזאת עד אשר תגיע אליה, "לגר ליתום ולאלמנה יהיה", רמז צדיק כזה שהוא כגר בעוה"ז ואין לו שייכות עם העולם והוא מוכנע ושפל כיתום, ודואג על גלות השכינה, לו ראויה המדריגה הזאת, "למען יברכך ה' כו'" פירוש הכתוב מבשרך שגם תתברך ע"י זה, שתמשיך עצמך ממדריגה אשר אינך ראוי לה עדיין.
ונחזור להפסוק הנ"ל, "כי תבא בקמת רעך" פירוש אם תזכה לבוא למדריגה גדולה כזו שתהיה קומה שלימה, שכל אבריך וגידיך מקודשים ומתוקנים להשראת שכינה וקדושה, "וקטפת מלילות" פירוש תזכה להוציא הקדושה מלילית דהיינו מהקליפה, ע"ד (איוב כ, טו) "חיל בלע ויקיאנו".
כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור כו'. ע"ד הרמז, שהתורה הקדושה מרמזת על איש צדיק ההולך בדרכי השי"ת אבל עדיין אינו טהור בכל מחשבותיו, וזהו "כי יהיה כו' מקרה לילה", שאירע לו מקראות של שפלות וחטאים חלילה הנקראים "לילה", דהיינו שאין גופו טהור לגמרי שיהיה נשמר מטומאת קרי ח"ו, ועיניו מלהסתכל הסתכלות לא טובות ומלראות ברע ואזניו משמוע ופיו מלדבר דבר שאינו צורך גבוה לעבודתו ויראתו ית"ש, "ויצא אל מחוץ למחנה", פירוש הכתוב משיאו עצה, מאחר שיצא חוץ למחנת קדושים, צריך לתקן עצמו במדרגות תחתונות, שלא יאחז בדרכי הצדיקים הקדושים האמיתיים העוסקים בסודות עליונים ביראתם ובאהבתם שלימה בלי שום סיג ונדנוד חטא והרהור עון כלל, ולא כן הוא שמחשבתו פגומה ואינה צלולה בקדושה ואבריו אינם מתוקנים, ואיך יכנוס בהיכלא דמלכא לחפש ולפשפש באוצרות המלך, הם הסודות התורה הקדושים העליונים, ואדרבה ח"ו קנאים פוגעים בו, הם הקליפות החיצונים, ומתאחזים בו להחטיאו ולהכשילו יותר חלילה, ולכן צריך לתקן את נפשו ואבריו באיזה ענינים שהם מחוץ למחנה הקדושה העליונה, דהיינו שיסגף עצמו באיזה סיגוף ויתחרט וישוב ויזהר וישמר עצמו מהדברים המביאים אותו לידי חטאים הנ"ל, ויראה להתאמץ ולהתחזק להצליל את מחשבותיו, ולדקדק במעשיו ולהסתכל בהם אם הם עשויים באמת בלב שלם בלי שום תערובות חמץ וסיג ופסולת, ושיהיו מעשיו בדרך אמת בלי שום ערבוב טוב ורע, ולדבק עצמו בהתורה הקדושה ולעסוק בה בטהרה, לטבול עצמו בעת שצריך טבילה, ואז יתלהב בו בקרבו לדביקות והתלהבות בהירות קדושה עליונה, וזהו כונת הפסוק "והיה לפנות ערב" ר"ל כאשר יפנה את התערובות הרע שהיה בו כנ"ל, "ורחץ במים" רמז להתורה הקדושה הנקרא "מים", וגם מים כפשוטו, שיעסוק בתורה בטהרה בטובלו במים כנ"ל, ואז "וכבוא השמש" ר"ל כשיבוא לו הבהירות והתלהבות, "יבא אל תוך המחנה" פירוש אז יבוא אל פנימיות המחנה הם הסודות העליונים וק"ל.
כי יהיה ריב בין אנשים כו'. ע"פ המוסר, לאדם אשר אינו במזג השוה, רק לפעמים יצרו מתגבר עליו כענין ריב, ואין שלום בעצמיו ע"ד שאמר דוד המלך ע"ה "אין שלום בעצמי כו'", "ונגשו אל המשפט", ר"ל אל הצדיק שהוא שופט אמיתי, "ושפטום" באופן "והצדיקו את הצדיק" פירוש שהצדקות יעלה וינשא למעלה, "והרשיעו את הרשע" פירוש שהרשעות שעשה ירשיע מאד להוכיח אותו בפניו את רשעתו ויגדיל בעיניו מאוד את הרשעות, וזה שאמרו חז"ל "והצדיקו את הצדיק דמעיקרא", ר"ל הצדקות שעשה מתחילה יצדיק, "והיה אם בין הכות הרשע" פירוש "בין" לשון בינה, ר"ל כאשר יזכה הצדיק לבוא למדריגת בינה ששם היא עיקר התשובה, "הכות הרשע" פירוש אזי יכה ויכתת את הרשעות, "והפילו השופט" פירוש שיפיל את הרשעות שלא תשוב אליו עוד, "והכהו לפניו" פירוש שהצדיק יכתת בפניו את הרשעות, "כדי רשעתו במספר" פירוש ע"י שהצדיק יספר בפניו עבירות כאלו כפי רשעתו שעשה, ויגנה בפניו המעשה התעתועים, עי"ז יכתת את רשעתו שלא תשוב אליו עוד ויבוא לידי תשובה שלימה, "ארבעים יכנו" פירוש הכתוב מלמדו להצדיק ברצותו להחזירו בתשובה שלימה, אז יחזיק עצמו לצדיק גמור, ולזה רמז ארבעים, עין יפה א' מארבעים, אע"פ שצריך אדם להחזיק עצמו לבינוני תמיד, אבל בשעה זו צריך להחזיק עצמו לצדיק גמור כדי שלא יוסיף על רשעתו עוד יותר, וזהו "פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה", פירוש שתוסיף עליו יותר מכות רבות ועונשים אם לא יכתת את רשעתו לגמרי שלא יעשה כזאת עוד, "ונקלה אחיך לעיניך" ר"ל ותגרום לעצמך לצאת מן הג"ע לראות את יסורי אחיך איך הוא קלוי באש של גיהנם, לכן תראה לכתת את רשעתו לגמרי, שלא ישוב אל רשעתו וישוב בתשובה שלימה ויזכה לנועם עליון. וק"ל.