נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/נב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נב
[עריכה]תשובה
שלמה משנתו. ומדעת קונו יש בדעתו, הוא כבוד אהובי האלוף התורני המופלא מו"ה זלמן אובן י"ץ.
מכתבו קבלתי ואשר שאל על השגת הפר"ח בסימן ק"ח על תשובת צמח צדק סי' מ"ז שהתיר הטעימה באיסור פגום מטעם כיון שהאכילה בדבר פגום ליכא איסור תורה לא גזרו על הטעימה. והשיג עליו הפר"ח ממה שאסרו בחולין קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח אי ליכא קפילא ארמאי והרמב"ם כתב שלעולם אסור, והרי כשאינה ב"י הוא טעם לפגם ליטעמנו ישראל. הנה יפה השיג עליו מעלתו דבקדירה עצמה לא שייך טעימה כמבואר בחידושי רשב"א שם ועיקר הקושיא שם ליטעמיה קפילא משום דמשמע שאוסר גם המתבשל בה והמתבשל בה נתבשל כשהיא ב"י ואין טעמו פגום. ולעולם על הקדירה קאי שאסור לבשל בה לכתחלה לעולם אבל אם כבר נתבשל בה בדיעבד ודאי מיירי כשהיא ב"י דאם אינה ב"י בשעת בישול א"צ טעימה ולא כלום דנותן טעם לפגם מותר בדיעבד ואי מיירי שבישל במזיד מה מהני טעימה אם האיסור משום קנסא דמה בכך שאינו טועם היינו משום מיעוטא שנתבטל ועכ"פ הרי ביטול איסור לכתחלה במזיד. באופן שדברי הפר"ח תמוהים:
ואמנם אף שנדחת הראיה על דרך שהביאו הפר"ח שהוכיח שימתין עד שלא תהיה ב"י אבל מ"מ יש לדחות דברי הצ"צ ממימרא זו שהרי דם שמלחו וכן שבישלו אינו אסור רק מדרבנן וא"כ אפילו כשהיא ב"י למה יאסר התבשיל כשליכא קפילא ארמאי יטעמנו ישראל שהרי אין כאן אלא איסור דרבנן. א"ו נלע"ד דלאו כללא כייל הצ"צ דבכל איסור דרבנן יהיה מותר הטעימה אלא דוקא בדבר פגום וממילא איפשט ספיקו של מעלתו אם מותר לטעום סתם יינם כיון שאיכו אלא מדרבנן יהיה הטעימה מותר לדעת הצ"צ ולפי מה שהוכחתי מודה הצ"צ באיסורי דרבנן לאסור הטעימה. אכן נלע"ד שאין מזה ראיה וכל דברי הפר"ח מתחלתן לית בהו מששא שהרי הטעימה שהתיר הצ"צ היינו שאינו בולע כלום כמבואר שם בצ"צ אבל אם בולע קצת כבר הוא אסור מן התורה דחצי שיעור אסור מן התורה ואיך נסמוך על טעימה זו לענין איסור הנבלע בהיתר דמה בכך שאינו טועם בלשונו אכתי כשיבלע ירגיש בו טעם איסור ולכן לא מהני טעימה לענין איסור המעורב בהיתר אלא טעימה ממש בגרוכו ולכך צריך גם באיסורי זררבנן דוקא ארמאי. ולפי זה טעימה בלשונו שטועם ופולט אפשר דמותר לדעת הצ"צ בכל איסורי דרבנן. אמנם בכו של הצ"צ בהג"ה בסוף הספר שהביא דברי מהרש"ל שכתב שמדברי רש"י שם בחולין ילפינן שאסור לטעום בשר בלשונו א"כ הרי אפילו טעימה בלשון אוסר רש"י שם אפילו באיסור דרבנן. וגם מדברי רמ"א בסימן ק"ח ס"ה בהג"ה משמע שאסור אפילו בסתם יינם שהרי לענין זילוף הוא שמחלק שם בין יי"נ לסתם יינם משמע שהטעימה בכל ענין אסור:
ואשר שאל על דבר היי"ש שעושין מגודגניות קטנים ויש בהם תולעים. לא ידעתי מה צריך לשאול מרחוק והלא דבר זה מחלוקת האחרונים ורש"ל והש"ך אוסרים והש"ך כתב בהדיא דתולע אינו דומה לזבובים ואמרינן בו חנ"נ עיין בש"ך סימן פ"ד ס"ק למ"ד ורמ"א וש"ד ופר"ח ופרי תואר מתירים. ומעתה הרוצה לסמוך עליהם במידי דרבנן שהרי בשאר איסורים ודאי חנ"נ לאו דאורייתא מי ימחה בידו. דברי ד"ש: