נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קלה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קלה
[עריכה]תשובה
שלום לש"ב ידידי הרב הגדול מוהר"ר מענדל נר"ו בהגאון אב"ד דק"ק ליסא:
ראיתי קושייתו בסוגיא דגיטין כ' ע"ב דבעי רמי ב"ח היו מוחזקין בעבד שהוא שלו וכו' אמר רבא ותיפוק ליה שהוא כתב שיכול להזדייף וכו' בשלמא מתניתין לרבא ל"ק בעדי מסירה וכו' בכתובת קעקע. והקשה מעלתו דוחק זה למה ונוקי בכתב יד הבעל דלא חיישינן שיכול להזדייף וגם לא בעינן שתביא ע"מ לפנינו דאמרינן מסתמא מסרו בע"מ והביא דברי הפ"י בגיטין ג' ע"ב בד"ה שלשה גיטין וכו', זה תורף קושייתו בגמרא. ושוב כתב דאפי' נדחוק דרצה לאוקמי בכתב יד סופר קשה לדעת הנ"ב דבשליחות לד"ע בטל המעשה א"כ הרי כתובת קעקע איסורא איכא ובטל שליחות הסופר והגט בטל לדעת הפוסקים דבעינן בכתיבה שליחות הבעל זהו תורף דבריו: ואני תמה לסברתו דאוקימתא דכתובת קעקע לא משכחת בהיתר גמור לא כן הוא ואף שראה כאן בדברי התוס' וכן בדברי הב"ש בסי' קכ"ד ס"ק ט"ז יעו"ש, הם דברו לדינא שאפי' עשה באיסור הגט כשר ומיירי בכתבו הבעל למאן דבעי שליחות והתוס' בלא"ה לא בעו שליחות בכתיבה עיין בב"ש סימן קכ"ג סק"א אבל כאן אוקימתא דגמרא לא איירי באיסור כלל ותדע שהרי מסיק בגמרא השתא דאתית להכי מתניתין נמי לא תקשה בכתובת קעקע והרי משנתנו לכתחלה מיירי שהרי לשון המשנה על הכל כותבין וכו' על יד של עבד וכו' ואיך מוקי משנתנו בכתובת קעקע אם לא משכחת רק באיסור אבל באמת לא מיירי כלל באיסור ובקרא כתיב וכתובת קעקע לא תתנו בכם ובישראל הזהיר אבל מותר אפי' לישראל לקעקע בבשר הכותי כשם שמותר להקיף פאת כותי ואמנם עבד שמל וטבל הרי הוא כישראל לדבר זה כיון שחייב במצות וכשם שמוזהר על הקפת הראש אבל עבד שקנאו ישראל ולא מל ולא טבל זהו קנוי הוא לישראל ומותר לקיימו אם התנה עליו מתחלה ועבד זה כותי גמור הוא לכל התורה רק שמכריחין אותו לקיים ז' מצות בני נח ועיין ברמב"ם פ"ח מהל' עבדים ובעבד זה מותר הישראל לקעקע בבשרו כשם שמותר בבשר הכותי וא"כ משכחת להאבעיא דרמי בהיתר גמור ובזה נסתלקה תלונתו מעלי לגמרי:
ומה שהקשה מגט שנכתב ביום טוב בזדון ולא נמסר לפני עדי מסירה רק בעדי חתימה כתב הרמב"ם והטור והש"ע סי' קכ"ג דהגט בטל ואילו נמסר בעדי מסירה הוא רק פסול מדרבנן וממ"נ אם הוא כתב יד הבעל למה הוא בטל הרי לא בעינן ע"ח כלל ואם הוא כ"י הסופר אפי' נמסר בע"מ יהי' בטל מטעם שבטל שליחות הסופר דאין שליח לד"ע לקצת אחרונים שסוברים שגם הרמב"ם בעי שליחות בכתיבה זהו תורף קושייתו. והיא קושיא מגובבת לגבב סברות מפוזרות לצרפם שהרי אין קושייתו אלא אם נימא להרמב"ם ג"כ בעינן שליחות לכתיבה ולומר ג"כ דלהרמב"ם כתב ידו אלים כמו ע"ח ממש דלא בעי ע"מ כלל. ואמנם עיקר קושייתו אינה קושיא כי אין ענין כתיבת הגט בשבת או ביו"ט לשליחות לד"ע ובנ"ב שם סי' ע"ד השבתי להגאון אב"ד דק"ק אה"ו לפי טעותו שחשב ששייך בזה אין שליח לדבר עבירה והשבתי לו שגם לפי סברתו נשאר הדין שלו קיים אבל באמת אין בזה שייכות לשליח לד"ע ואטו הבעל עשאו שליח לחלל שבת או יו"ט ואטו צוה לו לכתוב בשבת ויו"ט הבעל עשאו שליח שיכתוב גט ובזה אין שום עבירה והשליח שכתבו בשבת ויו"ט אין עבירה זו שייכא להמשלח וכבר מבואר דבר זה בחבורי בסימן פ' אות כ"ב יעו"ש ובזה גם דבריו הראשונים בכתובת קעקע נדחים:
ואמנם גוף קושייתו על הגמרא כאן בגיטין דנדחק לאוקמי בכתובת קעקע שהוא מלתא דלא שכיח ולמה לא מוקי בכתב ידו של הבעל לסברת הני דסברי דכתיבת יד הבעל לא בעי ע"מ הא ודאי קושיא היא ונלע"ד ע"פ מ"ש התוס' בד"ה ת"ש וכו' דממתני' דעבדים לא שמעינן גודרות שאין להם דעת לילך לבית איש נכרי אבל עבד שגט כתוב על ידו הוא דומה לגודרות ועיין בב"ש סי' קכ"ד סק"ח שאם הי' אצלה ג' שנים מגורשת ולא חיישינן שמא כתב ליתן ולא נתן ולא מיחה משום שהיא אשתו דמסתמא כשכתב לגרש תיכף נתן דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה ע"ש. ולפ"ז אני אומר דדוקא בגט שצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום דמדטרח כולי האי ודאי אדעתא ליתן לה כתב לגירושין ומסתמא נתן דלא מקדים פורענותא לנפשיה ולכך עדיף חזקתה בעבד זה משאר עבדים ששנינו במשנה שהעבדים חזקתן דוקא ג' שנים והוצרך להביא מגודרות אבל בגט שהוא כתב ידו אין לנו הוכחה שכתבו לגרשה דאולי להתלמד כתבו ואין לנו ראיה אלא ממה שהוא עתה בידה והרי שנינו במשנה שחזקת העבד הוא דוקא ג' שנים ואטו רמי ב"ח לא ידע המשנה ולכך הוצרך לאוקמי בכתובת קעקע ובכתב סופר אבל לאוקמי בכתב ידו ואעפ"כ החתים בו עדים לא היה יכול דא"כ הדר הוה ליה יכול להזדייף חתימת העדים ואף דלא שייך בחתימת העדים זיוף מ"מ ה"ז דומה לכתב בכתובת קעקע והעדים חתומים שלא בקעקע ועיין בב"ש שם ס"ק ט"ז, ובסברא זו שכתבתי כבר יש די לחלק בין גט שחתומים בו עדים לגט שהוא כתב ידו בלא עדים דאף דמכשיר הרמב"ם בעדי חתימה לחוד בלי עדי מסירה אעפ"כ בכתב ידו אולי בעינן דוקא ע"מ דבגט עם עדים אנן סהדי שנמסר מידו לידה לגירושין מטעם הנ"ל דלא מקדים פורענותא לנפשיה. ולפי שהיום בא לידי מכתבו כאשר כתבתי לאביו הגאון לכן קצרתי: