נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קח
[עריכה]תשובה
לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול החכם השלם המופלג כבוד מוהר"ר ליב נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק מיקלאש:
מה שהקשה בסי' קל"ב סעיף א' אמר לסופר כתוב גט לארוסתי וכו' וכנסה וגירשה בו הוי גט בד"א שכתב בו זמן הנתינה וכו'. וע"ז הקשה מעלתו דכיון דהמחבר אחז שיטת התוס' ביבמות נ"ב ע"א בד"ה לכשאכנסנה דמיירי שכתב בו זמן הנתינה והרי התוס' כתבו שם בהדיא דהרי זה גט דקאמר היינו אפי' לגרש בו לכתחלה וא"כ למה כתב המחבר וגירשה בו הוי גט דמשמע דוקא שכבר גירשה בו אבל לכתחלה לא יגרש בו וזהו לשיטת רש"י שפירש הסוגיא שם דמיירי בכותב זמן הכתיבה והוי גט ישן ולכן פירש רש"י שיש חילוק בין תחלה ובין דיעבד וא"כ הש"ע שאחז שיטת התוס' דמיירי בכותב זמן הנתינה וכתב לשון דיעבד הוא תמוה זהו תורף קושייתו: ולענ"ד לא קשה מידי דהתוס' שכתבו דאפי' לכתחלה כשר לגרש בו כתבו כן לפי שיטתם בגיטין פ' ע"א בד"ה כי יתביתו דגט מאוחר כשר והיא דעה קמייתא בסי' קכ"ז סעיף ט' גט מאוחר כשר לגרש בו הרי שאפי' לכתחלה כשר אבל לשיטת הרמב"ם שגט מאוחר פסול והוא הדעה שניה שם בסי' קכ"ז סעיף ט' וא"כ קשה כאן סי' קל"ב כשכתב זמן הנתינה למה כשר והרי הוא גט מאוחר וכבר הרגיש בזה הב"ש סי' קל"ב ס"ק א' וניחא ליה כיון שאינו מוסרו לידה עד זמן הנתינה לא מיקרי מאוחר. וכבר הרגיש הב"ש בעצמו שמהתוס' מוכח דגם זה מקרי מאוחר וא"כ איכא למימר דהמחבר לא סמך עצמו על סברא זו דזה לא מיקרי מאוחר אלא לענין דיעבד כיון שהרבה פוסקים מכשירין אפי' מאוחר גמור אבל לכתחלה חשש לדעת המחמירים במאוחר וצירף לזה לחוש דגם זה מיקרי מאוחר ולכן כתב לשון דיעבד, ואם היה מעלתו מקשה על הטור בסי' קל"ב שכתב כדברי הש"ע והטור הכריע בסי' קכ"ז דגט מאוחר כשר היה קושייתו קושיא וזה באמת הקשה הב"ח על הטור וגם יישובו של הב"ח נכון דאף דהכריע הטור כשיטת ר"ת לפסול לגמרי בכתב יום הכתיבה מ"מ לא הכריע כמותו במה שפירשו הרי זה גט היינו אפי' לכתחלה. ותמהני על מעלתו ששלח דבריו למרחוק ולא עיין אפי' בקרוב שהרי הב"ש שם בסי' קל"ב ס"ק א' רמז דבר זה שכתב ומשמע מלשון המחבר לכתחלה אין מגרשין בגט זה ועיין ב"ח עכ"ל הב"ש. דברי הד"ש: