מתנות כהונה על איכה רבה/פתיחתא/ב
פתיחא. מי האיש כו׳:
על עזבם כו׳ – דרשו מלשון "עזוב תעזוב", כלומר: על ענין העזיבה שהיה להם לעזוב ולא עזבו – נאבדה הארץ. ודומה לזה ממש תמצא לקמן בפסוק "בכה תבכה" בפ׳ "ואומר חלותי", עיין שם (איכה רבה א כג):
דיפקון ויתקנון גרסינן. וכן הוא בירושלמי פרק קמא דחגיגה (הלכה ז) ובילקוט תלים בפסוק "אם ה׳ לא יבנה בית". ופירושו, שיצאו ויתקנו עיירות של ארץ ישראל, ולראות מה המה צריכין לתקן בדברי תורה ומצות. והיו נכנסים לעיר אחת ולא מצאו שם מלמדי תינוקות, הכי איתא בירושלמי. ואמרו להם לבני העיר: הביאו אלינו שומרי העיר! והיו מביאים להם ראש הממונה על שמירת העיר, וסנטרא הוא שומר שדות העיר, כדאיתא בפרק המוכר את הבית (ב"ב סח.). והיו ר׳ אמי ור׳ אסי אומרים להם: וכי אלו הם שומרי העיר? אין אלו אלא מחריבי העיר, שהם משתקעים בהבלי העולם ובניינו. ואמרו להם בני העיר: ואלא מי הם שומרי העיר?:
הכי גרסינן: אמרו להם אלו סופרים:
סופרים – מלמדי מקרא:
ומשנים – מלמדי משניות:
ומשמרין את התורה כו׳ – והוא דוגמת שומרי החומות ביום ובלילה:
לא יבנה בית וגו׳ – סיפיה דקרא: "אם ה׳ לא ישמר עיר". וזהו בלימוד התורה ושמירת מצותיה:
אין כתיב כאן – אע״פ שהיה בידם כל העבירות הללו:
ואותי עזבו וגו׳ – ולמה לו לומר אחר כך: "ואת תורתי" וגו׳? הרי הכל בכלל עזבם את ה׳:
הכי גרסינן: מתעסקין בה, המאור שבה כו׳. כך מצאתי בירושלמי דכתיבת יד פרק קמא דחגיגה. ואמר מאור, על שהיא מאירה עיני האדם להטותו מדרך רעה לטובה, וכדמפרש ואזיל. אכן בירושלמי שנדפס גרס