משנה כלים כ דפוסים
משנה כלים, פרק כ':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
הכרים והכסתות, והשקין, והמרצופין שנפחתו, הרי אלו טמאים מדרס.
הקלוסטר ארבעה קבין, התורמל חמשת קבין, הכריתית סאה.
החמת של שבעת קבין, רבי יהודה אומר: אף הרבצל והמזודה כל שהן, הרי אלו טמאין מדרס.
וכולם שנפחתו, טהורים, מפני שבטל העיקר, ובטלה הטפלה.
חמת חלילין, טהורה מן המדרס.
עריבת פיסונות, בית שמאי אומרים, מדרס.
ובית הלל אומרים, טמא מת.
עריבה משני לוג ועד תשעה קבין שנסדקה, טמאה מדרס.
הניחה בגשמים ונתפחה, טמאה טמא מת.
בקדים ונסדקה, מקבלת מדרס.
זה חומר בשיירי כלי עץ מבתחילתן.
וחומר בשיירי כלי נצרים מבתחילתן, שמתחילתן אינם מקבלים טומאה עד שיתחסמו.
נתחסמו, אף על פי שנשרו שפתותיהן, כל שהן טמאין.
מקל שעשאו בית יד לקרדום, חיבור לטומאה בשעת מלאכה.
הדיוסטר, חיבור לטומאה בשעת מלאכה.
קבעו בכלונס, טמא, ואינו חיבור לה.
עשה לו דיוסטר, אין טמא אלא צרכו.
כיסא שקבעו בכלונס, טמא, ואינו חיבור לו.
עשה בו כיסא, אין טמא אלא מקומו.
קבעו בקורת בית הבד, טמא, ואין חיבור לה.
עשה בראשה כיסא, טהור, מפני שאומרין לו, עמוד ונעשה את מלאכתנו.
עריבה גדולה שנפחתה מלקבל רימונים, והתקינה לישיבה, רבי עקיבא מטמא.
וחכמים מטהרין, עד שיקצע.
עשאה אבוס לבהמה, אף על פי שקבעה בכותל, טמאה.
כופת שקבעו בנדבך, קבעו ולא בנה עליו, בנה עליו ולא קבעו, טמא.
קבעו ובנה עליו, טהור.
מפץ שנתנו על גבי הקורות, קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה, נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו, טמא.
קבעו ונתן עליו את המעזיבה, טהור.
קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל, כדרך קבלתה, טמאה.
שלא כדרך קבלתה, טהורה.
סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון, טהור מן המדרס, אבל טמא טמא מת.
מאימתי היא טהרתו? בית שמאי אומרים, משיתבר[1].
בית הלל אומרים, משיקשר.
רבי עקיבא אומר, משיקבע.
מחצלת שעשה לה קנים לארכה, טהורה.
וחכמים אומרים, עד שיעשה כמין כי.
עשאם לרחבה ואין בין קנה לחברו ארבעה טפחים, טהורה.
נחלקה לרחבה, רבי יהודה מטהר.
וכן המתיר ראשי המעדנין, טהורה.
נחלקה לארכה ונשתיירו בה שלשה מעדנים של ששה טפחים, טמאה.
מחצלת מאימתי מקבלת טומאה? משתיקנב, והיא גמר מלאכתה.
משנה כלים, פרק כ':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
- ^ יש גורסים "משיתפר", ויש גורסים "משישבר".