משנה כלים כ ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כ · משנה ד | >>
עריבה גדולה י שנפחתה מלקבל רימונים, והתקינה לישיבה, רבי עקיבא מטמא.
וחכמים מטהרין, עד שיקצע.
עשאה אבוס לבהמה, אף על פי שקבעה בכותל, טמאה.
עֲרֵבָה גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְחֲתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים, וְהִתְקִינָהּ לִישִׁיבָה,
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא;
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין,
- עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ.
- עֲשָׂאָהּ אֵבוּס לַבְּהֵמָה,
- אַף עַל פִּי שֶׁקְּבָעָהּ בַּכֹּתֶל,
- טְמֵאָה:
- אַף עַל פִּי שֶׁקְּבָעָהּ בַּכֹּתֶל,
עריבה גדולה שנפחתה מלקבל רימונים -
- התקינה לישיבה -
- רבי עקיבה - מטמא.
- וחכמים - מטהרין, עד שיקצע.
- עשאה אבוס לבהמה -
- אף על פי שקבעה בכותל - טמאה.
- התקינה לישיבה -
עד שיקצע - עד שיחתוך קצוותיה וישוה אותם לישיבה ויהיה שם מעשה, אולם מחשבה לבד הנה לא תועיל בה, ואחר זה השווי תהיה ראוי למושב.
אף על פי שקבעה בכותל טמאה - רוצה לומר בטומאת שרץ, לפי שהכלי אשר יקבל טומאה כפי צורתו כאשר נקבע בכותל או בארץ הנה הוא יקבל טומאה כמו שהוא לפי דעת חכמים, כמו שהתבאר מדעתם בחמישה עשר מזאת המסכתא גבי דף של נחתומים, וכן בסוף חגיגה.
והלכה כחכמים, ואמנם יהיה המחובר לקרקע כקרקע ולא יקבל טומאה אצל חכמים, כאשר נעשה זה הדבר מתחילתו בקרקע או נעשה לשמש את הקרקע, כמו שקדם:
עריבה גדולה. יתירה מתשעה קבין והיינו פלוגתא דר"ע ורבנן דפליגי בברייתא ביתר על כן:
שיקצע. שיקצענה לשכיבה:
עשאה. לעריבה זו איבוס לבהמה לא נתבטלה מתורת כלי אע"פ שקבעה בכותל טמאה:
עד שיקצע - שיחתכנה ויתקננה לישיבה. והלכה כחכמים:
אע"פ שקבעה בכותל טמאה - טומאת מת או שרץ. ולא בטלה מתורת כלי ולא אמרינן כלי המחובר לקרקע כקרקע דמי אלא כשהיה מחובר לקרקע מתחלתו, או שנעשה כדי לשמש את הקרקע:
עריבה גדולה. יתירה מתשעה קבין. הר"ש וכ"כ הרמב"ם בפכ"ו מה"כ:
[*רבי עקיבא מטמא וחכמים כו'. וכה"ג פליגי בפ' כ"ז משנה ה]:
אע"פ שקבעה בכותל. כתב הר"ב ולא אמרינן כו'. או שנעשה כדי לשמש את הקרקע. וכן בפ"ח מ"ט [גבי פורנא]. עיין מ"ש במשנה י פ"ו דמקואות:
(י) (על המשנה) גדולה. יתירה מתשעה קבין. הר"ש:
אע"פ שקבעה בכותל טמאה: ולא בטלה מתורת כלי כמו דף של נחתומין שקבעו בכותל דמטמאו ליה רבנן לעיל בפט"ו:
יכין
עריבה גדולה: שמחזקת יותר מט' קבין. דמתוך גדלה לא חזיא כל כך לישיבה [וכמש"ל סי' כ"ג] דאילו באינה מחזקת כל כך לכ"ע כשנסדקה אפי' יחוד לישיבה א"צ [כלעיל מ"ב]:
שנפחתה מלקבל רמונים: כך הוא שיעור ביטול טומאה מכל כלי בעלי בתים. מדלא חזיא תו להכניס לתוכה שום דבר שמצוי בבית [כרפי"ז] אבל סדק לא מהני לה לטהרה [וכלעיל סי' כ"ב] דהתם בעשויה לרחיצה מיירי. אבל הך עריבה דהכא. מדהיא גדולה אינה מיוחדת לרחיצה. רק מיוחדת ללישה וכדומה בשאר תשמישי הבית:
והתקינה לישיבה: לשון התקינה משמע שעשה בה קצת מעשה שתהיה ראויה לישיבה. דלכ"ע קצת מעשה בעי [כך כ' רבעתוס' ב"מ נ"ב ב'. וכן מוכח לע"ד מלקמן פכ"ב מ"ט. וע"ש]:
עד שיקצע: שיחתוך בה מקום מושב דס"ל דצריך מעשה רבה. ואע"ג דכל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה [כסוף פכ"ה] התם בשאינו מחוסר מעשה כלל. אבל בשמחוסר. לא סגי במעשה זוטא. א"נ התם בשלא היתה מיוחדת מקודם לשום מעשה אחר. משא"כ הכא [וערתוי"ט פי"ב מ"ז]:
עשאה אבוס לבהמה: אהך בבא דלעיל קאי. ור"ל עריבה שניקבה כמוציא רימון. ועשה בה מעשה שתהיה מהשתא אבוס לבהמה. דאע"ג דכל כלי בע"ב נטהרו בשנתנקבו כמוציא רימון. אפ"ה בשעשוי להשתמש בהן דברים שגדולין מרמון. משערין בהן [וכרפי"ג ועי' מ"ש בס"ד ספי"ט] וא"כ אבוס של בהמה. שמניחין בה חבילות תבן ודשא. לפיכך כל שנעשית ונתיחדה לשם כך. אף שנתנקבו כמוציא רימון חוזרת לק"ט. וה"ה אם אחר שניקבה קצעו לישיבה וכלעיל. אע"ג שקבעה אח"כ בכותל אפ"ה מק"ט. ורק לרבותא נקט אבוס בהמה. דאע"ג שהאבוס תשמיש בהמה אפ"ה מק"ט. א"נ אורחא דמלתא נקט דדרך אבוס בהמה להשתמש בה גם כשנתנקבה. וגם דרך לקבעה בכותל. משא"כ במושב אדם:
טמאה: מק"ט מכל אה"ט. אע"ג דכל המחובר לקרקע אמק"ט. התם בשנעשה תחלה לשם כך להשתמש בקרקע. אז אפי' בשעה שהוא תלוש אמק"ט משא"כ הכא. ועוד התם דוקא במשמש לקרקע כגון דלת ונגר שמשמש להבית. משא"כ הכא אבוס אינו מוכרח שיהיה מחובר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת