משנה ברורה על אורח חיים תרד
(א) מצוה לאכול וכו'– דכתיב: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב". היה לו לכתוב: 'בתשעה לחודש בערב תענו את נפשותיכם עד ערב' וכו'; ומדכתיב "ועניתם כו' בתשעה לחודש", משמע שיתענו בתשעה. ובאמת יום הכיפורים אינו אלא בעשרה לחודש.
וקיבלו חז"ל דאדרבא, מצווה מן התורה לאכול בערב יום הכיפורים, ורצה הקב"ה ליתן שכר בעד האכילה כאלו התענו, שאינו דומה מצווה שיש בו צער, כמו שאמרו (אבות פרק ה משנה כג): "לפום צערא אגרא". אילו כתב: 'בתשעה לחודש תאכלו', לא היה לנו שכר אלא כמקיים מצותו על ידי אכילה. ולכן שינה הכתוב וכתב מצות אכילה בלשון תענית, שיהיה נחשב אכילה זו לפני הקב"ה כאילו היה תענית, כדי ליתן שכר כמקיים מצווה בצער עינוי.
ויש לאדם למעט בלימודו בערב יום הכיפורים, כדי לאכול ולשתות:
(ב) אפילו תענית חלום – אכן אם מתיירא לנפשו ורוצה להתענות, יתענה עד סעודה המפסקת, דוודאי מן הדין סגי כשיאכל פעם אחת.
ואם אינו מתענה היום כלל, טוב שיתענה איזה יום אחר יום הכיפורים.
ואם חל ערב יום כיפור באחד בשבת, ובשבת שלפניו התענה תענית חלום, שצריך למיתב תענית לתעניתו אחר השבת, אין לו להתענות ערב יום הכיפורים; אלא ידחה עד אחר עבור המועד (היינו אחרי שמחת תורה). ולפי דעת הט"ז לעיל בסימן רפ"ח סק"ג, אין צריך שוב להתענות אחר יום כיפור, דיום הכיפורים כיפר גם על זה. ומי שקשה לו התענית יכול לסמוך על זה.
מי שנדר שלא לאכול בשר חוץ מיום טוב, נתבאר בסימן תק"ע שמותר לאכול בערב יום כיפור, דבלשון בני אדם מקרי יום טוב. ולא מיבעי בסעודה המפסקת, אלא אף גם בשחרית, דאנן רגילין לאכול בשר גם בשחרית, וכל הנודר, אדעתא דמנהגא נדר. אבל בלילה של ערב יום כיפור אסור.
ודוקא בנודר ממש. אבל מי שלא נדר בהדיא, אלא שנוהג כך שלא לאכול בשר כי אם בימים שאין אומרים בהם תחנון, אזי אפילו בלילה של ערב יום הכיפורים מותר לאכול. ודווקא בלילה ממש, אבל לא מקודם לזה, אף על פי שהתפלל ערבית:
(ג) אין נופלין על פניהם – דנוהגין לעשותו קצת כמו יום טוב:
(ד) למנצח ומזמור לתודה – "למנצח", משום דכתיב ביה "ביום צרה". ו"מזמור לתודה", דבזמן הבית היה אסור להקריב שום קרבן הנאכל בערב יום הכיפורים, דממעט זמן אכילתו. שהרי על כל פנים כל הקרבנות נאכלין ליום ולילה שלאחריו, וב(ליל) יום הכיפורים אי אפשר לאכול, ונמצא מביא לידי פסול:
(ה) ערב יום כיפור שחרית – אבל במנחה אין אומרים אותו בכל גווני: