שולחן ערוך אורח חיים תרד א

^אמצוה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה.

הגה: ואסור להתענות בו ^באפילו תענית חלום (מהרי"ל). ואם נדר להתענות בו, עיין לעיל סי' תק"ע סעיף ב':

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

(א) מצוה לאכול כו' בטור מביא תני רבי חייא מדפתי ועיניתם את נפשותיכם בט' לחודש וכי בט' מתענה והלא בי' מתענין ללמדך כל האוכל ושותה בט' מעלה עליו כאילו התענה ט' וי' וה"ק קרא הכינו עצמיכם בט' לעינוי של מחר ומדאפקיה רחמנא לאכילה בלשון עינוי א"כ חשוב כמו עינוי כאלו התענה ט' וי' פי' כאילו נצטוו להתענות בשניהם עכ"ל ופי' התוס' אע"ג די"ל דבט' בערב יתחיל להתענות כמו בערב תאכלו מצות שאני התם דכתיב לבסוף תאכלו משא"כ כאן דכתיב ועניתם קודם בערב משמע שמיד בט' ועניתם. וק"ל למה פריך והלא בעשירי מתענין דמשמע הלשון דממנהגו של עולם פריך לא מצד משמעות הכתוב דאל"כ הל"ל והלא כתיב קרא וא"כ מאי פריך דלמא באמת לא יפה עושים שאין מתענים בט' רק בי' ותו מאי קושיא מתענית העשירי וכי אי אפשר להתענות בשניהם וי"ל דהכי פירושו דהיה אפשר לומר דהתענית יהיה ביום ט' ג"כ. אלא דקשה דצריך שיהיה התענית מערב ועד ערב ותו לא כדכתיב בקרא וכיון דהתחלת התענית יהיה מן יום תשיעי וביום עשירי ע"כ צריך להתענות כדכתיב אך בעשור לחדש ועניתם וגו' וא"כ יהיה יותר מן מערב עד ערב וקרא לא כתיב אלא מערב עד ערב. ובזה מתישב שפיר הלשון וכי בט' מתענין כלומר היאך אפשר להתענות בתשעה ומתחיל להתענות מהתחלת יום ט' והלא מעשירי מתענין מכח הפסוק וא"כ אתה מתענה יותר מן מערב עד ערב וקרא לא כתיב הכי ומשני דאין הכי נמי דיש תענית ביום התשיעי אלא דלא הוה תענית זה דוגמת שאר תעניתים דתענית זה הוא על ידי מה שאוכל ושותה וחשיב כתענית. אלא דקשה למה לא אמר בהדיא ואכלתם ביום התשיעי. וצ"ל דאז הוה השכר אל מצות אכילה ואינו מרובה כשכר המתענה. ולפי זה קשה דהא אינו מצווה ועושה אין לו שכר כמצווה ועושה וא"כ טפי היה שכר מצות אכילה שנצטווה ממה שיטול שכר על התענית שלא נצטווה. לזה תירץ כאילו התענה תשיעי ועשירי דתענית עשירי הוא נצטווה. ואכילת תשיעי חשובה וטפילה לציווי התענית של עשירי נמצא קאי הציווי של התענית עשירי על שניהם כנ"ל בזה נכון מאוד.

במעשה דחייט שמביא הטור וז"ל אמר ליה ולמה קנית דג שוה זהוב בחמשה זהובים ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי השיב לו והיאך לא אקננו אפילו בעשרה זהובים, כדי לאוכלו ביום זה שציוונו הקדוש ברוך הוא לאכול ולשתות ושאנו בטוחים שהקדוש ברוך הוא יכפר לנו עוונותינו. אמר לו אם כן יפה עשית כו' קשה מה השיבו על שלקחו מיד עבדו. ורש"ל תירץ ע"ז דהמעשה היה שהמוכר תבע בעדו ה' זהובים או יותר ולא היה שוה הדמים שתבע וע"כ השיב לו כי עבד שלך לא היה קונה אותו כל כך ביוקר כאשר תבע המוכר ואני לא קניתיו מיד עבדך כי אף אם לא היה שם שום קונה כ"א אני לבדי וגם היה תובע י' זהובים לא הנחתי אותו בעבור ציווי המקום ברוך הוא וכבוד היום וא"כ תשובה זו מספקת ולענ"ד נראה לדקדק עוד שהאריך לומר ושאנו בטוחים כו' והוא ללא צורך בזה אלא שכיון שהוא הקשה לו ב' קושיות הוכרח לומר ב' תירוצים על הראשון אמר שאפי' בי' זהובים לא אניחנו מחמת ציווי המקום ממילא שהוא שוה לי כ"כ ועל השנית שא"ל למה הכנסת עצמך בסכנה ליקח מעבדי וכי כזה צוה לך הקב"ה השיב לו ודאי אין זה בכלל הציווי אלא שמצד הסברא עשיתי כן כיון שיש לנו בטחון בו יתברך שיכפר לנו עוונותינו בכלל הבטחון ההוא שלא תכעוס עלי כשתשמע לדברי כיון שמעשינו מרוצים לפניו יתברך וכן הוה ע"כ אמר ושאנו בטוחים כלומר אף שאלו לא היה ציווי מ"מ מצד עצמנו אנו בטוחים כו' דוגמא לזה פירשנו באגדת המתן לי עד שאפייסך בדברים כמש"ל סימן ס"ו.

וכתוב בלבוש דמ"מ יזהר לאכול מאכלים קלים ונוחים להתעכל כגון עופות ודגים שלא יהיה שבע ומתגאה.

(ב) אפילו ת"ח נראה הטעם כיון שאכילה ביום זה נחשבת לתענית ממש אם כן שפיר הוא בכלל יפה תענית לחלום כו' משא"כ בשאר יו"ט ושבת אף שהאכילה מצוה ויש עליה שכר מ"מ אין נחשבת כתענית ממש לכל דבריו.

ואם טעה אחד והתענה צריך למיתב תענית לתעניתו כ"כ ב"י סי' תקס"ח ועמ"ש סוף סימן רפ"ח דאין צריך להתענות אחר יה"כ בזה.

מגן אברהם

עריכה

ויש למעט בלימודו בעי"ה כדי לאכול ולשתות (ברכות ד' ח'):

(א) ואסו' להתענות: במהרי"ל אי' דהא דמר ברי' דרבינא יתיב כולי שתא בתעניתא בר מעי"ה ופורים ושבועות ומיירי שכל השנ' כשחלם לו חלום רע הי' מתענה חוץ מימים אלו (וכ"כ הב"י בסימן רפ"ח בשם הרשב"א) ואם ירצה להתענו' עד סעוד' המפסקת שרי עכ"ד וכ"כ בה' תענית וצ"ע למה כ' רמ"א כאן שאסור להתענות ת"ח וגבי פורים כתב שמותר להתענות ת"ח וכן בשבועות לא הזכיר כלל מזה ואפשר לומ' כיון די"מ דמיירי בשאר תעניתים א"כ בת"ח יש להתענו' ולכן פסק בפורים ובשבועות דיש להתענות משא"כ בעי"ה כיון האכילה נחשב' עינוי אין להתענות וכ"כ של"ה, ומ"מ צ"ע כיון דבי"ט אסור מדאורייתא להתענו' א"כ ה"ל להחמיר מספק שלא להתענו' בשבועו' ת"ח ואי ס"ל דמר בריה דרבינא לא קאי את"ח א"כ גם בעי"ה יש להתענו' לכן נ"ל דיש לנהוג כמהרי"ל דודאי אם מתענה עד סעוד' המפסקת ליכא איסורא דאפילו למ"ד דהוא דאוריי' ל"ד לשבת דהתם כתיב וקראת לשבת עונג ואסור להתענו' בו כלל משא"כ כאן דמצוה לאכול ואם אכל פעם א' ביום דיו וא"צ למיתב תענית לתעניתו, ומ"ש בסי' תקס"ח ס"ה מיירי כשהתענ' כל היום וכמ"ש בהגמ"נ שמהר"ש הורה להתענות ב' ימים רצופים וכ"ה בספר חסידים סימן ר"כ, ומיהו מי שאינו ירא א"צ להתענות כלל כמ"ש סוף סי' ר"כ:

כתב של"ה הנוהגי' שלא לאכול בשר כי אם בימים שא"א תחנון או במקומות שאין מרבים בסליחות באשמורת א"כ גם הלילה י"ט ומותר לאכול בשר בלילה ובמקומות שמרבין באשמורת בסליחות אז לא מחזיקים הלילה לי"ט ואסור לאכול בשר ע"כ ומ"מ צ"ע דהא בכל פעם שמחזיקי' הלילה לי"ט אין נופלין במנחה שלפניו והכא נופלין ש"מ דאין מחזיקים הלילה לי"ט ולכן נ"ל דדוקא מי שאוכל בליל' ממש אבל אם אוכל קודם צ"ה לא יאכל בשר אף על פי שהתפלל ערבית כנ"ל ומי שנדר שלא לאכול בשר חוץ מי"ט עיין סי' תק"ע סס"א דשרי בעי"ה מ"מ נ"ל דבלילה אסור כיון שנדר בהדי' ועמ"ש סוף סימן תר"ח:

באר היטב

עריכה

(א) לאכול: ויש למעט בלמודו בערב יום כפור כדי לאכול ולשתות ברכות דף ח' ועיין יד אהרן.

(ב) חלום: המ"א העלה דאם מתענה עד סעודה המפסקת ליכ' איסור' עיין שם ובשל"ה אוסר להתענות כלל עיין מ"א ואם טעה והתענה כל היום צריך למיתב תענית לתעניתו כמ"ש סי' תקס"ח ס"ה וט"ז כתב דא"צ למיתב תענית לתעניתו אחר י"כ עיין סי' רפ"ח והר' בית יעקב כתב שצריך למיתב תענית לתעניתו אחר י"כ ע"ש ועיין סי' רפ"ח מש"ש וע' יד אהרן. כתב של"ה הנוהגים שלא לאכול בשר כי אם בימים שאין אומרים תחנון אז במקומות שאין מרבים בסליחות באשמורת א"כ גם הלילה י"ט ומותר לאכול בשר בלילה אבל במקומות שמרבין באשמורת בסליחות אז לא מחזיקינן הלילה לי"ט ואסור לאכול בשר ע"כ וכתב המ"א ומ"מ צ"ע דהא בכל פעם שמחזיקים הלילה לי"ט אין נופלין במנחה שלפניו והכא נופלין ש"מ דאין מחזיקין הלילה לי"ט ולכן נ"ל דדוקא מי שאוכל בלילה ממש אבל אם אכל קודם צ"ה לא יאכל בשר אע"פ שהתפלל ערבית ע"ש ומי שנדר שלא לאכול בשר חוץ מי"ט עיין סי' תק"ע סס"א דשרי בעי"כ מ"מ נ"ל דבלילה אסור כיון שנדר בהדיא. מ"א.

משנה ברורה

עריכה

(א) מצוה לאכול וכו'– דכתיב: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב". היה לו לכתוב: 'בתשעה לחודש בערב תענו את נפשותיכם עד ערב' וכו'; ומדכתיב "ועניתם כו' בתשעה לחודש", משמע שיתענו בתשעה. ובאמת יום הכיפורים אינו אלא בעשרה לחודש.
וקיבלו חז"ל דאדרבא, מצווה מן התורה לאכול בערב יום הכיפורים, ורצה הקב"ה ליתן שכר בעד האכילה כאלו התענו, שאינו דומה מצווה שיש בו צער, כמו שאמרו (אבות פרק ה משנה כג): "לפום צערא אגרא". אילו כתב: 'בתשעה לחודש תאכלו', לא היה לנו שכר אלא כמקיים מצותו על ידי אכילה. ולכן שינה הכתוב וכתב מצות אכילה בלשון תענית, שיהיה נחשב אכילה זו לפני הקב"ה כאילו היה תענית, כדי ליתן שכר כמקיים מצווה בצער עינוי.
ויש לאדם למעט בלימודו בערב יום הכיפורים, כדי לאכול ולשתות:

(ב) אפילו תענית חלום – אכן אם מתיירא לנפשו ורוצה להתענות, יתענה עד סעודה המפסקת, דוודאי מן הדין סגי כשיאכל פעם אחת.
ואם אינו מתענה היום כלל, טוב שיתענה איזה יום אחר יום הכיפורים.
ואם חל ערב יום כיפור באחד בשבת, ובשבת שלפניו התענה תענית חלום, שצריך למיתב תענית לתעניתו אחר השבת, אין לו להתענות ערב יום הכיפורים; אלא ידחה עד אחר עבור המועד (היינו אחרי שמחת תורה). ולפי דעת הט"ז לעיל בסימן רפ"ח סק"ג, אין צריך שוב להתענות אחר יום כיפור, דיום הכיפורים כיפר גם על זה. ומי שקשה לו התענית יכול לסמוך על זה.
מי שנדר שלא לאכול בשר חוץ מיום טוב, נתבאר בסימן תק"ע שמותר לאכול בערב יום כיפור, דבלשון בני אדם מקרי יום טוב. ולא מיבעי בסעודה המפסקת, אלא אף גם בשחרית, דאנן רגילין לאכול בשר גם בשחרית, וכל הנודר, אדעתא דמנהגא נדר. אבל בלילה של ערב יום כיפור אסור.
ודוקא בנודר ממש. אבל מי שלא נדר בהדיא, אלא שנוהג כך שלא לאכול בשר כי אם בימים שאין אומרים בהם תחנון, אזי אפילו בלילה של ערב יום הכיפורים מותר לאכול. ודווקא בלילה ממש, אבל לא מקודם לזה, אף על פי שהתפלל ערבית:

כף החיים

עריכה

(א) סעיף א: מצוה לאכול בערב יום הכיפורים וכו' — דתני רב חייא בר רב מדפתי, כתיב: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב", וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי, כדאיתא בברכות דף ח' ע"ב ובכמה דוכתי, והביא זה הטור ובית יוסף. ואם תאמר: למה ליה למימר כאילו התענה עשירי? לא הוה ליה למימר אלא כאילו התענה תשיעי גרידא, דאלו עשירי או יאכל או לא יאכל, לחודיה קאי. ושמא יש לומר דהא קא משמע לן, דכיון דהאכילה ושתיה חשיבא עינוי, נותנין לו שכר כאלו התענה שני ימים רצופים. אי נמי יש לומר, דעל האכילה גרידתא יש לו שכר כאלו התענה שני ימים מלבד שכר תענית יום העשירי. פר"ח:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}