משכיל לדוד על רש"י במדבר ח
פירש״י ז״ל ע״ש שהלהב וכו׳, ועוד דרשו וכולי —
משום דעל פי הפשט קשה, דהא כבר השמיענו זה במקרא אחרינא דכתיב בלשון עלייה כדלקמן. ולכך הוצרך להביא הדרשה, דאה״נ דלהא לא איצטריך, אלא בא ללמד שמעלה היתה וכולי. אלא דאי להך דרשה לחוד, א״כ הול״ל "בעלותך", ולא "בהעלותך" שהוא מההפעיל. לכך הוצרך לומר ג״כ ע״ש שהלהב עולה וכו׳. ואם תאמר: והיכי קאמר רש״י מעלה היתה, שמשמע מעלה אחת? והא תנן בתמיד: אבן היתה לפני המנורה ובה ג' מעלות! מכל מקום כבר כתב הר"ב שם דנפקא לן מג' קראי דכתיבי בהו עלייה: "והעלה את נרותיה", "להעלות נר תמיד", "בהעלותך את הנרות". א"כ כיון דמהך קרא לא אתי אלא מעלה אחת הלכך לא כתב רש״י אלא מכאן למדו שמעלה וכו׳ שמכאן לא למדו אלא אחת. וא״ת והא איכא קרא אחרינ׳ ״ובהעלות אהרון את הנרות״ איכא למימר דאה״נ דחד מיבעי ליה לגופיה שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה וכדכתיבנ׳ לעיל. והשתא ל״ק היכי דרשי תרתי מחד קרא. וא״צ למ״ש הרא״ם ששקולים הם ויבאו שניהם:
אל מול