מקרא כפשוטו על בראשית ב כד
- על כן יעזב איש וגו' - דברי הכתוב בשם עצמו, וזהו שאמר רש"י רוח הקודש אומרת כן.
- והיו לבשר אחד - אמר: רש"י "הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד". ואם כדבריו, שלולדות כיוון הכתוב, סופו סותר תחלתו, כי איך יעזבו הולדות את אבותיהם מפני שבהם היו אבותיהם לבשר אחד?
- והאמת שזהו פירוש הדברים, שהאיש ואשתו אחד הם לטובה ולרעה, זו שמחה בשמחת זה, וכשזו כואבת זה בשרו עליו יכאב. והדברים לימים אחרונים מאוד, כשהשביחה תרבות בישראל שבח רב, כי העברים הראשונים לא ידעו אישות כאישות זו, ולהם לא גברה דבקות האשה על דבקות אבות. תדע שכן, שהרי שמשון אומר לאשתו "הנה לאבי ולאמי לא הגדתי ולך אגיד" (שופטים י"ד ט"ז), ועל פי הכתוב הזה הדברים ההם קל וחומר של שטות.
- ודע, שאין אישות כאישות האמורה בכתוב הזה מצויה אלא כשאין לאיש כי אשה אחת, לפי שלא יהיה האיש וכל נשיו, שהן צרות זו לזו, לבשר אחד, עד שיקרע כדג; ואם כן, דעת המגילה הזאת שטוב לאדם לקחת רק אשה אחת. וגם נשקפה לי דעת זאת ממה שנאמר כאן, שחוה נבנית מאחת מצלעותיו של האדם, שלא כמגילה הראשונה שנאמר בה "זכר ונקבה בראם" (למעלה א' כ"ז), והדבר הזה מלמד שהנושא אשה כאלו נותן בה צלע מצלעותיו, ולפיכך ידאג האדם לצלעותיו, ולא יקח כי אם אשה אחת. ומפני שדעת זו לא היו העברים הראשונים כדי לה, אמרתי שהדברים לימים אחרונים.
<< · מקרא כפשוטו על בראשית · ב · כד · >>