מצוה:לשבות ביום ראש השנה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ.
(ויקרא כג, כד)
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.
(במדבר כט, א)
היא שצונו לשבות ממלאכה באחד בתשרי. והוא אמרו יתעלה: "באחד לחדש יהיה לכם שבתון" (ויקרא כג, כד). וכבר קדם לנו האי שבתון עשה הוא.
לשבות מכל מלאכה חוץ ממה שמיוחד לצורך אוכל נפש ביום ראשון של חודש תשרי, שנאמר "בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון" (ויקרא כג, כד). וחודש השביעי הוא חודש תשרי, לפי שניסן ראש השנה לחודשים ו"ראשון" יקרא בכתוב, וכתבתי במצות שביתת יום ראשון של פסח (מצוה רצז) מה שאמרו זכרונם לברכה (ראש השנה כ.) האי שבתון עשה הוא. וכל שאר ענין המצוה – כמו שכתוב שם.