מצוה:לא לשלוח עבד עברי ריקם
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם.
(דברים טו, יג)
הזהיר משלח עבד עברי ריקם כשיצא לחירות בסוף שש שנים, אבל נעניקהו דבר מהוננו על כל פנים, והוא אמרו "וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם" (דברים טו, יג).
וכבר התבארו משפטי ההענקה בפ"א מקידושין.
שלא נוציא עבד עברי בידיים ריקניות מעבדותנו כשיוצא בן חורין לסוף שש שנים, אבל נעניקהו מהוננו על כל פנים, ועל זה נאמר "וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם" (דברים טו, יג).
משורשי מצוה זו וכל ענינה ומקום ביאורה, כתוב במצות עשה דהענקה שבסדר זה (מצוה תפב).
כל המשלח עבדו ואמתו העברים ריקם בצאתם מאיתו, עובר בלא תעשה, שנאמר "וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם" (דברים טו, יג). והרי הכתוב נתקו לעשה, שנאמר "העניק תעניק לו" (שם, יד) וכתיב "ואף לאמתך תעשה כן" (שם, יז).
והיוצא בגרעון כסף אין מעניקין אותו, כדאיתא בקידושין (דף טז:): "וכי תשלחנו חפשי וגו'" מי ששלחו חפשי מעמך, כגון היוצא בשש או ביובל או במיתת האדון ואמה העבריה בסימנין. אבל זה אין שילוחו "חפשי מעמך" כי העבד נתן שאר הדמים שנשאר לו לעבוד בהן ועל ידי כן יצא.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.