מפרשי רש"י על ויקרא ב ז
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ב' • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • יא • יג • יד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִם־מִנְחַ֥ת מַרְחֶ֖שֶׁת קׇרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֥לֶת בַּשֶּׁ֖מֶן תֵּעָשֶֽׂה׃
רש"י
"מרחשת" - (מנחות סג) כלי הוא שהיה במקדש עמוק ומתוך שהיא עמוקה שמנה צבור ואין האור שורפו לפיכך מעשה מנחה העשויין לתוכה רוחשין כל דבר רך ע"י משקה נראה כרוחש ומנענע
רש"י מנוקד ומעוצב
מַרְחֶשֶׁת – כְּלִי הוּא שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, עָמֹק; וּמִתּוֹךְ שֶׁהִיא עֲמֻקָּה, שַׁמְנָהּ צָבוּר וְאֵין הָאוּר שֹוֹרְפוֹ, לְפִיכָךְ מַעֲשֵׂי מִנְחָה הָעֲשֹוּיִין לְתוֹכָהּ רוֹחֲשִׁין (ספרא שם פרק יב,ז; מנחות ס"ג ע"א). כָּל דָּבָר רַךְ עַל יְדֵי מַשְׁקֶה נִרְאֶה כְּרוֹחֵשׁ וּמְנַעֲנֵעַ.
מפרשי רש"י
[כב] כלי עמוק היה במקדש וכו'. כאן משמע מפני שמעשה מנחה בתוכה רכים, והוא נע ונד, ולכך נקרא "מרחשת". ובפרק כל המנחות פירש (רש"י מנחות ריש סג.) שהשמן מקובץ במקום אחד, וכשהוא מניח אצבעו על המנחה - נע ונד השמן בתוכו: