לדלג לתוכן

מפרשי רש"י על בראשית כז לג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


| מפרשי רש"י על בראשיתפרק כ"ז • פסוק ל"ג |
א • ב • ג • ז • ט • יא • טו • יט • כא • כב • כז • כח • כט • ל • לג • לו • לז • לח • לט • מ • מב • מה • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית כ"ז, ל"ג:

וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַ֩יִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרְﬞכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃


רש"י

"ויחרד" - כתרגומו ותוה לשון תמיה ומדרשו ראה גיהנם פתוחה מתחתיו

"מי אפוא" - ל' לעצמו משמש עם כמה דברים ד"א איפוא איה פה מי הוא ואיפוא הוא הצד ציד

"ואכל מכל" - מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו (ב"ר)

"גם ברוך יהיה" - שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות לכך הסכים וברכו מדעתו (ב"ר)


רש"י מנוקד ומעוצב

וַיֶּחֱרַד – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּתְוַהּ", לְשׁוֹן תְּמִיָּה. וּמִדְרָשׁוֹ: רָאָה גֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו (בראשית רבה סז,ב).
מִי אֵפוֹא – לָשׁוֹן לְעַצְמוֹ, מְשַׁמֵּשׁ עִם כַּמָּה דְבָרִים: "אֵפוֹא" – אַיֵּה פֹה, מִי הוּא וְאֵיפֹה הוּא "הַצָּד צַיִד"?
וָאֹכַל מִכֹּל – מִכָּל טְעָמִים שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִטְעוֹם, טָעַמְתִּי בוֹ.
גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה – שֶׁלֹּא תֹאמַר: אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב לְאָבִיו, לֹא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת. לְכָךְ הִסְכִּים וּבֵרְכוֹ מִדַּעְתּוֹ (בראשית רבה סז,ב).

מפרשי רש"י

[כא] לשון תמיה. רוצה לומר שלשון חרדה אין לפרש חרדה כמשמעו, שהרי לא היה יצחק מצטער על שנתן הברכה ליעקב, אלא שהיה מתמיה, וזהו ענין החרדה, שכל אדם שהוא תמה על דבר יש בו חרדה:

[כב] ומדרשו וכו'. בא לתרץ לשון חרדה כמו שהוא לשון חרדה בכל מקום:

[כג] שראה גיהנם פתוחה תחתיו. רוצה לומר תחת עשו, כי עם יעקב נכנס גן עדן (רש"י פסוק כז), ועם זה גיהנם:

[כד] איפה לשון לעצמו הוא משמש. פירוש שאין משמש מלה זאת לענין אחד, שהרי תמצא אותו לכמה דברים; כאן תתפרש 'איה פה הוא הצד ציד', "ואיפוא זאת עשו" (להלן מג, יא) פירושו צריך אני לבקש איה פה תקנה (רש"י שם). וכן בכל מקום צריך לפרשה לפי הענין, לכך צריך לומר שהיא מלה משמשת לעצמה 'איה פה', ומתפרש בכל מקום לפי מה שהוא שייך: