מפרשי רש"י על במדבר ה יח
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק ה' • פסוק י"ח | >>
• ב • ז • ח • יב • יג • יד • טו • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כז • כח • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהֶעֱמִ֨יד הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָאִשָּׁה֮ לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֒ וּפָרַע֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֣ן עַל־כַּפֶּ֗יהָ אֵ֚ת מִנְחַ֣ת הַזִּכָּר֔וֹן מִנְחַ֥ת קְנָאֹ֖ת הִ֑וא וּבְיַ֤ד הַכֹּהֵן֙ יִהְי֔וּ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרְﬞרִֽים׃
רש"י
"והעמיד הכהן וגו'" - והלא כבר נאמר והעמידה לפני ה' אלא מסיעין היו אותה ממקום למקום כדי ליגעה ותטרף דעתה ותודה
"ופרע" - (שם יד ספרי) סותר את קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן
"לפני ה'" - (ספרי) בשער נקנור הוא שער העזרה המזרחי דרך כל הנכנסים
"ונתן על כפיה" - ליגעה אולי תטרף דעתה ותודה ולא ימחה שם המיוחד על המים
"המרים" - על שם סופן שהם מרים לה
"המאררים" - המחסרים אותה מן העולם ל' (יחזקאל כד) סלון ממאיר ולא יתכן לפרש מים ארורים שהרי קדושים הן ולא ארורים כתב הכתוב אלא מאררים את אחרים ואף אונקלוס לא תרגם ליטיא אלא מלטטיא שמראות קללה בגופה של זו
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן וְגוֹמֵר – וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה'" (לעיל פסוק טז)? אֶלָּא מַסִּיעִין הָיוּ אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּדֵי לְיַגְּעָהּ, וְתִטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (סוטה ח' ע"א).
וּפָרַע – סוֹתֵר אֶת קְלִיעַת שְׂעָרָהּ (שם) כְּדֵי לְבַזּוֹתָהּ. מִכָּאן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁגִּלּוּי הָרֹאשׁ גְּנַאי לָהֶן (ספרי יא; כתובות ע"ב ע"א).
לִפְנֵי ה' – בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר (ספרי ט), הוּא שַׁעַר הָעֲזָרָה הַמִּזְרָחִי (סוטה ז' ע"א), דֶּרֶךְ כָּל הַנִּכְנָסִים.
וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ – לְיַגְּעָהּ, אוּלַי תִּטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (ספרי יא; סוטה י"ד ע"א), וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם הַמְּיֻחָד עַל הַמַּיִם (שם ז' ע"א).
הַמָּרִים – עַל שֵׁם סוֹפָן, שֶׁהֵם מָרִים לָהּ (ספרי שם).
הַמְאָרְרִים – הַמְּחַסְּרִים אוֹתָהּ מִן הָעוֹלָם, לְשׁוֹן "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כח,כד). וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ 'מַיִם אֲרוּרִים', שֶׁהֲרֵי קְדוֹשִׁים הֵן; וְלֹא 'אֲרוּרִים' כָּתַב הַכָּתוּב, אֶלָּא "מְאָרְרִים" אֶת אֲחֵרִים. וְאַף אוֹנְקְלוּס לֹא תִּרְגֵּם 'לִיטַיָּא', אֶלָּא "מְלַטְטַיָּא", שֶׁמַּרְאוֹת קְלָלָה בְּגוּפָהּ שֶׁל זוֹ.
מפרשי רש"י
[כב] סותר קליעת שערה. כדתניא בפרק קמא דסוטה (דף ח.), "ופרע את ראש האשה" מלמד שהוא מרבה בגלוי השער שלה, דהיינו שיסתור את קליעת שערה. ולפיכך כתב "ופרע את ראש", ולא כתיב 'ופרע ראשה', אלא "את" לרבוי אתא:
[כג] היא שער ניקנור. פירוש, מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה מותר להשקות שם הסוטה. ומה שכתוב "לפני ה'", היינו מפני שעומדת תוך השער של עזרה הוי "לפני ה'". ונקרא 'שער ניקנור', מפני שאיש אחד ושמו ניקנור עשאו לדלתותיו, כדאיתא במסכת יומא (דף לז:):
[כד] כדי ליגעה וכו'. דאין לומר שנתן על כפיה משום תנופה, כמו "על כפי אהרן ועל כפי בניו" (שמות כ"ט, כ"ד) דמלואים, דהכא אי אפשר לומר לתנופה, דאם כן לא הוי ליה להיות ניתן על כפיה אלא אחר השבועה שהשביע אותה, ובא להקריב קרבנה (פסוקים יט-כה) היה ראוי להיות ניתן על כפיה, אלא לכך נותן מיד על כפיה כדי ליגעה:
[כה] המרים על שם סופם וכו'. דאם לא כן, למה היו מרים. ואף על גב דקאמרינן בגמרא (סוטה דף כ.) שנותן שם עשב מר, מפני שכתב "המרים" (קושית הרא"ם), אפילו הכי מדכתיב "המרים" בה"א הידיעה, משמע שכך הוא ידוע, ולא נמצא בכל מקום שנותן בו דבר מר, ולפיכך אמר שנקראו "מרים" על שם סופן, ולפיכך אמר "המרים", שהם מרים לה כאשר נזכר בסוף הפרשה (פסוק כז). אבל בגמרא מקשה למה הוצרך למכתב כלל "המרים", אלא לדרוש שנותן בה דבר מר, ותרווייהו שפיר: