מנהגי קריאת מגילת אסתר
מנהגי קריאת המגילה מבואר לפי הרב בנימין שלמה המבורגר
- ערך זה עוסק באוסף מנהגים לפי נוסח אשכנז. אולי חיפשתם את סדר קריאת מגילת אסתר
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
- המקור אינו ידוע יתכן שמהעיתון 'ירושתנו'. הובא בשיבוש באתר אידישע ועלט בתכתובת בין רבנים על נושא מנהגים והיגוי במיוחד על המילה דת.
- [בסוגריים מרובעים רשומים הערות עריכה, וכמו כן נוספו הדגשות עימוד וקישורים]
לוח המנהגים לפי הספר 'דברי קהלת'
[עריכה]קריאת המגילה
- לקריאת המגילה עומד הרב לימין הקורא והגבאי – לשמאלו.
- פותחים את המגילה ופושטים אותה עד סופה, וכופלים את היריעות זו על זו באופן שתהיינה היריעות הראשונות לעיני החזן בתחילת הקריאה.
- יש הנזהרים שלא לגעת במגילה בעת הקריאה משום 'האוחז ערום', ואוחזים אותה בעמוד ונרתיק המחוברים לה.
- לפני אמירת הברכות מכריזים: "שתיקה יפה בשעת קריאת המגילה והברכות".
- בקריאה של ליל פורים ראוי לכוין בברכת 'שהחיינו' על משלוח מנות וסעודת פורים של מחר, מפני שאין מברכים 'שהחיינו' ביום.
|
תחילת סדרה ב להשלים |
- את הפסוקים הבאים אומר הקהל תחילה ואחר כך הש"ץ:
- 'איש יהודי' עד 'ימיני' | 'ומרדכי' עד 'ושמחה' | 'ליהודים' עד 'ויקר' | 'חמש מאות איש' עד 'עשרת'
- 'כי מרדכי' עד הסוף (הפסוק האחרון).
- בפסוקים הבאים קוראים בניגון איכה:
- 'וכלים מכלים שונים'
- 'אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה, אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל'
- 'והמלך והמן' עד 'ומרה' | 'אבל גדול' עד 'לרבים' | 'וכאשר אבדתי אבדתי'
- 'כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי'.
- בפסוקים הבאים משמיעים ניגוני שמחה ידועים:
- 'להראות' עד 'היא' | 'להיות' עד 'עמו' | 'והנערה' עד 'ויעש כן' | 'ובהגיע תור אסתר בת אביחיל'
- 'ויאהב' עד 'ושתי' | 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך' | 'מהר' עד 'אשר דברת' | 'ויתלו' עד 'שככה'
- 'הרצים' עד 'הבירה' | 'ומרדכי' עד 'ושמחה' | 'ליהודים' עד 'ויקר' | 'וכל מעשה' עד 'ופרס'
- 'כי מרדכי' עד הסוף (הפסוק האחרון).
- בפסוקים הבאים מרים הקורא את קולו, מפני שהשם הוי' מופיע בראשי התיבות או בסופן:
- 'היא וכל הנשים יתנו' | 'יבא המלך והמן היום' | 'זה איננו שוה לי'.
- וכן מרים קולו באמירת:
- 'רוח והצלה' עד 'אחר' | 'ככה' עד 'ביקרו' .
שאלת המהנדס יעקב לוינגר
[עריכה]- בלילה ההוא נדדה שנת המלך' - ראוי לפרט לחוד, כי אין זה ניגון שמחה, אלא ניגון של יראת הדין!
- יש לכל אלה מקור כתוב?
תשובת הרב המבורגר
[עריכה]- ...אכן קצרתי מדי בלוח, ועתה תקנתי לפי האמור בספר דברי קהלת (עמ' 420):
- בפסוקים הבאים משמיעים ניגוני שמחה ידועים: ...'בלילה ההוא נדדה שנת' - ומלת 'המלך' שאחריו, בנגון 'המלך' שבימים נוראים לפני 'יושב על כסא'.
הגבהת הקול
[עריכה]- לאמתו של דבר, ניגון ימים נוראים במקום זה אינו מנהג קדומים.
- ראשיתו באמור בספר מהרי"ל (מהד' מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ט, עמ' תכט):
- "אמר מהר"י סג"ל שמקובל היה בעיניו מנהג של הר"ר שלום כ"ץ:
- ש"ץ [=שליח ציבור] - כשהיה מגיע לומר בלילה ההוא נדדה, אז היה מרים קול קריאתו ביותר ממה שעשה עד עתה,
- ומסתבר מנהגו משום דשם התחלת גאולת אסתר".
- מנהג זה נתפרסם ביותר בסיוע המגן אברהם, סי' תר"צ ס"ק י"ז; קיצור שולחן ערוך, סי' קמ"א סעיף י"ד; ערוך השלחן, או"ח סי' תר"צ סעיף כ"א; משנה ברורה סי' תר"צ ס"ק נ"ב, ושאר אחרונים שהביאו את ההגדרה הזו של המהרי"ל: "כשיאמר 'בלילה ההוא נדדה' - יגביה הקול כי שם מתחיל הנס".
- במקביל, כתב כן רבי בנימין הלוי מנירנברג (מעגלי צדק, דיני מגילה, ירושלים תש"ס, עמ' קסג-קסד):
- "וכשאומר בלילה ההוא מרים קולו גם כן,
- וכן בפסוק 'קח את הלבוש ואת הסוס...' עד סוף הפסוק, עם הפסוק של אחריו, עד פסוק השלישי: 'וישב מרדכי אל שער המלך' - כל זה אומר בקול רם ובמשך".
- ודבריו הובאו בא"ר [נראה שמדובר בטעות העתקה ובאידישע ועלט כתבו: באליהו רבה, והכוונה לספר אחר] (או"ח, סימן תר"צ ס"ק י"ט): "וכשאומר בלילה ההוא מרים קולו גם כן".
- ושוב אנו מוצאים הגדרה זו אצל רי"ל קירכום (מנהגים דק"ק וורמיישא, ירושלים תשמ"ז, עמ' רכ):
- "כשהגיע הש"ץ 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך', אז מרים קולו בקריאתו ביותר ממה שעשה עד עתה, משום התחלת גאולת אסתר".
נגון מיוחד
[עריכה]- בכל דברי הפוסקים הללו אין זכר לנעימה וניגון כלשהם, ודאי לא של ימים נוראים.
- לראשונה אנו מוצאים בפראג את המנהג של נעימת ימים נוראים, כפי שהובא בספר נוהג כצאן יוסף (תל אביב תשכ"ט, עמ' ר-רא): "בהיותי בבחרותי בפראג... שמעתי מר' יודא חזן ב'פנחס שול' שהיה קורא בקול רם 'המלך' שבפסוק זה בנגון שמנגנים בר"ה וי"כ [=בראש השנה ויום כיפור] המלך שבנשמת [=בפיוט 'נשמת כל חי' בתפילת שחרית]... אולי קיבל כן מרבותיו".
- במרוצת הזמן פשט המנהג הזה בקהילות רבות אחרות, אולי בסיוע הפירסום של 'נוהג כצאן יוסף'.
- על כל פנים רק המילה 'המלך' נאמרת נאמרת בניגון י"נ [=ימים נוראים], ואילו כל המילים שלפניו, לפי עדותו של ה'דברי קהלת' נאמרות "בנגון ידוע של שמחה", ולא ב"ניגון של יראת הדין!".