מנהגי קריאת מגילת אסתר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מנהגי קריאת המגילה מבואר לפי הרב בנימין שלמה המבורגר

ערך זה עוסק באוסף מנהגים לפי נוסח אשכנז. אולי חיפשתם את סדר קריאת מגילת אסתר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המקור אינו ידוע יתכן שמהעיתון 'ירושתנו'. הובא בשיבוש באתר אידישע ועלט בתכתובת בין רבנים על נושא מנהגים והיגוי במיוחד על המילה דת.
[בסוגריים מרובעים רשומים הערות עריכה, וכמו כן נוספו הדגשות עימוד וקישורים]

לוח המנהגים לפי הספר 'דברי קהלת'[עריכה]

קריאת המגילה

  • לקריאת המגילה עומד הרב לימין הקורא והגבאי – לשמאלו.
  • פותחים את המגילה ופושטים אותה עד סופה, וכופלים את היריעות זו על זו באופן שתהיינה היריעות הראשונות לעיני החזן בתחילת הקריאה.
  • יש הנזהרים שלא לגעת במגילה בעת הקריאה משום 'האוחז ערום', ואוחזים אותה בעמוד ונרתיק המחוברים לה.
  • לפני אמירת הברכות מכריזים: "שתיקה יפה בשעת קריאת המגילה והברכות".
  • בקריאה של ליל פורים ראוי לכוין בברכת 'שהחיינו' על משלוח מנות וסעודת פורים של מחר, מפני שאין מברכים 'שהחיינו' ביום.

תחילת סדרה ב להשלים

  • את הפסוקים הבאים אומר הקהל תחילה ואחר כך הש"ץ:
'איש יהודי' עד 'ימיני' | 'ומרדכי' עד 'ושמחה' | 'ליהודים' עד 'ויקר' | 'חמש מאות איש' עד 'עשרת'
'כי מרדכי' עד הסוף (הפסוק האחרון).
  • בפסוקים הבאים קוראים בניגון איכה:
'וכלים מכלים שונים'
'אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה, אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל'
'והמלך והמן' עד 'ומרה' | 'אבל גדול' עד 'לרבים' | 'וכאשר אבדתי אבדתי'
'כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי'.
  • בפסוקים הבאים משמיעים ניגוני שמחה ידועים:
'להראות' עד 'היא' | 'להיות' עד 'עמו' | 'והנערה' עד 'ויעש כן' | 'ובהגיע תור אסתר בת אביחיל'
'ויאהב' עד 'ושתי' | 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך' | 'מהר' עד 'אשר דברת' | 'ויתלו' עד 'שככה'
'הרצים' עד 'הבירה' | 'ומרדכי' עד 'ושמחה' | 'ליהודים' עד 'ויקר' | 'וכל מעשה' עד 'ופרס'
'כי מרדכי' עד הסוף (הפסוק האחרון).


  • בפסוקים הבאים מרים הקורא את קולו, מפני שהשם הוי' מופיע בראשי התיבות או בסופן:
'היא וכל הנשים יתנו' | 'יבא המלך והמן היום' | 'זה איננו שוה לי'.
וכן מרים קולו באמירת:
'רוח והצלה' עד 'אחר' | 'ככה' עד 'ביקרו' .

שאלת המהנדס יעקב לוינגר[עריכה]

בלילה ההוא נדדה שנת המלך' - ראוי לפרט לחוד, כי אין זה ניגון שמחה, אלא ניגון של יראת הדין!
יש לכל אלה מקור כתוב?

תשובת הרב המבורגר[עריכה]

...אכן קצרתי מדי בלוח, ועתה תקנתי לפי האמור בספר דברי קהלת (עמ' 420):
בפסוקים הבאים משמיעים ניגוני שמחה ידועים: ...'בלילה ההוא נדדה שנת' - ומלת 'המלך' שאחריו, בנגון 'המלך' שבימים נוראים לפני 'יושב על כסא'.

הגבהת הקול[עריכה]

לאמתו של דבר, ניגון ימים נוראים במקום זה אינו מנהג קדומים.
ראשיתו באמור בספר מהרי"ל (מהד' מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ט, עמ' תכט):
"אמר מהר"י סג"ל שמקובל היה בעיניו מנהג של הר"ר שלום כ"ץ:
ש"ץ [=שליח ציבור] - כשהיה מגיע לומר בלילה ההוא נדדה, אז היה מרים קול קריאתו ביותר ממה שעשה עד עתה,
ומסתבר מנהגו משום דשם התחלת גאולת אסתר".
מנהג זה נתפרסם ביותר בסיוע המגן אברהם, סי' תר"צ ס"ק י"ז; קיצור שולחן ערוך, סי' קמ"א סעף י"ד; ערוך השלחן, או"ח סי' תר"צ סעיף כ"א; משנה ברורה סי' תר"צ ס"ק נ"ב, ושאר אחרונים שהביאו את ההגדרה הזו של המהרי"ל: "כשיאמר 'בלילה ההוא נדדה' - יגביה הקול כי שם מתחיל הנס".
במקביל, כתב כן רבי בנימין הלוי מנירנברג (מעגלי צדק, דיני מגילה, ירושלים תש"ס, עמ' קסג-קסד):
"וכשאומר בלילה ההוא מרים קולו גם כן,
וכן בפסוק 'קח את הלבוש ואת הסוס...' עד סוף הפסוק, עם הפסוק של אחריו, עד פסוק השלישי: 'וישב מרדכי אל שער המלך' - כל זה אומר בקול רם ובמשך".
ודבריו הובאו בא"ר [נראה שמדובר בטעות העתקה ובאידישע ועלט כתבו: באליהו רבה, והכוונה לספר אחר] (או"ח, סימן תר"צ ס"ק י"ט): "וכשאומר בלילה ההוא מרים קולו גם כן".
ושוב אנו מוצאים הגדרה זו אצל רי"ל קירכום (מנהגים דק"ק וורמיישא, ירושלים תשמ"ז, עמ' רכ):
"כשהגיע הש"ץ 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך', אז מרים קולו בקריאתו ביותר ממה שעשה עד עתה, משום התחלת גאולת אסתר".

נגון מיוחד[עריכה]

בכל דברי הפוסקים הללו אין זכר לנעימה וניגון כלשהם, ודאי לא של ימים נוראים.
לראשונה אנו מוצאים בפראג את המנהג של נעימת ימים נוראים, כפי שהובא בספר נוהג כצאן יוסף (תל אביב תשכ"ט, עמ' ר-רא): "בהיותי בבחרותי בפראג... שמעתי מר' יודא חזן ב'פנחס שול' שהיה קורא בקול רם 'המלך' שבפסוק זה בנגון שמנגנים בר"ה וי"כ [=בראש השנה ויום כיפור] המלך שבנשמת [=בפיוט 'נשמת כל חי' בתפילת שחרית]... אולי קיבל כן מרבותיו".
במרוצת הזמן פשט המנהג הזה בקהילות רבות אחרות, אולי בסיוע הפירסום של 'נוהג כצאן יוסף'.
על כל פנים רק המילה 'המלך' נאמרת נאמרת בניגון י"נ [=ימים נוראים], ואילו כל המילים שלפניו, לפי עדותו של ה'דברי קהלת' נאמרות "בנגון ידוע של שמחה", ולא ב"ניגון של יראת הדין!".

ראו גם[עריכה]

הערות[עריכה]