"מזמור לתודה", על הודאה של נס, "הריעו לה'", שבעת ינהג עפ"י הטבע דומה כמלך הסגור בהיכלו ומנהיג ע"י שריו ויועציו, אבל בעת הנס ידמה כמלך היוצא מהיכלו ומתהלך בין העם להשגיח בעצמו על עניניהם, ואז יריעו כולם תרועה גדולה להמליכו, כמ"ש כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים:
"עבדו", יש הבדל בין עבודת ה' ובין העבודה לב"ו, כי העובד לב"ו לא ישמח בעבודתו מצד שאינו בטוח שיקבל עליה שכר, ואף שיקבל שכר אין השכר רצוף בהעבודה עצמה רק בא אחריה, ובזה יעבוד בעצב ככל העוסק באמצעיים טרם ישיג את התכלית, לא כן עבודת ה' שהיא עצמה השכר והתכלית עבודה זו תהיה "בשמחה, בואו לפניו ברננה", הבא לפני בשר ודם לבקש דבר יבא בבכי ובזעקה רק יציאתו תהיה ברננה, אם מלא שאלתו, אבל הבא לפני ה' "יבא ברננה" כי בודאי ימלא שאלתו:
"בואו", כשבאים אל בשר ודם באים בשערים בתהלות ושבחים להללו, ואח"כ כשממלא המבוקש יוצאים בתודה, ואצל ה' "תבואו בשעריו בתודה", כי כבר הקדים לכם טובותיו, "ובתוך החצר", תשיגו גבורותיו ומהלליו "ותבואו בתהלה. הודו" וגם א"א להלל ה' מצד עצמו רק מצד טובותיו שנשיג, שע"י התודה על טובותיו נבא בתהלה, ועז"א ע"י "שתודו לו" על טובותיו עי"כ "ברכו שמו" שעי"ז נכיר שבחיו:
