"ויהי בשלום סוכו", בירושלים ששם ישבו ההמון, שם היה סוכתו של ה', שהסוכה היא דירת עראי, "ומעונתו בציון", בציון שם ישבו המלך והסנהדרין וכהני ה', שם היה מעונתו בקביעות כי שם היה מקדש ה':
ביאור המילות
"סוכו, מעונתו". הסוכה ארעי והמעון קבוע, ושם מעון בא לרוב על דברים הגיונים, או מעון חיתו טרף הנוראים:
"נאור", מפלת סנחריב היתה בלילה, עפ"ז ימליץ את ה' היוצא מהר ציון להכות במחנה אשור כאריה וככפיר היוצא בלילה מהררי טרף להכות בעדר צאן, (וכן המשילו ישעיה כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו) וקראו בשם "נאור", כאומר שלא יחשך לך בלילה בלכתך אל מחנה האויב, ואתה "אדיר מהררי טרף", לטרוף את הבאים לצור על הר ציון:
"אשתוללו", ואיך "אבירי לב" אלה חיל סנחריב, השתוללו ונשכח מהם דבר זה, שהטורף האדיר מכל יבא עליהם בלילה מהר ציון להשחיתם, ואיך "נמו שנתם" ושכבו לישן בלילה הזאת, עד שאח"כ "לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם", יצייר שנאבדו ידיהם מהם, ובעת בא הטורף עליהם לא היו להם ידים ללחום כנגדו, איך היה זה משיב.
ביאור המילות
(ו-ז) "אשתוללו". הא' במקום ה' השתוללו, וכן כל מלבושי אגאלתי (ישעיה ס"ב) ופי' מענין שכחה, וכן וסר מרע משתולל (שם נ"ט) לפירושי.
"נמו שנתם, נרדם". תנומה קלה משינה, ותרדמה היא השינה העמוקה, שנמו קצת ובאו לשינה ומן השינה נרדם בתרדמה עמוקה ע"י גערת אלהי יעקב, הפך מגערת אנשים שמעיר מן השינה, נרדם הוא ורכב שלו:
"מגערתך אלהי יעקב נרדם", לא ישנים היו, רק ע"י גערת האריה האדיר הזה נפל עליהם תרדמה מרוב הפחד, עד "שנרדם הוא ורכב וסוס שלו", הגם שדרך הסוס להיות נעור בלילה:
"אתה" ה', "נורא אתה, ומי יעמוד לפניך מאז" ששלחת "אפך", ר"ל שאשור שהיה שבט אפו של ה', כמ"ש הוי אשור שבט אפי, מאז ששלח ה' את אפו על הארץ, לא היה ממלכה שתעמוד לפניו, והיית נורא מאד, אבל בעת אשר.
"משמים השמעת דין", בעת שבא על ציון שאז שלחת מלאך משמים לדון אותו ולשפוט משפט עמך נגד הצר הצורר, כמ"ש והיה כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור, אז "ארץ" אשר יראה עד עתה, "שקטה" מיראתה, והטעם ששקטה, כי.
"בקום", מה "שקם אלהים למשפט", הלא הוא "להושיע כל ענוי ארץ" כי המשפט האלהי לא יבא לתת תוקף להעריץ העושק וחומס, רק להושיע את הענוים הנדכאים תחת ידו, ולכן עת ששמעה שבא ה' למשפט שקטה מיראתה, "סלה" סיום הענין:
"כי חמת אדם תודך", החמה של בני אדם תשבח אותך, כי אתה יש לך כח "לחגור" ולעצור בעד "שארית חמות", שלא תעיר כל חמתך, מה שאין זה ביד אדם, גם ר"ל שע"י חמת אדם, וחמת סנחריב שרצה להשחית הכל בחמתו, עי"כ עצר ה' שארית חמתו ולא שלח עוד להחריב גוים וממלכות:
ביאור המילות
"תחגר". תעצור, כחגור על דבר שלא ימוש ממקומו. ולפי' הב' הוא נסתר לנקבה. חמת אדם היא תחגור ותעצור שארית חמת ה':
"נדרו" נדרים "לה' אלהיכם", ושלמו נדריכם, עד שכולם "יובילו שי למורא", ר"ל אחר שעקר מקור היראה הוא בה', שכחו של אשור ומה שהתיראו כולם מפניו היה ע"י שה' חלק לו חלק מיראתו, וה' הוא המורא, ר"ל המקור של היראה, שמשם קבל אשור את היראה, שהטיל על מלכי ארץ, וא"כ למה תובילו שי לאשור, "הובילו שי" אל מקור שמשם בא היראה, " למורא" למקום היראה ומקורה:
ביאור המילות
"שי למורא". השמות שנוסף בם מ"ם האמנתי"ו. מורים על המקום המיוחד לאיזה דבר, כמו מקדש מושב וכדומה. כמ"ש באילת השחר (כלל ז'). ומלת שי לא נמצא רק במנחה שמביאים לה' אל היכלו לרצותו. (ישעיה י"ח. למעלה ע"ב):
"יבצור", כדי שהמורא "יבצור רוח נגידים", שהם שרי אשור, "(ויבצור רוח)" של סנחריב שהוא "נורא למלכי ארץ", שאחר שהרוח העריץ של סנחריב ונגידיו ושריו קבלו מאת המורא, היינו מה' שהוא מקור המורא, שהוא נתן חתיתו על כולם. הובילו אליו שי, שיבצור ויקטן את רוחם, ובל יוסיף עוד לערוץ אנוש מן הארץ:
ביאור המילות
"יבצור". יקטוף, כמו כי תבצור כרמך. או מענין מניעה כמו לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ויבצור רוח נמשך גם למטה יבצור רוח נורא למלכי ארץ:
