"כל העמים", בזמן הזה העמים הם במלחמה תמידית גוי בגוי ממלכה בממלכה, וזה משתי סיבות,
א) בסבת האמונה, שכל בעל אמונה מיוחדת ילחם וירצה להכריח בעל אמונה אחרת אל אמונתו,
ב) בסבת המשרה והממשלה שכל עם רוצה להשתרר על עמים זולתו, עפ"ז יאמר לעתיד לבוא לא ישא גוי אל גוי חרב, רק "כל העמים יתקעו כף" זה לזה לעשות שלום ביניהם עד עולם להשבית חרב ומלחמה, כי אז יעבדו כולם אל אחד וה' יהיה מלך אחד על כולם, ועז"א "הריעו לאלהים בקול רנה", שהיה דרכם להריע בתרועה וקול שופר בעת המלכת מלך חדש, ואז ימליכו כולם את האלהים למלך על כל הארץ, ויריעו תרועה גדולה, בענין שלא יהיו עוד לאמונות שונות, ולא יחצו עוד לכמה מחנות:
"כי ה' עליון נורא", הנה מצד האמונה, עתה יש מכחישים הסבה הראשונה לגמרי ואומרים שהכוכבים והמזלות המה היוצרים, ואז "יהיה ה' עליון", ויש שמודים בסבה הראשונה וקרו ליה אלהא דאלהיא רק שאומרים שאינו נורא, אחר שאין משגיח בשפלים ואינו גומל ומעניש, וא"כ אין להתירא ממנו, כמ"ש רם על כל גוים ה', וע"כ היו מתיראים מהכוכבים בחשבם שלהם נתנה הממשלה, ואז יהיה "נורא. --" ומצד המלוכה והמשרה יהיה אז "מלך גדול על כל הארץ". עתה יבאר שני אלה.
"יבחר", מבאר מאיזה מקום תצא הנהגת המלוכה והדת, שזה יהיה מציון, שהגם שהיא חרבה עתה, עוד "יבחר לנו את נחלתינו" שהתחלת השראת השכינה שם הראה ליעקב במראה הסולם שראה בהר ההוא, (ששם ראה ג"כ את המקדש הבנוי לעתיד לבא כמ"ש חז"ל), וז"ש "את גאון יעקב אשר אהב":
"עלה", עתה מצייר איך המלך הגדול הזה מקבל את המלוכה הזאת שהעמים ממליכים אותו, והוא מתעלה עתה מן הנהגתו הקדומה שהנהיג טרם המלך מפי בריותיו זה המלכות העצום, אל הנהגה אחרת נעלה ורמה מן ההנהגה הראשונה, כי הנהגת ה' בזה"ז תהיה לפעמים ע"י שם אלהים, והוא בעת שינהיג ע"פ הנהגת הטבע, ולפעמים תהיה ע"י שם הויה, והוא בעת שינהיג ע"פ הנסים והנפלאות, והנהגה זו תהיה בשביל ישראל, ונקרא אז בשם מלכנו, או גואלנו, אלהי ישראל, אלהי יעקב, קדוש ישראל וכדומה ואז יתנשאו שני הנהגות האלה ויתעלו עילוי רב, שע"י "התרועה" הזאת שהמליכו אותו "עלה אלהים", התעלה ההנהגה שינהיג ע"י שם אלהים, כי הנהגת הטבע תשתנה אז אל טבע מעולה מהראשונה כמ"ש הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, וכן "ע"י קול שופר עלה ה'", היינו ההנהגה הנסיית שהוא ע"י שם הויה, כי יהיה נסים נפלאים ונעלים ומתמידים יותר מהקודמים, ומפרש ע"י שעלה אלהים בתרועה:
"זמרו אלהים זמרו", תתנו שבח לשם אלהים שעלה ונתעלה, וע"י שעלה ה' בקול שופר "זמרו למלכנו זמרו", ששם מלכנו הבא בכינוי מורה על הנהגתו הנסיית, שעלה עתה ע"י קול השופר שהוא סימן אל קיבוץ גליות, כמ"ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, וטעם ההתעלות הזאת הוא.
"כי מלך כל הארץ אלהים", שגם מצד הנהגתו הפשוטה שע"י שם אלהים, הוא עתה מלך כל הארץ, וכלם עובדים אותו, וע"כ "זמרו משכיל" שאז ישכילו כולם מלכות ה' וגדולתו:
"מלך", עד עתה סדר התחלת המלוכה, עתה מציין התמדת המלכות, כבר "מלך אלהים על גוים", וגם "ישב על כסא קדשו", שאינו יושב עוד על הכסא שישב עד עתה שהוא השמים והמערכת (כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו) רק ישב על כסא קדשו, כסא הנהגה הפלאיית שהוא בקדש נעלה מן הטבע:
"נדיבי", ועתה "נאספו נדיבי עמים" שהתנדבו לגייר א"ע, והם "עם אלהי אברהם" שהיה ראש לגרים, "כי לאלהים" (נאספו) "מגני ארץ" כל הצדיקים והחסידים שהם מגני ארץ, ובעת ההיא "מאד נעלה", יתעלה בהנהגתו תמיד מעלה מעלה בנסים חדשים ואותות ונפלאות אשר לא נבראו :
ביאור המילות
"נאספו". נמשך לשנים, ויש לפרש עוד, שסדר הכתוב "נדיבי עמים נאספו - עם אלהי אברהם - כי לאלהים מגיני ארץ - מאד נעלה". שעל ידי שנאספו נדיבי עמים ומגיני ארץ לאלהים, על ידי עם אברהם שהם ישראל, יהיה נעלה ומרומם מאד שכולם יכבדו אותם:
