מלבי"ם על שופטים א
מלבי"ם על שופטים · א · >>
מלבי"ם על שופטים · א · >>
פסוק א
(א-ג) למה לא שאלו זאת עד עתה מי העולה בתחלה? ולמה אמר לשמעון ולא לשבט אחר?:
וישאלו: בחיי יהושע לא הוצרכו לשאול באורים ותומים כי יהושע סדר הכל עפ"י דברי ה'
וכמו שאמר חז"ל (עירובין דף סג עא) דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמד ולא מצאנו שנצרך לו יהושע, אבל במותו הוצרכו לשאול באורים ותומים. א) מי יעלה כי בחיי יהושע היה הוא המצביא את העם, עתה שאלו מי יעלה בתחלה, ב) תחלה כבשו כולם ביחד, ועתה הוצרך כל שבט לכבוש את חלקו, כמו שאמר (יהושע יג) אנכי אורישם רק הפילה בנחלה, לכן שאלו מי יכבוש בתחלה שאם לא יצליח הראשון יאמר הכנעני כי במות יהושע נשתה גבורתם. ומפני שבחלק כל שבט נשארו עמים שלא כבשו עוד יספר פה איך נלחמו עמהם.
פסוק ב
יהודה יעלה: כפי מעלתו, ומפני שהוא לקח גורלו ראשונה.
פסוק ג
ויאמר לשמעון אחיו: כי מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון (יהושע יט).
עלה אתי בגרלי: לכבוש גורלי. ויתכן שיהודה היה לו לכבוש בהר לכן אמר עלה אתי ושמעון היה לו לכבוש במישור לכן אמר והלכתי וכן לקמן (פי"ז) וילך יהודה את שמעון אחיו.
פסוק ד
(ד) אחר שאמר שנתן ה' את הכנעני בידם ויכום בבזק איך אמר שוב שלחמו ושהכו את הכנעני?:
ויכום בבזק: תחלה יצאו המחנות עם שריהם וערכו סביבות בזק ושם הכו עשרת אלפים איש, ומ"ש בבזק, רצה לומר סביב בזק, כמו: ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה',) (אדוני בזק הראשון מלרע וזה הורה שאין היו"ד נוספת ובא היו"ד לחזק את השם כמו שאמר במקרא, אבל אדוני בזק השני והג' מלעיל שזה אות שהיו"ד נוספת שאז כבר לא היה אדון).
פסוק ה
וימצאו: אח"כ בקרבם לכבוש העיר עצמה, שם מצאו את אדוני בזק הוא נשאר בעיר להלחם בעדה בעת הצורך ולא עשה כמלך העי שיצא מן העיר ועזב את העיר פתוחה.
וילחמו בו: שנית ושם הכו שנית את הכנעני שנסגרו בעיר דלתים ובריח.
פסוק ו
וינס: כי ראה שנכבשה העיר, ויקצצו כך נתן ה' בדעתם לעשות לו מה שלא עשו זאת לשום אחד מאויביהם, והוא קצת נגד חוקי ישראל, כי הריגת ז' עממים הוא בסייף לא לצערם ע"ז האופן, אך ששילם לו ה' מדה כנגד מדה.
פסוק ז
ויאמר: הכיר בזה דין שמים ששלם לו כמדתו, ויען הודה פשעיו והכיר עונשי ה' מת כדרכו בדרך.
ויביאהו ירושלים: כי משם הלכו להלחם על ירושלים והוליכוהו עמם ושם מת.
פסוק ח
(ח-כב) שאל מהרי"א אם היה הכוונה לזכור כאן המלחמות שעשו בני יהודה אחרי מות יהושע מה ראה לזכור אחריו מלחמת חברון ודביר וענין עכסה וכבר נזכר לכידת חברון בספר יהושע ושם יחסה אל כלב?, ולמה זכר שנית ענין עכסה, ולמה חזר שנית שנתנו לכלב את חברון? במ"ש ואת היבוסי לא יכלו בני בנימין להורישם יקשה מג' פנים.
- א) שכבר אמר זה בספר יהושע טו כג,
- ב) שם אמר שבני יהודה לא יכלו להורישם ופה מיחס זאת לבני בנימין,
- ג) שלמעלה אמר שבני יהודה לחמו בירושלים וילכדו אותה וא"כ כבר לכדו ירושלים? למה זכר בסימן זה הארצות אשר לא כבשו, וכ"ש שבספר יהושע אמר זאת הארץ הנשארת וכו', וכבר זכרם בכלל? עכ"ד.
(כג) לאיזה צורך ספר זאת? ודי שיאמר שכבשו עיר בית אל?:
וילחמו: כבר נזכר בספר יהושע (טו סג) ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלים עד היום הזה מבואר שכבר נלחמו בירושלים ולא כבשום. ולקמן (פסוק כא) אמר: ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה.
ולדעתי אחרי כי אדוני צדק מלך ירושלים היה הראשון מן חמשה המלכים שהתקבצו על גבעון ושם נפל (יהושע י') בודאי חשבו מחשבות ללכוד את עירו כמו שלכדו אז ערי החמשה מלכים, והלכו במצוא ידם להלחם, והיה הלוחם יהודה, כי ירושלים היתה בחלקו של בנימין ורצועה בתוכה היה ליהודה (כנ"ל טו) ומצד זה היה גם הוא נוגע בנחלתה, ואז בחיי יהושע לא יכלו להוריש יושביה שהיו יבוסים וישב בקרב יהודה עד היום זה רצה לומר עד סוף חיי יהושע שכתב ספרו. ואחרי מות יהושע התעוררו מלחמות ביניהם ובין יושבי העיר וילכדו אותה וישרפו העיר לענוש על שמרדו ולחמו בם. ועל כל זה הגם שכבשו העיר לא כבשו את המצודה שנקרא אח"כ בשם מצודת ציון שלא נלכדה עד ימי דוד ושם ישב ג"כ יבוסי כמו שאמר (ש"ב ה' ז-ח) ויהודה לא לחמו שם כי אינו מחלקם ובנימין לא התחילו להלחם שם כלל, ועל זה אמר לא הורישו בני בנימין רצה לומר לא לחמו כלל ושם ישב את בני בנימין עד היום הזה (שהוא עד סוף חיי שמואל שהוא כתב ספר שופטים), וזה קרוב לדברי מהרי"א,
ואת העיר שלחו באש: פירשו המפרשים: כמו שלחו אש בעיר, ואין צריך כי זה נמצא גם לקמן (כ' מח, מב ח' יב, תהלים עד ז') שלחו באש מקדשך, ורצה לומר ע"י האש שלחו את העיר מן המציאות אל ההעדר.
פסוק ט
ואחר ירדו: כי הר ירושלים היה גבוה מיתר ההרים אמר אחר ירדו להלחם בהר ומשם אל הנגב והשפלה.
פסוק י
וילך יהודה: זה נזכר כבר כיבוש יהושע (סי' טו) ושם מבואר שכלב הוריש את הענקים והיה בחיי יהושע, ופה חשב ביחד כל מה שכבש יהודה, ורצה לומר וכבר הלך יהודה אל הכנעני היושב בחברון בעוד יהושע חי, והגם ששם יחס הדבר אל כלב, הוא היה ראש השבט ושבטו הלך עמו, ומצד זה יתייחס לשניהם, כי חברון עצמה ניתן ללוים רק שדה העיר וחצריה נתנו לכלב ולכן שניהם התעצמו בהורשתו.
פסוק יא
וילך משם: גם ספור זה והספור מעכסה נזכר ביהושע (שם) ורצה לומר שהלך כבר בחיי יהושע ואז היה הספור הזה, וחז"ל התעוררו (כפי הנראה) על שבא ספור זה שני פעמים ועל שפה ספר שבני קיני עלו מעיר התמרים שאין לו ענין כלל.
ודרשוהו בתמורה (דף יז): ששלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה ועתניאל בן קנז החזירם מפלפולו, ושמה שאמר ארץ הנגב נתתני רצה לומר אדם מנוגב מכל טוב שאין בו אלא תורה, ושבני הקיני עזבו דושנה של יריחו שנתן להם יהושע והלכו אצל עתניאל בן קנז ללמוד תורה. חכמו השכילו לדעת, כי על השנות הדבר פעמים, כי כיון בפעם הזאת אל ענינים משליים משובצים בזהב המליצה, כי מצאנו שדביר נקראת קרית סנה (יהושע טו מג) ומזה הוציאו כי עיר הזאת נתיחדה אז לקרית ספר, רצה לומר ששם התאספו תלמידים להגות ולשנות בספר התורה והיה שם ישיבה גדולה, ונקראת ג"כ קרית סנה ע"ש רצון שוכני סנה, וע"ש שמשה קבל תורה מסיני, ושעתניאל היה ראש הישיבה, והוא הכה את קרית ספר, שההכאה תאמר בדברי חכמים על הנצוח בפלפול, כמו שאמר מלחמתה של תורה, ואמר כי תשב ללחום את מושל, חציך שנונים, וכדומה שדרשוהו על מלחמת התורה, וההכאה היא מי שנוצח המלחמה ומסיק הלכה, כמו שאמר ברכות (דף יח) על והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג דתני ספרא דבי רב ביומא דסתוא, ועתניאל הוא נצח, אם מלחמת הכנעני בקרית ספר כפשוטה וזה נזכר בס' יהושע, אם הנצוח השני התוריי וזה נזכר פה, ויען ראתה עכסה כי נפל בחלקה ארץ הנגב משני ענינים, א) שהיתה הארץ נגובה צמאה למים וזה נזכר בס' יהושע, ב) שבעלה פנה לארץ הנגב, הרוצה להחכים ידרים, וזה כל ישעו וכל חפץ כי לא יצמיח מחיה לביתו, ועל זה אמר נתתני תחת נתת לי, שאני נעשיתי ארץ הנגב ע"י בעלי ולכן בקשה ברכה ושדה לפרנסה, ונתן לה גלות עליות וגלות תחתיות. א) להשקות את ארצה הנגובה, ב) רמז לה ג"כ כי כבר יש לך איש המושך מים חיים ממקור הברכה העליונה והתחתונה מחכמה האלהית והאנושית.
כמו שאמר חז"ל במדרש: מי שרזי עליונים ותחתונים נגלו לו יבקש ממני דבר. ועל פי זה ספר לפי המשל והמליצה שבה דבר פה, שכאשר נתיישב והרביץ תורה הרבה, כאשר שאל בדה"א (ד' י', ב' נה) לפי דרוש חז"ל ובני קיני עלו אליו אל מדבר יהודה הקרובה שמה. והוא ישב את העם הזה בישיבה של חכמה.
פסוק טז
ובני קיני: היו יושבי אהלים נוסעים ממקום למקום והיה להם שלום עם ישראל ובעת לחם יהודה עם הכנעני עלו מעיר התמרים שהיה במקום המלחמה ונתיישבו במדבר יהודה וישב את העם בברית שלום ובהשקט, וכמו שעשה שאול עת לחם עם עמלק ויאמר לקיני סורו רדו מתוך עמלקי וכו' (ש"א טו ו') כן היה עתה.
פסוק יז
וילך: כפי תנאו (למעלה ג').
פסוק יט
ויהי: עד עתה ספר כי יהודה שעלה אחרי מות יהושע להלחם כדבר ה' הצליח ויעש חיל וה' עמו, מעתה עד סוף הקאפיטל מתחיל לספר כי אח"ז לא עשו כמצות ה' ולא הורישו את יושבי הארץ הגם שראו שה' עמם, והוא הוצעה למ"ש בס' הבא שעלה מלאך ה' אל הבוכים להוכיחם על זאת. ומספר איך חטאו בזה כל שבט ושבט, ומתחיל מיהודה ואומר, הגם כי היה ה' את יהודה ויורש את ההר וממילא היה נקל לו לירד מן ההר אל העמק ולכבוש את יושבי העמק, וכמו שאמר (יהושע יז יח) כי הר יהיה לך כו' והיה לך תוצאותיו כי תוריש את העמק ולכבוש את יושבי העמק, וכמו שאמר (יהושע יז יח) כי הר יהיה לך כו' והיה לך תוצאותיו כי תוריש את העמק מבואר כי אחרי כיבוש ההר נקל מאד לכבוש את העמק, בכ"ז כי לא להוריש את יושבי העמק, רצה לומר לא כבש את ההר על הכוונה לכבוש אחריו את יושבי העמק, יען כי רכב ברזל להם התרפה ותתירא מללחום עמהם, כי גם כוונתם בכבישת ההר לא היה להוריש הכנעני מחלקם רק מצד, כי...
פסוק כ
ויתנו לכלב את חברון: והוצרכו לעזר לכלב כאשר היה לו זה בהבטחה מפי משה ויורש את ג' בני ענק אבל לא נתכוונו להוריש הארץ סביב סביב.
פסוק כא
ואת היבוסי: רצה לומר וגם בנימין התעצל במצוה זו ולא הוריש את היבוסי מחלקו, וכבר בארנו פסוק זה (למעלה ח').
פסוק כב
ויעלו גם בית יוסף: התעצלו בכיבוש הארץ, ולהגדיל אשמתם הקדים לאמר כי בית יוסף גם הם עלו לכבוש בית אל, ואז היה להם ראיה ומופת שה' עמם, והוא כי...
פסוק כג
ויתירו בית יוסף בבית אל: המחנה לא קרבו עדיין אל בית אל עצמה רק שלחו לתור את הארץ סביב סביב (כי פועל תר נקשר תמיד עם מלת את, לתור את הארץ, לבד פה בא עם שימוש הב' כי לא תרו את בית אל עצמה רק בבית אל רצה לומר בגבול בית אל, ומבואר אצלנו שיש הבדל בין התר ובין המרגל שהמרגל יבקש ערות הארץ ומקום שנוח לכבשה, והתר מבקש הטוב (כמו לתור להם מנוחה) שדרשו בסביבות בית אל מקום הטוב לחניית המחנה, כי חשבו לצור ולעמוד סביב בית אל ימים רבים, (וגם אמרו ויתירו בבנין הפעיל ששלחו תרים לתור ולא תרו הם עצמם כפרש"י) ושם העיר רצה לומר שאינו בית אל שאצל העי שהיה לבנימין רק בית אל לוזה כנ"ל (יהושע טז ב').
פסוק כד
ויראו: בתוך כך ראו השומרים (שהניחו המחנה סביב העיר לבל יצא איש מן העיר), איש יוצא מן העיר, והגם שהשומרים היו אנשים מועטים, כי המחנה התרחקו אל תור הארץ בכל זאת לבשו עוז וגבורה.
ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר: רצה לומר לא השער הגלוי רק המבוא הנסתר.
פסוק כה
ויראם וכו' ויכו: השומרים לבדם את העיר, ומזה היה להם לראות כי ה' עמם עד שאחד ירדוף אלף (ואת האיש, אמר זה אגב גררא, א) כי שמרו מה שהבטיחו שזה מהראוי והיושר, ב) בל יטעו כי לוז הזאת היא לוז אשר בארץ החתים).
פסוק כז
(כז) הלא כבר אמר זה בספר יהושע סי' י"ז:
ולא הוריש: רצה לומר ובכל זאת הגם שראו כי ה' עמם בכל זאת לא הורישו בית יוסף שהם מנשה ואפרים את חלקם, כי מנשה לא הוריש את בית שאן וכו' (וכבר אמר זה ביהושע (סי' יז) ושם אמר ולא יכלו בני מנשה להוריש את בית שאן וזה היה בחיי יהושע ועתה יכלו ולא רצו).
פסוק כח
ויהי: והגם כי חזק ישראל עליהם הסתפקו במה שלקחו מהם מס ולא הורישו כמצות התורה.
פסוק כט
ואפרים: מבית יוסף לא הוריש את יושבי גזר וגם לא שמו למס רק ישב בקרבו בברית אחים נגד מצות ה' שצוה לא תכרות להם ברית, לא ישבו בקרבך פן יחטיאו אותך לי:
פסוק ל
זבולון: חושב כל השבטים כסדר גורלם שאחר בית יוסף נחלו זבולון אשר נפתלי דן (כי שמעון ויששכר הורישו נחלתם).
פסוק לב-לג
וישב האשרי בקרב הכנעני: כי הכנעני היה הרוב ואשר ישב בקרבו וכן היה בנפתלי.
פסוק לד
וילחצו: ויותר נראה המעל הזה בדן, כי תחלה לחצו האמורי אותם אל ההר, ואח"כ...
פסוק לה
ויואל האמורי: רצה לומר התחיל לעלות מן העמק אל ההר והתחיל להתיישב בהר חרס שהיה בהר עם אילון ושעלבים שהיה בעמק ובני דן לבדם לא יכלו להם עד שבאו בית יוסף שכניהם לעזרתם ותכבד יד בית יוסף וגברה זרועם, ובכל זאת ויהיו למס שהגם שעתה היה להם לקחת מוסר ולהורישו ולהשמידו אחר שראו כי התגרו בם מלחמה, לא כן עשו רק הסתפקו בזה שלקחו מאתו מס, וציינו את גבולו עד.
פסוק לו
שגבול האמורי ממעלה עקרבים מהסלע ומעלה: כשני עמים הכורתים ברית ומגבילים לכ"א את גבול נחלתו, וזה הרע בעיני ה' מאד, לכן שלח מלאך להוכיחם ע"ז כמו שיספר בסימן הבא.