" שהיו מלאים שוד וחמס. ואל תשאל שלא נמצא שפלשתים ומצרים באו על שומרון, כי בספורי מלכים וד"ה לא נמצא כל הקורות הפרטיות שקרו אותם רק הענינים הכוללים, ומן הסברא כי אחר שפלשתים פשטו ביהודה בימי אחז בעת שעלה מלך אשור על פקח
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כה אמר ה'", עתה יפרש ההקדמה השניה שאמר הישאג אריה ביער וטרף אין לו, שהאריה השואג עליהם שהוא מלך אשור שהכין עליהם מלחמה יטרוף טרף וישחיתם, מפרש "
כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים" שא"א שיציל הרועה את השה שטרף הארי רק ישתדל להציל מפיו כרעים או סחוס האזן (שיהיה לו עד שנטרף השה ויהיה פטור מלשלם כמ"ש אם טרוף יטרף יביאוה עד, שיבא הנטרף לראיה) "
כן ינצלו בני ישראל היושבים בשומרון בפאת מטה", ר"ל רק החלשים שיושבים בפאת מטה מחולשתם הם ינצלו שלא יהרגם או יגלם, "
ובדמשק ערש", שיעור הכתוב והיושבים "
בדמשק בפאת ערש", שעל הערש שוכב החולה הגמור לא החלש לבד, ששם גם החלשים היושבים במטה לא ינצלו רק החולים השוכבים על ערש דוי, כי תחלה הגלה מלך אשור רבים מישראל לדמשק, כי את ארם הגלה לקיר והושיב בני ישראל תחתם בדמשק, או שרבים מבני ישראל התישבו בעצמם שם, כי ירבעם בן יואש השיב את דמשק לישראל כנזכר במלכים, ואח"ז הגלה אותם מלך אשור גם מדמשק, כמ"ש לקמן
(ה' כ"ז) והגליתי אתכם מהלאה לדמשק, שאח"כ העביר אותם מדמשק לחלח וחבור, ומשם הגלה אף החלשים היושבים במטה ולא נצולו מידו רק השוכבים על ערש דוי:
ביאור המילות
"
מטה, ערש". מטה שרשו נטה וכולל כל העשוי שיטה אדם עליו על צדו, וערש הוא המיוחד לחולים, ה' יסעדנו על ערש דוי
(תהלות מ"א), או לילדים, הנה ערשו ערש ברזל
(דברים ג), או לנשים, מרבדים רבדתי ערשי
(משלי ז'),
(עי' לקמן ו' ד'), מלת היושבים נמשך לשתים, (והיושבים) בדמשק (בפאת) ערש:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שמעו והעידו", עתה מפרש ההקדמה השלישית שאמר התפול צפור על פח ומוקש אין לה, שהם שנפלו בפח של מלך אשור בהכרח יש מוקש שהוא סבה שעל ידו נוקשו ונלכדו בפח, וכבר באר ענין זה שנפלו בפח בהושע
(סי' ז') ויהי אפרים כיונה פותה מצרים קראו אשור הלכו כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם, ובארתי שם שהושע בן אלה נלכד בפח של מלך אשור שהלך אליו אחר ששלח מלאכים לקרוא את מלך מצרים לעזרה נגד מלכי אשור, ובזה נמשל לעוף השמים היורד אל הרשת כן ירד אח"כ מלך אשור ונלכד ברשותו, ושם בארתי שהמוקש של הפח הזה יקשו לו בני עמו, שע"י שהושע רצה לבטל עבודת העגלים היה כח בישראל נגדו והם הלשינו אותו וגלו הדבר למלך אשור שרוצה למרוד בו ולחסות בצל מצרים, (כמו שמבואר שם סי' י'
(ב-ו) כמו שפרשתי שם), אולם המוקש העקרי היה חטא עבודת העגלים אשר היה בידם, ובעון זה עצמו נענשו, וז"ש "
שמעו והעידו בבית יעקב":
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי ביום פקדי פשעי ישראל" להענישם על עונותיהם, אז "
ופקדתי על מזבחות בית אל ונגדעו קרנות המזבח", שהוא מה שהושע גדע קרנות המזבח בל יזרקו דם זבחיהם על קרנות המזבח וא"כ מוקש חטא הע"ז גרם מוקש אחר, שע"י שהושע גדע קרנות המזבח נעשה נגדו מרידה בין העם, ועי"כ.
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והכיתי בית החורף" שהמורדים הרסו בית המלך בין בית החורף שלו בין בית הקיץ שלו, וגם "
אבדו בתי השן" שהיו למלך ולשרים, ועי"כ "
ספו בתים רבים" אם ע"י המהומה שיהיה ביניהם עצמם שהחריבו בתים רבים וכמ"ש גם
(בישעיה ט') ויהיה העם כמאכלת אש וכו' מנשה את אפרים ואפרים את מנשה, ואם שעי"כ הלשינו את מלכם אל מלך אשור ויעצרהו בבית כלא כאשר יצא אליו, וזה היה המוקש אל הפח, שע"י מוקש זה נפל ברשתו, ועי"כ עלה אח"כ ויצר על שומרון וילכדה ויגל את ישראל וא"כ חטא הע"ז שבידם הוא היה עקר המוקש שבו נלכד הצפור שהוא אפרים ושבטי ישראל:
