מלבי"ם על מלכים ב כד
<< · מלבי"ם · על מלכים ב · כד · >>
(א) "בימיו עלה נבוכדנצר". שנה הרביעית ליהויקים היא שנה הראשונה לנבוכדנצר כמ"ש בירמיה (כ"ח), ובדניאל א' אמר שבשנת שלש למלכות יהויקים צר נבוכדנצר על ירושלים וכבש את יהויקים והביאו עם כלי בית אלהים לבית אלהיו, ולדעת חז"ל בסדר עולם, כבש נבוכדנצר את יהויקים בשנה שניה למלכותו והיה לו עבד ג' שנים הרי שמונה שנים וימרוד בו ובסוף ג' למרדו שהוא י"א ליהויקים וח' לנבוכדנצר כבש אותו, ולפ"ז מ"ש בדניאל שהביאו לבבל בשנת ג' למלכות יהויקים פי' למלכותו שמלך בפ"ע, וכמו שכן אמר גבי הושע בן אלה, וגבי עוזיה כמש"ש במקומו, ולפ"ז צ"ל שמ"ש עליו בירמיה (כב, יט) קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים, ששלחו את נבלתו מבבל לא"י לגררה בבזיון סביב חומת ירושלים, או שבעת שבא על יהויכין הביאו עמו ושם נהרג ונסחב בבזיון לבזות את בנו המולך תחתיו. ולדעת הרי"א עלה עליו נבוכדנצר תיכף בשנה א' שמלך, ועז"א בשנת שלש למלכות יהויקים כפשוטו, ור"ל בסוף שלש והיא הרביעית ליהויקים וראשונה לנבוכדנצר, ואז הביאו בבלה עם מקצת כלי בית האלהים, ושם היה לו עבד ג' שנים וישב לירושלים ואח"כ מרד, ואז בא אליו שנית ונהרג ונסחב מהלאה לשערי ירושלים. ואלם הלא בירמיה (לו, ט) אמר שבשנת החמישית ליהויקים קראו צום ויהויקים שרף את המגלה שכתב ירמיה, הרי היה יהויקים אז בירושלים, ואין לומר שאז כבר חזר ויהי עבד לנבוכדנצר שא"כ מדוע אמר שם (כט) אתה שרפת את המגלה לאמר מדוע כתבת לאמר בוא יבא מלך בבל וכו':
(ב) "וישלח ה'". זה היה בעת מרדו, ובאר שזה היה מפני שנגזר גזר דין מכבר בחטאת מנשה כמ"ש בס' כ"ב וכ"ג:
(ז) "ולא הוסיף". שמלך מצרים היה בא להמליך את יהויכין כמו שהמליך את יהויקים אביו, רק שלא יכול לצאת בעת ההיא עד ימי צדקיה כמ"ש בירמיה (לז, ה) וחיל פרעה יצא ממצרים:
(ח) "בן שמנה עשרה יהויכין במלכו". ובד"ה (ב' לו, ט) כתוב בן שמונה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלים, והרד"ק כתב שאליקים המליכו עמו בשנה הראשונה שמלך, והרי"א השיב עליו כמה תשובות, ופי' שמ"ש בד"ה ועשרת ימים היינו שנים, ושיעור הכתוב כשהיה יהויכין בן שמונה שנה ובן שלשה חדשים ועשרת ימים פי' שנים אז מלך בירושלים, וזה דוחק. ונראה שבאשר עם הארץ המליכו את יואחז ומשחו אותו וע"כ הוצרך פרעה להוליכו מצרים כי היה מלך משוח מאת העם, וידע פרעה שהגם שלקח את יואחז יטענו בני יואחז טענת ירושת המלוכה מיואחז אביהם, ע"כ המליך גם את יהויכין שיהיה מלך תחת אביו, לבל יערערו בני יואחז אחר מות אביהם, ויהויכין היה אז בן שמונה, וסרו טענות הרי"א:
(יד) "והגלה" וכו' "ועשרת אלפים גולה". ובפסוק ט"ז אמר "ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף", ובירמיה (נב, כח) אמר "זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושבע", ודעת המפרשים שמה שאמר כאן עשרת אלפים גולה הוא הסך הכולל, שהשרים וגבורי החיל והחרש והמסגר היו עשרת אלפים, ובפסוק ט"ז פי' שמן י' אלפים אלה היו שבעת אלפים אנשי החיל והחרש והמסגר אלף, ושני אלפים היו מן השרים וסריסי המלך, ובירמיה לא חשב אנשי החיל רק השרים והחרש והמסגר שהיו ג' אלפים, זה דעת מהרי"א. וקרוב לזה דעת הרד"ק והרלב"ג, רק שהם אמרו שהג' אלפים היו מבני יהודה והמותר מבני בנימין. ולי נראה שאחר שירמיה כתב ספרו וספר מלכים חשב כאן מה שהגלה נבוכדנצר בשנת שמונה למלכו שהיתה הגלות היותר גדול במספר אנשים, והיו עשרת אלפים, וגם שבעת אלפים מאנשי החיל והחרש והמסגר (שהיו מאנשי החיל) ג"כ אלף, ובספר ירמיה לא הזכיר מן הגלות הזה שכבר כתבו במלכים, ורצה להזכיר יתר הגולה חוץ מגלות שהגלו עם יהויכין שבשנת שבע הגלה שלשת אלפים ועשרים ושלשה, וזה היה שנה אחת קודם גלות יהויכין, בעת שהגלה את יהויקים, כי גלות יהויכין היה בשנת שמונה לנבוכדנצר, וגלות יהויקים היה שנה אחת קודם, ועז"א בד"ה (שם, י) ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה', וזה סותר למ"ש במלכים שתיכף כבא נבוכדנצר יצא אליו יהויכין ויקח אותו מלך בבל, רק שמ"ש שם לתשובת השנה היינו לגלות הראשון של יהויקים שהיתה בשנה הקודמת שאז חשב נבוכדנצר שנת שבע למלכותו, וז"ש חז"ל במגלה דף י"א (ע"ב) גלו בשבע גלו בשמונה, ומבואר בדניאל שבעת שכבש את יהויקים צוה לאשפנז רב סריסיו להביא מזרע יהודה ומבני המלוכה ילדים, וזה לא נזכר כמה הביא אתו מב"י, וזכר ירמיה בספרו, וזכר עוד שם הגלות שהיתה בשנת שמונה עשרה שהיא שנת החורבן ובשנת שלש ועשרים שהיא ה' שנה אחר החורבן, וכל אלה הגליות בכלל היו ד' אלפים ושש מאות חוץ מגלות יהויכין:
(יז) "את מתניה דודו תחתיו". ובד"ה (שם) כתוב וימלך את צדקיהו אחיו, והרי"א הוכיח מזה שצדקיה לא היה בן יאשיה רק בן בנו והיה בן יהויקים, כמ"ש (בדה"א ג, טז) ובני יהויקים יכניה בנו צדקיה בנו, וצדקיה היה גדול מיהויכין אחיו שתים או שלש שנים, דהא יהויכין היה בן י"ח במלכו, ולא נחשבו בד"ה. כסדר תולדותם רק כסדר המלכתם. והוא מכריח זה לדעתו ששלום הוא יואחז וא"כ היה יואחז הקטן שבבני יאשיה והיה בן כ"ג למלכו ויחוייב שצדקיה אחיו הגדול שמלך אחת עשרה שנה אח"כ יהיה בן ל"ד שנים או בן ל"ה, ואיך אמר בן עשרים ואחת, וע"כ הוכיח שצדקיה המולך היה אחי יכניה כמ"ש בד"ה, לא דודו וכמ"ש במלכים פי' דודו אוהבו וידידו. ועם העיון זה א"א כלל, דהא ביהואחז שהיה בן יאשיה אמר ושם אמו חמוטל בת ירמיה מלבנה וכן אמר בצדקיהו, הרי צדקיה ויואחז היו אחים בני אם אחת ולא היה צדקיה בן יהויקים, והגם כי י"ל זה עפמ"ש חז"ל שיהויקים בא אל אשת אביו, וי"ל שצדקיה נולד מחמוטל ע"י יהויקים והיה מתיחס לפ"ז ליאשיה כפי הנגלה ובאמת היה בן יהויקים ולכן חשבו בין בני יאשיה ובני יהויקים, וקראו כאן דוד יהויכין ובד"ה קראו אחיו, ואפשר שבעל המאמר הזה הוציא זה מן המקראות האלה, אבל ממ"ש חז"ל במק"א שצדקיה היה צדיק, אין ראוי לומר כזאת שנולד בממזרות, ולמה נרחיק מן הפשוט שצדקיה היה בן השלישי של יאשיה, כמ"ש והשלישי צדקיהו, וגם ליהויקים היה לו בן ששמו צדקיה, ובעת יצא יהויכין אל נבוכדנצר ראה שעם הארץ ימליכו את צדקיהו בן יהויקים אחי יכניהו תחת אביו, והמליך את מתניהו דודו של יהויכין בן יאשיה והסב שמו צדקיהו, ר"ל שהוא העומד במקום צדקיהו הטוען טענת ירושה בהמלכות, ובד"ה רמז כ"ז במה שקראו אחיו, ר"ל שהוא העומד במקום צדקיהו אחיו. ומה שהקשה מהרי"א אחר שיואחז הוא שלום והיה הבן הקטן ליאשיה והיה בן כ"ג למלכו ומלך אחריו יהויקים י"א שנה, וא"כ א"א שיהיה צדקיה הגדול משלום הוא יואחז בן כ"א במלכו, הנה מזה בעצמו ראיה ששלום אינו יואחז רק בן אחר, וכבר אמרו חז"ל שיוחנן הוא יואחז, ונולד לפני צדקיהו לא אחריו:
(כ) "ויעש הרע". חז"ל קבלו שצדקיהו היה צדיק ודורו היו רשעים, כי בד"ה פירש "ויעש הרע" לא נכנע מלפני ירמיה "הנביא מפי ה' וגם במלך בבל מרד אשר השביעו באלהים גם כל שרי הכהנים והעם הרבו למעול מעל ככל תועבות הגוים" וכו', מבואר שחטא צדקיהו היה מה שלא שמע לדברי נביא ומה שעבר על השבועה, לא זולת זה, רק הדור ההוא הם שהרבו למעול מעל, ולפ"ז מ"ש פה שעשה הרע ככל אשר עשה יהויקים היינו שגם יהויקים מרד בנבוכדנצר ולא שמע לדברי הנביא. והסבה לזה היה:
(כא) "כי על אף ה' היתה". שכבר נתחתם גז"ד בעבור עונות הדור: