מלבי"ם על ישעיהו יג ד
<< | מלבי"ם על ישעיהו • פרק י"ג • פסוק ד' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
ק֥וֹל הָמ֛וֹן בֶּהָרִ֖ים דְּמ֣וּת עַם־רָ֑ב ק֠וֹל שְׁא֞וֹן מַמְלְכ֤וֹת גּוֹיִם֙ נֶאֱסָפִ֔ים יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְפַקֵּ֖ד צְבָ֥א מִלְחָמָֽה׃
"קול המון", יצייר עתה חזיון המחנה הבאה פתאום על בבל, כאיש היושב בטח בארמונו ושומע תחלה "קול המון בהרים", ועדיין אינו יודע מה קול ההמון הלז אם רועים, קוצרים, המון חוגג, או צבא מלחמה. ואחר שיתקרבו יותר אז השיג כי הוא "קול שאון של ממלכות גוים הנאספים" למלחמה, ואחר שיתקרבו יותר אז עיניו יביטו מי הוא השר צבא ההולך בראשם, וראה כי "ה' צבאות" הוא שר הצבא "המפקד צבא למלחמה", כי לא הלכו בפקודת מלך ומושל רק ע"י דבר ה' ע"י המלאך:
ביאור המילות
"דמית". מורה שאינו רואה הדבר עצמו רק דמותו, דמות ארבע חיות, דמות המזבח:
"שאון, המון". המון מורגל, ושאון הבלתי מורגל, כנזכר לעיל (ה' יד):
<< · מלבי"ם על ישעיהו · יג ד · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.