מלבי"ם על יהושע ג
(א) "וישכם". כבר בארתי (למעלה א, יב; ב, א) כי שלח את המרגלים בתוך ימי אבלו של משה חמשה ימים לפני בא דבר ה' אליו, ובז' ניסן שאז שלמו ימי אבלו דבר ה' אליו והכריז בעוד שלושת ימים אתם עוברים את הירדן, וביום שאחריו שבו המרגלים שהוא בח' ניסן, וישכם בבוקר יום ט' ניסן. "וילינו", כדי לעבור ביום, שיהיה הנס בגלוי ויתקדש לעיני כל:
(ב) "מקצה". בט' ניסן כנ"ל, כי מ"ש בעוד שלשת ימים פי' בסוף שלשה:
(ג) "כראותכם". כי תמיד נסע הארון אחר שני דגלים ותמיד נשאוהו הלוים, ועתה "כראותכם" ב' שנוים, א] "את ארון" וכו', ר"ל שנוסע תחלה, ב] "והכהנים נושאים אותו", אז לא תתנהגו כמו תמיד שתחלה התחילו שני דגלים לנסוע, רק "ואתם תסעו" לבסוף:
(ד) השאלות (ד) מ"ש למען אשר תדעו את הדרך כי לא עברתם בדרך וכו', אינו מובן, שזה היה נכון אם היה אומר כי לא עברתם בדרך הזה, אבל לא יצדק לומר שלכן צריכים מורה דרך מפני שלא עברו בשום דרך מתמול שלשום? ועוד שהיל"ל כי לא עברתם בדרך ימים רבים?: "אך רחוק". פי' הרלב"ג מפני שהיה מראה הדרך היה צריך להיות מרחוק כדי שיראוהו כולם וידעו ללכת אחריו, משא"כ בשיהיה קרוב אליהם לא יראוהו כולם, וז"ש "למען אשר" "תדעו את הדרך וכו'". וכן מבואר מדעת בעל הטעמים שהניח האתנחתא על מלת במדה, שלפי' רש"י שמ"ש למען אשר תדעו מוסב על והלכתם אחריו, היה צריך להניח האתנח על מלת אליו. ומ"ש "כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום", נראה פי' כי בעת רצו ליכנס בימי משה כתיב (במדבר י, לג) וארון ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה, ולפרש"י שהיה זה הארון שבו שברי לוחות, היה כן תמיד. ולפי' הרמב"ן שארון אחד היה, היתה נסיעה זו רק אז שרצו ליכנס לארץ, והלך הארון דרך שלשה ימים לפניהם כגבור היוצא לפני המחנה להחריד את האויבים, והיה א"כ תכלית נסיעתו לא להראות הדרך (כי היה להם אז עמוד הענן), רק לכבוש הארץ, לכן הלך דרך ג' ימים. לכן באר שתכלית הליכתו עתה הוא להראותכם הדרך, לא לכבוש כבימי משה, והמופת לזה "כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום", שאם היה הולך לכבוש היה צריך להקדים ללכת בדרך (עם הלוים שעמו) "מתמול שלשום", ר"ל דרך שלשת ימים. ואחר שמהלכו עתה להראות הדרך, צריך בל תקרבו ובל תתקרבו כאלפים אמה במדה:
(ה) השאלות (ה - ו) מאין ידע יהושע שיעשה ה' נפלאות וה' לא גלה זה עד אח"כ? ואם ידע מזה למה א"ל אח"כ היום הזה אחל גדלך וכבר ידע זאת מכבר?: "ויאמר יהושע" וכו' "התקדשו". ממה שראה יהושע כי היום ישאו הכהנים את הארון, ידע כי יעשה להם נפלאות, וכמ"ש חז"ל (סוטה לג ב) בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון, כשעברו את הירדן, וכשסבבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו (לבית קה"ק בימי שלמה). ובכל אלה היו נסים גלויים, מנפילת חומת יריחו, ומהורדת האש בימי שלמה, וחשב יהושע כי הנסים האלה יעשו באמצעות ישראל, וז"ש "יעש ה' בקרבכם נפלאות", ולכן צוה להם להתקדש למען יוכלו להעשות הנפלאות בזכותם ובכחם. וה' הודיע לו (פסוק ז) כי הנפלאות יתהוו בכחו ובאמצעות ארון הברית:
(ו) "ויאמר". זה היה בעשרה בניסן: "שאו". ציוה, א] שהכהנים י"שאו" לא הלוים, ב] שיעברו לפני העם כנ"ל (פסוק ג):
(ז) "היום הזה אחל גדלך". ה' הודיע לו "כי" הנפלאות לא יעשו באמצעות ישראל, רק עוד טרם יתקרבו אל הירדן, יסוב לאחור מפני ארון הברית ויהושע, ומזה ידעו גודל זכותו: "כי" "כאשר הייתי עם משה" וכו'. כמו שקריעת ים סוף היה באמצעות משה ובכחו. כי לא הוצרך להעשות נס לצורך העברתם, כי הירדן אינו נהר גדול כ"כ לשלא יוכלו לעבור בו בלא נס, ויעקב אמר (בראשית לב, י) כי במקלי עברתי את הירדן, והמרגלים עברו בו בלא נס:
(ח) "ואתה". לכן תצוה את הכהנים נושאי ארון, שבבואם לקצה מי הירדן יעמדו שמה ולא יעברו את הירדן, כי המים לא ישובו אחור רק מפני הארון ובצאתו מן הירדן ישובו המים למקומם. ופי' שיעמדו בקצה המזרחי כמו שיתבאר (ד, יא):
(ט - יא) השאלות (י - יג) מ"ש בזאת תדעון, אם מוסב עמ"ש הנה ארון הברית עובר לפניהם בירדן, יקשה איך ידעו מזה כי יוריש לפניהם את הכנעני, והלא גם עד עתה עבר ארון ה' בראשם? ואם נמשך עמ"ש והיה כנוח כפות רגלי הכהנים, והיינו שמן הנס הזה תדעו כי יעשה לכם נסים אחרים בירושת הארץ, א"כ מדוע הפסיק באמצע במ"ש ועתה קחו לכם שנים עשר איש, שחותך את המאמר לגזרים? - והנה המפ' פי' שמ"ש ועתה קחו לכם שנים עשר איש, הוא עצמו מה שצוה לו ה' (לקמן ד, א - ב), וזה קשה מאד, א] שא"כ מ"ש לקמן (שם) ויאמר ה' אל יהושע, מקומו פה, ולמה בא שלא במקומו? ומה שנדחקו לפרש וכבר אמר ה', אינו כפי חוקי הלשון, שבזה היל"ל וה' אמר אל יהושע כמ"ש למעלה (א, יב), ועוד שמ"ש ועתה קחו לכם היה לו לכתוב בסוף המאמר, כי הוא ענין מופרד בפ"ע: ""ויאמר" "כו' "גשו הנה" וכו' ""ויאמר" "וכו' "בזאת תדעון". אמר להם בשם ה' כי בזאת, ר"ל במה "שארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן", תדעון כו', משני טעמים, א] ממה "שארון הברית עובר לפניכם" תדעו, "כי אל חי בקרבכם והוריש יוריש" וכו', כי דומה כמלך ההולך לפני עמו לכבוש הארץ לפניהם. ב] ממה "שאדון כל" "הארץ עובר בירדן", שזה סימן שהוא אדון הארץ, וכמו שהשוערים יפתחו דלתים ושערים לא יסגרו לפני אדוני המדינה כן יפתח הירדן שערי הארץ ויבא בם מלך הכבוד, מזה תדעו ג"כ "כי הוריש יוריש", אחר שהארץ שלו (וחז"ל (ויק"ר י, ט) אמרו שצמצם את כולם בין שני בדי הארון, וא"ל בזאת, ר"ל ממה שאתם רואים שכולכם מצומצמים כאן, תדעו כי אל חי בקרבכם. ויש בזה ענין מושכל. כי חול השכינה בישראל יהיה בשני מדרגות, א] שיהיה ה' בתוכם במדרגת הלב שהוא בתוך הגוף, מוקף מכל האיברים. ב] שיהיה במדרגת המוח הנתון בראש הגוף ומקיף את כולו הקפה שכליית. וכבר באר המורה (ח"א פע"ג) בדמותו את העולם הגדול עם העולם הקטן, כי בעולם הגדול כל החשוב מחברו מקיף על הפחות ממנו, והארץ השפלה מכולם מוקפת מכולם. ובאדם יהיה בהפך, שהחשוב יותר נתון באמצע ומוקף מכולם. והנה עת יהיה ה' במדרגת הלב מוקף בתוכם, ינהיג בהנהגה נסתרת עפ"י אמצעים טבעיים, והשגחתו מוקפת מן העולם וטבעיה הסוככים עליה. ועת יהיה במדרגת המוח מקיף על הטבע ומנהיג אותה, אז ינהיג הנהגה שכליית בחירית לא טבעית, רק הנהגה נסיית נפלאה. וזה ההבדל בין ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין שזכרו המשכילים. ואז תבוטל הטבע והחומריות ותנאיה לגמרי. לכן פה שהלך מלכם בראשם לא מוקף בתוכם, צמצם את כולם בין שני בדי הארון והיו כולם מוקפים ממנו, והמקום שהוא מתנאי הגשם לא חצץ בעדם, וא"ל בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם המחיה את הכל בשפעו הרוחני, והוא יוריש הכנעני בדרך נס ומופת. והראיה, כי עובר לפניכם, בהיותו אדון כל הארץ המנהיג הכל לבדו):
(יב) "ועתה". אחר שהנס יהיה באמצעות הארון: "קחו לכם שני עשר אנשים". למען יהיו עדים על הנס: "איש אחד לשבט". ר"ל כל אחד יהיה תחת שבטו, שיהיה מנשיאי השבט עד שמעמדו שם ידמה כמעמד כל השבט:
(יג) "והיה כנוח" וכו' "נושאי ארון ה'". ור"ל בכח הארון וקדושתו "מי הירדן יכרתון", ר"ל שיהיה כריתה והבדלה בין המים, כי יכרתון, רק "המים היורדים מלמעלה" שהם ישובו אחור נצבו כמו נד, וזה הפך טבע המים, לא כן המים היורדים משם במורד שהם ילכו כפי טבעם למטה, וז"ש "ויעמדו נד אחד", כי בקריעת ים סוף היה הנס בשני הצדדים והמים עמדו כשתי חומות, כי u1502 מי הים הלכו בשוה, משא"כ מי הירדן שהלכו מלמעלה למטה לא הוצרך שינוי טבע המים רק בצד הגובה, ועז"א (תהלים קיד, ג) הירדן יסוב לאחור:
(יד) "ויהי בנסוע". ספר כי בהגיעו הכהנים אל הירדן כבר נסעו אז כל העם מאהליהם עד שנושאי הארון היו לפני כל העם בעת שנסעו העם מאהליהם: "הארון הברית". לפעמים נקרא ארון הברית, על שבו מונחים הלוחות שהם הברית. ולפעמים יקרא הארון ברית ה' (לקמן יז), על שהוא עצמו ברית ה', וכן מ"ש הארון הברית ר"ל שהוא עצמו הברית והיה נס להתנוסס:
(טו) "וכבא נשאי הארון" וכו' "נטבלו בקצה מים". (הגם שדרך "הירדן" שהוא "מלא על כל גדותיו כל ימי קציר", בכל זאת:
(טז) "ויעמדו". ר"ל שהיה הנס כפול. א] "שהמים היורדים מלמעלה" פסקו מלירד ועמדו "נד אחד" (כנ"ל יג). ב] "הרחק מאד". ר"ל שלא התפשטו אל הצד שנגד הרוחב שהיה שם עיר ששמה צרתן, ואם היו המים מתפשטים כפי טבעם אל הרוחב היו שוטפים אדם של העיר הזאת. והיה הנס גם בצד רוחב הירדן, שהיה הנד "רחוק מן בני אדם של" "העיר היושבת בצד צרתן", ולא הוזקו בני העיר: "והמים היורדים תמו". ממילא, ע"י "שנכרתו" ונבדלו מן המים שבגובה לכן תמו ממילא כטבעם:
(יז) "ויעמדו". ספר כל פרטי הנס. "שהכהנים עמדו בחרבה הכן", ר"ל שהגם שלפי הטבע גם אם חרבו תהומות לא ימלט ישארו מים בגומות ובמחילות ותהיה הקרקע מרופשת, ופה היה הנס שנחרבו לגמרי עד שעמדו הכן ועמדו בחרבה. ב] שגם ישראל עמדו בחרבה. ג] שנמשך הנס עד שתמו כל הגוי וכו'. (ואל תטה אזניך לדברי הרלב"ג שכתב פה וז"ל, וראוי שנחקור בכאן בהיתר ספק אינו מעט יקרה בזה המופת, והוא שכבר השרישו ז"ל שלא יתחדש במופתים דבר חדש, ולזה הוקשה לרבא (נדרים לט ב) מ"ש (במדבר טז, ל) ואם בריאה יברא ה', והא אין כל חדש תחת השמש (קהלת א, ט), והתיר הספק במה שאמר שזה המופת היה למהר פתיחת הארץ פיה, ובאור זה, כי זה יהיה לארץ בארך הזמנים כשיעצר בבטנה אד מה עשני כמו שנתבאר בספר האותות, והמופת היה לעשות בזולת זמן מורגש מה שיעשה הטבע בזמן ארוך. וכן הענין בהתהפך המטה נחש. אבל לא יחדש ה' דבר חדש אצל הנמצאות כולם, ולזה לא יתכן שיעשה שיהיה מטה ונחש גם יחד, או יעשה דבר מה שיהיה מציאותו סותר עצמו כאילו תאמר עשיית מרובע הקוטר שוה לצלעו, או עשיית משולש מקוים ישרים שיהיו זויותיו פחות או יותר משתי זויות נצבות, או עשיית אש קר וכדומה. ובהיות הענין כן, והיה מטבע המים כשיהיו מים בפועל, שיהיו מבקשים הדבר השפל, הנה ידמה שהיה המופת בדברים אשר לא ייוחס לה' לעשות זה המופת בכמו זה האופן? והשיב שכבר ידמה שנאמר שאין הנחת המים בלתי נגרים דבר חדש, כי כבר יקרה כן למים כשיהיה להם דבר מונע מהתנועה, ואפשר שחדש השם במופת באויר סמוך למים ההם גשם ספיריי עב מונע המים מהירידה, או אפשר שחדש הש"י רוח חזק ידחה המים למקום ההוא ולא יניחם לרדת, עכ"ד. והנה השוה דברים הבלתי שוים, כי זה אמת שלא נתאר את השם שיעשה דבר הסותר א"ע כמו מרובע עגול, ושיהיה דבר אחד שחור גם לבן בפעם אחד, וכן הסכימו שאין כל חדש, ופי' דבריהם שאחר הבריאה הראשונה המוחלטת שברא יש מאין לא יברא עוד יש מאין רק יוציא יש מיש ע"י המרת הצורות, כמו שבארנו זאת בכ"מ. ולכן שאל רבא עמ"ש אם בריאה יברא ה', כי לשון בריאה גדרו על הוצאת הדבר יש מאין, כמבואר אצלנו בפי' בראשית, אולם שינוי טבע העצם הנמצא זה אינו הוצאה יש מאין, רק שינוי הטבע היש ומקריו, וזה יעשה ה' תמיד בעת הצורך, ונקרא נס על שישנה בו טבע העצם המורגל, בנפלאותיו יקרר האש, יעמיד השמש, יעמדו כמו נד נוזלים, וכ"ז רק שינוי טבע העצם באיכות או בתנועה שהם מקרי העצם, לא עצמו. וחוץ מזה לא השכיל בזה המקום גם לפי שטתו, כי ירידת המים במורד אינו טבע מתעצם במים עצמם כמו שהחום והשריפה טבע מתעצם ביסוד האש עצמו, כי סבתו היא דחיקת האויר שמכביד על המים ומורידם למטה, והלא המים יעלו באדים וישימו עבים רכובם, ויהיו תלוים ועומדים בכלי שפיה סתום למעלה שאין האויר דוחק מלמעלה, והרי שזה שהמים יורדים יבא מסבה חיצונית לא מטבעם, ואם הורק האויר המרחף על פני המים במקום שנכרתו המים יחוייב שיתיצבו כמו נד נוזלים כמו שיעלו אל הקנה שהורק האויר ממנה ע"י הלופט פומפי, ואיך לא יעמדו מפני אדון כל הארץ, והכתוב באר כי לא ברוח עצר בעד המים שא"כ היו מתפשטים לצד הרוחב אל אדם העיר אשר בצד צרתן, ולא בגשם עב ספיריי, כי היה סמוך לרגלי הכהנים והיו מרגישים בו, והכתוב אומר (קהלת ז, טז) אל תתחכם יותר למה תשומם):