מלבי"ם על דברי הימים א ד

(א) "בני יהודה". פסוק זה מוקשה כמבואר, ונראה שאחר שחזר פה שנית על יחוס בני יהודה מה שמצא במגלה אחרת להשלים היחוס, הציג ציונים ממה ידבר פה. והנה יחשב עוד יחוס בני חצרון אשחור (פסוק ה), ע"ז ציין "פרץ חצרון", ומבני זרח לא ידבר עוד לזה ציין "כרמי," שהוא סוף יחוס זרח, ר"ל עליו אין להוסיף, ועוד ידבר מיחוס חור (פסוק ג - ד) ע"ז ציין "חור", ועוד ידבר מיחוס שובל בן כלב עז"א "שובל", ומפרש תחלה שובל, ואח"כ חור, ואח"כ חצרון. - אבל האמת הוא שבעל הספר העתיק מספר היחוס וכל מה שלא רצה להאריך ציין רק שם אחד, ודלג המותר, וכשבא שנית לדבר על יחוס בני יהודה שכבר העתיק מספר היחוס בסימן ב', ציין "בני יהודה" (הוא התחלת פסוק ג' מפרשה ב') כאומר "בני יהודה" וגו', "פרץ" מ"ש בפסוק ד' ה' "פרץ בני פרץ חצרון" וגו', עד "כרמי" וגו' (פסוק ז), עד "חור" (ר"ל ותלד לו את חור, פסוק י"ט) וגו' עד "שובל", ר"ל אלה היו בני כלב בן חור שובל (פסוק נ) וגו', והוא ציון על הפרשה הקודמת. ואחר כל שם צריך להוסיף מלת וגו' או וכו' כמ"ש למעלה (ב, ח) ובכל הספר:

(ב) "וראיה בן שובל". הוא הרואה בן שובל (שם פסוק נב) שאמר שם שממנו יצאו משפחות הצרעתי והאשתאלי, מפרש איך יצאו ממנו משפחות הצרעתי, וע"ז סיים אלה משפחות הצרעתי, שהם יצאו מן אחומי ולהד:

(ג) "ואלה." שם אדם ששמו אלה, והיה אבי עיטם, גם הוא נולד מראיה בן שובל, וכן יזרעאל וישמע וידבש נולדו מאם אחת, והיה להם אחות מצוינת שמה הצללפוני. ולקבלת חז"ל היתה אמו של שמשון, ועז"א ברבה במדבר (פ' י) ששמשון בא משבט דן ומשבט יהודה, ולמ"ש למעלה (ב, נד) בשם הרד"ק שצרעה ואשתאל היו בנחלת יהודה תבין מדוע החל רוח ה' לפעם את שמשון במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל, כי שם דרו אחי אמו שהיו מיהודה בני בנים של שובל אבי קרית יערים, ששם חנו מחנה דן, ומנוח שהיה מדן לקח בעת ההיא שחנו שם אשה משם. וכן פניאל אבי גדור וכו' כולם בני ראיה, ונתיחסו לחור ראש היחוס, כי ראיה היה בן שובל בן כלב בן חור. וגם יל"פ שמן פסוק ג' מוסב למטה אלה ויזרעאל וכו' ופנואל וכו' הם בני חור מבניו האחרים, וקורא לחור אבי בית לחם, כי היה שלמא אבי בית לחם בן בנו כלב, ונתיחס הכל אליו:

(ה) "ולאשחור". אחר שהשלים עוד יחוס כלב בן חצרון שראיה בן שובל היה מחלציו, שב אל אשחור שילדה אביה אשת חצרון אחר מותו וגדלו כלב ואפרתה אשתו כנ"ל (ב, כד), ושם לא ספר מיחוסו וספרו פה:

(ח) "וקוץ." שיעורו ובני חלאה צרת וכו' וקוץ (אשר) הוליד את ענוב, גם קוץ היה בן חלאה, וכן משפחות אחרחל יצאו מחלאה, ועמ"ש לקמן (ח, לא) כי שם וקוץ מוסב למעלה ולמטה:

(ט) "ויהי". בין משפחה זו היה יעבץ הנכבד מאחיו, ואמו קראה שמו יעבץ כי ילדתו בעוצב, וי"ל שמתה בעת לדתה כמו שקראה רחל בן אוני:

(י) "ויקרא יעבץ". ובאשר נולד רע התפלל לבטל גזרת המערכה ע"י ברכת ה' אשר לא תוסיף עצב עמה, ועז"א אם ברך תברכני. וגם כלל בתפלתו שאם יברכהו אלהים בזה ירבה גבולו בחכמה, שזה היה הגבול שגבל לו, וכמ"ש חז"ל (תמורה טז א) והרבית את גבולי בתלמידים. ואמר עוד שאם תהיה ידך עמי לעזרני לעבודת ה' אז "ועשית מרעה לבלתי עצבי," שאז ישוו בעיניו כל עניני עולם, ומן רעת העולם יעשה לו לבל יעצב מהם, כי יקבל הכל בשמחה וישמח על הרעה כעל הטובה, כענין גם זו לטובה, וכדרך השלמים ומושגחי ה' שהרעה תתהפך להם לטובה: "ויבא אלהים אשר שאל". כי היה מושגח מה', וגם נכלל בזה שהוא הביא לאלהים אשר שאל, והרחיב גבול מלכות ה' על ידי שהפיץ תורה ברבים וכל עניני העולם היו שוים בעיניו הרע והטוב כפי ששאל:

(יא) "וכלוב". מבני אשחור יצא כלוב אחי שוחה שהוליד את מחיר, וכבר התבאר שעזרא העתיק דבריו מספר היחוס הגדול ולא העתיק כל הדברים רק דברים מצויינים, והמותר הניח, ובספר היחוס היה כתוב השתלשלות הדורות באורך עד שוחה וכלוב אחיו, ושם כתיב יחוס שוחה, ואחריו כתוב וכלוב אחי שוחה וכו', ועזרא דלג על כולם שלא היו אנשים מצוינים והתחיל בכלוב:

(יב) "אלה אנשי רכה." כן נקראת משפחה זאת מטעם ידוע אצלם:

(יג - יד) "ובני קנז". היו ג"כ ממשפחה זאת. ולפי דעתי לישר פשטות הכתובים ולהסיר כל לחץ שנלחצו המפרשים, נראה שמן אשחור יצא קנז הראשון והוא הוליד את יפונה, שע"כ נקרא (במדבר לב, יב) כלב בן יפונה הקנזי, ר"ל שיפונה היה בן קנז, ויפונה הוליד שני בנים, קנז וכלב, וע"כ אמר (יהושע טו, יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ר"ל שקנז אבי עתניאל היה אחי כלב, וכ"ז לא היה צריך לסופרנו להזכיר כי ידענו זאת מספר התורה וס' יהושע, והתחיל לבאר בני האחים קנז וכלב, שבני קנז (בן יפונה) היו עתניאל ושריה, ובני עתניאל היו "חתת ומעונתי" (אשר) "הוליד את עפרה" (וכדוגמא זו בפסוק ח', ולמ"ש לקמן (ח, לא) פי' חתת ומעונתי, ומעונתי הוליד): "ושריה" (בן השני של קנז) "הוליד את יואב" שממנו יצאו בני גיא חרשים, ונקראה העיר ע"ש מלאכתם "כי חרשים היו". ובנחמיה (יא, לה) חשבה לבני בנימין, שבימיו ישבו שם בני בנימין:

(טו) "ובני כלב". עתה חושב בני כלב אחי קנז בן השני של יפונה, והיה לו בנים מארבע נשים, הבנים מאשתו הראשונה (שלא הזכיר שמה) היו "עירו אלה ונעם", ובני אלה היה שמו "וקנז," הוא"ו הוא מעקר השם כמ"ש דוגמתו למעלה (ב, יח), ובס' היחוס שממנו העתיק היו כתובים עוד בנים ולא העתיקם שלא היו רשומים לכן אמר ובני כמ"ש למעלה (ב, ז - ח):

(טז - יז) "ובני יהללאל." היא אשת כלב השניה, היה "זיף" וכו': "ובן עזרה." כך שמו, כמו בן חנן בן זוחת (בפסוק כ) (ועמ"ש לקמן ח, לא), וכן יתר ומרד וילון, כולם היו בני יהללאל: "ותהר". אח"כ הרתה יהללאל אשת כלב את מרים ואת שמי ואת ישבח, ר"ל שהרתה כולם כאחד שלשה בכרס אחת, לכן אמר ותהר ולא אמר ותלד:

(יח) "ואשתו היהדיה". אשה השלישית של כלב ששמה "היהדיה", (וכבר בארתי למעלה (ב, נב) שנמצאו שמות רבים שמתחילים בה"א, וכמו הצללפוני וכן הרבה) היא ילדה את ירד שהיה אבי גדור, והיו ג' ערים שונות "בית גדור" (ב, נא), "גדר" (ד, ד) "גדור" שבכאן, ולדעת קצת "גדרה" (ד, כג), וכן חבר אבי שוכו: "ואלה בני בתיה". היא אשה הרביעית של כלב, אח"כ לקח בתיה בת פרעה (ולא ידענו אם פרעה זה שם איש ישראל, או שם מלך מצרים וכן פי' חז"ל (מגילה יג א)). ונראה שהפסוק הזה מחובר אל של אחריו, ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח, ר"ל שלקח כלב, בניה היו מרד ובני אשת הודיה כמו שיתבאר:

(יט) "ובני אשת הודיה". בספר היחוס שממנו העתיק היה כתוב שבני בתיה היו "מרד והודיה ושימון וישעי", ושם היה כתוב יחוס כל אחד באורך, וחשב כל בני הודיה מכמה נשים, שעזרא דלג אותם כי לא היו מצוינים, ובתוכם בני הודיה שהי"ל מאשתו שהיתה אחות נחם שהם היו מצויינים ואותם הזכיר, ואמר שבני בתיה בת פרעה אשר לקח (כלב) היה מרד ובני אשת הודיה שהיתה אחות נחם, שעם אשה זאת הוליד את "אבי קעילה הגרמי", ר"ל הגרמי הוא שם איש שהיה אבי קעילה, ואת אשתמוע שהיה ראש בעיר מעכה. ואל תתפלא שהגרמי שם איש, כבר הראיתי כזה רבים למעלה (ב, נב):

(כ) "ובני שימון." וכן בני שימון היו מבני בתיה, ולא חשב שימון עצמו, שלא היה ראש רק בניו: "ובן חנן". כך שמו. וכן בני ישעי היו ראשי משפחות מבני בתיה: "ובן זוחת". כך שמו:

(כא) "בני שלה." אחר שיחס פרץ וזרח בא ליחס קצת ראשי משפחות של בני שלה: "ומשפחת בית עבודת הבוץ". שהיו עושים מלאכה בבוץ, הוא הפשתים היקר, ורש"י פי' בוץ לעבודת המקדש, ומשפחה זאת נקראת בית אשבע:

(כב) "ויוקים". היה ראש משפחה: "אשר בעלו למואב". פי' הרד"ק שכבשו את מואב והיו אדונים להם: "וישבי לחם". היו ג"כ ראש ממשפחה הזאת. וי"מ שנשאו נשים מואביות: "והדברים עתיקים". ספור זה הוא ספור ישן עתיק ימים שהיה להם קבלה עתיקה, או ר"ל שפרטי המעשה נעתקו על ספר מיוחד שהיה אז ביד עזרא:

(כג) "המה היוצרים". היו בעלי מלאכות בכלי חרס ולצור צורות בכל אבן, שכ"ז נכלל בשם יוצר, כמו כחומר ביד היוצר (ירמיה יח, ו), מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו חבקוק ב, יח). וכן היו אומנים בנטיעות אילנות, ועז"א ויושבי נטעים, וכן בגדרות צאן, בענין שהיה מלאכתם בדומם וצומח ובע"ח. גם יל"פ שהמקומות שישבו שם היו קרוים נטעים וגדרה, על שהיו מוכשרים לנטיעות וגדרות צאן, ועז"א "ישבו שם", ר"ל במקומות אלה, והיו "עם המלך במלאכתו" שהיו עושים שם מלאכת המלך:

(כד) "בני שמעון נמואל" וכו'. יריב תחת יכין שבתורה (במדבר כא, יב), ויחס שמעון אחר יהודה כי נחלת שמעון בתוך בני יהודה:

(כה - כו)" שלום." לפי דעתי לא חשב רק הנשיאים, ומ"ש שלום בנו אינו בנו של שאול, כי בנו של שאול לא היה נשיא, ודלג מספר היחוס שהעתיק ממנו עד שלום שהוא שלומיאל בן צורי שדי שהיה הנשיא הראשון מבני שמעון, ובס' היחוס כתוב צורי שדי, שלום בנו, ואח"כ הולך הנשיאות מבן לבן עד משמע, שם נפסק הנשיאות. ורשם ובני משמע ולא הזכירם כי לא היו נשיאים, עד חמואל שצמח מזרעו שהיה נשיא, ואחריו זכור, ואחרי שמעי, אלה היו נשיאי השבט, ויתר הבנים לא הזכיר כי לא היה נשיא בהם. ונראה ששמעי שבו פסק הנשיאות הוא שמעיה הנזכר לקמן (פסוק לז), וע"כ מייחס את זיזא בן שפעי עד שמעיה, ומן שמעיה עד זיזא לא היה נשיא השבט רק נשיא המשפחה, שהיו י"ג נשיאים לי"ג משפחות. וכן בפסוק ל"ה ויהוא בן יושביה וכו', כל הנחשבים היו נשיאי משפחות, וע"כ הזכירו ביחוסו. וכ"מ שהזכיר היחוס עד למעלה היו אנשים מצוינים וידועים בשמותם כמ"ש בכ"מ:

(כז) "לא הרבו עד בני יהודה." ר"ל הגם שהרבו כמ"ש בפסוק ל"ח, לא הרבו כמו בני יהודה, ולכן היה נחלת שמעון תוך בני יהודה כנזכר בס' יהושע:

(כח - לא) "וישבו בבאר שבע." עמ"ש בפי' יהושע י"ט: "אלה עריהם עד מלוך דוד". כי במלוך דוד היתה צקלג למלכי יהודה (כמ"ש ש"א כז, ו) ונגרעה מנחלת בני שמעון:

(לב) "וחצריהם עיטם". לא נזכר ביהושע רק ערים ארבע, וי"ל שאחר שנתנה צקלג למלכי יהודה נתנו להם עיטם במקומו, ולא היתה עיר רק חצר פרזי:

(לג) "זאת מושבותם והתיחשם להם." ר"ל שראשי המשפחות התיחשו אחר הערים, שכל משפחה בחרה עיר מיוחדת למושבה והתיחסה אחר העיר ההוא, כמו אשחור אבי תקוע, מישע אבי זיף, שובל אבי קרית יערים ודומיהם:

(לד - לז) "ומשובב". והנה הערים של בני שמעון היו שלש עשרה (חוץ מן החצרות), ואחר שהתיחסו על הערים, היה להם שלש עשרה ראשי משפחות, לכן חשב שלש עשרה ראשים, שכל משפחה היה לה ראש מיוחד, ושמם היה בימי חזקיה (שנעשה על ידם המעשה שיזכיר בפסוק ל"ט) משובב וימלך וכו':

(לח) "אלה הבאים בשמות נשיאים במשפחותם." ר"ל שלא היו נשיאי שבט שנחשב למעלה שהיה האחרון שמעי, רק נשיאי משפחות, י"ג נשיאים לי"ג משפחות: "ובית אבותיהם פרצו לרוב". שבימי חזקיה מצאו שאין המקום מחזקת רוב יושביהם כי נחלת שמעון היתה מעטה, ולכן:

(לט - מ) "וילכו למבוא גדור" וכו' "ושוקטת ושלוה." שאין להם מלחמה מבחוץ ולא מרד מבפנים (שזה גדר שלוה), ולכן לא היו מוכנים למלחמה "כי הם מבני חם שישבו שם מלפנים", והחזיקו בארץ מקדם קדמתה:

(מא) "ויבאו אלה הכתובים בשמות". הם י"ג ראשי אבות הנ"ל, וזה היה בימי חזקיה: "ויכו את אהליהם." כי היו רועי צאן ויושבי אהלים: "ואת המעונים". שם אומה נזכרה (שופטים י, יב; דה"ב כו, ז): "עד היום" שגם אחר שגלו בני שמעון לא שבו לשם:

(מב) "ומהם מן בני שמעון." שהגם שראשיהם היו מבני מנשה (כמ"ש חז"ל שישעי הוא ישעי הנזכר לקמן ה' כ"ד בין בני מנשה), בכ"ז לא נשתתפו בני מנשה בנחלתם שם:

(מג) "את שארית הפלטה." שנשתיירו אחרי הכה בם שאול ודוד: