מלאכת שלמה על ערכין א
מלאכת שלמה · על ערכין · א · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בעזה"י המציץ מן החרכים. נתחיל מסכת ערכין
הכל מעריכין וכו': עד סוף סי' ג' ביד כי"א דהל' ערכין וחרמין סי' ג'. ובתו"כ פ"ג דפ' בחיקותי. בנזיר ובנדרים הזכיר כנויים שלא להזכיר שם שמים לבטלה כדאי' התם ובכאן לא חשש להזכיר שלא היו מזכירין שם שמים על הערכין אלא או ערכי עלי או ערך פלוני עלי תוס' והרא"ש ז"ל. הכל לאתויי מופלא סמוך לאיש בן שתים עשרה שנה ויום אחד שהוא סמוך לאיש ואינו איש אלא עד י"ג שנה כך מצאתי מוגה בפי' רש"י ז"ל וכן הוא בתוס' בדפוס. בסוף פי' רעז"ל בדבור הראשון ונידרים גופיה אצטריך כו' שהוא נידר אע"פ שאינו נערך והרא"ש ז"ל תירץ דלרבותא נקטיה דסד"א דהוי כנפל ואפילו דמים אין לו קמ"ל. בפי' רעז"ל כהנים ולוים כהנים איצטריכא ליה לאשמועי' וכו' אמר המלקט זו היא הצריכותא שאמר רבא במסקנא אבל הרמב"ם ז"ל שבחר בפירושו בצריכותא שאמר אביי אע"פ שנשאר דחוי בגמרא איני יודע טעם נכון למה וז"ל ז"ל ואמרו' כהנים ולוים כדי שלא תחשוב שאינם חייבין ערכין הואיל ואינם חייבין בפדיון הבן כמו שנתבאר בבכירות ופדויו מבן חודש תפדה בערכך שמא נאמר כל שישנו בפדיון הבן ישנו בערכין הודיענו שאין הדבר כן לפי שאיש כתוב בפרשה איזה איש שיהיה ע"כ. ומ"מ מלשונו שמענו דסד"א שאינם חייבין בערכין ר"ל לא מעריכין ולא נערכין ותימא מנא ליה לרבינו עובדיה ז"ל לכתוב כהנים ולוים איצטריך ליה לאשמועינן דנערכין וכו' דמשמע דמעריכין ליכא למיטעי:
חש"ו: משמע דאית ליה דמים לחרש והא דאמרי' בפ' החובל חרשו נותן לו דמי כולו בחרש שאינו יכול להתרפאות א"נ פי' ר"ת דחרש בידי שמים אית ליה דמים תוס' ז"ל. והר"ן ז"ל תירץ התם ויש אומרים שאינו הר"ן אלא נמקי יוסף תירץ דהכא מיירי בחרש שהוא בעל מלאכה והתם מיירי כשאין לו אומניות וכשנתחרש אינו שוה כלום ע"כ וכן תרצו תוס' ז"ל בשם ריז"ל שם פ' החובל (בבא קמא דף פ"ה ע"ב):
העו"ג וכו': ירוש' ר"פ בתרא דנזיר:
ר' יהודה אומר מעריך ולא נערך: שכן מצינו שריבה במעריכין יותר מבנערכין שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכין ולא נערכין ואי אמרת אוקי חש"ו כנגד טומטום ואנדרוגינוס והוו להו נערכין טפי ממעריכין הא לא קשיא כולהו תלת חש"ו כחד חשיב להו דלית בהו דעה ועוד ריבה במעריכין יותר מבנערכין שהרי טומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרין ומעריכין ועו"ג נודר ונידר לאפוקי חש"ו דאין נודרין הרגמ"ה ז"ל:
הגוסס: נקרא הנוטה למות גוסס שכבר הנשמה הגיעה לחזה תרגום על צד תאמנה על גססיהן דהיינו חזה שלהם ועיין בהר"ן ז"ל ר"פ מי שאחזו שכתב בשם ר"י ז"ל דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ומתנתו מתנה והביא ראיה ממתני' דקתני דגוסס נודר ומעריך אלמא מתנתו מתנה דאי לא לא עדיפא אמירתו לגבוה ממסירתו להדיוט מ"כ ועיין עוד במ"ש בפ"ק דאהלות סימן ו':
האשה שנהרגה נהנין בשערה וכו': בתוס' פ' הנשרפין (סנהדרין דף פ' ע"א) ע"ב ודפ' התערובות דף ע"ב. וירושלמי דגיטין פרק התקבל ומפ' רב נחמן בר יצחק בגמ' דבשער גופה דאשה עצמה מיירי דומיא דבהמה שנהרגה דגופה ודקשיא לך איסורי הנאה נינהו לא קשיא דשיער המת לא מיתסר בהנאה דל"ד לשיער בהמה שנהרגה דאשה מיתתה אוסרתה ושיער לאו בר מיתה הוא שאינו עשוי להשתנות אבל הבהמה גמר דינה אוסרה דממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שהוא נבלה ואסור באכילה ומה ת"ל ולא יאכל את בשרו מגיד שאם שחטו לאחר גמר דינו אסור ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין ת"ל ובעל השור נקי כאדם שאומר לחברו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום ותניא כותיה וכן לפירוש שפי' רעז"ל שהוא אוקמתא דרבא בגמ' תניא נמי כותיה. וביד סשי"ב דהל' סנהדרין ובטור י"ד סי' שמ"ט: