מלאכת שלמה על עדויות ו
<< · מלאכת שלמה · על עדויות · ו · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ר' יהודה בן בבא וכו': ברכות פ"ד דף כ"ח ובפ"ק דנדה דף ח'. והגיה הר"ר יהוסף ז"ל בן אבא. ובירושלמי דיבמות ר"פ ב"ש ומפרש התם בירושלמי דב"ש וב"ה דהתם ראש הפרק על עיקר עדות חולקים דב"ש סברי כך היתה עיקר עדות דאין ממאנים אלא ארוסות ובה"א ארוסות ונשואות:
שממאנים את הקטנות: בפי"ג דמסכת יבמות תנן ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותנן נמי בההוא פירקא בבא אחריתי ר' אלעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו והתם בגמ' דנדה מפ' אמאי תני הכא קטנות לשון רבים לאו חדא דר' אליעזר וחדא דר' אלעזר ומהדר לא מאי קטנות קטנות דעלמא ולא קאי אלא אדר' אלעזר ולא אדר' אליעזר ופריך אי הכי גבי עדות אשה נמי ניתני ושמשיאין את הנשים ונימא נשים דעלמא אלא מדהכא קתני אשה והכא קתני קטנות ש"מ דוקא קתני קטנות שתים אחת דר' אלעזר ואחת דר' אליעזר ואשה דליכא למימר הכי נסבה בלשון יחיד ש"מ:
ושנסקל תרנגול בירושלים: בירושלמי ר"פ המוצא תפילין. וז"ל רש"י ז"ל שם בברכות שנקר קדקדו של תינוק במקום שהמוח רופף וניקב את מוחו ע"כ. עוד בפי' רעז"ל מה להלן ה"ה בהמה חיה ועוף. אמר המלקט פירוש דהא כתיב שם וכל בהמתך חיה בכלל בהמה וכל לרבות העוף אף כאן וכו'. וכתבו תוס' ז"ל במנחות דף ס"ד ועל תמיד של שחר שקרב בד' שעות רש"י ז"ל פירש בתפלת השחר דבימי שלמה כשנשא בת פרעה שישן עד ד' שעות והיו מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו והכי נמי איתא בפסיקתא ע"כ. וז"ל הר"ר יונה ז"ל שם פ' תפלת השחר אומר במדרש שהמלך שלמה היה ישן עד שלש שעות כדרך בני מלכים ופעם אחת הטעתו בת פרעה וישן עד ד' שעות ומזה היתה קבלה ביד ר' יהודה בן בבא שהעיד שתמיד של שחר קרב בד' שעות ע"כ. ופירש הראב"ד ז"ל ועל יין בן מ' יום שמתנסך ע"ג המזבח אע"פ שלא נקרא תוסס אלא עד שלשה ימים מ"מ לענין ניסוך בעינן נסך שכר יין המשכר ובן מ' יום כבר הוא משכר ע"כ. ומצאתי מוגה שם בתלמודו של הר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל ועל היין בן מ' יום שמתנסך על גבי המזבח. וביד פ"ז דהלכות איסורו מזבח סי' ז'. וכתבו תוס' ז"ל שם פ"ק דנדה ועל היין וכו' פירש רש"י ז"ל דקודם לכן הוי יין מגתו אע"ג דאמרינן בהמוכר פירות יין מגתו אם הביא כשר בן מ' יום לכתחילה נמי יביא אפילו יש הרבה מיין אחר ע"כ:
ועל תמיד של שחר: שקרב בד' שעות. פלוגתא דר' יהודה ורבנן היא בברכות פ' תפלת השחר. ובירושלמי פ"ד דתעניות דף ס'. וכתב הראב"ד ז"ל ונ"ל דהאי עדות דתמיד מפי שמועה העיד ולא מפי מעשה שאם ראה תמיד שקרב בד' שעות מאי סהדותיה דילמא כי אישתהי נמי לחמש שעות או לשש שעות ה"נ הוו מקרבי ליה ע"כ אכן הרמב"ם ז"ל משמע שמפרש שעל מעשה שאירע פעם אחת כמו שפירש רעז"ל והקריבו התמיד בד' שעות ביום הוא שהעיד. וביד פ"א דהלכות תמידין ומוספין סימן ב':
בן אלינתן: מצאתי מוגה אלנתן בלי יוד:
על אבר מן המת שהוא טמא: פי' אבר מן המת שיש עליו כזית בשר כראוי דהיינו כדי להעלות ארוכה מטמא באוהל ואע"פ שאין עליו כזית בשר והכי איתא במשנת כלים ואהלות. ופי' הר"ר יהוסף ז"ל שהוא טמא פי' האבר מטמא באהל אבל לטמא במגע ובמשא הוא טמא אפילו אינו אבר שלם אם יש בו עצם כשעורה לכ"ע:
שר' אליעזר אומר לא אמרו אלא על אבר מן החי: פי' והוא שיש עליו בשר כראוי הראב"ד ז"ל. ועיין במ"ש בפ"ק דאהלות סי' ז':
ומה אם החי שהוא טהור וכו': גרסי'. ובס"פ העיר והרוטב מסיים ר' יהושע על האי קל וחומר והלא כתיב במגלת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן הכא נמי כל דכן א"ל כך שמעתי בפירוש שאבר מן החי מטמא ולא אבר מן המת ומיירי כגון דליכא כזית בשר ולא עצם כשעורה. וביד בפ' שני דהלכות טומאת מת סי' ד' ובספ"ה:
כזית בשר הפורש וכו': ס"פ העור והרוטב. ועיין בתוספתא שהביא הר"ר שמשון ז"ל עלה דמתניתין בפ' שני דאהלות:
אמרו לו לא אם טמאת וכו': כך צ"ל:
תטמא כזית בשר: כצ"ל:
מה המת עצם כשעורה הפורש ממנו וכו': כך צ"ל:
לא אם טמאת: כצ"ל:
לחלוק מדותיך: אית דגרסי מדתך לשון יחיד בתרתי באבי. בפירוש רעז"ל דכתיב ועל הנוגע בעצם כך נלע"ד להגיה כאן וגם בפ"ק דכלים סימן ה'. עוד בפירוש רעז"ל רוב כגון שתי שוקיים וירך אחת. אמר המלקט כן נראה שפירש הראב"ד ז"ל כמ"ש בשמו ז"ל בפ"ק סי' ז'. ורבינו עובדיה ז"ל פירש בר"פ שני דאהלות דרוב בניינו כגון השוקיים והירכים והצלעות:
אע"פ שאין בהם רובע טמאים: כצ"ל:
אמר להם לא אם אמרתם במת וכו': בנזיר פ' כהן גדול (נזיר דף נ"א.) ומפ' התם שאין בחי רקב כלומר דאי ארקיב כוליה ה"ל מת ולא חי ואי ארקיב חד אבר אפילו במת אין לו תורת רקב דמת שחסר אין לו רקב וכ"ש אם חתך אבר מן החי ונרקב אפילו כי מת אחרי כן אין האבר שנרקב בעודו חי מטמא כדין רקב. וביד בפ' שני דהלכות טומאת מת סי' ג' ו'. ובפ"ג סי' ב'. וברפ"א דהלכות מטמאי משכב ומושב ובפ' שני דהלכות שאר אבות הטומאות סימן ג'. בפי' רעז"ל והיינו דקאמר חסר הבשר טמא ע"כ. כתב עליו החכם הר"ס אוחנא ז"ל הרמב"ם והראב"ד ז"ל מפרשי חסר הבשר ואין בו כדי להעלות ארוכה מטמא במגע ובמשא ומשנה שלמה היא בפ"א דכלים ומה שפירש חסר העצם טהור משום אבר אבל טמא משום בשר איני יודע מנין לו כי הרמב"ם והראב"ד ז"ל מפרשי טהור לגמרי ועוד מהו טמא משום בשר אע"פ שיש בו כזית ה"ל כבשר הפורש מאבר מן החי ועליו אנו דנים ע"כ לשונו ז"ל. עוד מצאתי שכתב שהבשר הפורש מן החי טהור צ"ע שהרי כמו שהבשר הפורש מן החי טהור כן עצם הפורש מן החי טהור ובהצטרף שניהם אז טמא משום אבר וא"כ מאי מרובה טומאת העצמות וכו' וי"ל שאבר של בשר כלומר שכולו בשר כגון הלשון והכליות טהור אע"פ שהוא אבר שלם ואבר שכולו עצמות והוא כברייתו אע"פ שמעט בשר שיש עליו צפד על עצמו יבש היה כעץ טמא הרי מרובה טומאת העצמות מטומאת הבשר א"נ ה"ק הבשר הפורש מן החי טהור אפילו שנשאר בו קצת מהעצם אבל אבר הפורש ממנו והוא כברייתו ויש עליו מעט בשר כדי להעלות ארוכה טמא עכ"ל ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל והוא כברייתו פירוש אפילו הוא כחוש הרבה שאין בו בשר כברייתו שלא נחתך מבשרו כלום הוא טמא כיון שיש בו עצם ש"מ שמרובה טומאת העצם מטומאת הבשר ע"כ. עוד כתב דבר אחר כל בשר המת וכו' פירוש אפילו יש בכאן כל בשרו של מת ואין בו כזית הוא טהור אבל עצמות אע"פ שאין כל העצמות של מת אחד כאן אלא רוב הבנין או רוב המנין שלו הם טמאים אפילו הם מעט הרי ראינו שמרובה טומאת העצמות מטומאת הבשר ע"כ: