מכילתא על שמות טו

<< · מכילתא על שמות · טו · >>

פסוק א

אז ישיר משה ובני ישראל, ר' נחמיה אומר כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו ונאמר אז ישיר משה ובני ישראל. וכן את מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה' שנ' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה שנ' ויאמן העם (שמות ד) וכה"א אמונים נוצר ה' (תהלים לא) מזכירין אמונת אבות ואו' ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' ואומר זה השער לה' צדיקים יבאו בו (שם קיח) בבעלי אמנה מהו אומר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה כו) השער הזה כל בעלי אמונה נכנסין בו וכה"א טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן (תהלים צב) מי גרם לנו לבא לידי שמחה זו שכר אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכלו לילה [לפיכך זכינו לעולם הבא שכולו בקר] לכך נאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. וכן יהושפט אומר לעם האמינו בה' אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו (דה"ב כ) וכתיב עיניך הלא לאמונה (ירמיה ה) וכתיב וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב) וכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג). וכן אתה מוצא שאין הנליות /הגלויות/ מתכנסות אלא בשכר אמנה שנ' אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש וגו' (שה"ש ד) וכתיב וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה (הושע ב). הא גדולה אמנה לפני הקב"ה שבשכר אמונה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וכן הוא אומר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו (תהלים קו)

אז ישיר משה, יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבא. אז הוחל (בראשית ד), אז אמרה חתן דמים (שמות ד), אז ישיר משה אז ישיר ישראל (במדבר כא), אז ידבר יהושע (יהושע י), אז אמר דוד (דה"א טו), אז אמר שלמה (מל"א ח), הרי אלו לשעבר. יש אז לעתיד לבא, אז תיראי ונהרת (ישעיה ס), אז יבקע כשחר (שם נח), אז ידלג כאיל פסח, אז תפקחנה (שם לה), אז תשמח בתולה (ירמיה לא), אז ימלא שחוק פינו (תהלים קכו), אז יאמרו בגוים הרי אלו לעתיד. ד"א אז שר משה אין כתיב כאן אלא אז ישיר משה נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה: משה ובני ישראל משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה. ד"א משה ובני ישראל מגיד שאמר משה שירה כנגד כל ישראל: את השירה הזאת וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן, הראשונה שנאמרה במצרים שנ' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וגו' (ישעיה ל), השנייה שנאמרה על הים שנ' אז ישיר משה השלישית שנאמרה על הבאר שנ' אז ישיר ישראל (במדבר כא), הרביעית שאמר משה שנ' ויהי ככלות משה לכתוב את דברי השירה הזאת (דברים לא), החמישית שאמר יהושע שנ' אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' וגו' (יהושע י), הששית שאמרה דבורה וברק שנ' ותשר דבורה וברק בן אבינועם (שופטים ה), השביעית שאמר דוד שנ' וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת (שמ"ב כב), השמינית שאמר שלמה שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל) וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו שנ' ויבן שלמה את הבית ומה ת"ל מזמור שיר חנוכת הבית לדוד אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו לבנותו נקרא על שמו וכה"א זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער (שם קלב) וכה"א ראה ביתך דוד (מל"א יב) הא לפי שנתן נפשו עליו נקרא על שמו. וכן אתה מוצא שכל דבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו. בשלשה דברים נתן נפשו משה עליהם ונקראו על שמו. נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנ' זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג) והלא תורת אלהים היא שנ' תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים יט) הא מה ת"ל תורת משה עבדי לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו והיכן מצינו במשה שמסר נפשו על התורה שנ' ויהי שם עם ה' (שמות לד) ואומר ואשב בהר וגו' (דברים ט) הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. נתן נפשו על ישראל נקראו על שמו שנ' לך רד כי שחת עמך (שמות לב) והלא עם ה' הם שנ' והם עמך ונחלתך (דברים ט) ואומר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו (יחזקאל לו) הא מה ת"ל לך רד כי שחת עמך לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. והיכן מצינו במשה שנתן נפשו עליהם שנ' ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם (שמות ב) וכתיב ויפן כה וכה הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. נתן נפשו על הדיינין ונקראו על שמו שנ' שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (דברים טז) והלא המשפט לאלהים הוא [שנ' כי המשפט לאלהים הוא (שם א)] מה ת"ל תתן לך אלא מתוך שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. ומנין שנתן נפשו עליהם שנ' ויצא ביום השני וגו' ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וישמע פרעה וגו' (שמות ב) וכתיב ולכהן מדין שבע בנות ויבאו הרועים ויגרשום (שם) מדינין ברח ולדינין חזר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג) הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. התשיעית שאמר יהושפט שנ' ויועץ יהושפט ויעמד משוררים לה' מהללים בהדרת קדש בצאת לפני החלוץ אומר הודו לה' כי לעולם חסדו (דה"ב כ) ומה נשתנית הודיה זו מכל הודיות שבתורה שבכל הודיות שבתורה נאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ובזו לא נאמר כי טוב אלא כביכול לא היתה שמחה לפניו במרום על אבדן של רשעים, אם על מיתתן של רשעים לא היתה שמחה לפניו במרום, קל וחומר על הצדיקים שאחד שקול ככל העולם כולו שנ' וצדיק יסוד עולם (משלי י). העשירית לעתיד לבא שנ' שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ (ישעיה מב) [ואומ' שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים (תהלים קמט)] כל השירות שעברו קרואות בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד אבל התשועה העתידה להיות אין אחריה שעבוד לכך קרואה בלשון זכר שנ' שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו (ירמיה ל) שכשם שהזכר אינו יולד כך התשועה העתידה לבא לא יהא אחריה שעבוד שנ' ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד (ישעיה מה):

לה', לה' אמרוה ולא אמרוה לבשר ודם, לא כענין שנאמר להלן ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות לקראת שאול וגו' ואומר ותענינה הנשים המשחקות וגו' (שמ"א יח) אבל כאן לה' אמרוה ולא אמרוה לבשר ודם:

ויאמרו לאמר, ר' נחמיה אומר שרת רוח הקדש על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהן קוראין את שמע. ר' עקיבא אומר רוח הקדש שרת על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהן קוראין את ההלל. ר' אליעזר בן תדאי אומר משה היה פותח בדברים תחלה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו. משה היה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו וגומרין עמו אשירה לה' כי גאה גאה משה היה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, משה היה פותח ואומר ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו ה' איש מלחמה ה' שמו:

אשירה לה', נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' [נאה התפארת והנצח וההוד לה'] וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דה"א כט): אשירה לה' כי גאה גאה, משל למה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור והוא חלש שהוא עשיר והוא עני שהוא חכם והוא טפש שהוא רחמני והוא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחניפין לו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו יותר הוא מקלוסו. אשירה לה' שהוא גבור שנ' האל הגדול הגבור והנורא (דברים י) ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה (תהלים כד) ואומר ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישעיה מב) ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה (ירמיה י). אשירה לה' שהוא עשיר שנ' הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים י) ואומר לה' הארץ ומלואה וגו' (תהלים כד א) ואומ' אשר לו הים והוא עשהו (שם צה) ואומ' לי הכסף ולי הזהב וגו' (חגי ב) ואומר הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב ונפש הבן לי הנה הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח ד): אשירה לה' שהוא חכם שנ' [ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג) ואומר עמו חכמה וגבורה (איוב יב) ואומר] כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב) ואו' יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב) ואו' מי לא ייראך מלך הגוים כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמיה י). אשירה לה' שהוא רחמן שנ' ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד) [ואומר חנון ורחום ה' (תהלים קמה)] ואומר כי אל רחום ה' וגו' (דברים ד) ואומר זכור רחמיך ה' וגו' (תהלים כה) ואומר טוב ה' לכל וגו' (שם קמ) ואומר לה' אלהינו הרחמים והסליחות (דניאל ט). אשירה לה' שהוא דיין שנ' כי המשפט לאלהים הוא ואומר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב) ואומר הצור תמים פעלו וגו' (דברים לב ד). אשירה לה' שהוא נאמן שנ' האל הנאמן וגו' (שם ז) ואומר אל אמונה ואין עול וגו' הא לו נאה גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח ואין כערכו שנ' כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פט) מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו וכן הוא אומר ואתא מרבבות קדש (דברים לג) אות הוא בתוך רבבות קדש שלו וכן דוד אומר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (תהלים פו) וכה"א דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז, ואומר עיניו כיונים על אפיקי מים ואומר לחייו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש (שה"ש ה). ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח) מפי עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנ' או כנפל טמון לא אהיה וגו' (איוב ג) ויונקים אלו שיונקים משדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב). רבי אומר עוללים אלו עוללים שבחוץ שנ' להכרית עולל מחוץ (ירמיה ט) ואומר עוללים שאלו לחם (איכה ד) יונקים אלו שעל שדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב) אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנ' אשירה להי וגו'. ר' מאיר אמר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהן ואמרו שירה לפני המקום שנ' במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח) ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום אלא אף מלאכי השרת שנ' ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (שם ח).

כי גאה גאה, גאני וגאתיו גאני במצרים שנ' ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל (שמות ד) אף אני גאתיו במצרים שנ' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבא בהר ה' אל צור ישראל (ישעיה ל). דבר אחר כי גאה גאה גאני וגאתיו גאני על הים שנ' ויסע מלאך האלהים (שמות יד) אף אני גאתיו על הים ושרתי לפניו שירה שנ' אשירה לה' כי גאה גאה. ד"א כי גאה גאה, גאה ועתיד להתגאות שנ' כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם על כל נשא ושפל ואומר על כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים [ועל כל ההרים הרמים ועל כל מגדל גבוה וגו'] ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ואומר והאלילים כליל יחלוף (ישעיה ב). ד"א כי גאה גאה. מתגאה הוא על כל המתגאים שבמה שאומות העולם מתגאים לפניו בו הוא נפרע מהם שכן הוא אומר בדור המבול שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל (איוב כא י) ואומר ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון ישאו בתוף וכנור וישמחו וגו' מה נאמר שם [ויאמרו לאל סור ממנו וגו'] מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו אמרו לא טפת גשמים היא, אין אנו צריכין לה אלא ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה (בראשית ב) אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים בה לפני בה אני נפרע מכם שנ' ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה (שם ז). ר' יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם העליונה בתחתונה כדי לעשות תאותם והקב"ה פתח עליהם מעינות מלמעלה ומלמטה כדי לאבדם שנ' ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום וארובות השמים נפתחו (שם). וכן אתה מוצא באנשי מגדל שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם שנ' ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ ואחריו מה כתיב ויפץ ה' אותם משם (שם יא). וכן את מוצא באנשי סדום שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם שנ' ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו ואומר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה ואומר לא הדריכוהו בני שחץ ולא עדה עליו שחל (איוב כח) אמרו הסדומיים אין אנו צריכין שיבא אדם אצלנו אלא הרי מזון יוצא מאצלנו וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מאצלנו בואו ונשכח תורת רגל מארצנו אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים אתם אמרתם נשכח תורת רגל מארצנו אף אני אשכח אתכם מן העולם שנ' פרץ נחל מעם גר הנשכחים מיני רגל דלו מאנוש נעו (שם) ואומר ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל מי גרם להם לאשר הביא אלוה בידו (שם יב). וכה"א ותגבהינה ותעשנה תועבה לפני ומה גרם להם ואסיר אתהן כאשר ראיתי (יחזקאל טז). וכה"א הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה, ולכך, ויד עני ואביון לא החזיקה (שם). וכה"א לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים (בראשית יג) ואחר מה כתיב ותשקן את אביהן יין בלילה הוא (שם יט) וכי מאין היה להם יין במערה אלא שזמן להם הקב"ה יין כענין שנאמ' והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד) אם כן זימן הקב"ה למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. וכן אתה מוצא במצריים שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם שנ' ויקח שש מאות רכב בחור וכתיב אחריו מרכבות פרעה וחילו ירה בים וגו'. וכן אתה מוצא בסיסרא שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב וגו' (שופטים ד) וכתיב מן שמים נלחמו הככבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא. וכן אתה מוצא בשמשון הגבור במה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני ואומר ואביו ואמו לא ידעו כי מה' וגו' (שם יד) וכתיב ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה (שם טז). ר' יהודה אומר תחלת קלקולו בעזה היתה ולכך לא היה ענשו אלא בעזה. וכן אתה מוצא באבשלום במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו וגו' (שמ"ב יד), ר' יהודה אומר נזיר עולם היה והיה מגלח לשנים עשר חדש שנא' ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא וגו' ואומר כי נדר נדר עבדך בשבתי בג' וגו' (שם טו), ר' יוסי הגלילי אומר נזיר ימים היה והיה מגלח אחת לשלשים יום שנ' מקץ ימים לימים וגו', רבי או' כל ערב שבת היה מגלח שכן דרך בני מלכים לגלח בכל ערב שבת מה היה בסופו ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד וגו' (שם יח). וכן את מוצא בסנחריב במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' ביד מלאכיך חרפת ה' וגו' ואומר אני קרתי ושתיתי מים וגו' (מל"ב יט) ואומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף (שם) אמרו הגדול שבהם היה ממונה על מאה ושמונים וחמשה אלף והקטון שבהם אין פחות משני אלפים שנ' ואיך תשוב את פני פחת אחד עבדי אדוני הקטנים וגו' (שם יח) ואומר זה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך לעגה לך וגו' את מי חרפת וגדפת וגו' (שם יט) וכתיב עוד היום בנוב לעמוד (ישעיה י). וכן אתה מוצא בנבוכדנצר במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה (שם יד) ואומר אעלה על במתי עב מהו אומר אחריו אך אל שאול תורד. וכן אתה מוצא בצור במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' כה אמר ה' אלקים צור את אמרת אני כלילת יופי בלב ימים גבוליך (יחזקאל כז) מה כתיב שם כה אמר ה' אלקים הנני עליך צור והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו (שם כו) וכן אתה מוצא בנגיד צור שנ' בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני ומה כתיב אחריו מותי ערלים תמות ביד זרים (שם כח) הא במה שאו"ה מתגאין לפניו בו נפרע מהם שנאמר כי גאה גאה: סוס ורוכבו רמה בים, וכי סוס אחד היה ורכבו אחד היה והלא כבר נאמר ויקח שש מאות רכב בחור [ואומר מרכבות פרעה וגו'] אלא כשישראל עושין רצונו של מקום אויביהן אין עומדין לפניהם אלא כסוס אחד ורכבו. כיוצא בו אתה אומר כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב (דברים כ) וכי סוס אחד היה ורכב אחד היה [והלא כבר נאמר עם רב ממך] אלא כשישראל עושין רצונו של מקום וכו': סוס ורוכבו, מגיד שהסוס קשור ברכבו ורכבו קשור בסוס עולים במרום ויורדים לתהום ואין נפרדים זה מזה. משל לאדם שזרק שני כלים לאויר ונפרדים הן מיד זה מזה אבל כאן סוס ורוכבו יחד רמה ירה. כתוב אחד אומר רמה בים וכתוב אחד אומר ירה בים כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, רמה שהיו עולין למרום, ירה שהיו יורדים לתהום ד"א [רמה כיון שראו ישראל שרה של אומה נופל התחילו נותנים שבח לכך נאמר רמה] וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד להפרע מן המלכיות לעתיד לבא עד שיפרע משריהן תחלה שנ' והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה (ישעיה כד) ואומר איך נפלת משמים הילל בן שחר (שם יד) ואח"כ נגדעת לארץ חולש על גוים ואומר כי רותה בשמים חרבי (שם לד) ואח"כ הנה על אדום תרד: סוס ורוכבו, הקב"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידן בדין ואומר לסוס למה רצת אחר בני והוא אומר מצרי הריצני בעל כרחי שנ' וירדפו מצרים וגו', ואומר למצרי למה רצת אחרי בני והוא אומר הסוס הריצני על כרחי שנ' כי בא סוס פרעה וגו'. מה עשה המקום מרכיב את האדם על הסוס ודן אותם יחד שנ' סוס ורוכבו רמה בים. שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש בשעה שאדם מת והגוף כלה הקב"ה מעמידו בדין אמר לו עד שתשאלני על הגוף שהוא טמא שאלני על הנשמה שהוא טהורה משל למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה וכו'. איסי בן שמאי אומר נאמר כאן סוס סתום ונאמר להלן סוס מפורש שנ' והיה ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון (זכריה יב) ונאמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' וגו' (שם יד) ואומר וכן תהיה מגפת הסוס והפרד הגמל והחמור (שם) [בא מפורש ולמד על הסתום] מה מפורש בחמשים מכות אף סתום בחמשים מכות.

פסוק ב

עזי וזמרת יה, אין עזי אלא תורה שנ' ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט) ואומ' ועו /ועוז/ מלך משפט אהב (שם צט). ד"א עזי אין עזי אלא מלכות שנ' ה' בעוזך ישמח מלך (שם כא) [ואומ' ה' עוז למו וגו' (שם כח)] ואומ' ויתן עוז למלכו (שמ"א ב). ד"א עזי אין עזי אלא תקפי שנ' ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה (ירמיה טז) ואומר ה' עוזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי (תהלים כח). ד"א עזי עוזר וסומך אתה לכל באי העולם אבל לי ביותר [זמרת אתה לכל באי העולם אבל לי ביותר] עשאני אימרה ועשיתיו אימרה עשאני אימרה דכתיב וה' האמירך היום (דברים כו) אף אני עשיתיו אימרה שנ' את ה' האמרת היום והרי כל אומות שבעולם אומרים שבחו של הקב"ה אבל שלי נעים ונאה לפניו יותר משלהם שנ' ואלה דברי דוד האחרונים נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על משיח אלהי יעקב וגו' ונעים זמירות ישראל (ש"ב כג), ישראל אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו) ורוח הקדש צווחת ואומר' מן השמים [ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (שמ"ב ז)] ישראל אומר מי כמכה באלים ה' ורוח הקדש צווחת ואומרת מן השמים אשריך ישראל מי כמוך (דברים לג), ישראל אומרים מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו (שם ד) ורוח הקדש צווחת ואומרת כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, ישראל אומרים כי תפארת עוזמו אתה וגו' (תהלים פט) ורוח הקדש צווחת ואומרת מן השמים ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט): ויהי לי לישועה, ישועה אתה לכל באי העולם אבל לי ביותר. ד"א ויהי לי לישועה [היה לי ויהיה לי] היה לי לשעבר ויהיה לי לעתיד לבא.

זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' וביד הנביאים אדמה (הושע יב) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א). משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה אלי ואנוהו וגו'. ואנוהו, ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לבשר ודם להנוות לקונו אלא אנוה לו במצות אעשה לפניו לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפלה נאה. אבא שאול אומר אדמה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון. ר' יוסי הגלילי אומר ניינו ושבחו להב"ה בפני כל אומות העולם. ר' יוסי בן דורמסקית אומר אעשה לפניו בית מקדש נאה אין נוה אלא בית המקדש שנא' ואת נוהו השמו (תהלים עט) ואומ' חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן (ישעיה לג). ר' עקיבא אומר אדבר בנאותיו ובשבחיו של מי שאמר והיה העולם בפני כל אומות העולם שהרי אומות העולם שואלין את ישראל לומר מה דודך מדוד שככה השבעתנו (שה"ש ה) שכך אתם מתים עליו ובך /וכך/ אתם נהרגין עליו שנ' על כן עלמות אהבוך (שם א) אהבוך עד מות וכתיב כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מד) הרי אתם נאים הרי אתם גבורים בואו והתערבו עמנו וישראל אומרים להם לאומות העולם מכירין אתם אותו נאמר לכם מקצת שבחו דודי צח ואדום דגול מרבבה (שה"ש ה) כיון ששומעין שכך שבחו אומרים לישראל נלכה עמכם שנ' אנה הולך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך וישראל אומרים להם אין לכם חלק בו אלא דודי לי ואני לו וגו' (שם ב) אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שם ו), וחכמים אומ' אלונו עד שאבוא עמו לבית מקדשו. משל למלך שהלך בנו למדינת הים ויצא אחריו ועמד עליו הלך למדינה אחרת ויצא אחריו ועמד עליו כך ישראל כשירדו למצרים ירדה שכינה עמהם שנ' אנכי ארד עמך מצרימה (בראשית מו), עלו עלת שכינה עמהם שנ' ואנכי אעלך גם עלה וגו' (שם), ירדו לים שכינה עמהם שנ' ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד), יצאו למדבר שכינה עמהם שנ' וה' הולך לפניהם יומם (שם יג) עד שאבוא עמו לבית מקדשו וכה"א כמעט שעברתי מהם וגו' (שה"ש ג): אלי, עמי נהג במדת רחמים ועם אבותי נהג במדת הדין ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים שנא' אלי אלי למה עזבתני (תהלים כב) ואומר אל נא רפא נא לה (במדבר יב) ואו' אל ה' ויאר לנו (תהלים קיח): אלהי אבי וארוממנהו, אני מלכה בת מלכים אהובה בת אהובים קדושה בת קדושים טהורה בת טהורים. משל לאדם שהלך לקדש אשה פעמים בוש בה פעמים בוש במשפחתה פעמים בוש בקרובותיה אבל אני איני כן אלא מלכה בת מלכים וגו': אלהי אבי וארוממנהו, ר' שמעון בן אלעזר אומר כשישראל עושין רצונו של מקום אז מתגדל שמו בעולם שנ' ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' (יהושע ה) וכן אמרה רחב לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' ואומר ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל (שם ב) ובזמן שאינן עושין רצונו כביכול שמו מתחלל בעולם שנ' ויבא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי [באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ואחמול על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל וכת' לכן אמור לבית ישראל כה אמר ה' אלהים לא למענכם אני עושה בית ישראל] ואומר וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים (יחזקאל לו). אלהי אבי וארוממנהו, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לא על נסים שעשית עמי בלבד אני אומר לפניך שיר וזמרה אלא על נסים שעשית עמי ועם אבותי ועושה עמי בכל דור ודור אלהי אבי וארוממנהו.

פסוק ג

ה' איש מלחמה ה' שמו, ר' יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין נגלה עליהם כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור (תהלים מה), נגלה עליהם כפרש שנ' וירכב על כרוב ויעף וגו' (שם יח), נגלה עליהם בשריין וכובע כגבור שנ' וילבש צדקה כשריין וגו' (ישעיה נט), נגלה עליהם בחנית שנ' לנוגה ברק חניתך (חבקוק ג) ואומר והרק חנית וסגור וגו' (תהלים לה), נגלה עליהם בקשת ובחצים שנ' עריה תעור קשתך (חבקוק ג) ואומר וישלח חציו (תהלים יח), נגלה עליהם בצנה ומגן שנ' צנה וסוחרה אמתו וגו' (שם צא) ואו' החזק מגן וצנה (שם לה). שומע אני ולא שהוא צריך לאחת מכל המדות האלו ת"ל ה' איש מלחמה ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מכל המדות הללו אם כן למה הוצרך הכתוב לפרט כל אחד בפני עצמו אלא שאם נצרכו לישראל הקב"ה עושה להם מלחמות ואוי לאומות מה הם שומעין באזניהם שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם. ה' איש מלחמה למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה, נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנ' ויראו את אלהי ישראל (שמות כ) וכשנגאלו מה הוא אומר וכעצם השמים לטוהר ואומר חזה הוית עד די כרסוון ואומר נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי וגו' (דניאל ז) שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו הוא במצרים הוא על הים הוא לשעבר הוא לעתיד לבוא הוא בעולם הזה הוא לעולם הבא שנ' ראו עתה כי אני אני הוא וגו' (דברים לב) [וכתיב עד זקנה אני הוא וגו' (ישעיה מו) וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון (שם מד)] ואומר מי פעל ועשה קורא הדורות מראש אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא (שם מא). יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין אבל אין לו כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה אבל הב"ה אינו כן יש לו כח וגבורה ותכסיס ומלחמה שנ' כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידינו (שמ"א יז) וכתיב לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה (תהלים קמד). יש גבור במדינה וכחו עליו בן ארבעים שנה אינו דומה [לבן נ' ולא בן נ'] דומה לבן ששים ולא בן ששים לבן שבעים אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אני ה' לא שניתי וגו' (מלאכי ג). יש גבור במדינה שמשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו ואפילו אמו ואפילו קרובו הכל מכה בחמה והולך לו אבל הקב"ה אינו כן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו. ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים, ה' שמו שהוא מרחם על בריותיו שנ' ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד). יש גבור במדינה בשעה שהחצי יוצא מידו עוד לא יכול להחזירו אליו אבל הקב"ה אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו כביכול גזרה יוצאה מלפניו שנ' אם שנותי ברק חרבי וגו' (דברים לב) עשו תשובה מיד הוא מחזירה שנ' ותאחז במשפט ידי, או שומע אני שהוא מחזירה ריקם ת"ל אשיב נקם לצרי, ועל מי הוא מחזירה על אומות העולם שנ' ולמשנאי אשלם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרבות באות אצלו ושואלות צרכיהן מלפניו והן אומ' להן זעוף הוא למלחמה הוא יוצא לכשינצח במלחמה וישוב באין אתם ושואלין צרכיכם מלפניו אבל הקב"ה אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים ה' שמו שהוא שומע צעקת כל באי העולם שנ' שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו (תהלים סה). מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון ולא לספק אכסניות לכל חיילותיו והקב"ה אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים ה' שמו שהוא זן ומפרנס לכל באי העולם שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וגו' נותן לחם לכל בשר (שם קלו) ה' איש מלחמה, איפשר לומר כן והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כג) וכתוב וקרא זה אל זה ואמר (ישעיה ו) וכתיב והנה כבוד אלהי ישראל וגו' (יחזקאל מג) ומה ת"ל ה' איש מלחמה מפני חבתכם ומפני קדושתכם אקדש שמי בכם שנ' כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש אקדש שמי בכם (הושע יא): ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מכל מדות אלו וכן דוד אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואני בא אליך בשם ה' צבאות (שמ"א יז) וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו (תהלים כ) וכן אסא אומר ויקרא אסא אל ה' אלהיו וגו' (דה"ב יד).

פסוק ד

מרכבות פרעה וחילו ירה בים, במדה שאדם מודד בה מודדין לו. הם אמרו מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה) ואף אתה באותה מדה מדדת להם לכך נאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים. כתוב אחד אומר ירה וכתוב אחד אומר רמה כיצד יתקיימו שני פסוקים הללו, ירה שהן יורדין לתהום רמה שהן עולין למרום. ד"א מרכבות פרעה במדה שמדדו בה מדדת להם, הן אמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם א) אף אתה באותה מדה מדדת להם שנאמר מרכבות פרעה ד"א [מרכבות פרעה במדה שמדדו בה מדד' להם] הם אמרו ויקח שש מאות רכב בחור אף אתה [באותה המדה מדדת להם לכך נאמר מרכבות פרעה] ומבחר שלישיו במדה שמד' וגו' הם אמרו ושלישים על כולו ואף אתה באותה המדה מדד' להם ומבחר שלישיו טבעו בים סוף: טובעו בים סוף במדה שמ' וגו', הם מררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ואף אתה באותה המדה מדדת להם ואף אתה עשית להם המים כטיט והיו משתקעין בהם לכך נאמר טבעו בים סוף ואין טובעו אלא בטיט שנ' טבעתי ביון מצולה (תהלים סט) וכתיב ויטבע ירמיה בטיט (ירמיה לח) לכך נאמר טבעו בים סוף.

פסוק ה

תהומות יכסיומו, וכי תהומות יש שם והלא עשונית היא ומה ת"ל תהומות יכסיומו אלא מלמד שעלה תהום התחתון ותהום העליון והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות לכך נאמר תהומות יכסיומו. ד"א תהומות יכסיומו וכי תהומות יש שם והלא עשונית היא ומה ת"ל תהומות יכסיומו אלא מלמד שעלה תהום התחתון על תהום העליון וחפה עליהם את הרקיע והקדיר עליהם את הכוכבים שנ' כל מאורי אור וגו' (יחזקאל לב) ולמה ונתתי חשך על ארצך וכתיב כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם ולמה חשך השמש וגו' (ישעיה יג) וכתיב ובתחפנחס חשך היום וגו' (יחזקאל ל) מפני מה היא ענן יכסנה, וכתיב ופקדתי על תבל רעה (ישעיה יג יא). יונה ירד לתהום אחד שנ' תהום יסובבני וגו' (יונה ב) הם ירדו לשני תהומות שנאמר תהומות יכסיומו, יונה ירד למצולה אחת [שנ' ותשליכני מצולה (שם)] והם ירדו לשתים שנ' ירדו במצולות ואין מצולה אלא מים עזים שנ' ותשליכני מצולה בלבב ימים (שם) וכתיב ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים: ירדו במצולות, וכי מצולות יש שם והלא עשונית היתה מה ת"ל ירדו במצולות אלא מלמד שנפרץ הים הגדול לתוכו והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות לכך נאמר ירדו במצולות: כמו אבן, במדה שאדם מודד בה מודדין לו, הן אמרו וראיתן על האבנים אף אתה עשית להם המים כאבנים והיו המים מכין אותם על מקום האבנים לכך נאמר כמו אבן. ד"א כמו אבן היא היתה מכה בינונית, הרשעים שבהן היו מטורפין כקש, הבינוניים כאבן, הפקחים שבהן צללו כעופרת במים אדירים. ד"א כמו אבן על שהקשו לבם כאבן אבל אתה טובך וחסדיך הרבים ורחמיך עלינו וימינך פשוטה לכל באי העולם שנאמר ימינך ה'. ימינך ה' שני פעמים כי ימינך וזרועך ואור פניך (תהלים מד) וכתיב בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב (ישעיה מה): נאדרי בכח נאה אתה ואדיר בכח שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה ולא עשו תשובה שנ' ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם (בראשית ו) ולא גמרת להם כלייה עד שהשלימו רשעם לפניך. וכן אתה מוצא באנשי המגדל שהארכת להם לעשות תשובה ולא עשו שנ' ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החלם לעשות ועתה וגו' (שם יא) ואין עתה אלא תשובה שנ' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך (דברים י) ולא גמרת עליהם כלייה עד שהשלימו רשעם לפניך. וכן את מוצא באנשי סדום שהארכת להם לעשות תשובה ולא עשו שנ' ויאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה ארדה נא ואראה (בראשית יח) ואומר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו' אם עשו תשובה הרי מטר ואם לאו הרי גפרית ואש ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשען לפניך. עשר מכות הבאת על המצרים במצרים ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשען. ד"א ימינך ה' נאדרי בכח, כשישראל עושין רצונו של מקום הן עושין שמאל ימין שנ' ימינך ה' ימינך ה' שני פעמים וכשאין ישר' עושין רצונו של מקום כביכול הן עושין ימין שמאל שנ' השיב אחור ימינו (איכה ב) כשישראל עושין רצונו של מקום אין שינה לפניו שנא' הנה לא ינום ולא יישן (תהלים קכא) וכשאין עושין רצונו של מקום כביכול שינה לפניו שנ' ויקץ כישן ה' כגבור מתרונן מיין (שם עח) כשישראל עושין רצונו של מקום אין חימה לפניו שנ' חימה אין לי (ישעיה כז) וכשאין עושין רצונו של מקום חימה לפניו שנ' וחרה אף ה' בכם (דברים ז), כשישראל עושין רצונו של מקום הוא נלחם להם שנ' ה' ילחם לכם וכשאין עושין רצונו של מקום הוא נלחם בם שנ' ויהפך להם לאויב והוא נלדם /נלחם/ בם (ישעיה סג) ולא עוד אלא שעושין רחמן אכזרי שנא' היה ה' כאויב וגו' (איכה ב): תרעץ אויב, רעצת אויב אינו אומר כן אלא תרעץ אויב לעתיד לבא שנ' בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים (חבקוק ג). תרעץ אויב, זה פרעה שנ' אמר אויב וגו'. ד"א זה עשו שנ' יען אמר האויב עליכם האח וגו' (יחזקאל לו).

פסוק ז

וברוב גאונך תהרוס קמיך, הרבית להתגאות נגד מי שקם נגדך ומי הם שקמו נגדך הם שקמו נגד בניך. תהרוס קמיך, תהרוס קמינו אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך מגיד הכתוב שכל מי שקם כנגד ישראל כאלו קם כנגד הקב"ה. וכן הוא אומר אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד (תהלים עד) [כי הנה אויביך ה' (שם צב)] כי הנה אויביך יהמיון (שם פג) מפני מה על עמך יערימו סוד וגו' הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט (שם קלט) מפני מה תכלית שנאה שנאתים וגו' וכן הוא אומר כי הנוגע בכם נוגע בבבת עיני (זכריה ב) ר' יהודה אומר בבבת עין אינו אומר כן אלא בבבת עינו כתיב כביכול כלפי מעלה אלא שכנה הכתוב כיוצא בו ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו (מלאכי א), אלא שכנה הכתוב, כיוצא בו בעון אשר ידע כי מקללים להם וגו' (שמ"א ג), אלא שכנה הכתוב, כיוצא בו למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא (איוב ז), כינה הכתוב. כיוצא בו, הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות (חבקוק א), כינה הכתוב. כיוצא בו, ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו (ירמיה ב), כינה הכתוב. כיוצא בו וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים קו), כינה הכתוב ואל אראה ברעתי (במדבר יא), כינה הכתוב. כיוצא בו, אין לנו חלק בדוד איש לאהליו ישראל (שמ"ב כ), כינה הכתוב והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח), כינה הכתוב. בצאתו מרחם אמו (במדבר יב) מרחם אמנו היה לו לומר, כינה הכתוב. אף כאן אתה אומר כי הנוגע בכם וגו' [ר' יהודה אומר בבבת אין כתיב כאן אלא בבבת עינו] כביכול כלפי מעלה הכתוב מדבר אלא שכנה הכתוב. וכל מי שעוזר את ישראל כאלו עוזר להב"ה שנאמר אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' לעזרת ה' בגבורים (שופטים ה) הרבת להתגאות כנגד מי שקם כנגדך ומי קמו כנגדך מי שקמו כנגד בניך ומה טיבן את כדרלעומר ותדעל מלך גוים וגו' (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגליו (ישעיה מא) מהו אומר רדפם יעבור שלום וגו'. וכן הוא אומר נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו' מטה עוזך ישלח ה' מציון וגו' עמך נדבות ביום חיליך וגו' נשבע ה' ולא ינחם (תהלים קי) מהו אומר ה' על ימינך וגו' הרבית להתגאות כנגד [מי שקמו כנגדך ומי קמו כנגדך מי שקמו כנגד בניך] פרעה וחילו שנ' ויקח שש מאות רכב בחור וגו' מהו אומר מרכבות פרעה וחילו ירה בים וגו' סיסרא וכל רכבו שנ' ויזעק סיסרא את כל רכבו וגו' (שופטים ד) מהו אומר מן שמים נלחמו סנחריב וכל אגפיו שנאמר ביד עבדיך וגו' (ישעיה לז) מהו אומר וישלח ה' מלאך ויך כל גבור חיל (דה"ב לב) נבוכד נצר וכל המונו שנ' ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה (ישעיה יד) אמר נבוכד נצר אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה שנ' אעלה על במתי עב וגו' אמר הקב"ה אתה רצית לפרוש עצמך מבני אדם סוף בני אדם נפרשין ממך שנ' לקצת ירחין תרי עשר וגו' ענה מלכא ואמר וגו' עוד מלתא בפום מלכא וגו' בה שעתא מלתא ספת על נבוכד נצר וגו' מהו אומר כולא מטא על נבוכד נצר מלכא (דניאל ד) בלשאצר מלכא עבד לחם רב בל שאצר אמ' בטע' חמרא באדין הייתיו מאני דהבא וגו' אשתיו חמרא בה שעתא נפקת אצבען די יד אינש וגו' אדין מלכא זיוהי שנוהי וגו' (שם ה) ועליו הוא או' הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר (חבקוק ב) ואומר שבעת קלון מכבוד ואומר ביה בליליה קטיל בלשאצר:

תהרוס קמיך הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך לעתיד לבא שנ' אלהים הרס שינמו בפימו (תהלים נח) מפני מה כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם (שם כח) יהרסם בעולם הזה ולא יבנם לעולם הבא:

תשלח חרונך, שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך לעתיד לבא שנ' שפוך עליהם זעמך וגו' (שם סט) ואומ' שפוך חמתך על הגוים מפני מה כי אכלו את יעקב וגו' (ירמיה י):

יאכלמו כקש, אכלמו כקש אין כתיב כאן אלא יאכלמו כקש לעתיד לבא שנ' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (עובדיה א) ואומר ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש וכעצים וכלפיד אש וגו' (זכריה יב) כל העצים כשהן דולקין אין קולן הולך אבל הקש כשהוא דולק קולו הולך כך היה קולן של מצרים הולך מפני הפורענות שהבאת עליהם, כל העצים כשהן דולקין יש בהן ממש אבל הקש כשהוא דולק אין בו ממש לפי שנ' ויקח שש מאות רכב בחור וגו' שומע אני שהיה בהם ממש ת"ל יאכלמו כקש מה הקש כשהוא דולק אין בו ממש כך המצריים כשהיו דולקין לא היה בהן ממש מפני הפורענות שהבאת עליהם וכן הוא אומר יחדו ישכבו בל יקומו דועכו כפשתה כבו (ישעיה מג) ללמדך שלא היתה מלכות ירודה משל מצרים אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל וכשהוא מושל את המלכיות אינו מושל אותם אלא בארזים שנאמ' הנה אשור ארז בלבנון (יחזקאל לא) ואומר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו (עמוס ב) ואומר אילנא די חזית וגו' (דניאל ד) וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלם אלא בקש שנ' יאכלמו כקש כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בכסף וזהב שנ' צלמא ראשיה דידהב טב (שם ב) וכשהוא מושל את המצרים אינן מושלן אלא בעופרת שנ' צללו כעופרת כשהוא מושל את המלכיות אינן מושלן אלא בחיות שנ' וד' חיון רברבן (שם ז) וכשהוא ממשל את המצרים אינו מושלן אלא בשועלים שנ' אחזו לנו שועלים (שה"ש ב). שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש אני מבקש לילך לאכסנדריא שמא יעמוד מלך וינצחני אמר לו איני יודע מכל מקום כתוב לנו שאין ארץ מצרים יכולה להעמיד לא מלך ולא שר שנ' [ונשיא מאר' מצ' לא יהיה עוד (יחזקאל ל)] מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים (שם כט).

פסוק ח

וברוח אפך נערמו מים, במדה שמדדו בה מדדת להם. הם אמרו הבה נתחכמה לו אף אתה נתת ערמה למים והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות לכך נאמר וברוח אפיך נערמו מים.

ד"א וברוח אפיך נערמו מים עשאן כמין ערימות:

נצבו כמו נד, מה נד צרור אינו לא מוציא ולא מכניס כך היתה נפשם של מצרים צרורה בהם ולא מוציאין ולא מכניסין וישראל אוכלין ושותין ושמחים יצאו להם זיכרי מים מתוקין מתוך מלוחים שנ' ויוציא נוזלים מסלע (תהלים עח) ואין נוזלים אלא מים חיים שנ' מעין גנים באר מים חיים (שה"ש ד) ואומ' שתה מים מבוריך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה).

ד"א נצבו כמו נד, מה נד צרור עומד אינו לא מוציא ולא מכניס כך היתה נפשם של מצרים צרורה בהם ולא מוציאין ולא מכניסין מעולפים מריח הים שנ' ירתיח כסיר מצולה וגו' (איוב מא) וישראל נעשה להם הים מיני בשמים שנאמר ים ישים כמרקחה, ואומר עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו (שה"ש ד): קפאו תהומות בלב ים וגו', עשאן כמין כיפה בלב ים היאך לבו של אדם נתון משני חלקים ולמעלן כך קפא עליהם הים משני חלקיו ולמעלה. הים אין לו לב ונתן לו לב שנאמר בלב ים, האלה לא היה לה לב ונתן לה לב שנ' עודנו חי בלב האלה (שמ"ב יח), השמים לא היה להם לב ונתן להם לב שנ' וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד), יבא הים שאין לו לב ונתן לו לב ויפרע מן המצרים שהיה להם לב ושעבדו את ישראל בכל מיני פורעניות שנ' ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך (שמות א), תבא האלה שאין לה לב ונתן לה לב ותפרע מאבשלום שהיה לו לב וגנב שלש גנבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל שנ' ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל (שמ"ב טו), יבואו השמים שאין להם לב ונתן להם לב ויורידו המן כטל לישראל שהיה להם לב וקבלו התורה ועבדו השם בכל לבבם ובכל נפשם שנ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו' (דברים ו) ולא השמים בלבד שמחו בגאולת ישראל אלא אף ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים שנ' רונו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה יער וכל עץ בו מפני מה כי גאל ה' יעקב וגו' (ישעיה מד) ואמר רונו שמים וגילי ארץ פצחו הרים רנה מפני מה כי נחם ה' עמו גאל ירושלם (שם מט).

פסוק ט

אמר אויב, זה היה תחלת הפרשה ולמה נכת' כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה [כיוצא בו ויהי ביום השמיני קרא משה (ויקרא ט) זו היתה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה] כיוצא בו בשנת מות המלך עזיהו וגו' (ישעיה ו) זה היה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו בן אדם עמוד על רגליך (יחזקאל ב) ויש אומרים בן אדם חוד חידה (שם יז) זה היה תחלת הספר ולמה נכתב כאן לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' (ירמיה ב) זה היה תחלת הספר ולמה נכתב כאן מפני שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו גפן בוקק ישראל (הושע י) זה היה תחלת הספר ולמה נכתב כאן לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו אני קהלת הייתי מלך בירושלם (קהלת א) זה היה תחלת הספר ולמה נכתב כאן לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה:

אמר אויב זה פרעה וכי מאין ידעו ישראל מה חשב עליהם פרעה במצרים אלא רוח הקדש שרתה עליהם והיו יודעין מה פרעה חשב עליהם במצרים כיון שראה פרעה שיצאו ישראל אמר לא דיינו לרדוף אחרי ישראל אלא בשביל כסף וזהב שלקחו ממנו כדי הוא כיון שראו מקצת העם שאבדו ממונם מועט אמרו הוותרה לא נרדוף אחרי ישראל כיון שראה פרעה כך אמר כולנו שוין בבזה שנאמר אחלק שלל ולא עוד אלא שאני פותח לכם תיסבריות של כסף וזהב ומחלק לכם אבנים טובות ומרגליות. ד"א אמר אויב זה פרעה ולא ידע מה אמר לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון (משלי טז). נרדוף נשיג נחלק אין כתיב כאן אלא ארדוף אשיג אחלק שלל מורדף אני להם מותפש אני להם מחולק הוא שללי וממוני להם. תמלאם אינו אומר כן אלא תמלאמו נפשי ממלאים הם נפשם ממני. תורישם ידי אינו אומר כן אלא תורישמו ידי מוריש אני עושרי וכבודי להם. לשעבר הייתם בוזזים בהם והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות אבל כאן אחלק שלל, לשעבר הייתם הורגים בהם והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות אבל כאן אריק חרבי [לשעבר הייתם רוצים לאנוס נשיהן ובניהן ובנותיהן והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות אבל כאן תורישמו ידי] ויש אומרים אתן חרבי אינו אומר אלא אריק חרבי אמר לבעול את זכוריהם כענין שנאמר ונתתי חרבותם על יפי חכמתך (יחזקאל כח) אינו אומר אלא והריקו חרבותם ולפי שגאה וגבה לבו השפילו הב"ה ובזוהו כל האומות. שלש כתות נעשו מצרים על ישראל על הים אחת אומרת ניטול ממונם וממוננו ולא נהרגם ואחת אומרת נהרגם ולא ניטול ממונם ואחת אומר נהרגם וניטול ממונם, זו שאומרת ניטול ממונם ולא נהרגם אחלק שלל, זו שאומרת נהרגם ולא ניטול ממונם תמלאמו נפשי, זו שאומרת נהרגם וניטול ממונם תורישמו ידי. חמשה דברים היה פרעה עומד ומנאץ בתוך ארץ מצרים אמר אויב ארדוף אשיג, אחלק שלל, תמלאמו נפשי, אריק חרבי, תורישמו ידי. וכנגדן של חמשה דברים השיבתו רוח הקדש ואמ' לו נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים, ימינך ה' תרעץ אויב וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש נטית ימינך, משל ללסטים שהיה עומד ומנאץ אחר פלטרין של מלך אומר אם אמצא בן המלך אני תופשו והורגו וצו בו וממיתו מיתה חמורה כך פרעה עמד ונאץ בארץ מצרים ארדוף אשיג אחלק שלל ורוח הקודש מלעגת עליו ואומ' לו נשפת ברוחך כסמו ים ואומ' נטית ימינך וכך הוא אומר למה רגשו גוים (תהלים ב) ואומ' יושב בשמים ישחק ואומר הנה יביעון בפיהם וגו' ואחריו מה כתוב אתה ה' תשחק וגו' (שם נט) [וכה"א שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה] ואומר והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל ואומר ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וגו' (יחזקאל לח) הא כל אותן האלפים והרבבות צללו כעופרת במי ים אדירים במים אדירים. ד' נקראו אדירים ואלו הן הקב"ה נקרא אדיר שנאמר אדיר במרום ה' (תהלים צג), ישראל נקראו אדירים שנאמר אדירי כל חפצי בם (שם טז), מצרים נקראו אדירים שנ' אותה ובנות גויים אדירים (יחזקאל לב), [המים נקראו אדירים שנ' מקולות מים רבים אדירים (תהלים צג) נגלה הקב"ה שהוא אדיר על ישראל שנקראו אדירים להפרע מן המצרים שנקראו אדירים] במים שנקראים אדירים שנ' צללו כעופרת במים אדירים.

פסוק יב

נטית ימינך, מגיד שכל הנפשות ביד הב"ה שנ' אשר בידו נפש כל חי (איוב יב) ואומר בידך אפקיד רוחי (תהלים לא):

תבלעמו ארץ, באי זו זכות נתנה להם קבורה בזכות שאמרו ה' הצדיק אמר הב"ה אתם צדקתם עליכם את הדין אף אני לא אקפח לכם שכרכם ואתן לכם מקום קבורה שנ' נטית ימינך תבלעמו ארץ. ד"א נטית ימינך תבלעמו ארץ מגיד שהים זורקן ליבשה והיבשה זורקתן לים, אמ' היבשה ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל שהוא יחידי נאמר לי ארורה האדמה וגו (בראשית ד) עתה איך אוכל לקבל דמן של אכלוסין הללו עד שנשבע לה הקב"ה שאיני מעמידך בדין שנ' נטית ימינך תבלעמו ארץ, ואין ימין אלא שבועה שנ' נשבע ה' בימינו (ישעיה סב).

ד"א נטית ימינך מגיד הכתוב כשהב"ה נוטה ידו רשעים כלים מן העולם שנ' ויט ידו על צפון ויאבד את אשור וגו' (צפניה ב) ואומר הנני נוטה ידי על פלשתים וגו' (יחזקאל כה) ואומר ונטיתי ידי על יהודה (צפניה א) ואומר ונטיתי ידי על אדום (יחזקאל כה) משל למה הדבר דומה לבצים הנתונות ביד אדם שאם יטה ידו מעט כולן נופלות ומשתברות שנ' וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור וגו' (ישעיה לא).

פסוק יג

נחית בחסדך, חסד עשית לנו שלא היה בידינו מעשים שנ' חסדי ה' אזכיר וגו' (שם סג) חסדי ה' עולם אשירה וגו' (תהלים פט) והעולם מתחלתו לא נבנה אלא בחסד שנ' כי אמרתי עולם חסד יבנה וגו' (שם): עם זו גאלת, לפי שכל העולם שלך ואין לך עם אלא ישראל שנ' עם זו יצרת לי וגו' (ישעיה מג) וכה"א ששים המה מלכות ושמונים פלגשים (שה"ש ו), ששים המה מלכות אלו ששים רבוא ושמונים פילגשים אלו מבן כ' שנה ולמעלה ועלמות אין מספר אלו הקטנים שאין להם מנין אף על פי כן אחת היא יונתי תמתי (שם) זה משה שנשקל כנגד הכל. וכבר היה רבי יושב ודורש שילדה אשה במצרים ס' רבוא נענה תלמיד אחד מלפניו ואמר לו רבי מי גדול העולם או הצדיק א"ל הצדיק. למה כשילדה יוכבד את משה היה שקול כנגד כל העולם כולו וכי היכן מצינו שהיה משה שקול כנגד הכל שנ' כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל ואו' אז ישיר משה ובני ישראל ואו' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים לד). נהלת בעזך, בזכות התורה שהם עתידין לקבל ואין עוזך אלא תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כט) ואומר ועוז מלך משפט אהב (שם /תהלים/ צט ד)

ד"א נהלת בעזך בזכות מלכות בית דוד ואין עזך אלא מלכות שנ' ה' בעזך ישמח מלך וגו' (שם כא) [ואומ' ה' עוז למו ומעוז ישועות משיחו הוא (שם כח)] ואומר ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו (שמ"א ב):

אל נוה קדשך. בזכות בית המקדש שהן עתידין לבנות ואין נוה אלא מקדש שנ' ואת נוהו השמו (ירמיה י) ואו' חזה ציון קרית מועדינו עיניך תחזינה ירושלם בנוה שאנן אוהל בל יצען ובל יסע יתידותיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו (ישעיה לג).

פסוק יד

שמעו עמים ירגזון, כיון ששמעו האומות שאבד פרעה וחילו בים ומלכות המצרים בטלה ונעשו שפטים בעבודה זרה שלהן התחילו מתרגזין לכך נאמר שמעו עמים ירגזון.

ד"א שמעו עמים ירגזון כיון ששמעו האומות שהקדוש ברוך הוא מגביה קרנן של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין אמר להם הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם כמה מלכים מלכו מכם ולא כעסו ישראל שנ' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום (בראשית לו) וכמה שלטונות שלטו מכם ולא כעסו ישראל שנ' אלוף לוטן אלוף שובל, ועכשו אתם כועסים אף אני אתן לכם כעס שאין בו רצון שנ' ה' מלך ירגזו עמים (תהלים צט):

חיל אחז יושבי פלשת, כיון ששמעו יושבי פלשת שישראל נכנסין לארץ אמרו עכשיו הן באין לעורר עידותן של בני אפרים שנאמר בני אפרים שותלח ובכר בנו וגו' (דה"א ז) ואומר בני אפרים נושקי רומי קשת (תהלים עח) מפני מה על אשר לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת על שעברו על הקץ ועל השבועה.

ד"א אמרו אין להם דרך בכל מקום אלא עלינו ועכשיו הם באים ובוזזים את נכסינו ומחריבים את ארצנו.

פסוק טו

אז נבהלו אלופי אדום, אם תאמר שהם באים לירש את ארצם והלא כבר נאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' ונשמרתם מאד אל תתגרו בם (דברים ב) הא מה ת"ל אז נבהלו אלופי אדום מפני אנינות. ד"א אמרו עכשו הם באים לעורר מריבה ששטם אבינו לאביהם שנ' וישטום עשו את יעקב (בראשית כז): אילי מואב יאחזמו רעד, אם תאמר שהם באים לירש את ארצם והלא כבר נאמר ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב וגו' (דברים ב) ואו' וקרבת מול בני עמון (שם יט) הא מה ת"ל אילי מואב יאחזמו רעד מפני אנינות. [ד"א אמרו עכשיו] הם באים לעורר מריבה שבין אבינו לאביהם שנ' ויהי ריב וגו' (בראשית יג):

נמוגו כל יושבי כנען, כיון ששמעו יושבי כנען שאמר הקב"ה למשה רק מערי העמים וגו' כי החרם תחרימם (דברים כ) אמרו אלו ואלו לא היו מתיראין אלא מפני ממונם ומפני נכסיהם אבל עלינו אינן באין אלא לכלותינו ולירש את ארצנו התחילו להמס שנ' נמוגו ואין נמיגה אלא מסייה שנ' נמוגים ארץ וכל יושביה (תהלים עה) ואומר למען למוג לב (יחזקאל כא).

פסוק טז

תפול עליהם אימתה ופחד, אימתה על רחוקים ופחד על קרובים כענין שנ' ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' (יהושע ה) וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו' ונשמע וימס לבבנו (שם ב) בגדול זרועך ידמו כאבן, כיון שיצאו ישראל מן הים כנס עמלק את כל אומות העולם ובא ונלחם עם ישראל ונתפלל משה באותה שעה ודממו כולן כאבן לכך נאמר בגדול זרועך ידמו כאבן.

ד"א בגדול זרועך ידמו כאבן כיון שנכנסו מרגלים לארץ כל מי שהיה אומר אלו מרגלי ישראל היה דומם כאבן. ד"א בגדול זרועך כיון שעברו ישראל את הירדן נתקבצו כל מלכי כנען ובאו ונלחמו עם ישראל שנא' ויהי כשמוע יבין מלך חצור וגו' ואל המלכים אשר מצפון וגו' ויצאו הם וכל מחניהם וגו' ויועדו כל המלכים האלה (שם יא). ואומר ויתקבצו יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד (שם ט) באותה שעה התפלל יהושע ודממו כולן כאבן לכך נאמר ידמו כאבן.

עד יעבור עמך ה' עד יעבור [את הים עד יעבור את הירדן עד יעבור נחלי ארנון] עם זו קנית, לפי שכל העולם שלך ואין לך עם אלא ישראל שנ' עם זו יצרתי לי (ישעיה מג). ארבעה נקראו קנין ישראל נקראו קנין שנ' עם זו קנית, שמים וארץ נקראו קנין שנא' קונה שמים וארץ (בראשית יד), בית המקדש נקרא קנין שנא' הר זה קנתה ימינו (תהלים עח), התורה נקראת קנין שנ' ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח), יבואו ישראל שנקראו קנין לארץ שנקראת קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין בזכותה של תורה שנקראת קנין, לכך נאמר עם זו קנית.

פסוק יז

תביאמו ותטעמו, נתנבאו אבות ולא ידעו מה נתנבאו. תביאנו ותטענו אין כתיב כאן אלא תביאמו ותטעמו אמרו הבנים נכנסין ולא האבות וכה"א אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך וגו' (שה"ש א) אמרו גדיים נכנסין ולא תיישים.

ד"א תביאמו ותטעמו ככרם זה שהוא נטוע שורות שורות שנאמר מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד דן אחד נפתלי אחד (יחזקאל מח).

ד"א תביאמו ותטעמו נטיעה שאין בה נתישה שנ' ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש (ירמיה כד) ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד (עמוס ט):

בהר נחלתך, בהר שהבטחתנו בו שנ' כי בהר קדשי בהר מרום ישראל (יחזקאל כ). ארבעה נקראו נחלה בית המקדש נקרא נחלה שנ' בהר נחלתך, ארץ ישראל נקראת נחלה שנ' בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה (דברים כה) וכן התורה נקראת נחלה שנ' וממתנה נחליאל (במדבר כא) וכן ישראל קרויין נחלה שנ' עמי ונחלתי ישראל (יואל ד) אמר הקב"ה יבא ישראל שנקראו נחלה לארץ ישראל שנקראת נחלה ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה בזכות התורה שנקראת נחלה לכך נאמר בהר נחלתך: מכון לשבתך זה אחד מן הדברים שכסא של מטה הוא מכוון כנגד כסא של מעלה וכה"א ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו (תהלים יא) ואו' בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים (מל"א ח):

פעלת ה', חביב בית המקדש לפני מי שא' והיה העולם שכשברא הקב"ה את העולם לא בראו אלא במאמר שנאמ' בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג) כשבא לבית המקדש כביכול פעולה לפניו שנאמר פעלת ה'. אוי להם לאומות העולם מה הן שומעין באזניהם שהרי בית המקדש שקרוי פעולה לפניו עמדו והחריבוהו והם אמרו ערו ערו עד היסוד בה (שם קלז) לענין כן מהו אומר ה' ממרום ישאג [ממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו] (ירמיה כה): מקדש ה' כוננו ידיך, חביב בית המקדש לפני הקב"ה שכשברא הב"ה את עולמו לא בראו אלא בידו אחת שנ' אף ידי יסדה ארץ (ישעיה מח) וכשבא לבנות בית המקדש כביכול בשתי ידיו שנ' מקדש ה' כוננו ידיך אימתי תבנהו בשתי ידיך. משל ללסטים שנכנסו לפלטרין של מלך בזזו נכסיו והרגו פמליא של מלך והחריבו פלטרין של מלך לאחר זמן ישב המלך עליהם בדין תפש מהם הרג מהם צלב מהן וישב בפלטרין שלו ואחר כך נתודעה מלכותו בעולם לכך נאמר מקדש ה' כוננו ידיך:

פסוק יח

ה' ימלוך לעולם ועד, ר' יוסי הגלילי אומר אלו אמרו ישראל על הים ה' מלך לעולם ועד לא היתה אומה ולשון שולטת בהן לעולם אלא אמרו ה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא, על עמך צאן מרעיתיך זרע אברהם אוהבך בני יחידך יצחק עדת יעקב בנך בכורך גפן שהסעתה ממצרים וכנה אשר נטעה ימינך. - ה' ימלוך לעולם ועד, מפני מה כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים וישב ה' עליהם וגו'.

פסוק כ

ותקח מרים הנביאה, וכי היכן מצינו שנביאה היתה מרים אלא שאמרה לאביה סופך אתה מוליד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים מיד וילך איש מבית לוי ויקח וגו' (שמות ב) ותהר ותלד בן וגו' ולא יכלה עוד הצפינו. נזף בה אביה אמ' לה בתי היכן נבואותיך ועודה מחזקת בנבואתה שנ' ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו ואין יציבה אלא נבואה שנ' ראיתי את ה' נצב על המזבח (עמוס ט) ואומר ויבא ה' ויתיצב (שמ"א ג) ואומר קרא את יהושע והתיצבו וגו' וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד (דברים לא): מרחוק אין מרחוק בכל מקום אלא רוח הקדש שנאמר מרחוק ה' נראה לי (ירמיה לא): לדעה אין דעה אלא רוח הקדש שנ' כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו' (ישעיה יא) [ואומר כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה' כמים יכסו על ים (חבקוק ב)]: מה יעשה לו אין עשייה אלא רוח הקדש שנ' כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' (עמוס ג): אחות אהרן ולא אחות משה ומה ת"ל אחות אהרן אלא לפי שנתן אהרן נפשו על אחותו נקראת אחותו על שמו כיו"ב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה (בראשית לד) והלא אחות כל השבטים היתה מה ת"ל אחי דינה אלא לפי שנתנו נפשם עליה נקראת אחותם על שמם. וכן כזבי בת נשיא מדין אחותם (במדבר כה) וכי אחותם היתה והלא בת ראש אומות בית אב היתה שנא' ולכהן מדין שבע בנות ומה ת"ל אחותם אלא על שנתנה נפשה על אומתה נקראת אומתה על שמה:

את התוף בידה, וכי מנין היו להם לישראל תופים ומחולות במדבר אלא הצדיקים היו מובטחים ויודעים שהקב"ה עושה להם נסים וגבורות עת שיוצאין ממצרים והתקינו להם תופים ומחולות. ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, מגיד הכתוב כשם שאמר משה שירה לאנשים כך אמרה מרים שירה לנשים שנאמר שירו לה' וגו'. חסלת שירתא.

פסוק כב

ויסע משה, אמר רבי יהושע זו נסיעה לא נסעו אלא על פי משה ושאר כל המסעות כולן נסעו על פי הגבורה שנ' על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו (במדבר ט) אבל נסיעה זו לא נסעו אלא על פי משה שנ' ויסע משה את ישראל ר' אליעזר או' על פי הגבורה נסעו שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה וכאן לא נסעו אלא על פי הגבורה ומה ת"ל ויסע משה את ישראל להודיע שבחן של ישראל שכיון שאמר להם משה קומו סעו לא אמרו היאך אנו יוצאין במדבר ואין בידינו מחיה לדרך אלא האמינו והלכו אחר משה ועליהם מפורש בקבלה הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' (ירמיה ב). וכן מצינו שחזר מסען לאחוריהם שלשה מסעות שנ' ויסעו מפני החירות ויסעו ממרה ויבואו אילימה ויסעו מאילים ויחנו על ים סוף (במד' לג). וכן מצינו שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות שנ' ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן וגו' שם מת אהרן וגו' (דברים י) וכי במוסרה מת והלא לא מת אלא בהר ההר שנ' ויעל אהרן הכהן וגו' (במדבר לג) ומה ת"ל שם מת אהרן ויקבר שם אלא מלמד שחזרו לאחוריהם לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות שנ' ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן ויחנו בחור הגדגד, ויסעו מחור הגדגד ויחנו ביטבתה ויסעו מיטבתה ויחנו בעברונה, ויסעו מעברונה ויחנו בעציון גבר, ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צין הוא קדש, ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר (שם). ר' אליעזר אומר על פי הגבורה נסעו שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות ומה ת"ל ויסע משה את ישראל שהסיען בעל כרחן במקל שכיון שראו בפגרי האנשים שהעבידום בפרך ובעבודה קשה כולן פגרים מתים מוטלין על שפת הים אמרו כמדומה לנו שלא נשתייר אדם במצרים נתנה ראש ונשובה מצרימה ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזור למצרים יכול שאמרו ולא עשו הרי הוא אומר וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך אשר עשית עמהם ויקשו את ערפם ויתנו ראש לשוב לעבדותם ואתה אלהי הסליחות חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ולא עזבתם ואומר ואף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצ' ויעשו נאצות גדולות (נחמיה ט) ר' יהודה בן אלעאי אומר עבודה זרה עברה עם ישראל בים והסיעה משה באותה שעה שנאמר ויסע משה את ישראל מים סוף מדבר שהיה עם ישראל בים סוף ואי זו זו זו עבודה זרה לכך נאמר ויסע משה את ישראל מים סוף:

ויצאו אל מדבר שור הוא מדבר כוב אמרו עליו על מדבר כוב שהיה שמנה מאות פרסה על שמנה מאות פרסה כלו מלא נחשים ועקרבים שנ' המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו' (דברים ח) וכת' משא מדבר ים (ישעיה כא) וכת' משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה שרף מעופף וגו' (שם ל) אין אפעה אלא עכס אמרו שעכס זה רואה צל עוף שהוא פורח באויר וכשהוא רואה העוף ומתחבר אל צלו איבריו נושרין ואף על פי כן לא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו במדבר בארץ ערבה ושוחה ארץ ציה וצלמות (ירמיה ב) מהו צלמות מקום צל ועמו מות. אמר ר' אבא הדבר הזה הסיח לי רבינו הגדול אדם אחד היה בארץ ישראל והיו קורין אותו מרוטה פעם אחת עלה להר ללקוט עצים וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו מיד נשר שער ראשו ולא צמח בו שער עד יום מותו והיו קורין אותו מרוטה: וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, ר' יהושע אומר כשמועו. ר' אליעזר אומר והלא המים תחת רגלי ישראל היו והארץ אינה צפה אלא על המים שנ' לרוקע הארץ על המים (תהלים קלו) הא מה ת"ל ולא מצאו מים כדי ליגען. אחרים אומרים מים שנטלו ישראל בין הגזרים שלמו מהן באותה שעה הא מה ת"ל ולא מצאו מים שאף בכליהם לא מצאו מים כענין שנ' ואדיריהם שלחו צעיריהם למים ולא מצאו שבו כליהם ריקם (ירמ' יד). דורשי רשומות אמרו ולא מצאו מים. דברי תורה שנמשלו למים ומנין שנמשלו למים שנ' הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה) לפי שפרשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו ולכך התקינו להם הנביאים והזקנים שיהיו קורין בתורה בשבת בשני ובחמישי הא כיצד קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי וקורין בחמישי ומפסיקין בערב שבת.

פסוק כג

ויבאו מרתה, ר' יהושע אומר לשלשה מקומות באו ישראל באותה שעה שנ' ויבואו מרתה. ר' אלעזר המודעי אומר לא באו אלא למקום אחד:

פסוק כד

וילונו העם על משה, ר' יהושע אומר היה להם לישראל להמלך בגדול שבהם תחלה לומר מה נשתה אלא שעמדו ואמרו דברי תרעומת על משה. ר' אלעזר המודעי אומר לימודין היו ישראל בדברי תרעומת על משה ולא על משה בלבד אמרו אלא על הגבורה לכך נאמר לאמר מה נשתה.

פסוק כה

ויצעק אל ה' ויורהו עץ, מכאן שהצדיקים אין קשין לקבל לפי דרכך את למד שתפלת צדיקים קצרה. מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר' אליעזר וקצר בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבי ראית פלוני שקצר בברכותיו והיו מלעיגין עליו ואומרים עליו תלמיד חכם קצרן הוא זה, אמר להם לא קצר זה יותר ממשה שנ' אל נא רפא נא לה (במדבר יב) שוב מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר' אליעזר והיה מאריך בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבי ראית זה שהאריך בברכותיו והיו אומרין עליו תלמיד חכם מארכן הוא זה, אמר להם לא האריך זה יותר ממשה שנ' ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום וגו' (דברים ט), שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך:

ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חוק ומשפט וגו'. ר' יהושע אומר זה עץ של ערבה, ר' אלעזר המודעי אומר זה עץ של זית שאין לך עץ מר יותר מעץ זית, ר' יהושע בן קרחה אומר זה עץ הרדופני. ר' שמעון בן יוחאי אומר דבר מן התורה הראהו שנאמר ויורהו ה' עץ, ויראהו ה' עץ אינו אומר אלא ויורהו כענין שנאמר ויורני ויאמר לי יתמוך דברי לבך (משלי ד), ר' נתן אומ' זה עץ קתרוס ויש אומרים עקר תאנה ועקר רמון, דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' (משלי ג). ר' שמעון בן גמליאל אומר בא וראה כמה מופרשין דרכי הקדוש ברוך הוא מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקדוש ברוך הוא מרפא את המר במר הא כיצד נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס. כיו"ב א"א ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וגו' (ישעיה לח) והלא בשר חי כשאתה נותן עליו דבלת תאנים מיד הוא נסרח הא כיצד נתן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס. כיוצא בו ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה' וגו' (מל"ב ב) מהו רפואתו והלא המים היפין שתתן בהם מלח מיד הם נסרחין הא כיצד נתן דבר המחבל לתוך דבר שמתחבל כדי לעשות בו נס: וישלך אל המים, אחרים אומרים היו ישר' מתחננים ומתפללין לפני אביהם שבשמים כבן [שהוא מתחנן לפני אביו וכתלמיד] שמתגדר לפני רבו כך היו ישראל מתחננין ומתגדרים לפני אביהן שבשמים ואומרים לפניו רבונו של עולם חטאנו לפניך שנתרעמנו לפניך על המים: וימתקו המים, ר' יהושע אומר מרים נהיו לפי שעה ונמתקו, ר' אלעזר המודעי אומר מרים היו מתחלתם שנ' המים המים ב' פעמים: שם שם לו חק ומשפט, חק זה השבת ומשפט זה כיבוד אב ואם דברי ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי אומר חק אלו עריות שנ' לבלתי עשות מחוקות התועבות (ויקרא יח ל) ומשפט אלו דיני אונסין ודיני קנסיות ודיני חבלות: ושם נסהו, שם נשא לו גדולה דברי ר' יהושע שנ' נשא אויל מרודך את ראש יהויכין מלך יהודה (מל"ב כה) ואומ' נשא את ראש בני גרשון (במדבר ד) אמר לו רבי אלעזר המודעי והלא גדולה אינה תלויה אלא בשי"ן וכאן לא כתיב אלא בסמ"ך הא מה ת"ל ושם נסהו שם נסה המקום את ישראל.

פסוק כו

ויאמר אם שמוע תשמע, מכאן אמרו שמע אדם מצוה אחת משמיעין לו מצות הרבה שנ' אם שמע תשמע, שכח אדם מצוה אחת משכחין לו מצות הרבה שנ' והיה אם שכח תשכח (דברים ח יט): לקול ה' אלהיך, אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה בעשרה קולות: והישר בעיניו תעשה, אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם: והאזנת למצותיו, אלו גזרות: ושמרת כל חקיו, אלו הלכות: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך הא אם אשים כי אני ה' רופאך דברי ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי אומר אם שמוע יכול רשות ת"ל תשמע חובה ולא רשות, תשמע זה הכלל שהתורה כלולה בו. לקול ה' אלהיך מלמד שכל מי ששומע מפי גבורה מעלין עליו כאלו עומד ומשמש לפני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים. והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה. והאזנת למצותיו אלו הלכות, ושמרת כל חוקיו אלו עריות. כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' ומה ת"ל כי אני ה' רופאך אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם חיים הם לכם שנ' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד) ואו' רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך (שם ג). ר' יצחק אומ' הא אם אין בהם מחלה מפני מה הם צריכין רפואה אלא כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך בעולם הזה ואם אשים כי אני ה' רופאך בעולם הבא. שמעון בן עזאי אומר שמוע מה ת"ל תשמע מכאן שאם רצה אדם לשמוע משמיעין אותו לשכח משכחין אותו יכול לאחר זמן ת"ל והיה אם שמוע תשמע שכח תשכח מיד. הא כיצד רצה לשמוע משמיעין אותו מיד לשכח משכחין אותו מיד. הוא היה אומר רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין לו שלא בטובתו לשכח בטובתו משכחין אותו שלא בטובתו הרשות נתונה אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן (שם) אחרים אומרים אם חבול תחבול (שמות כב) אם חבלת חבולה אחת סוף שחובלין בך חבולות הרבה.

פסוק כז

ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינת מים, מגיד הכתוב שאותו מקום מהולל במים מכל המקומות תדע שכן שהרי היו שנים שנים עשר מבועין ולא ספקו אלא לשבעים דקלים כיון שבאו ישראל ושרו עליהם ששים רבוא בני אדם וספקו להם ולנו ושנו ושלשו: ויחנו שם על המים, לעולם אין ישראל חונין אלא על המים דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר כיון שברא הקב"ה את עולמו ברא שם שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטי יעקב ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים ומה ת"ל ויחנו שם על המים מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה שנתנו להם במרה.

<< · מכילתא על שמות · טו · >>