מיני תרגומא על התורה/במדבר/יד
א
[עריכה]ז״ל הרמב״ן וטעם ויבכו העם בלילה ההוא כי לעת ערב באו המרגלים באהליהם כאשר הלכו מלפני משה ובבקר השכימו וילונו כולם על משה ואהרן וכך אמר משה ותרגנו (באהליהם צ״ל) באהליכם (דברים א׳ כ״ז) כי באהליהם היו אומרים דברי נרגן (ומהרש״א בחידושי אגדות תענית דף כ״ט. בד״ה אתם בכיתם וכו׳ כתב ועוד דבפרשת שלח כתיב וילכו ויבאו אל משה וגו׳ דמשמע שהי׳ כל זה לפני אוהל מועד ובפרשת דברים כתיב ותרגנו באהליכם וכו׳ ע״ש לא ראה דברי הרמב״ן שהעתקתי וגם לעיל בסמוך האריך הרמב״ן בדברי המתחיל וטעם ויוציאו וכו׳ בענין זה ע״ש מלתא בטעמא. ברם גם דברי המהרש״א שמיישב זו תוך שארי עניינים שראוי לבא עליהם נכונים למאוד מתוקים מדבש ע״ש) ואמרו רבותינו הם בכו בכיי׳ של חנם ואני אקבע להם בכיי׳ לדורות ולא ידעתי מאיזה רמז שבפרשה הוציאו זה אבל מקרא מלא הוא וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו וירגנו באהליהם ולא שמעו בקול ה׳ וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות (תהלים ק״ו) אולי ידרוש זה מפסוק וטפכם אשר אמרתם לבז יהי׳ יאמר וטפכם כאשר אמרתם לבז יהי׳ בבוא עת פקודתם כי אני פוקד עון אבות על בנים והבאתי אות׳ עתה שידעו את הארץ ידיעה בלבד אבל לא שיירשו אותה לדורות והכתוב ירמוז בכיוצא בזה ולא ירצה לגזור רעה רק בענין תוכחת על תנאי עכ״ל: הנה בתענית דף כ״ט. ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה אמר ר׳ יוחנן (אותו היום ערב) צ״ל אותו הלילה ליל (וכן הוא בעין יעקב) תשעה באב היה אמר להם הקב״ה אתם בכיתם בכיי׳ של חנם אני קובע לכם בכיי׳ לדורות. וכן בסוטה דף ל״ה. איתא כה״ג. ולא ראיתי לאחד ממפרשי הש״ס שבאו על החקירה מאיזה רמז הוציאו זה: אמנם דע דבסנהדרין דף ק״ד: זה תוארו בכה תבכה בלילה שתי בכיות הללו למה אמר רבה אמר ר׳ יוחנן אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני בלילה על עסקי לילה (לפי שבכו אותה לילה בכיית חנם. רש״י) שנאמר ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה אמר ר׳ יוחנן אותו (היום צ״ל) הלילה ליל ט״ב היה אמר להן הקב״ה לישראל אתם בכיתם וכו׳ משמע דבשביל מה דכתיב בלילה הרמז על זה. ודי בזה. וחובה להעלות אשר כתבתי בתקוני הש״ס שלי בס״ד בסוגיא דתענית שם באותו ענין נלכדה ביתר גמרא נחרשה העיר תניא כשחרב וכו׳ נגזרה גזרה על ר״ג וכו׳. והנה הש״ס דמפרש המשנה דלעיל כ״ו: דתנן בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וכו׳ ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. ועל זה פירש הש״ס נלכדה ביתר גמרא. אבל במה דקאמר הש״ס נחרשה העיר תניא כשחרב וכו׳ נגזרה גזרה על ר״ג וכו׳ אין לו מובן כלל דבכל זה שהביא הש״ס תניא כשחרב וכו׳ אין בו שום רמז ורמיזה על הא דנחרשה העיר. ולכן עיינתי ובנותי בספרים ומצאתי בעין יעקב דאיתא נלכדה ביתר גמרא נחרשה העיר נמי גמרא. ולא הועתק מ״ש רש״י לפנינו בגמרא ד״ה נחרשה העיר כדכתיב ציון שדה תחרש שנחרשה כולה ונעשית כשדה חרושה. אכן התי״ט במשנה ו׳ פרק זה העתיק כדכתיב ציון וכו׳ בשם רש״י. ובאין ספק דגי׳ רש״י היא בש״ס נחרשה העיר כדכתיב ציון וכו׳ ולפיכך פירש רש״י כך הכא בסוגיא ולא כתב דברים אלו לעיל דף כ״ו: במשנה. ודי בזה ליודעי בינה. וציון בימינו יבנה:
ט
[עריכה]הרמב״ן האריך באמרי בינה בפסוקים אלו ובתוכו כתב ואמר ר״א כי בעבור שמצאנו אם יראו את הארץ (אמר צ״ל) אחר סלחתי כדבר5Cu05dbשל כח הראיה כמו שהקשה הש״ס ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן %5ימה והנכון בעיני כי סליחה הנחת העונש כדברי אונקלוס והקרבנות מעלים ע%Cu05d0 של הש״ס מה מצינו בכל מקום מכשיר למעלה וכו׳ ואם תירוצו של הרמב״ן משובח איכא למידק מאי טעמא לא מתרץ הש״ס ככה. אכן ברור שלא מצי הש״ס לתרץ הכא דáלח נא שְׁבוֹק והוא נגד דעת ר״א אב״ע: