מילון התופת/מהדורה ראשונה 1818/הקדמה
הקדמה
כל היצירות שהאמונות הטפלות ואמונות הטירוף שימשו להן השראה עד היום, לא היו בעיקרן אלא ערימה מגוחכת של גוזמאות, ליקוטים פגומים או דיונים קרים וחלקיים. ומספרם היה עצום. לספריית הפנתיאון לבדה יש אוסף של מעל 15,000 כרכים על קסם ועל כל מה שפחות או יותר נובע ממנו. לא ניתן להתעלם ממכרה שכזה, מכיוון שהוא מציג תמונה של הסטיות העצובות של הדמיון ושל הטעויות הגדולות ביותר של המין האנושי.
ואולם האנציקלופדיה, שצריכה להתייחס לכלל הדברים, מפחדת מעבודה כפויית טובה וקשה, ועוסקת בקסם ובסיפורי עם רק מכמה זויות ידועות וחסרות משמעות. לפני ואחרי יצירה זו כתבו חוקרים רבים, חלקם על דעות קדומות, אחרים על שגיאות ועל הוולגריות, אלו על אמונות טפלות ואלו על פחדים דמיוניים, אלו על חזיונות ופלאות ואחרים על קסם ומכשפים, על שרלטנות ועושי להטים, על שטויות ועל ניבוי וכו'. אף אחד לא חלם לאחד ביצירה אחת את כל אותן מונומנטים של בורות, של הונאה, של התחזות ושל קיצוניות.
אחד מסופרינו המוערכים ביותר הגיש לנו, לפני זמן לא רב, מילון של כלל המיתולוגיות. בין כל האגדות הללו הוא השמיט את האגדות שלנו. מילון התופת ימלא את החלל שהשאיר. ובתוספת כמה מאמרים, אולי נוכל לספר גם את ההיסטוריה של המיתולוגיה המודרנית.
אני מציע את עצמי ביצירה זו כמי שיחסוך לקורא את טירחת הדיפדוף באלפי ספרים. ברצוני להציע לקורא במסגרת צרה זו את מה שחובבי השדים ואנשים מסוגם השאירונו סקרנים לגביו. אל לנו לצפות למצוא כאן אגדות מפתות כמו אלו של הפאגאניזם. שם יכל גבר צעיר, בינות לעצים בחלומותיו המתוקים והרכים להאמין שמביטות בו כמה נימפות, כדבריו של סאן-פואה, ושבאחת מהן אולי תתעורר חיבה אליו, והיא תתגלה לו בצורה גשמית ותרעיף עליו טובות והנאות. כאן המדבריות, השקט, החושך לא יציגו לדמיון המפוחד אלא שדים, רוחות, פאנטומים ודברים איומים.
הקדמונים, לאמיתו של דבר, האמינו כמונו בסימנים, בניבוי, בקסם, בזימונים, בהחזרות מן המתים וכו', גם אם אצלם הדברים היו פחות שחורים מאשר אצלנו, במאות האחרונות. ואולם הדת הנוצרית, יותר מדתות אחרות, אמורה להיות חופשית מהאמונות הטפלות המפלצתיות הללו. כך שלא נותר לנו אלא להשתומם כשאנו רואים אותה מוצפת בהן, בניגוד לעמדתו של מייסדה. ומה שמפתיע אף יותר הוא שעל תקופות של אור כמו המאה החמש עשרה, אנו שומעים טענות כי הן הגורמות לבורות ולהטעיה. אין צורך שאצטט את הכותבים הידועים, אך יש אנשים חשוכים ,שקוראים מסוימים שמחפשים אותם, וישנם שוטים שמעריצים אותם, אשר תומכים בדיעות קדומות, מגינים על שקרים, וטוענים שמסורת ההפחדה של סיפורי החוזרים מן המתים מועילה למוסר. שהפחד מהפלאים העל טבעיים של ההתגלות הוא מעין בית דין נעלם שמפעיל השפעה מיטיבה על המצפון, ושהנחזה הוא מבשר הצדק השמיימי. שלכללי העונשין המוסריים האלו היה כוח רב בקרב העם, שהחשש מהקוסם המקומי מנע פשעים רבים וכו' . ועוד אלפי דברי חוצפה אחרים, שבהיותם מלווים באנקדוטות שטחיות ביותר ומחרידות ביותר רק נוטים לחזק את הטעות בנשמות החלשות. הבה ניתן עינינו בתקופות הברבריות, ונראה אם בוצעו בהן פחות רציחות, פחות גניבות, פחות בגידות מהיום, האם הפחד מהחזיונות מנע את ההתנקשויות, ואם הקוסם המקומי לא היה בדרך כלל הבזוי מכולם. האמונה הטפלה מנעה פשע ונתנה השראה לאלף פשעים אחרים. ולטובת האדם שהיא שמרה בתפקידו היא יצרה מאה תליינים ורבבות קורבנות. קרא את תולדות האינקויזיציה, ותמצא שם יותר נאשמים ביום אחד משיש בבתי המשפט שלנו בשנה שלמה.
סופסטים זועמים ייחסו את הזוועות הללו לרוח הנוצרית: שילוב של זעם הנמר עם מתיקותו של הטלה. ישוע הנוצרי בא כדי להטיף לרחמים, הוא התפלל עבור תלייניו, הוא סלח לאויביו, הוא בכה על מר גורלה של ירושלים מלאת האשמה. הוא הביא לעולם את שלום השמיים ואת הפולחן הפשוט ביותר. הוא גינה את האמונות הטפלות של הפרושים, שענדו על בגדיהם אמצעי הגנה וקמעות וכיוצא באלו. ומעבר לכך, הקנאות הופיעה בכל הדתות, והאמונה הטפלה שלטה בכל העמים. הכפירה קרעה את הדת הנוצרית רק לאחר שקרעה עשרים דתות אחרות. הנסיון של מאות השנים מוכיח שהאמונה הטפלה תמיד כיווצה את הרוח וטימטמה את הלבבות. והאמת, מולה, התייצבה להציל אותם. וכך, אני מעז להרים את קולי לטובתה. אני כותב בזמנים שבהם האמת לא מפחדת להופיע, תחת ממשלה נאורה שאין בה משוא פנים. ההונאה והשקרים לא יבואו לסתום את פי.
אין לי דבר לומר לקורא על היצירה הזו שאני מציג לו. היא נתונה לשיפוטו. נעזרתי בכל הספרים שלמיטב ידיעתי התמודדו עם אמונות טפלות למיניהן ועם רבבות גוזמאות התופת המשפילות את רוח האדם. בחרתי את העובדות הכי יוצאות דופן ואת מה שהכי נוגע בנו. ניתחתי כמה מדרכי הניבוי העיקריות שעד כה היה לנו לרוב רק מושג שגוי לגביהן. אספתי גם כמה תכונות שהן זרות לנו, כדי להוסיף גיוון ליצירה, וכדי להשוות את שגיאותינו עם אלו של עמים אחרים. אני מודה, בין השאר, שלא תמיד אני מצטט את המקורות שמהם אני שואב את המידע. אין כמעט חלק במילון הזה שלא קראתי או סיכמתי ממקור כלשהו, ושלא העשרתי בתגליות.