מטה אפרים אורח חיים תקפז
סימן תקפז בטור ובשולחן ערוך
סעיף א
[עריכה]התוקע לתוך הבור או לתוך הדות, והוא בניין שתחת הקרקע, כגון מרתף, או לתוך המערה – אותן העומדים בתוך הבור והדות והמערה, יצאו. והעומדים בחוץ, אם קול שופר שמעו – יצאו, ואם קול הברה שמעו – לא יצאו. ואם המרתף בנוי רובו למעלה מן הקרקע, אף על פי שמקצתו תוך הקרקע, גם העומדים בחוץ מסתמא קול שופר שמעו, ויצאו.
ובכל זה יש להחמיר, שלא לסמוך על מה שמדומה לו ששמע קול שופר, ויש לתקוע שנית כדרכו. ולא יברך עליו, אם לא שברור לו ששמע קול הברה, אז יש לברך שנית. אבל אם תוקעין בבית הכנסת, והוא עומד בריחוק מקום מבית הכנסת, ולפי הבחנתו שמע קול שופר, יכול לסמוך על זה, כיון שבמקום שתוקעין אין שם ערבוב קול; ואין צריך לשמוע תקיעות שנית כלל:
סעיף ב
[עריכה]התוקע לתוך חבית גדולה, אף העומד בתוך החבית לא יצא, וצריך לתקוע שנית בלא ברכה; ואין צריך לומר העומד בחוץ. ואם ברור לו ששמע קול הברה יברך גם כן, כאשר נתבאר בסעיף א:
סעיף ג
[עריכה]אם התחיל לתקוע בבור, ועלה חוץ לבור וגמרה, אם הוציא ראשו קודם – לא יצא. ואם הוציא השופר קודם ואחר כך ראשו, יצא. ואותן העומדים בבור מתחילת התקיעה ועד סופה, אף על פי שלא יצאו חוץ לבור, רק התוקע לבד הוא שעלה במשך התקיעה וגמרה חוץ לבור, יצאו:
סעיף ד
[עריכה]השומע מקצת תקיעה שלא בחיוב, כגון קודם שעלה עמוד השחר, ומקצתה בחיוב, אף על פי שבאותו מקצת לבד הוי שעור תקיעה; או שאמר לתוקע כמתעסק בלבד: כוון דעתך להוציאני ידי חובתי, ומשך בה שעור תקיעה, לא יצא. ומכל מקום אם בא לתקוע שנית, יש לו לחזור לשמוע הברכה ממי שלא יצא כלל עדיין, כיון שיש אומרים שאם יש במה שתקע בחיוב שעור תקיעה, יצא, אף על פי שתחילת התקיעה לא היה בחיוב. והוא הדין אם שמע מקצת התקיעה קול הברה, כגון שהיה התוקע בבור, והוא עומד בחוץ, ובאמצע התקיעה יצא התוקע מן הבור. והוא הדין אם התוקע עומד חוץ לבור מתחילה ועד סוף, והשומע עומד בקצת התקיעה תוך הבור ובמקצתו חוץ לבור, יש לומר שכיון שבמקום התקיעה אין בלבול, אין קול שופר מתבלבל בבואו לבור; ואפשר שגם בזה הבל הבור מבלבל הקול הבא מחוץ לבור. ולכן יש לתקוע שנית בלא ברכה, או יש לו לשמוע הברכה מאחר שלא יצא עדיין כלל: