מזרחי על רש"י שמות יח
<< · מזרחי · על רש"י שמות · יח · >>
מה שמועה שמע - אינו רוצה לומר מה שמע, דבהדיא כתיב קרא: "את כל אשר עשה ישראל". ואם רצה לפרש דקרא ד"את כל אשר עשה" לא קמיירי אלא בקריעת ים סוף ומלחמת עמלק, היה לו לפרש זה גבי "את כל אשר עשה". ועוד מנא ליה לפרושי הכי קרא, ד"את כל אשר עשה" כולהו משמע. ועוד, דלגבי "את כל אשר עשה" פירש ’בירידת המן והבאר ועמלק‘, ואילו קריעת ים סוף לא קאמר. אלא הכי פירושו: ’מה שמועה שמע ובא‘, כלומר מאי זו שמועה מכל השמועות ששמע נתעורר לבא.
והכי קתני בהדיא במכילתא ומייתי לה בשלהי מסכת זבחים 'מה שמועה שמע ובא', ואף בקצת נוסחאות שאינו כתוב בהן 'ובא' אלא 'מה שמועה שמע', הרי כתוב בהן ’רבי יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא. רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא‘. משמע דעל ביאתו עסקינן ולא על שמועתו, ואם כן על כרחך לומר דפירוש 'מה שמועה שמע' הוא מה שמועה שמע ובא. ורבי יהושע שאמר מלחמת עמלק שמע ובא, הוא מפני שכתובה בצדו ודריש סמוכין. ואף על פי שאין מלחמת עמלק מופלג כקריעת ים סוף, שהרי בקריעת ים סוף הפליג הכתוב בה, ואמרה רחב "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם", ובמלחמת עמלק לא מצינו שהפליג בה בשום מקום, מכל מקום מפני שהוא ועמלק היו בעצה עם פרעה, וראה שאבד הקב"ה את עמלק מן העולם, עשה תשובה ואמר אין לי לילך אלא אצל אלהיהן של ישראל, כדאיתא בשמות רבה. ורבי אליעזר שאמר קריעת ים סוף שמע ובא, הוא ממה שהפליג הכתוב בה ואמר "ויהי כשמוע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה'", ורחב אמרה "שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם ונשמע וימס לבבנו".
וא"ת כיון דסבירא ליה לרש"י ז"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, ומשום הכי נקט דברי שניהם ואמר 'מלחמת עמלק וקריעת ים סוף' מאי טעמא לא נקט מילתיה דרבי אליעזר המודעי דקאמר מתן תורה שמע ובא. יש לומר דקריעת ים סוף ומלחמת עמלק הם קרובים לפשוטו של מקרא, האחד מצד סמיכות, והאחד מצד הפלגתו, אבל מתן תורה אין בו לא זה ולא זה, ורש"י ז"ל אינו מביא בפירושו אלא המדרשות הקרובות לפשוטו של מקרא.
ומה שפירש בפסוק אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בירידת המן והבאר ועמלק, ולא על קריעת ים סוף והתורה, אף על פי שכולם נכללים במאמר "את כל אשר עשה", וגבי "על כל הטובה אשר עשה" פירש 'טובת המן והבאר והתורה', ולא על קריעת ים סוף ועמלק. יש לומר משום דגבי "את כל אשר עשה" לא מצי לפרושי קריעת ים סוף, משום ד"למשה ולישראל" כתיב, והקריעה לא היתה בעבורם, שהרי בעמידת הענן בין מצרים ובין ישראל כבר היו בטוחים ולא היו יראים מהם, ואם כן לא היתה הקריעה רק להטביעם להתכבד השם על ידם, כדכתיב "וְאִכָּבְדָה בפרעה ובכל חילו", ולא על הצלת ישראל. ונתינת התורה לא תפול בה עשיה רק נתינה, ולכן לא יתכן שתכנס תחת מאמר "את כל אשר עשה". אבל בקרא ד"על כל הטובה אשר עשה", לא חשש לכלול בו נתינת התורה, אע"ג דכתיב בה עשייה, משום דעשייה זו שבה אל "הטובה" ומצד שהיא טובה נופל בה עשייה. ולא יתכן לכלול מלמחת עמלק, משום דמלחמת עמלק הצלה היא ולא טובה, ולא קריעת ים סוף, אי משום דלאו טובה היא, ואי משום ד"לישראל" כתיב וקריעת ים סוף לא היתה לישראל כדלעיל.
ובפסוק "את כל התלאה" לא כלל רק 'שעל הים ושל עמלק', משום דכולהו אחריני לאו תלאה נינהו. ופירוש 'שעל הים' אינו רוצה לומר בעד קריעת ים סוף, דקריעת ים לאו תלאה היא, אלא בעד צעקתם שצעקו כשראו המצרים רודפים אחריהם עד שפת הים.
אך קשה, כיון שאין קריעת ים סוף נכללת במאמר "את כל אשר עשה", היאך אפשר לומר ששמע אותה ובא, הא מאמר "וישמע" אינו דבק רק עם "את כל אשר עשה". ועוד, מאי שנא מלחמת עמלק מקריעת ים סוף, שמלחמת עמלק כלל אותה בכלל "את כל אשר עשה", אי משום ד"למשה ולישראל" כתיב וקריעת ים סוף לא היתה למשה ולישראל, חלישותו של עמלק נמי לא היתה אלא לעמלק, ואי משום הצלתם של ישראל שהיתה על ידי חלישותו של עמלק, הא לא שייך בה עשייה, דהצלה אינה אלא העדר, וההעדר לא תפול בו עשייה, וצריך עיון: