מועד לכל חי סימן טו
<< · מועד לכל חי · סימן טו · >>
סימן טו
[עריכה]בין כסה לעשור זמן כפרה,
ועשו סייג לתורה
א עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים הקדוש ברוך הוא נדרש לכל שואל, ומצא כדי גאולתו לכפר עליו מאשר חטא על הנפש, ואסמכוהו חכמים אקרא דדרשו ה' בהמצאו אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ובזוהר אסמכוהו אקרא וריחק ה' את האדם לבל יקובל תשובתו בשובו מחטאתו, אז ורבה העזובה בקרב הארץ כי רוב העולם היו מתייאשים מהתשובה ועוזבים לאל יתברך, ולכן קבע להם זמן התשובה לקרבם אליו שהוא כל חודש אלול לחזור בתשובה, ולא זאת בלבד אלא ועוד בה עשיריה, הוסיף להם עוד עשרת ימים שמראש השנה עד יום הכפורים כדי שיתחרט ושבה בתשובה והיתה לבער העונות מקרבו, ובכן יהיה כאלה וכאלון אשר בשלכת, פירוש שמשליכין העלין ואחר כך לשנה הבאה חוזר להיות מצבת בה, וזה יהיה משפט לזרע קדש דהיינו ישראל ולא עשה כן לכל גוי, (קמח סולת דף קמ"ו ע"א, ועיין בחמדת ימים פ"א מעשרת י"ת באורך, וסדר כונות ימים אלו של עשרת ימי תשובה תמצא בספר מבוא שערים בדף קנ"ז ע"ד ודף ק"ס, יעויין שם).
ב כתבו הפוסקים דאף מי שאינו נזהר מפת עובדי כוכבים ומזלות, בעשרת ימי תשובה צריך להזהר, ומזה ישכיל אנוש להזהר בין כסה לעשור עלי עצו"ר כמה דברים שמיקל בהם בשאר ימים, דאם בפת עובדי כוכבים ומזלות שהתירוהו חכמים הוזהרנו, על אחת כמה וכמה להזהר שלא להכשל חס וחלילה באיסור תורה לבדוק כל דבר מן הנמלים ומן התולעים טרם אכילה פן תאכלנו התולעת חס וחלילה שאיסורו חמור מאכילת חזיר, וכן יזהר שלא לקנות דבר שיש בהם חשש איסור אלא מיהודי כשר המדקדק כראוי, ובפרטות ביין וחלב וגבינה ודבש שיש חשש דבש ענבים אף שאין דרכו להזהר בשאר ימות השנה, ורבים מאנשי מעשה נוהגים בעשרה ימי תשובה מנהג יחזקאל הנביא עליו השלום ששבח את עצמו שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם אפילו שהיא מותרת כיון שנפל בה ספק איסור, כמו שאמרו באלו טרפות על הפסוק ולא בא בפי בשר פיגול, וכן שלא לאכול גבינה ביום שאוכל בו בשר, וכן בהפך, וכן שלא לשתות הקאב"י (קפה) הנעשה מן עובדי כוכבים ומזלות אף כי לא נזהר בזה כל הימים, ואל תטעה בדעתך לומר שאם תנהוג בהן איסור באלה הימים גם בכל השנה יהיה אסור, אין זה מאומה דכיון שאין איסורו ברור אלא תלוי במנהג כדין פת של עכו"ם שנהגינן לאוסרו בימים אלו, כי מאחר שבשעה שהוא נזהר מלאוכלו אין בדעתו להזהר כי אם באותם הימים פשיטא שלא נאסר בכל השנה, (ועיין להחמדת ימים בפרק א' מעשרת ימי תשובה אות מ"ח - נ"א, ובקמח סולת שם דף קמ"ו ע"א), וצריך לאודועי כי במתא חירייא יש לאסור הקאב"י של גוים כל ימות השנה מחמת הקילוי דהם בתנור שמבשלים בהם בישולי גוים, וכבר גזרתי עליהם שלא יוכלו לשתות גם בשאר ימות השנה.
ג תשוב"ה, נוטריקון ת'בוא ש'ילה ו'יבנה ב'ית ה'מקדש, ומספר תשוב"ה תשב"י עם הכולל, דיבא טרם יבוא שילה, וכל זה על ידי התשובה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, (ספר סופי ענבים סימן י"ח), ומצאתי בתנא דבי אליהו סוף אליהו רבה פרק ל"א וזה לשונו, הקדוש ברוך הוא יושב ומצפה להם לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיעשו תשובה כדי שיגאל אותן ויבנה להם בית המקדש, עכ"ל, האמנתי כי אדבר דבכל פעם שאני קורא המאמר הנכבד הלזה עיני עיני יורדה מים דאיך יתכן דמלך הכבוד אלהי עולם ה' הוא יושב ומצפה אותנו דנחזור בתשובה כדי לעשות טובה עמנו כל טובות שבעולם, וכל אחד הולך בשרירות לבו ואין איש שם על לב לאמור לכו ונשובה אל ה', ואם בבנו החביב לו יארע דלעת ערב איחר לבוא לביתו יותר מהשעה שרגיל לבוא בכל ערב, אזי האב עיניו כיונים משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים מתי יבוא לביתו, וכן האשה שהלך בעלה למדינת הים כמה צער מגיע לה עד שתראה פני בעלה וזה צע"ר השמים, ואם הקדוש ברוך הוא סובל שיעור זה הצער עלינו, על מה אנחנו ישנים בתרדמה גדולה כזאת ואין אנו חוזרין בתשובה שלימה, אהה ה' אלהים תן בלב עמך ישראל לשוב בתשובה שלמה לפניך, לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד, ולפי זה נראה דזהו הטעם דאמרו בזוהר הקדוש סדר בראשית, ועיין נמי בספר קב הישר פרק ז', דהקדוש ברוך הוא מכריז בעצמו בכל יום שובו בנים שובבים, וכשיוצא הכרוז למעלה הקול נשמע למטה, והקול ההוא מעורר עצי היער ולובשים חרדה ואומרים שירה באימה וביראה, כאשר יעויין שם, והיינו כיון דהקדוש ברוך הוא מצפה מתוך חיבה זו מכריז בכל יום בכבודו ובעצמו לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, ונראה דעל סמך זה הוא מה שנוהגין באיזה מקומות להכריז שליח ציבור אחר מנחה של ראש חודש אלול שובו בנים שובבים, והשב"ח השבי"ח הברכי יוסף סימן תקפ"א דמנהג יפה הוא כאשר יעויין שם, והיינו לעוררם דכלשון הזה מכריז בשמי מרומים לעורר ישנים, וק"ל.
ד ראיתי בספר אור החמה דף י"ד ע"א בפירוש הזוהר הקדוש סדר ויקרא לדף י"ג ע"א דכתב, דבדבר איסור צריך להזהר להתרחק מאה שערים מן ההיתר כדי שלא להגיע לשער אחד מן האיסור יעויין שם, וזה יהיה רמז הכתוב בסדר עקב, ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה דדרשו רבותינו זכרונם לברכה אל תיקרי מה אלא מאה, דהכונה כדי ליראה את ה' ולא לחטוא בשום איסור צריך לפרוש מאה שערים משערי ההיתר כדי שלא לנגוע באיסור, והרב בעל חובת הלבבות ז"ל בשער התשובה כתב, דצריך בעל התשובה לפרוש מהמותר כדי שלא יבוא לידי איסור כמו שהיו עושים החסידים הראשונים שהיו פורשים שבעים שערים משערי ההיתר כדי שלא יבואו לחטוא בשער אחד מהאיסור, יעויין שם, והביא דבריו הרב ראשית חכמה ריש שער הקדושה כמו שיעויין שם, ואם כה החמירו להבדיל ולפרוש משערי ההיתר לשבעים או למאה, אנן מה נענה אבתרייהו שאין אנחנו נזהרים אפילו עשרה למאה מן הראשונים, והלואי שלא נפגע באיסור עצמו.
וראה בעיניך מה שכתב הרב תולדות שמשון ריש פרק שלישי דאבות דף מ' ע"א וזה לשונו, כל כונתינו בעולם הזה להתפלל שירחם הקדוש ברוך הוא עלינו ויצילנו מסטרא אחרא ומן הטומאה, וכל הקולות של עולם הזה הם מכח הטומאה כמו שכתבו המקובלים, דכח החיצונים רצונם להוסיף בהיתר, ולכן בכל עת שהחיצונים גוברים הלכה כדברי האוסרים, וזהו הטעם שמצינו בגמרא דגזור דורות הראשונים ולא קבלו מנייהו ואתו דורות אחרונים וגזור וקבלו מנייהו, נמצא שכל מה שמתחדש בכל דור ודור בתוספת חומרות ואיסורים הכל הוא דין ממש להבדיל בין הטמא ובין הטהור כפי צורך השעה, וכמו כל עיקר התורה שניתנה לברר בירורין וכתיב כל אמרת אלוה צרופה, עכ"ל, אתה הראת לדעת כי בדורות האחרונים צריך להזהר מאד מאד בחומרות יתירות וגדרים וסייגים, ויאחז צדיק דרכו להחמיר על עצמו ולקדש עצמו במותר לו וקדוש יאמר לו, ועיין נועם שיח של עטרת ראשינו מורינו הרב שארינו חסין קדוש בספר אות היא לעולם מערכה ה' דף קי"ז ע"ב אשר דבר בקדשו בזה, תראנו משם.
ה גדולה תשובה דכל המעשים טובים שאדם עושה בעודו רשע או התורה שלומד, אין צריך לומר שאינו נותן כח בקדושה אלא אדרבא מוסיף כח לקליפה, ועליו נאמר ולרשע אמר אלהים כו' שאתם מכניסים דברי קדושה בתוך הקליפה ובזה מוסיף על חטאתו פשע וגדול עונו מנשוא, וכשחוזר בתשובה מוציא אותו הכח שנתן בקליפה ומכניסו בקדושה ועל זה נאמר חיל בלע ויקיאנו, ולזאת נקראת תשובה שתשוב דברי הקדושה למקומם ושכרו כפול ומכופל שמכניע לקליפה בהוציאו הקדושה מתוכה ונותן כח אל הקדושה בכניסתו לתוכה, ובזה יובן מה שאמרו רבותינו ז"ל דזדונות נעשות כזכיות, וראיתי בספר אחד של ערלים כי משומד אחד בא ביום ראשון בקהל, אמרו לו חכמים שידרוש, ועלה בתיבה ושאל שיתנו לו ספר כדי לדרוש במקום שיפתח, ונפתח בפסוק ולרשע אמר אלהים, ואז אמר שפסוק זה מדבר עמי שאני רשע שעזבתי דברי אלהים חיים, ונתן קולו בבכי וירד מן התיבה וחזר בתשובה שלימה, אלה הדברים אשר דבר בקדשו הרב מהר"י צמח בספר נגיד ומצוה דף צ"ב ע"ב, ועיין בספר יערות דבש משל נאה בזה בענין הגיזה ויערב לך.
ויו כתב בספר עמק ברכה דף צ"ג ע"א וזה לשונו, מצאתי כתוב, על כל עבירה יקנוס עצמו בשלשה קנסות, קנס גוף היינו עינוי, וקנס ממון היינו צדקה, וקנס נפש שהוא השכל היינו שיוסיף ללמוד תורה יותר ממה שהיה רגיל ללמוד כבר, וזהו שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, לבבך רמז לגוף כי הלב הוא עיקר כחות הגוף, וגם כי העינוי היא החרטה והכנעה וזה תלוי בלב, מאדך הוא נגד ממון, נפשך הוא השכל, ועל זה נאמר מג"ן הוא לכל החוסים בו ראשי תיבות מ'מון ג'וף נ'פש, ויטרח גם כן לזכות את הרבים ולגמול חסדים לבני אדם כי בחסד ואמת יכופר עון כלל גדול ליראת שמים, יעשה האדם לעולם שמעשיו יהיו מרובים מחכמתו ולא להיפך, שהרי אמרו במשנה מי שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן ששרשיו מועטין כו', וימנע עצמו מכל צחוק ודברים בטלים, וכן ימנע עצמו מכל הנאה, ויצער עצמו בתעניות ושאר דברים בשיעור מכוון שיוכל לסבול עסק התורה והמצוות, עכ"ד, דברי פי חכם חן, יהי רצון שדבריו הקדושים יכנסו בתוך תואני דלבא.
ז עוד כתב שם דף צ"ד ע"א וזה לשונו, כאלה יעשה לשבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ועם צירוף שני ימים של ראש השנה יהיו תשעה ימי תשובה חוץ מיום כפור שהוא זמן תשובה לכל ליחיד ולציבור והוא קץ מחילה וסליחה לישראל השב לאל, וסימנך כל אשר יעבור תחת השב ט', וכנגד תשע מידות שהביא הרוקח בשם המדרש בסימן ר"ו ז"ל, וכנגד תשע מידות שמן רחצו הזכו עד ריבו אלמנה וכתוב אחריו לכו נא ונוכחה, מה הויכוח, אמר הקדוש ברוך הוא עשו תשובה באלו תשעת הימים אפילו יש בכם כמה עונות אני אלבינם כשלג ביום הכפורים, העשירי יהיה קדש לה' זה יום כפורים שהוא כולו לה' כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם כו' לפני ה' תטהרו, והנה יום הכפורים אין לו לחשוב עם ימים אחרים כי אז מלובשים לבנים בלבושי הבדים, והא יום הכפורים עשירי וכן העולם הבא עשירי כי שני אלפים קדמו תורה לעולם, ששה אלפים העולם הזה, ואלף חרב ואז בעשירי מתחיל העולם הבא, לפיכך אנחנו חייבים לנקות עצמינו בכל יכולתינו בימים האלה הנזכרים, עכ"ד, ושפתים יצדק.
ח כתב בספר אליהו זוטא בסימן תר"ג ס"ק ג' וזה לשונו, יזהר כל אדם בחנופה שלא לומר יפה אתה במעשים ובלימוד ובתואר וכהאי גונא, וישמור שלא יאמר אעשה ליצנות בפני הבריות למען יאמרו עלי שאדם נחמד אני, אך לשמח חתן וכלה מצוה היא, ואם העני מורגל לעשות סעודה אל יאמר מה לי לסייע לפזרן הזה דכל שכן שמצוה להרבות לו, ואין הענין כמו שחושבין העולם שאין בעל תשובה אלא מי שעבר עבירות ידועים כגון הבא על אשת איש וגנב וכיוצא בזה, אלא יש בכל המצוות ענינים שאינו מעלה בלבו מחמת שאינם לומדים המצוות והמידות טובות, דמי שקורא לחבירו לדון עמו ויודע שאין חייב לו אלא מתכוין לצערו ולהפסידו הוי גזל, ואדם חייב להתפלל ולברך הברכות בכונה, ויש מועטים בעולם המכוונים בכל לבם וכיוצא בזה, לכן יהיה רגיל ללמוד המצוות ודקדוקי המצוות וכל המדות הטובות, עכ"ל, אשרי איש שישמע לדברים הנחמדים האלה.
ט כתב הגאון הרב יעב"ץ ז"ל בספר עמודי שמים דף ק"י ע"א וזה לשונו, יש לכל אדם לחפש דרכיו ולפשפש במעשיו אם און בידו ירחיקהו, את אשר עיות יחשוב איך יתקנהו, בעוד ימי השוק עומדים ורופא נאמן נמצא יבקשהו, ישלח דברו וירפאהו, ישוב אל ה' וירחמהו, וצריך לדעת שספק עבירה צריך יותר תשובה מודאי, והרהורי עבירה קשין מעבירה, וכן עבירות שאדם דש בעקביו צריכין יותר בדיקה לאור נר ה' נשמת אדם, אוהב נפשו ירחק מאותן עבירות שאינן נחשבים כלום בין המון העם, כאבק רבית, ואונאה, ואבק לשון הרע, ליצנות ודברי היתול, עיין מה שכתבתי בלקוטים בענין חוכא ובדיחותא ושחוק ודברים בטלים, ואין צריך לומר ניבול פה, וחנופה, ודבר שקר, ורמאות, וגניבת דעת, ושיחה בבית הכנסת, ואין צריך לומר בעת התפילה, כל אלה והדומה להן כאותן שאמרו רבותינו ז"ל בחלון המצרי, והרבה כיוצא בהן שקשה לבני אדם לפרוש מהם, וכיון שעבר ושנה נעשה לו כהיתר ואינו מרגיש שחטא, על זה הנביא צווח הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, לפיכך צריך השגחה פרטית וזירוז גדול להסיר אלו המכשולות שהן כאותן חמורות וגדולות, ובפרטות כשהתמידו זמן רב ונעשו כעבות העגלה משולשות ומכופלות וצריך לחטט אחריהן, ושומע לעצה חכם יתבודד ויפנה מעסקיו שעה ידועה ויחקור היטב, וכל עון אשר נכשל בו זמן רב ירשמנו בפנקסו לבל ישוב לאולתו, ויקנוס לו עונש ממון או תענית כשישוב אל קיאו ויטהר חשבונו, ויסתכל בשלשה דברים ולא יבוא לידי עבירה, ויפה מרדות של אדם ממאה מלקיות, עכ"ד, ודבריו נאמנים ונחמדים.
יוד בעשרת ימי תשובה ישער בדעתו כי היה סוחר גדול ובא עד השברים ועתה נחבא אל הכלים כי לא יראנו האדם מבעלי חובותיו, וגם כדי לסדר פנקס חשבונותיו כדי לצאת ידי חובה מבעלי חובותיו למצוא פתחון פה כיצד איבד מעותיו, וחושב מה יש לו למכור כדי שיהיה בידו לפרוע מעט פרעון כך וכך למאה, ובדאגה ומורא אם יעלה לרצון סידור החשבון לפני השררה כדי שיושיעוהו משופטי נפשו וחושש שמא יחטטו אחריו וימצאו בחשבון זיופים לכמה גוונים והוא יושב באימה וביראה עד יצא כנוגה צדקו, ככה יעשה האיש בעשרת ימי תשובה להתבודד עצמו וחישב עם קונה"ו לתקן מעשיו כדי יכולתו, והלואי ואולי ימצא תרופה למכותיו ולמכאוביו ושב ורפא לו.
יא יזהר שלא יאמר רחמנא ירחיק אותי מהחטא, אלא יאמר ירחיק החטא ממני כדכתיב הרחק ממני פשעי, (ילקוט, והובא בספר הזכירה דף נ"א ע"ב).
יב בכל ערב ראש חודש ובעשרת ימי תשובה וביום שעושה תענית יעשה וידוי על פי יסוד של שם מ"ב, ויכוין בלבו לכל שם משם מ"ב, וכבר נסדר בספר הזכירה דף נ"א ע"א קחנו משם.
יג באלו הימים ילמוד ספר שיעור קומה, וספר זובח תודה, ובוידויים שהבאתי בקונטרס עתרת החיים סימן מ"ט וסימן נ', ועל ידי זה יכיר האדם את עצמו עד היכן הגיע פחיתותו וחסרונו וגודל הפגם שעשה על ידי עונותיו וחורבן עולם דגורם בפשעיו וחטאתיו, כי לא היה לו רגע בלי פגע, ויתן אל לבו לשוב אל ה' ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, ובאליהו זוטא כתב דילמוד באגרת התשובה מרבינו יונה, וכן כתב בבאר היטב סימן תר"ג, וגם בדיני התשובה אשר בריש ספר הרוקח ובספרים כיוצא בהם יעויין שם, ועיין בשם הגדולים מערכת י' אות כ"ג על תועלת הלימוד באגרת התשובה מרבינו יונה, יעויין שם, ומצאתי להרב אבני שוהם בפתח השער דכתב, דכמו דקיימא לן דכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, כמו כן כל העוסק בתורת התשובה כאילו עשה תשובה, ושכן כתב בספר שבט מוסר פרק ל', והיינו בודאי כשקבל עליו שלא לחזור לסורו הרע, הא לאו הכי לא יועיל כלום, ולפי זה הטיבו את אשר דיברו דילמוד בספרים הקדושים המדברים בעניני התשובה, וגם הנה נכון כפי זה ללמוד הלכות תשובה להרמב"ם, ובספר הקדוש ראשית חכמה שער התשובה, ואורחות יושר פרק ט"ו, ושבט מוסר פרק ט' ופרק י"ט ופרק מ"ב כאשר יעויין שם החל וגמור, או בספרים כיוצא בהן כמו ספר ויחל משה, וספר תורת האשם ורבים כאלה כי דבר בעתו מה טוב, ואם קורא בהם בציבור אין ספק דנקרא מזכה לחייביא ורבים ישיב מעון וזכות הרבים תלוי בו.
יד אשרי המקיים ראשי תיבות של תשוב"ה בימים האלו כנודע, ומה טוב שילמוד בדניאל סימן ט' וסימן י', ובנחמיה סימן ח' ט' י', ותהלים סימן נ"א, ופרשת עקב מה ה' אלקיך שואל מעמך עד חלב ודבש, (קיצור של"ה הקדוש), ובשלמי חגיגה דף שי"ז ע"א וב' כתב, דילמוד באלו הימים בספרי קבלה, יעויין שם.
טו תיקון ותשובה לעובר על מצות עשה, הנה אמרו בפרק בתרא דיומא, עבר על מצות עשה ושב, לא זז משם עד שמוחלים לו מיד שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, וכתב הרב ראשית חכמה בשער האהבה פרק י"א דף קי"א ע"ב וזה לשונו, בחינת כפרה זו היא מצד החסד כי נודע כי מצוות עשה הם רמ"ח מצד ימין ולא תעשה מצד השמאל, ולכן פגם העשה שהוא בחסד כיון שעשה תשובה מוחלין לו מיד, והיינו הטהרה מצד מימי החסד מטהרת אותו ומוחלין לו מיד, והעבירה על מצות עשה הוא שהתעצל לקיים המצוות כענין מצה בפסח וכיוצא דהיינו ביטול המצוה מצד שישב ולא עשה, ותקנתו הוא הזריזות מכאן ואילך לקיים מה שביכולתו, והמים דהיינו מימי הכפרה העליונה יושפעו וירחצו הפגם ההוא שבנשמה, שגם ביטול המצוה יעשה פגם בנפש אלא שאינו כל כך כעבירה על לא תעשה, והטהרה במקוה מים יועיל לטהר מה שנתעצל במצוה, והטעם כי בקיום האדם המצוה מושך אור עליון להלביש נשמתו, ובביטול המצוה מיד החיצונים מזדמנים שם ושורין עליו כי הם נקראו אלה, ושורים בכל מקום שהוא ריק מהקדושה כדפירש בזוהר הקדוש סדר תרומה כי הם שורים באדם בחינם, ובפרט כשהוא בטל מצא מין את מינו וניעור, ולכן כדי להפשיט מעליו רוח הטומאה ההיא צריך טהרה במקוה מים והם מצד החסד, עכ"ל, ובספרי הקטן לב חיים חלק א' סימן ל"ג וסימן ל"ד עמדתי בעבר על מצות עשה מה היא כפרתו, יעויין שם.
ולענין תקוני התשובה לכל עון ולכל חטאת מבוארים בספר יסוד התשובה, ובספר תורת האשם, ובספר דרך החיים, ובספר עיר משפט אשר בנחל קדומים, ואני בעוניי אספתי באומרי"ם והנו ניצב בקונטרס בפני עצמו אשר קריתי לי תשובה מחיים בעזר אלהים חיים, ועוד תראה בספר שלמי חגיגה בדף שט"ז דרכי התשובה יעויין שם, וכתב בספר שמחת הרגל חלק א דף י"ג ע"א, דתיקון התשובה הוא דאף אם עשה העבירה פעמים רבות הנה התיקון יעשה שלשה פעמים יעויין שם, וכן כתב בספרו ברית עולם סימן שצ"ד.
טז שורשי העבירות יש בהם סימן תגע"ש ותרעש, דהיינו להתרחק את עצמו הרחקה גמורה מת'אות התענוגים, ומג'אוה, [וע'ריות], וש'יחה בטילה וכדומה, (מוהרח"ו בשערי קדושה הובאו דבריו בברכי יוסף, והרב שם), ובמחזיק ברכה שלו נתן סימן אחר עגל"ה, דהיינו ע'ריות, להתרחק מכל מיני קריבה ושחוק עם הנשים האסורות עליו, ג'זל ואביזרייהו, ובכלל הוא כובש שכר שכיר, ל'שון ה'רע, המדבר בגנות חבירו אפילו שאומר אמת, והן הן הדברים שאדם דש בעקביו ואינו מרגיש עליהם, ואסיפא דמילתא כתב דירוץ לדברי מוסר, ויהי כקרוא איש יהודי יראה שוליו מלאים בגדים הצואים מהעונות ויתן לבו לשוב, יעויין שם דברים הנכנסים ללב, וה' יזכנו שלא ליכשל בשום חטא ועון כי אם לעשות רצון הבורא יתברך שמו כל הימים.
טוב יאזור חיל להתענות בעשרת ימי תשובה ולשוב בתשובה שלימה מלב ומנפש חרטה גמורה שלא לעבור עוד, וסגולת ימים אלו מידע ידיע דמכפר יום לשנה במה שחטא בכל ימות השנה באותו יום מהשבוע, (כמו שכתב בחמדת ימים פ"א מעשרת ימי תשובה אות ט', ושלמי חגיגה דף שט"ו ע"ד), ואם אין בו כח להתענות כל אלו הימים, הנה לפחות יתענה יום ה' תשרי ויום ז' דאלו הימים מנה בשולחן ערוך סימן תק"ף להתענות בהם.
חי מי שקבל עליו להתענות בעשרת ימי תשובה יפרש שיחותיו אם הם דוקא הימים שבינתיים או להשלים ארבעה ימים מקודם בעד ראש השנה ושבת תשובה וערב יום הכפורים, (ועיין בספר שולחן גבוה).
יט היכא דנדר להתענות ימים קצובים אי עולה לכאן ולכאן התענית של עשרת ימי תשובה, עיין שלטי הגבורים פרק שבועות שתים, ובתשובות משפט צדק חלק ג' סימן ג"ל, ועיין מה שרמזתי לעיל בסימן י"ב לענין צום גדליה.
כ בברכת המזון לא תקנו מלכות כמו בתפילה משום דלא תקנו מלכות בבונה ירושלים, ולכך תיקנו בברכה רביעית שלש מלכיות ובכלל מאתים מנה, ועוד דברכת המזון כולה שבח והודאה והזכרת עשרת ימי תשובה אינו אלא לשבר הלב ואם כן אין לה מקום בברכת המזון, ועוד דאצטריך בשובע וחדוה וסימנא נקיט בידך דראשי תיבות ב'רוך ש'אכלנו מ'שלו ו'בטובו ח'יינו הוא בשמו"ח, ובמקום גילה לא תהא רעדה דהוה ליה תרתי דסתרי, כן כתב בספר תורת השלמים סימן כ"ד, ועוד יתכן לומר דבימים אלו כיון דהם ימי תענית לא רצו לתקן לברכת המזון דהלואי שלא יאכלו ויותר טוב הוא להתענות, והגם דבלילות אין תענית, בתר הימים ובתר רובא אזלינן, (ועיין בספר ערך השלחן, ושולחן גבוה, ומשחא דרבותא סימן תקצ"ז).
כא חסידים ואנשי מעשה היו זהירין לאכול חולין בטהרה באלו הימים, כמו שכתב בשל"ה, ומגן אברהם, ובאר היטב, ושולחן גבוה.
כב צום גדליה לא ישבע, (ספר הזכירה דף מ"ח ע"א), ומועד דוד הוסיף ויום הכפורים, ולא יקיז דם יום ה' ו' ט"ו ט"ז י"ז י"ח, (דרך ישרה), ולהרמב"ם יום ה' ז' י"ח, ולמוהרח"ו יום ו' י' כ"ח, ולחוקי חיים ט"ו י"ז.
כג אף בעל הברית ישלים בצום גדליה התענית דלא כבאר היטב, ולא דמי לתשעה באב נדחה, (נוהג כצאן יוסף), ועיין לעיל בחודש אב דאיפסיקא הילכתא דבנדחה נמי ישלים, ומיהו בתענית של עשרת ימי תשובה אבי הבן והסנדק יאכלו, ואם יניחו הסעודה לעשותה בלילה הוא יותר טוב, ואין קפידא בזה כלל כמו שהבאתי למעלה מזה בחודש הנזכר לעיל.
כד כתוב במחזורים בצום גדליה פיוט יוקם עבדיך, והנכון שלא לאומרו, כן למד הרב טירת כסף מדברי הרב יפ"מ במסכת תענית, עוד כתוב במחזורים "ונותצו בחומות" והוא טעות סופר וצריך לומר ונוטשו בחימות, גם כתוב "שמש צפע" וצריך לומר שורש, עוד טעות אחר יש במחזורים בתוך והוא רחום דכתיב איה נא אלהיהם ואל נא, וצריך לומר איה אלהיהם ככתוב ביואל סימן ב', וזהו לכל שני וחמישי.
כה יש מקומות דנוהגין לומר במנחת צום גדליה יה שמע אביוניך כיון דנקרא כיפור קטן, וכן נוהגין פה עירנו בקהלה קדושה אלגאזי יכוננה בצדק, אכן בענין ההפטרה בכל הבתי כנסיות נוהגין להפטיר, אלא דיש מדינות אחרות דאינן נוהגין להפטיר וזוהי סיבה דלא הדפיסו במחזורים ההפטרה, דרשו מעל ספר.
כו אין אומרים קדיש בין קריאת התורה להפטרה, (שיירי כנסת הגדולה סימן רצ"ב הגהות בית יוסף אות א', ועיין מה שכתב בספר שדה הארץ חלק ג' סימן כ"ה).
כז בשבת שבין ראש השנה ליום הכפורים צריך להזהר בכל פרטי חומרי שבת ובפרט ברוב דברים ואמירה לגוי, (ברכי יוסף סימן תר"ב).
כח בשבת תשובה לא יקרא ההפטרה שובה כי אם גדול ונשוי ולא נער, (עיין באר היטב).
כט סמך לדרוש שבת תשובה הוא ממה שכתוב במדרש משלי, כשהחכם דורש אני מוחל עונותיהם של ישראל, (של"ה, ואליהו זוטא), ועיניך תראה להרב עמודי שמים דף ק"ו, דכאריה ישאג על הדרשנים בשבת תשובה במהות ובהנהגת הדרשה, עיין שם, ודע דאני בעוניי חשבתי דרכי לעשות הדרוש של שבת תשובה בשחרית אחר התפילה היכא דחל יום הכפורים בשני בשבת משום דליל ערב יום הכפורים יש מדרשים דנעורים כל הלילה, וגם בשביל הכפרות דאפילו מי שישן מוכרח לקום לכפרות לומר סליחות בעוד לילה, ויש מהם מחצות, וכדי שינוחו בשבת אחר חצות הנה מה טוב לעשות הדרוש בשחרית ולא במנחה בין הערבים, וכן דרשתי בשנת תרב"י ותרט"ו ותרי"ח, האל ברחמיו יזכנו לשנים רבות בביאת משיחנו אמן כן יהי רצון, וכן דרשתי בשבת כלה בשנת תר"ט ותרי"ג ותרט"ז שחל בהן להיות חג השבועות במוצאי שבת מטעם הנזכר, ואין קפידא בזה משום שהרבנים שלפנינו לא עשו כן, דאיכא למימר דעתה ירדה חולשה יותר לעולם, ועוד דאינן כדורות הראשונים דהיו באים לשמוע הדרוש ולא חיישי במעט שנות, וכונתי לשמים להקל טירחא דציבורא במה דאפשר ואין מוקדם ומאוחר בתורה, ואין בזה שום פקפוק ממה שכתבתי בקונטרס כף החיים סימן ל"א אות י"ב, כמבואר לכל מבין עם תלמיד.
ל בעשרת ימי תשובה לא ישן ביום כמו בראש השנה, ואם עשה תיקון כרת ולמחרתו לא יוכל לסבול אם לא ישן, על כל פנים יזהר שלא ישן כי אם אחר חצי היום וכאשר כתבתי בספרי הקטן רוח חיים בסייעתא דשמיא, והנה בכל עת ובכל זמן איתיה באזהרה שלא ישן יחידי ואין איש מאנשי הבית שם בבית ואפילו ביום, כל שכן באלו הימים דצריך שיזהר ביותר, (ועיין מה שכתבתי בקונטרס כף החיים סימן כ"ט אות ט', ועיין פתח הדביר ח"ב דף ק"ז ודף ק"ח, ועי' זוהר הקדוש סדר תזריע דף מ"ה ע"א).
לא כמו כן ישים דעתו דאי בכל הימים לא טוב עושה לשלב אצבעותיו דמעורר עליו דינים של מעלה כמו שכתב בספר נגיד ומצוה, קל וחומר בימים הללו דצריך שיצוה את בניו ואת בני ביתו על ככה, (ועיין בספר אורחות יושר פרק ט"ו).
לב כשאומר אבינו מלכנו חטאנו לפניך, יכוין דהעזנו פנינו לחטוא לפניו דרואה אותנו, והעזות הוא חטא אחר מלבד החטא עצמו, גם יכוין בראשי תיבות א'בינו מ'לכנו ח'טאנו ל'פניך שהוא אמח"ל, דאפילו הכי ממידת רחמיו אמר ה' אמחל, (ספר הזכירה דף ה' ע"א, והוא בשל"ה).
גל כשאומר כתבנו בספר פרנסה וכלכלה יכוין דיתן לו הקדוש ברוך הוא הצלחה דיספיק לו מידת הצמצום וההסתפקות ולהיות שמח בחלקו, (הרב לחמי תודה דף ט' ע"א).
לד אבינו מלכנו חטאנו לפניך גימטריא עקיב"ה בן יוסף יסדהו כדאיתא בגמרא, (עמודי שמים), עוד כתב שם דיש בהם רצ"ו תיבות כמנין צו"ר ישראל, וכמנין רצ"ה ולתפילתם עם הכולל, יעויין שם.
לה כתב הלבוש סימן תקפ"ד ובתשובות כנסת הגדולה סימן נ', דאבינו מלכנו נגד ברכות העמידה, ולפי זה מה טוב לאומרם כסדרן של ברכות העמידה, ובעמודי שמים כתב דכיון דנתקן נגד ברכות העמידה דהם שמונה עשרה אין לאומרו בשבת, (וכבר כתבתי לעיל על זה בסימן י"ג, ועיין עוד בזה בתשובות בשמים ראש סימן ע"א, ובתשב"ץ חלק ב' סימן רמ"ח, וחלק ג' סימן קמ"ו, ובית דוד סימן שצ"ט, ושולחן גבוה סימן תרי"ד).
לו כשאומר חדש עלינו שנה טובה יוסיף לומר מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכשאומר בטל מעלינו יוסיף לומר ומעל בני ביתינו ומעל כל ישראל אחינו בכל מקום שהם.
לז כשאומר כלה, לפי הבאר היטב הוא בציר"י, ולפי הא"ז הוא בפת"ח, (ועיין אשל בפריו), ויוסיף לומר ורעש ושריפה, חולאים רעים, ושטן ויצר הרע.
חל כשאומר שלח רפואה שלימה לחולי כל עמך בית ישראל, יוסיף לומר והבריאים מעמך ישראל יתמידו בבריאותם שלא יחלו, והיינו כמו שאמרו דיתפלל אדם שלא יחלה, (ועיין למהרש"א בחידושי אגדות בשבת פרק במה מדליקין ד"ה כל שיש לו ק' יעויין שם), והיינו ברכת לא אשים עליך, (ועיין בקונטרס כף החיים סימן ל"ג אות ט"ז).
טל באמירת זכור יהיה קריאתו בשו"א וחול"ם ולא בקמ"ץ, (כסא אליהו מהפרי חדש), ויאמר סלח ומחול כי מחילה גדולה מסליחה, (באר היטב, ועיין אשל, ומחצית השקל, ושערי תשובה, וארץ יהודה דף י"א ע"ב, ועיין בשלמי חגיגה באורך, ולעטרת ראשינו מורינו הרב החסיד מר שארינו זצוק"ל בספרו הבהיר אות היא לעולם אות צ' יעויין שם).
מ יכוין באמירת קרע רוע גזר דיננו לקר"ע שט"ן מראשי תיבות אנא בכח, (נגיד ומצוה דף ע"ג ע"א), ויוסיף לומר ויקראו לפניך זכיותינו, גם יזהר לומר קרע רוע בנשימה אחת (כמו שכתב הבאר היטב, ואדני פז, ואשל בפריו, ומחצית השקל).
מא כתבנו בספר חיים טובים, יוסיף לומר וארוכים, (והנה בהפרש שיש בין זכרנו לוכתוב דאנו אומרים טובים, עיין להמנהיג, ותשב"ץ, וברכי יוסף, ומחצית השקל, ואליהו זוטא, ושלמי חגיגה, וישועות יעקב, וראש יוסף, ונוה שלום, ואשל בפריו, ובשולחן גבוה, ועיין בתשובת זקן אהרן סימן ר"ו, לזכרנו וכתבנו וחתמנו, יעויין שם), יאמר התפילה של הפרנסה אפילו דהשליח ציבור אינו נוהג לאומרה.
מב על הצדיקים יוסיף וחסידים, ובהחזירנו בתשובה יאמר בתשובה רצויה.
גם הלוקח מנעלים של בגד ליום הכפורים ישים עין השגחתו לבודקם יפה שמא הם תפורין בחוטי פשתן וילבוש כלאים ביום הכפורים, וביום דאין שליטה ליגער הוא מהוה שטן על ידי זה ונותן לו תגבורת, וראיתי לכמה אנשים יראים את ה' דנזהרין שלא ליקח מנעלים של עור שיש בתוכן בגד בכל ימות השנה, וצר לי מאד על התופרין סאמארא"ס, קורדי"ס, מיג'אדיס, פ'ירמיליס, קורטא"ס, ג'ירקיס וכיוצא בהן בשאר בגדים, דאין איש שם על לב בתפירתן שלא יהא בהם חשש שעטנז, והירא את דבר ה' יעשה שבע חקירות בכל מה שלובש ומובטח לו דלא תאונה אליו רעה.
מד צריך להזהר שלא לאכול פת של גוי שאפאו הנכרי באלו הימים, ועל ידי השלכת קיסם שרי (כמו שכתב הלבוש, והט"ז, ובאר היטב שם, ושולחן גבוה), ובנוהג כצאן יוסף דף ע"ד ע"ב כתב, דצריך להשליך שלש חתיכות עץ כדי שיהיה נראה שהוא הסיק התנור ואפה הלחם בעצמו, יעויין שם, והיינו לפי הדין דקיימא לן דבתלתא הויא חזקה, אלא דיש מתירין דעל ידי ניפוח די, (כמו שכתב במחצית השקל, ועיין עמודי שמים דף ק"י ע"א), ואני אומר דהבעל הבית אשר ידע איניש כי על הרוב לא יספיק לו ללחם ביתו עד ליל השישי נמי, ולפעמים אף ליום חמישי לא יספיק לפי מידת הקמח אשר לוקח לחם לפי הטף, הנה בערב ראש השנה ובערב שבת תשובה ידחוק עצמו ויקח קמח יותר ממידתו, דמלבד דמראשית השנה הוא סימנא טבא לכל השנה דיקויים בו ובבני ביתו ויאכלו ויותירו כדבר ה', הן עוד בה דלא יצטרך ליקח פת מן השוק בימים האלה, ולפעמים האופים פניהם זועפים ואינן מניחין להשליך אפילו עץ אחד מכל שכן שלש עצים, וזהו לכל אדם אבל לתלמיד חכם גם שאר ימות השנה נחשב כעשרת ימי תשובה.
ואביא לפניך מה שכתבו הגאונים ז"ל הובאו דבריהם בתורת הבית הארוך דף פ"ח, דמי שאינו נזהר בפת של גוים אין אומרים הלכה משמו, ופירש הרא"ה שם לפי שהחכמים עשו בחכמתן שלא יאכל פת של גוים והוא אינו מקיים, לכך אינו ראוי להחשיבו בשם חכם לומר שמועה משמו, עד כאן, (ועיין מה שכתב הרב אליהו זוטא באורח חיים סימן ש"מ ס"ק י', והבאתי דבריו בספרי הקטן נפש כל חי מערכת א' ד"ה אומר דבר בשם אומרו, יעויין שם בסייעתא דשמיא), ועיין בספר י"א דכתב דהולכי דרכים פטורים מחומרות אלו דלא קבילו עלייהו, וכן כתב בבאר היטב, (ועיין עמודי שמים, ומחצית השקל), וכבר כתבתי מזה לעיל אות ב', ושם הזכרתי נמי על ענין הדבש, ולעיל נמי סימן י"ב על אכילת התפוח שיהיה בסוקא"ר (סוכר), ודע דבסוקא"ר נמי יש בה מחשש תולעים ויש שנזהרים שלא לאכול סוקא"ר בעיניה אם לא יעשהו מרק על ידי האש ובמסננת וזהו בסוקא"ר לבן, ולפי זה מה שנוהגין ליתן בשלחן לילי ראש השנה כוס מסוקא"ר לבן לסימנא טבא לטבול ההמוציא בסוקא"ר, אין קפידא כולי האי אף למי שנזהר שלא לאכול סוקא"ר, או יקח מסוקא"ר דאין בו חשש כלל, ועל כל פנים יניח שתי כוסות, ולא תשבית מלח ויטבול בשניהם, וכן אנחנו נוהגים, וכך היה נוהג מורינו הרב הגדול בעל שרשי הים ז"ל, (ועיין לרב אחאי הרב מעשה אברהם נר"ו ביורה דעה סוף סימן ל').
מה כמו צער בנפשי על מה שנתייסד כל החשבונות של בתי כנסיות ובתי מדרשות וקופות וכדומה להן בימים הללו לבררם, דהן אמת דטהרת חשבון למטה הוא סיוע לטהרת חשבון של מעלה, ועבירות שבין אדם לחבירו תלויין בהן, אך בזאת צריך זהירות בשני דברים, האחת היא דלא יבצר קטיגוריא וקטטה ומריבה בין הגבאים והגזברים והפרנסים עם היחידים ועם המשרתים, ובכלל על מקומות מושבותיהם, גם בניהם, ועל המצוות דרבים קופצים עליהן ועל העליות לספר תורה כי הכל נגרר אחר המשלם בטובה ונאמן ליפרע דמכבדין אותו כמי שראוי לו ולהיפך מורידין אותו, וכן במינוי החדש, ובעי התחכמות עצום וסבלנות גדול שלא לבוא לידי מחלוקת, ומה גם במקום הקדוש לפני היכל ה'.
זאת שנית מחשש סרך גזל ביניהם ועושק וחמס בין המקבצים לגבות מהיחידים ובין המשרתי הקהל קדוש, ובמקום להרבות זכויות בימים האדירים האלה, עוד תוסיפו צרה לעשות ערמה ותחבולה ולא תגנובו ולא תונו וכיוצא בהם, ואם כן מי שחננו ה' בדעת וכשרון ישקול חומ"ר בקודש מאלו הימים, וישתוק על כל דבר כי זהו התרופה למחול על עלבונו ועל ממונו היכא דהוא ממון דאינו יוצא בדיינים, ואיהו גופיה מצד עצמו יהיה נקי כפים מגזל ועושק וחמס, ויעשה כדכתב הרמב"ם בפרק חמישי מהלכות דעות, במשאו ומתנו של תלמיד חכם לדקדק על עצמו ולוותר לאחרים, דבאלו הימים כל אדם צריך לעשות עצמו תלמיד חכם ובזה מובטח לו דיוסיף לו ה' פי שנים עשתרות קרנים.
וביותר צריך שיזהרו הסופרים בפנקס שלא יהיו בגדר חוטא ולא לו חס וחלילה, בענין כתיבת קניית המצוות בסיוע ותוספת שלא יהא מוציא מזה ונותן לזה, וגם בנדבות העליות שלא יעבור על בל תוסיף ועל בל תגרע, וגם בין המברך לשאר כגון מפטיר ומזמר ומסייע ושמש, ובין השמשים לחזנים שלא יוסיף ויגרע מזה על זה, ולא יניח קולמוסו אם אינו ברור לו כשמש ולא יכתוב באומדנא, דאם יכשל הוא עון פלילי חוטא ומחטיא, ובעת הכתיבה מיחזי בעיניו הדבר קל אך היא חמורה שבחמורות, וידוע המעשה רב של מהר"א גלאנטי ז"ל עד היכן מגיע איסור סרך גזל, (א"ה: ראה חמדת ימים פ"ג מעשי"ת אות י"ד), ובמקומות דיש בין המשרתים חברה ושותפות כך וכך למאה לכל אחד מכל ההכנסה, וחברה עם הקהל הקדוש הוא טוב עד מאד דפלטי לי מחדא דלא יעבור זכות מהחזנים על השמשים ומהשמשים על החזנים ומזה על זה ומהקהל הקדוש עליהם, האל ברחמיו יזכנו שלא נכשל לעולם ועד בשום חטא ועון אמן כן יהי רצון.
מו מנהג עירנו אזמיר יע"א, דבשבת תשובה מוציא כרוז המרביץ תורה בכל הבתי כנסיות להזהיר את העם על כמה דברים, ולמען תהיה לזכרון אפרש אותם אחת לאחת ואלו הן. א. שלא יוכל שום שוחט לשחוט כפרות באשמורת ערב יום הכפורים אם לא יראה סכינו לתלת סמכי קשוט ה' עליהם יחיו אמן, ובזה השוחטים ממקולין פטירי להראות כיון דכל יומא ויומא מתעסקין במלאכת השחיטה ואינהו בקיאי טפי, וגם שוחט עופות מהכולל פטור מלהראות סכינו מטעם זה דעבודתו מחנכתו, אמנם שוחטי הכפרים הסמוכים לעיר הם בכלל החיוב לבוא בין כסה לעשור ולהראות הסכין לסומכים הי"ו כיון דמלאכתם מועטת ורובא דרובא עושין השחיטה ביחיד אחד ולא שנים, ועוד דאין מי שרואה אותו בשום פעם, ולכך חייבים להראות וכן המנהג ואין לשנות, ואפילו מהקאסאבו"ת אשר סביבותינו התקנה היא דבכל שלש שנים חייב לבוא השוחט להראות סכינו ובדיקתו לסומכי עירנו אזמיר יע"א, ואסימא"ן דעבר שלש שנים ומתעצל לבוא בלי שום אונס, גוזרין עליו שלא ישחוט עד שיבוא ויראה את עצמו, ומי יתן והיה דיעשו כן בקושטא ושאלוניקי ואינדרני להערים אשר סביבותיהם, וכן בכל מדינה ומדינה דיש לה כפרים תחתיה, דמוטל על המורה צדק לכוף להשוחט מהעיר הקטנה שיבוא אל העיר הגדולה שיבדקו אותו בשחיטה ובדיקה אם הוא יפה ובקי באומנות, והוא דבר גדול שלא יכשלו רבים בתמידות באין מבין, ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה.
מז ב. קל כרוזא נפיק להשכים מחצות הלילה בערב יום הכפורים כדי לשחוט הכפרות בשביל שלא יהיה בלבול וטירוף, וזה שנים דאני נהגתי לעשות הכפרות על בני ביתי הי"ו ביום שלפני ערב יום הכפורים זולת הגברים לבד מטף באשמורת, והגם דכתב בספר נגיד ומצוה דצריך ביום ט' יסוד דנוקבא ובאשמורת דאז הרחמים גובר בעולם כאשר יעויין שם, מכל מקום יותר טוב הוא שיהא בישוב ובמיתון מלשחוט באשמורת דיש בלבול ויפול כמה חששות, וענין זה קשה עד מאד, דבכפרת נפשו ואכילת סעודת מפסקת מיום הכפורים, שיהא בדרך זה השחיטה בחפזון ובבהלה עייפים ויגעים, והכלים כרגלי הבעלים וידיו כבדות ובמעט שנות, וכבר ראיתי בספר חיי אדם מה שכתב בזה, יהי רצון שלא יצא שום תקלה בשום בית ישראל אמן כן יהי רצון, עתה ראיתי באשל מפרי סימן תר"ה דכתב וזה לשונו, ובמקום הדחק ויש לחוש לשחיטה שאינה הגונה, טוב יותר לשחוט יום או יומים קודם ערב יום הכפורים וכן ראיתי נוהגין, עכ"ל.
מח ג. מכריז ואומר שיעשו להם מנעלים של בגד, ואם אין לו שלא יכנס לבית הכנסת כי אם בג'וראפיס או קאלסא"ס בלבד, (ועיין אורחות יושר פרק י"ד, ובספר חנן אלהים תקון כ"ג), ועיין מה שכתבתי לעיל בחודש מנחם, ושם הבאתי ההיתר בגאליג'אס וטאקו"ס, וכן ראיתי להגאון פני משה דהתיר בשופי כאשר יעויין שם, אך בזאת הרב "שם חדש" הלכה קי"ח בדף צ"ו ע"ג דעתו לאסור איס"ר, ומנהגינו להזמין בפתח בית הכסא טאקו"ס או גאליג'אס להכנס בהם כדי שלא יטנפו המנעלים של בגד, ויועיל לשולי הלבוש שלא יגעו בקרקע הבית הכסא, (ועיין שולחן גבוה סימן תקמ"ט, ועיין בחמדת ימים בפרקי בין המצרים, א"ה: ואינו להרב המחבר אלא מאחד מחכמי איטליא ונדפס במהדורת ליוורנו תקכ"ד), ועיין למהרשד"ם יורה דעה סימן ר"ך, היכא דיש לו כאב דהורה להקל, וגם במנעל קרוע התיר העט"ז, אך החמיר אפילו ירדו גשמים, יעויין שם, והרב טורי זהב הוכיח הרבה בענין המנעלים, (ועיין באר היטב, ויד אפרים, ועיין בספר מלאכת שלמה סימן ז', ועיין זוהר הקדוש בלק דף ר"ב סוף ע"ב), ובכלל להודיע דהאוכל חוץ לסוכה, מזונותיו בדוחק באותה שנה). [השמטה, עוד כרוזא נפיק מש"כ בסימן ט"ו אות כ"ח].
מט ד. כרוז יוצא לבוא בבוקר בבוקר שחרית יום הכפורים לתפילת השחר כדי שלא יעבור זמן קריאת שמע, ובאורחות יושר סוף פרק ט"ו האריך במוסר על זה, והשל"ה הקדוש, גם לראש השנה.
ן ה. מכריז ואומר שלא יאמרו ברכת הלבנה בשווקים ובפני טינופת ואשפה ובית הכסא, והוא מתקנות מורינו הרב חנן אלהים בתיקון א' ותיקון י"ט על כל דבר שבקדושה עיין שם, (ועיין מה שכתבתי בקונטרס כף החיים סימן ל"ו אות ב' מה שכתבתי שם בעזר משדי), ומנהגי לומר ברכת הלבנה קודם יום הכפורים כאשר כתבתי בספרי הקטן רוח חיים באורך, דאף על גב דיש משמעות מהזוהר הקדוש שלא לאומרה קודם יום הכפורים, דאתכסיא הדברים כפשוטן וזה דרך נכון, (עיין שם בסייעתא דשמיא, ועיין בספר אליהו זוטא סימן תר"ב, ושולחן גבוה סימן תקפ"ד), ומי לנו גדול מיוסף דכל רז לא אניס ליה ומטמרן ליה גליין, וכתב בספר המורה סימן ט' אות רפ"ג וזה לשונו, ויותר נכון לברך הלבנה קודם יום הכפורים מכמה טעמים עכ"ל, וכך היה דרכו דרך הקודש של עטרת ראשינו מורינו הרב חסין קדוש שארינו הפרד"ס זיע"א, וכמה שנים אמרנו בצוותא חדא בקהל קדוש שלו נוה שלום יב"ץ קודם יום הכפורים. (ועיין חמדת ימים פ"א מעשי"ת אות מ"ד, ובזכור לאברהם חלק א' וחלק ג', ובאר היטב, ובית דוד סימן קל"ב, ושלמי חגיגה, וקמח סולת, ועיקרי הד"ט סימן ט"ז אות ג', יעויין שם, ועיין בקונטרס כף החיים סימן ל"ו אות א', ודו"ק).
נא וי"ו. מכריז עוד דבכל חצר חייבים לעשות סוכה בין השכנים ויסייעו זה לזה, ושלא יברכו עליה אם לא יראנה חכם אם היא כשרה והגונה וכתיקונה, ומזה שנים רבות דנעשה תקנה דמסובבים תלמידי חכמים בערב סוכות, הילכו שנים יחדיו זוגות זוגות שנים בכל מבוי כדי לבדוק הסוכות אם הם כשרות ובמקום הראוי שלא יהיו נגד בית הכסא וטינופת וריח רע, ועיניך תראינה בספר מעשה הצדקה מה שכתב בתיקון י', אלא דעדיין לא הרוה צמאוני בתיקון זה כי איככה אוכל וראיתי דיש מהן מדלת העם דאומרין קידוש בלבד בסוכה ואוכלין כזית מזונות, ויוצאין מהסוכה ועורכין השלחן בתוך הבית, לא תהא כזאת בישראל, וחוששני דאלו יחשבו כגוים לעתיד לבוא לקיים מצות סוכה ויבעטו בה כשאר האומות, ואם איישר חילי נקי נדר כה אעשה, דיסובבו התלמידי חכמים עצמן שיצאו לראות הסוכות גם בשתי לילות הראשונות ובשני הימים בעת הצהרים כדי לראותם אם אוכלין חוץ לסוכה ולהעניש אותן ויזהרו לעתיד, וכן בשאר הלילות ובשאר הימים עד שמיני עצרת להוציא תלמידי חכמים אחרים שיחפשו בחדרי ביתם לראות אם קובעים סעודתם חוץ לסוכה ויעשו חקירה ודרישה, ומלבד מה שינתן להם בהבלעה שכר טוב בעמלם, גם ה' יתן הטוב ושכרם כפול מן השמים דמזכים את הרבים, (ועיין בקונטרס כף החיים סימן ל"א אות מ' מה שכתבתי שם בסייעתא דשמיא).
בן ז. מזהיר גם כן דבליל שבת ישימו פ'יניר בסוכה ולא עששית לבד, ואם אין לו דימתין עד שיכבה, וגם שלא ישתו ז'יגארו בלילה בסוכה, ושתים אלה מחשש שריפה, וה' שומר את עמו ישראל בכל מקומות מושבותיהם אמן, ואזהרה גדולה שלא לשחוק בקארטי"ן בתוך הסוכה דהוא חשש ודאי שריפת הנפש, ואין נוהגין להכריז דהרי בלאו הכי אפילו חוץ לסוכה בכל המקום איתיה לאיסורא, ועיין לקמן בדיני חול המועד בעזר משדי, ובשנה דיש שבת בינתיים אז מילי דשייכי לסוכות מכריזין באותו שבת דסמוך יותר עדיף טפי דאתו לאדכורי, האל ברוב רחמיו וחסדיו יזכנו לראות בנין בית המקדש במהרה בימינו ונעלה בג' פעמי רגלינו ובשמחה נחוג את חג הסוכות וכל מועדי רגל, אמן כן יהי רצון